משנה עירובין ד ט
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת עירובין · פרק ד · משנה ט | >>
וזו היא שאמרו, העני יח מערב ברגליו.
אמר רבי מאיר: אנו אין לנו אלא עני.
רבי יהודה אומר: אחד עני ואחד עשיר, לא אמרו מערבין בפת אלא להקל על העשיר, שלא יצא ויערב ברגליו.
וְזוֹ הִיא שֶׁאָמְרוּ: הֶעָנִי מְעָרֵב בְּרַגְלָיו.
- אָמַר רַבִּי מֵאִיר:
- אָנוּ אֵין לָנוּ אֶלָּא עָנִי.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- אֶחָד עָנִי וְאֶחָד עָשִיר;
- לֹא אָמְרוּ מְעָרְבִין בַּפַּת,
- אֶלָּא לְהָקֵל עַל הֶעָשִׁיר,
- שֶׁלֹּא יֵצֵא וִיעָרֵב בְּרַגְלָיו:
זה הוא שאמרו -
- העני - מערב ברגליו.
- רבי מאיר אומר:
- אין לנו - אלא עני.
- רבי יהודה אומר:
- אחד עני - ואחד עשיר,
- שלא אמרו - מערבין,
- אלא להקל - על העשיר,
- שלא יצא - ויערב ברגליו.
- אחד עני - ואחד עשיר,
זה המאמר חוזר על המאמר שהזכיר כבר ואמר שביתתי במקומי, זכה לו מקומו אלפיים אמה לכל רוח.
ורבי מאיר אינו מתיר זה המעשה אלא לעני לפי שאין לו יכולת לערב על הפת, אבל מי שיש לו יכולת יש לו להניח עירוב במקומו על כל פנים ואז יוכל ללכת אלפיים אמה לכל רוח, לפי שדעת רבי מאיר עיקר עירוב בפת, ונותן רשות לעני שיאמר שביתתי במקומי בלבד להקל על העני.
ורבי יהודה אומר, כי עיקר העירוב ברגל, והקל על העשיר שיתן פת ביד שלוחו וישים השליח אותו הפת במקום, ותהיה לו שביתה באותו מקום וילך משם אלפים אמה לכל רוח.
ואין מחלוקת בין רבי יהודה ורבי מאיר, כי כשהוא מכיר אילן או גדר או מקום מוקף מחיצה ואמר שביתתי במקום פלוני אין מספיק זה אלא לעני, אבל עשיר מוכרח הוא שיגיע פת למקום שביתתו. והתירו זה למי שבא בדרך לפי שהוא עני, כי אין לו יכולת להגיע שם ולהניח שם פת.
והלכה כרבי יהודה:
זהו שאמרו - כגון זה שהוא בדרך ואין עמו פת, דהשתא עני הוא, לו התירו חכמים לערב ברגליו. דסבירא ליה לרבי מאיר עיקר עירוב בפת, וקולא היא דאקילו גבי עני או מי שבא בדרך ואין עמו פת לערב ברגליו. ור' יהודה סבר עיקר עירוב ברגל, וקולא היא דאקילו לעשיר שאינו יכול לילך ברגליו לשלוח עירובו ע"י שליח. והלכה כר"י. ובין ר"מ ובין ר' יהודה שוים הם שהאומר שביתתי במקום פלוני אינו קונה שביתה באותו מקום שאמר, אא"כ הוא עני או בא בדרך שאין עמו פת , אבל עשיר צריך שישלח פת במקום שביתתו. והאומר שביתתי במקום פלוני אינו קונה שם שביתה אא"כ יש שהות ביום שהיה יכול לרוץ ולהגיע שם קודם שתחשך, ואם אין כל כך ן שהות ביום בשעה שאומר.::::: שביתתי במקום פלוני לא קנה שם שביתה:
וזו היא שאמרו העני וכו'. אתאן לר"מ וכלומר בזו אמרו העני כו' אבל עיקר ערוב בפת והכי מפור' בגמ' וטעמיה דר"מ פי' הר"ר יונתן דכיון שמביא פת גילה דעתו וניכר שרצונו לשבות שם. אבל כשמערב ברגליו אמרי אינשי אם ת"ח הוא שמעתיה משכתיה. ואם ע"ה חמרו אתבד ליה והולך לבקרו שם ור' יהודה סובר כיון שטורח הוא בעצמו יש הכירא יותר. מששולח שם ובידו פת. ומ"ש הר"ב דשוים באומר שביתתי במקום פלוני כו'. כלומר ופלוגתייהו באומר שביתתי במקומי ואינו עני שיש לו פת. ומ"ש הר"ב או בא בדרך שאין עמו פת הכי קאמר או בא בדרך אע"פ שיש עמו פת. הוי כמי שאין עמו פת. הואיל ובדרך הוא וחשכה לו כדמסיק שהיה צריך לרוץ. וכ"פ הרמב"ם בפירושו וחבורו וכן נראה בטור סי' ת"ט. ואם לא תפרש כן תקשה דידיה אדידיה דכתב אבל עשיר וכו' ש"מ דאפי' בא בדרך צריך העשיר שישלח פת וכו' והדר כתב האומר שביתתי כו' אא"כ יש שהות כו' ומשמע דלא בעינן שירוץ ויגיע שם אלא שיהיה שהות כל כך. ודוחק לומר דדוקא בעני או מי שאין לו פת קאמר להך. ועוד דא"כ בריש משנה ז' ה"ל להתנות בזה דדוקא במי שאין לו פת איירינן:
(יח) (על המשנה) העני כו'. אתאן לר"מ וכלומר בזו אמרו העני כו' אבל עיקר ערוב בפת גמירא וטעמיה דכיון שמביא פת גילה דעתו וניכר שרצונו לשבות שם. אבל כשמערב ברגליו אמרו אינשי אם ת"ח הוא שמעתיה משכתיה. ואם עם הארץ חמורו איתאבד ליה והולך לבקרו שם ורי"ס כיון שטורח הוא בעצמו יש הכירא יותר מששולח שם ובידו פת:
(יט) (על הברטנורא) כלומר ופלוגתייהו באומר שביתתי במקומי והיינו עני שיש לו פת:
(כ) (על הברטנורא) ה"ק אע"פ שיש עמו פת הוי כמי שאין עמו פת הואיל ובדרך הוא וחשכה לו כדמסיק שהיה יכול לרוץ. ועתוי"ט:
זה שאמרו וכו': בפירקין דף מ"ז וביד רפ"ז דהלכות עירובין ובטור א"ח סי' ת"ט. ובגמ' אמר רב נחמן מחלוקת במקומי דר"מ סבר עיקר עירוב בפת וכו' כדמפרש ר"ע ז"ל אבל במקום פלוני וכו'. ולפום האי פירושא זהו שאמרו ר"מ קתני לה דאמר עיקר עירוב בפת דהכי משמע עיקר תקנתא לאו הכי הואי אלא קולא בעלמא הוא שאמרו אצל העני לערב ברגליו וקאי ר"מ אאינו מכיר או אינו בקי בהלכה ואמר שביתתי במקומי דאפי' להאי דקאמר במקומי קולא הוא וכו' ולא אמרו לערב בפת וכו' דמשמע דעיקר עירוב כי איתקן ברגל איתקן ולא אמרו לערב בפת אלא להקל על העשיר ר' יהודה קתני לה ותניא כותיה כרב נחמן ורב חסדא אמר מחלוקת במקום פלוני דאין כאן לא עירוב בפת ולא עירוב ברגל אלא אמירה בעלמא עלה קאמר ר"מ עני אין עשיר לא אבל במקומי דברי הכל אחד עני ואחד עשיר דעיקר עירוב ברגל לכ"ע וזהו שאמרו על כרחין ר"מ קתני לה דלא מצינן לאוקומה כר' יהודה משום דקתני בה עני ואילו לר' יהודה אחד עני ואחד עשיר קאמר והשתא קאי זהו אמי שבא בדרך וחשכה לו ואמר שביתתי בעיקרו דקתני קנה שם שביתתו ועלה קאמר זהו שאמרו דעני מערב ברגליו דהא קולא לעני הוא דאקול לא שיהא עיקר עירוב אלא באומר שביתתו במקומי. ור' יהודה אומר אפי' לעשיר שהיה יושב בביתו ואמר שביתתי בסוף אלפים הקלו נמי ואע"ג דעיקר עירוב במקומי הוא ולא אמרו מערבין בפת וכו' דמשמע דעיקר עירוב אינו בפת אלא להקל על העשיר הוא דאיתקון סתמא היא ודברי הכל ולאו מסקנא דמילתיה דר' יהודה היא דהא ר"מ נמי מודה בה דעיקר עירוב ברגל במקומי. אמר רב אשי מתני' נמי דיקא כרב נחמן דלר' יהודה במקום פלוני עשיר לא וכי פליג אדר' מאיר במקומי הוא דפליג דקתני במתני' דבסמוך מי שיצא לילך לעיר שמערבין בה והחזירו חברו הוא מותר לילך וכל בני העיר אסורין דברי ר' יהודה והוינן בה ע"ש איהו ומ"ש אינהו ואמר רב הונא הכא במאי עסקינן כגון שיש לו שני בתים אחד בזה ואחד בזה והיה רוצה לילך לביתו שבעיר אחרת מע"ש ולשבות שם בשבת ולא יצא מביתו אדעתא דקנית שבת בסוף התחום ולחזור אלא אדעתא למיזל עד התם והחזירו חברו ושני תחומי שבת יש בין שני הבתים איהו כיון דנפק לאורחא משום הליכה ממש ולא משום לערב ברגליו ולחזור ה"ל עני ויכול לומר שביתתי בסוף התחום ויסיים מקום הניכר לו שם ופלוגתא דאמוראי היא לקמן איכא מ"ד דאפי' לא אמר נמי כיון דאנן סהדי דהתם בעי למיזל כמ"ד דמי וע"כ בדלא אמר מידי עסיקינן חדא דלא קתני ואמר שביתתי במקום פלוני ועוד מדפליג ר"מ עלה ואמר ה"ז חמר גמל ש"מ בדלא אמר שביתתי במקום פלוני עסיקינן דהא ר"מ מודה בעני וא"ת ר"מ עשיר חשיב ליה להאי דמשום דהחזיק בדרך פורתא לא משוי ליה עני א"כ דקאמר ה"ז חמר גמל אמאי הוי חמר גמל ולא הפסיד אלא אלפים אמה דלכל רוח מעירו וגם האלפים דממקום מסוים שכיון לשבות בו ואילך הא אלפים שמעירו עד אותו מקום מסויים שכיון לשבות בו יכול להלך ואמאי הא בביתו לא רצה לקנות דאמר שביתתי בתוך התחום ושם לא יכול לקנות דהא לאו עני הוא ולא יזוז ממקומו מיבעי ליה אלא בדלא אמר עסיקינן ור"מ נמי עני משוי ליה ומשום דלא אמר כלום מספקא ליה אי דעתו לקנות שביתה בסוף התחום או שמא חזר בו לגמרי מלילך למחר לאותה העיר ודעתו לקנות שביתה בביתו הלכך חמר גמל הוא והנך עשירים נינהו ואפי' אמרו שביתתנו במקום פלוני אסור דאי לא אמרו פשיטא. אלמא כל במקום פלוני לר' יהודה עני אין עשיר לא ולהכי נקט יש לו שני בתים דאי לא הוה ליה ביתא התם לא הוה אמרי' כי לא אמר כמ"ד דמי דדילמא לגמרי קא הדר ביה:
שלא יצא: ברוב הספרים גרסי' שמא יצא ה"ר יהוסף ז"ל:
יכין
העני מערב ברגליו: דמדהוא בדרך שהוא עיף. הו"ל כעני שמערב ברגליו. והרי כבר החזיק בדרך. ויכול להגיע שם, ולהכי סגי בשיאמר שביתתי במקום פלוני:
אין לנו אלא עני: דעיקר עירוב בפת, רק לפני מי שאין לו פת, או לבא בדרך שהוא עיף הקילו לערב ברגליו:
שלא יצא ויערב ברגליו: דעיקור עירוב ברגל וקונה משם שביתה, והכי קיי"ל. מיהו היושב בביתו ואומר שביתתי במקום פלוני, לכ"ע לא מהני (ת"ט י"ג):
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת