משנה עירובין ד רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) מי שהוציאוהו -

גוים, או רוח רעה - אין לו אלא ארבע אמות.

החזירוהו - כאילו לא יצא.

הוליכוהו לעיר אחרת,

נתנוהו בדיר, או בסהר -

רבן גמליאל, ורבי אלעזר בן עזריה אומרין:

מהלך הוא את כולה.

רבי יהושע, ורבי עקיבה אומרין:

אין לו אלא ארבע אמות.

מעשה שבאו מפרנדיסין,

והפליגה ספינתן בים,

רבן גמליאל, ורבי אלעזר בן עזריה -

הלכו את כולה.

רבי יהושע, ורבי עקיבה -

לא זזו מארבע אמות - שרצו להחמיר על עצמן.

(ב) פעם אחת, לא נכנסו לנמל - עד שחשכה.

אמרו לו לרבן גמליאל:

"מה אנו לירד?"

אמר להם:

"מותר - שכבר הייתי מסתכל,

והיינו בתוך התחום - עד שלא חשיכה".

(ג) מי שיצא ברשות,

אמרו לו: "כבר נעשה מעשה" -

יש לו אלפיים אמה - לכל רוח.

אם היה בתוך התחום -

כאילו לא יצא,

שכל היוצאין להציל - חוזרין למקומן.

(ד) מי שישב בדרך,

ועמד - והרי הוא סמוך לעיר,

הואיל ולא הייתה כוונתו לכן - לא יכנס,

דברי רבי מאיר.

רבי יהודה אומר: יכנס.

אמר רבי יהודה:

מעשה היה, ונכנס רבי טרפון - בלא מתכוון.

(ה) מי שישן בדרך,

ולא ידע - עד שחשכה,

יש לו אלפיים אמה לכל רוח,

דברי רבי יוחנן בן נורי.

וחכמים אומרים:

אין לו אלא ארבע אמות.

רבי אלעזר אומר:

והוא באמצען.

רבי יהודה אומר:

לאיזו רוח שירצה.

מודה רבי יהודה,

שאם בירר לו - שאינו יכל לחזור בו.

(ו) היו שנים,

מקצת אמותיו של זה - לתוך אמותיו של זה,

מביאין - ואוכלין באמצע,

ובלבד, שלא יוציא זה מתוך שלו - לתוך של חברו.

היו שלשה,

והאמצעי - מובלע בינתיים,

הוא מותר עמהן,

והן מותרין עימו,

ושנים החיצונים - אסורים זה עם זה.

אמר רבי שמעון: למה הדבר דומה?

לשלש חצרות - פתוחות זו לזו,

ופתוחות - לרשות הרבים,

ועירבו שתיהן - עם האמצעית,

היא מותרת עמהן,

והן מותרות עימה,

ושתים החיצונות - אסורות זו עם זו.

(ז) מי שבא בדרך,

והיה מתיירא - שמא תחשך,

והיה מכיר - אילן, או גדר,

ואמר "שביתתי תחתיו" -

לא אמר כלום.

"שביתתי בעיקרו" -

מהלך ממקום רגליו, ועד עיקרו - אלפיים אמה,

ומעיקרו, ולביתו - אלפיים אמה,

נמצא, מהלך משחשכה - ארבעת אלפים אמה.

(ח) אם אינו מכיר,

או אינו בקי בהלכה,

ואמר "שביתתי במקומי" -

זכה לו מקומו - אלפיים אמה לכל רוח, עגולות,

דברי רבי חנניה בן אנטיגנוס.

וחכמים אומרים:

מרובעות - כטבלה מרובעת,

כדי שיהא נשכר - את הזויות.

(ט) זה הוא שאמרו -

העני - מערב ברגליו.

רבי מאיר אומר:

אין לנו - אלא עני.

רבי יהודה אומר:

אחד עני - ואחד עשיר,

שלא אמרו - מערבין,

אלא להקל - על העשיר,

שלא יצא - ויערב ברגליו.

(י) מי שיצא, לילך לעיר - שמערבין בה,

והחזירו חברו -

הוא מותר לילך,

וכל בני העיר אסורין,

דברי רבי יהודה.

רבי מאיר אומר:

כל שהוא יכול לערב - ולא עירב,

הרי זה - חמר גמל.

(יא) מי שיצא חוץ לתחום,

אפילו אמה אחת - לא יכנס.

רבי אליעזר אומר:

שתים - יכנס.

שלש - לא יכנס.

וכן מי שהחשיך חוץ לתחום,

אפילו אמה אחת - לא יכנס.

רבי שמעון אומר:

אפילו חמש עשרה אמה - יכנס,

שאין המשוחות, ממצין את המדות - מפני הטועים.

הדף הראשי של משנה ערובין ד