משנה עירובין ד ח
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת עירובין · פרק ד · משנה ח | >>
אם אינו מכיר, או שאינו בקי בהלכה, ואמר: שביתתי במקומי, זכה לו טז מקומו אלפים אמה לכל רוח.
עגולות, דברי רבי חנינא בן אנטיגנוס.
וחכמים אומרים: מרובעות, כטבלא מרובעת, כדי שיהא נשכר לזוויות.
אִם אֵינוֹ מַכִּיר, אוֹ שֶׁאֵינוֹ בָּקִי בַּהֲלָכָה,
- וְאָמַר: שְׁבִיתָתִי בִּמְקוֹמִי,
- זָכָה לוֹ מְקוֹמוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ.
- עֲגֻלּוֹת, דִּבְרֵי רַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס.
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
- מְרֻבָּעוֹת, כְּטַבְלָא מְרֻבַּעַת,
- כְּדֵי שֶׁיְהֵא נִשְׂכָּר לַזָּוִיוֹת:
אם אינו מכיר,
- או אינו בקי בהלכה,
- ואמר "שביתתי במקומי" -
- זכה לו מקומו - אלפיים אמה לכל רוח, עגולות,
- דברי רבי חנניה בן אנטיגנוס.
- וחכמים אומרים:
- מרובעות - כטבלה מרובעת,
- כדי שיהא נשכר - את הזויות.
- זכה לו מקומו - אלפיים אמה לכל רוח, עגולות,
או אינו בקי בהלכה - פירושו שלא ידע כי יש לאדם שיתן מקום שביתתו במקום רחוק ממנו מלבד המקום שהוא עומד בו.
ואמרו כטבלה מרובעת - לפי שאי אפשר במלאכה לעשות מרובע בדיוק, ולפיכך הודיע שדי לנו שיראה כמרובע כפי היכולת האדם כמו הלוחות המרובעות שהכוונה בהם הרבוע כפי היכולת.
נשכר את הזויות - רוצה לומר את הארבע תוספות שיש במרובע על העגול שבתוכו, ואותן התוספות הן בזויות המרובע ולפיכך קראן "זויות". וזו היא צורתה:
והלכה כחכמים:
ואם אינו מכיר - אילן או גדר:
או שאינו בקי בהלכה - ואינו יודע שיועיל לו כשיאמר שביתתי במקום פלוני. ואמר שביתתי במקומו. זכה לו מקומו:
עגולות - דבערי מקלט דמינייהו ילפינן אלפים אמה של תחום שבת כתיב (במדבר לה) [זה יהיה להם מגרשי הערים]. לזה אתה נותן פאות, דהיינו זויות ואי אתה נותן פאות לשובתי שבת . ורבנן דבעו מרובעות דרשי זה לרבויי, כזה יהיו כל שובתי שבת. והלכה כחכמים:
כטבלא מרובעת - כתב הרמב"ם לפי שא"א לעשות מרובע מצומצם בכיון, תנא כטבלא מרובעת, כלומר כדרך שבני אדם רגילים לרבע, אע"פ שאינו מרובע בצמצום:
נשכר את הזויות - ארבע הפיאות שבאלכסונו של מרובע העודפות על העגול שבתוכו:
ואמר שביתתי במקומי זכה כו'. וקמ"ל שאין נקרא זה שביתה בטעות. כדאמר ר"י במשנה ד'. דטעמו שאילו היה יודע כו' כמ"ש שם בס"ד. דלא דמי מי שהוא סמוך לעיר ולא ידע דניכר לכל ומפורסם ששביתתו בטעות מה שאינו ניכר לומר דאילו היה יודע האילן. או הגדר. לא היה אומר תהא שביתתי במקומי. כ"כ הר"ר יונתן. ולא קשיא הא אפי' לר"מ דלא יכנוס מ"מ רשאי לילך אלפים אמה כמ"ש הר"ב שם. ואע"ג דלא אמר. והכא משמע דבעינן מיהא שיאמר כו' הרי כבר הוכיחו בתוס' דה"נ לא בעינן שיאמר אלא איידי דרישא דקתני ואמר שביתתי במקום פלוני. נקט נמי הכא שיאמר:
עגולות. פי' הר"ב דבערי מקלט דמינייהו ילפינן אלפים אמה כו' כדילפינן בגמרא ול"ק אמ"ש בפ"ג משנה ה'. דתחומין דרבנן. שהרי כתב הטור סי' שצ"ז דקראי אסמכתא בעלמא אבל במשנה ג' פ"ה דסוטה משמע דלר' עקיבא דדריש אלפים מקראי דס"ל דהן דאורייתא דהא אמרינן התם בגמרא דלר"ע תחומין דאורייתא ועיין מה שאכתוב שם בס"ד:
מרובעות נשכר הזויות. עיין לקמן רפ"ה ומ"ד פ"ו דיומא:
(טז) (על המשנה) זכה לו וקמ"ל שאין נקרא זה שביתה בטעות כדאמר ר"י במ"ד. דלא דמי מי שהוא סמוך לעיר ולא ידע דניכר לכל ומפורסם ששביתתו בטעות מה שאינו, ניכר לו דאלו היה יודע האילן או הגדר לא היה אומר תהא שביתתי במקומי. הרי"כ:
(יז) (על הברטנורא) ולא קשה אמ"ש בפרק ג' משנה ה' דתחומין דרבנן. שהרי כתב הטור סימן שצ"א דקראי אסמכתא בעלמא:
או שאינו בקי בהלכה ואמר שביתתי במקומי: וכתב הרא"ש ז"ל הא דקתני ואמר שביתתי במקומי לאו דוקא אמר דה"ה בלא אמירה נמי זכה לו כדאמרי' וכו' והא דקתני ואמר שביתתי במקומי משום דבעי מיתני סיפא זהו שאמרו העני מערב ברגליו וכו' ור' יהודה נמי דאמר אחד עני ואחד עשיר ע"כ מיירי בדאמר להכי תנא רישא נמי ואמר שביתתי במקומי דעשיר העומד בעירו והחשיך על התחום אינו קונה משם אלפים אמה לכל רוח אא"כ נתכוין לקנות משם שביתתו עכ"ל ז"ל: וכן כתבו ג"כ תוס' ז"ל וכתבו דהא דנקט ואמר אגב רישא או אגב סיפא וכה"ג איכא נמי בשנים אוחזין ראה אותם רצין אחר צבי שבור אחר גוזלות שלא פרחו ואמר זכתה לי שדי זכתה לו והתם נמי אפי' לא אמר קני כדאמרינן התם בגמ' גבי ד' אמות דתקינו ליה רבנן דליקנו ואי תקינו ליה רבנן כי לא אמר מאי הוי ונקט ואמר משום סיפא שהיה צבי רץ כדרכו אפי' אמר לא אמר כלום ע"כ:
ר' חנינא: כתב הר"מ דילונזאנו ז"ל נכ"י והרי"ף חנניה וכן הגיה ג"כ ה"ר יהוסף ז"ל:
עגולות: דכתי' אל יצא איש ממקומו אלו אלפים אמה דילפינן מקום ממקום ומקום מניסה וניסה מניסה וניסה מגבול וגבול מחוץ וחוץ מחוץ דכתי' בערי מקלט ומדותם מחוץ לעיר את פאת קדמה אלפים באמה ואת פאת ים אלפים באמה וגו' ופי' רש"י ז"ל קרא דאל יצא איש ממקומו ילפי' ביה ניסה מושמתי לך מקום אשר ינוס מה להלן ניסה עם מקום אף כאן ניסה עם מקום והדר דנין ניסה זו שלמדנוה ולא נאמר בה גבול מניסה שנאמר בה גבול דכתי' גבול עיר מקלטו אשר ינוס והדר דנין גבול זה הנלמד שלא נאמר בו חוץ מגבול שנאמר בו חוץ שנאמר ומצא אותו גואל הדם מחוץ לגבול עיר מקלטו והרי הרבינו חוץ מג"ש להאי גבול דאל יצא איש ממקומו והדר דנין חוץ מחוץ מקרא דומדותם מחוץ לעיר וכו' ע"כ וכתב החכם ה"ר אפרים אשכנזי ז"ל וצ"ע למה אמר דין זה של עגולות דוקא כאן ע"כ ונלע"ד דבמה שכתבתי לעיל בפירקי' סימן ו' בשם הירושלמי שהוא מיושב קצת:
וחכמים אומרים מרובעות. וכו': תוס' פ' עושין פסין (עירובין דף כ"ג) וביד פכ"ז דהלכות שבת סי' ב':
יכין
אם אינו מכיר: אילן או גדר:
או שאינו בקי בהלכה: שלא ידע שיועיל לו אמירתו:
כטבלא מרובעת כדי שיהא נשכר לזויות: נ"ל דר' חנינא רק הכא פליג וס"ל דמשערין אותן עגולות מדשבת בשדה שאין שם היכר מחיצות, משא"כ לקמן רפ"ה דשבת בעיר אפי' היא עגולה עכ"פ יש לה היכר ד' רוחות להכי מודה דסגי בטבלא מרובעת. ועוד נ"ל דלהכי נקט בכפל, מרובעות, כטבלא מרובעת, דאי נקט מרובעות לחוד, סד"א דה"ק דכפי שיעור העגול יהיה הריבוע, ולא פליג את"ק בשיעור הליכתו, רק בשטח הליכתו (או איפכא דס"ל דכפי שיעור הריבוע יהי' העגול, ולא פליג את"ק בשטח הליכתו רק בשיעור הליכתו) קמ"ל דבתרתי פליג בשיעור ובתואר השטח. ודייק רמ"מ (פכ"ז משבת) מדנקט תו "שיהא נשכר הזויות", ולא קאמר "האלכסוני", ש"מ דאינו נשכר האלכסוני' רק בזוית, ודלא כיש פוסקים דיש לו ב' אלפים ות"ת אמות לכל רוח. ועכ"פ מתיר בתשו' נודע ביהודה (מ"א) למדוד באופן שיהי' רבוע התחום שלא כנגד רבוע העולם, כדי שיגיע קרן התחום שהוא ת"ת אמות יותר מאלפיים, למקום ברוצה לילך (ועי' פתיחה):
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת