משנה עירובין ד


עירובין פרק ד: משנה תוספתא ירושלמי בבלי


<< · משנה · סדר מועד · מסכת עירובין · פרק רביעי ("מי שהוציאוהו") · >>

פרקי מסכת עירובין: א ב ג ד ה ו ז ח ט י

משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·משנה ח ·משנה ט ·משנה י ·משנה יא ·

נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


משנה אעריכה

מי שהוציאוהו גוים או רוח רעה, אין לו אלא ארבע אמות.

החזירוהו, כאילו לא יצא.

הוליכוהו לעיר אחרת, נתנוהו בדיר או בסהר, רבן גמליאל ורבי אלעזר בן עזריה אומרים, מהלך את כולה.

רבי יהושע ורבי עקיבא אומרים, אין לו אלא ארבע אמות.

מעשה שבאו מפרנדיסין והפליגה ספינתם בים.

רבן גמליאל ורבי אלעזר בן עזריה הלכו את כולה.

רבי יהושע ורבי עקיבא לא זזו מארבע אמות, שרצו להחמיר על עצמן.

משנה בעריכה

פעם אחת לא נכנסו לנמל עד שחשכה.

אמרו לו לרבן גמליאל, מה אנו לירד?

אמר להן: מותרים אתם, שכבר הייתי מסתכל, והיינו בתוך התחום עד שלא חשכה.

משנה געריכה

מי שיצא ברשות ואמרו לו, כבר נעשה מעשה, יש לו אלפים אמה לכל רוח.

אם היה בתוך התחום, כאלו לא יצא.

שכל היוצאים להציל, חוזרין למקומן.

משנה דעריכה

מי שישב בדרך, ועמד, וראה והרי הוא סמוך לעיר, (הואיל) ולא היתה כוונתו לכך, לא יכנס, דברי רבי מאיר.

רבי יהודה אומר, יכנס.

אמר רבי יהודה, מעשה היה ונכנס רבי טרפון בלא מתכוון.

משנה העריכה

מי שישן בדרך ולא ידע שחשכה, יש לו אלפים אמה לכל רוח, דברי רבי יוחנן בן נורי.

וחכמים אומרים, אין לו אלא ארבע אמות.

רבי אליעזר אומר, והוא באמצען.

רבי יהודה אומר, לאיזה רוח שירצה ילך.

ומודה רבי יהודה, שאם בירר לו, שאינו יכול לחזור בו.

משנה ועריכה

היו שנים, מקצת אמותיו של זה בתוך אמותיו של זה, מביאין ואוכלין באמצע, ובלבד שלא יוציא זה מתוך שלו לתוך של חבירו.

היו שלשה, והאמצעי מובלע ביניהן, הוא מותר עמהן והן מותרין עמו, ושנים החיצונים אסורין זה עם זה.

אמר רבי שמעון: למה הדבר דומה?

לשלש חצרות הפתוחות זו לזו ופתוחות לרשות הרבים.

עירבו שתיהן עם האמצעית, היא מותרת עמהן והן מותרות עמה, ושתים החיצונות אסורות זו עם זו.

משנה זעריכה

מי שבא בדרך וחשכה לו, והיה מכיר אילן או גדר, ואמר: שביתתי תחתיו, לא אמר כלום.

שביתתי בעיקרו, מהלך ממקום רגליו ועד עיקרו אלפים אמה ומעיקרו ועד ביתו אלפים אמה.

נמצא מהלך משחשכה ארבעת אלפים אמה.

משנה חעריכה

אם אינו מכיר, או שאינו בקי בהלכה, ואמר: שביתתי במקומי, זכה לו מקומו אלפים אמה לכל רוח.

עגולות, דברי רבי חנינא בן אנטיגנוס.

וחכמים אומרים: מרובעות, כטבלא מרובעת, כדי שיהא נשכר לזוויות.

משנה טעריכה

וזו היא שאמרו, העני מערב ברגליו.

אמר רבי מאיר: אנו אין לנו אלא עני.

רבי יהודה אומר: אחד עני ואחד עשיר, לא אמרו מערבין בפת אלא להקל על העשיר, שלא יצא ויערב ברגליו.

משנה יעריכה

מי שיצא לילך בעיר שמערבין בה והחזירו חבירו, הוא מותר לילך וכל בני העיר אסורין, דברי רבי יהודה.

רבי מאיר אומר: כל שהוא יכול לערב ולא עירב, הרי זה חמר גמל.

משנה יאעריכה

מי שיצא חוץ לתחום, אפילו אמה אחת, לא יכנס.

רבי אליעזר אומר: שתים, יכנס; שלוש, לא יכנס.

מי שהחשיך חוץ לתחום, אפילו אמה אחת, לא יכנס.

רבי שמעון אומר: אפילו חמש עשרה אמות, יכנס, שאין המשוחות ממצין את המידות, מפני הטועין.

(א) מִי שֶׁהוֹצִיאוּהוּ גּוֹיִם אוֹ רוּחַ רָעָה,
אֵין לוֹ אֶלָּא אַרְבַּע אַמּוֹת.
הֶחֱזִירוּהוּ, כְּאִלּוּ לֹא יָצָא.
הוֹלִיכוּהוּ לְעִיר אַחֶרֶת, נְתָנוּהוּ בְּדִיר אוֹ בְּסַהַר,
רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמְרִים: מְהַלֵּךְ אֶת כֻּלָּהּ.
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבִּי עֲקִיבָא אוֹמְרִים: אֵין לוֹ אֶלָּא אַרְבַּע אַמּוֹת.
מַעֲשֶׂה שֶׁבָּאוּ מִפְּרַנְדִּיסִין, וְהִפְלִיגָה סְפִינָתָם בַּיָם.
רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה הִלְּכוּ אֶת כֻּלָּהּ.
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבִּי עֲקִיבָא לֹא זָזוּ מֵאַרְבַּע אַמּוֹת,
שֶׁרָצוּ לְהַחֲמִיר עַל עַצְמָן:
(ב) פַּעַם אַחַת לֹא נִכְנְסוּ לַנָּמָל עַד שֶׁחֲשֵׁכָה.
אָמְרוּ לוֹ לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל: מָה אָנוּ לֵירֵד?
אָמַר לָהֶן: מֻתָּרִים אַתֶּם;
שֶׁכְּבָר הָיִיתִי מִסְתַּכֵּל,
וְהָיִינוּ בְּתוֹךְ הַתְּחוּם עַד שֶׁלֹּא חֲשֵׁכָה:
(ג) מִי שֶׁיָצָא בִּרְשׁוּת,
וְאָמְרוּ לוֹ: כְּבָר נַעֲשָה מַעֲשֶׂה,
יֵשׁ לוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ.
אִם הָיָה בְּתוֹךְ הַתְּחוּם,
כְּאִלּוּ לֹא יָצָא;
שֶׁכָּל הַיוֹצְאִים לְהַצִּיל, חוֹזְרִין לִמְקוֹמָן:
(ד) מִי שֶׁיָשַׁב בַּדֶּרֶךְ, וְעָמַד,
וְרָאָה וַהֲרֵי הוּא סָמוּךְ לָעִיר,
הוֹאִיל וְלֹא הָיְתָה כַּוָּנָתוֹ לְכָךְ – לֹא יִכָּנֵס,
דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,
יִכָּנֵס.
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה:
מַעֲשֶׂה הָיָה וְנִכְנַס רַבִּי טַרְפוֹן בְּלֹא מִתְכַּוֵּן:
(ה) מִי שֶׁיָשַׁן בַּדֶּרֶךְ וְלֹא יָדַע שֶׁחֲשֵׁכָה,
יֵשׁ לוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ,
דִּבְרֵי רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי;
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
אֵין לוֹ אֶלָּא אַרְבַּע אַמּוֹת.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:
וְהוּא בְּאֶמְצָעָן;
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
לְאֵיזֶה רוּחַ שֶׁיִרְצֶה יֵלֵךְ.
וּמוֹדֶה רַבִּי יְהוּדָה,
שֶׁאִם בֵּרֵר לוֹ,
שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזוֹר בּוֹ:
(ו) הָיוּ שְׁנַיִם, מִקְצָת אַמּוֹתָיו שֶׁל זֶה בְּתוֹךְ אַמּוֹתָיו שֶׁל זֶה,
מְבִיאִין וְאוֹכְלִין בָּאֶמְצַע;
וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יוֹצִיא זֶה מִתּוֹךְ שֶׁלּוֹ לְתוֹךְ שֶׁל חֲבֵרוֹ.
הָיוּ שְׁלֹשָׁה, וְהָאֶמְצָעִי מֻבְלָע בֵּינֵיהֶן,
הוּא מֻתָּר עִמָּהֶן וְהֵן מֻתָּרִין עִמּוֹ,
וּשְׁנַיִם הַחִיצוֹנִים אֲסוּרִין זֶה עִם זֶה.
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה?
לְשָׁלֹשׁ חֲצֵרוֹת הַפְּתוּחוֹת זוֹ לָזוֹ, וּפְתוּחוֹת לִרְשׁוּת הָרַבִּים.
עֵרְבוּ שְׁתֵּיהֶן עִם הָאֶמְצָעִית,
הִיא מֻתֶּרֶת עִמָּהֶן וְהֵן מֻתָּרוֹת עִמָּהּ,
וּשְׁתַּיִם הַחִיצוֹנוֹת אֲסוּרוֹת זוֹ עִם זוֹ:
(ז) מִי שֶׁבָּא בַּדֶּרֶךְ וְחָשְׁכָה לוֹ,
וְהָיָה מַכִּיר אִילָן אוֹ גָּדֵר,
וְאָמַר: שְׁבִיתָתִי תַּחְתָּיו,
לֹא אָמַר כְּלוּם.
שְׁבִיתָתִי בְּעִקָּרוֹ,
מְהַלֵּךְ מִמְּקוֹם רַגְלָיו וְעַד עִקָּרוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה,
וּמֵעִקָּרוֹ וְעַד בֵּיתוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה.
נִמְצָא מְהַלֵּךְ מִשֶּׁחֲשֵׁכָה אַרְבַּעַת אֲלָפִים אַמָּה:
(ח) אִם אֵינוֹ מַכִּיר, אוֹ שֶׁאֵינוֹ בָּקִי בַּהֲלָכָה,
וְאָמַר: שְׁבִיתָתִי בִּמְקוֹמִי,
זָכָה לוֹ מְקוֹמוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ.
עֲגֻלּוֹת, דִּבְרֵי רַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
מְרֻבָּעוֹת, כְּטַבְלָא מְרֻבַּעַת,
כְּדֵי שֶׁיְהֵא נִשְׂכָּר לַזָּוִיוֹת:
(ט) וְזוֹ הִיא שֶׁאָמְרוּ: הֶעָנִי מְעָרֵב בְּרַגְלָיו.
אָמַר רַבִּי מֵאִיר:
אָנוּ אֵין לָנוּ אֶלָּא עָנִי.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
אֶחָד עָנִי וְאֶחָד עָשִיר;
לֹא אָמְרוּ מְעָרְבִין בַּפַּת,
אֶלָּא לְהָקֵל עַל הֶעָשִׁיר,
שֶׁלֹּא יֵצֵא וִיעָרֵב בְּרַגְלָיו:
(י) מִי שֶׁיָצָא לֵילֵךְ בְּעִיר שֶׁמְּעָרְבִין בָּהּ,
וְהֶחֱזִירוֹ חֲבֵרוֹ,
הוּא מֻתָּר לֵילֵךְ, וְכָל בְּנֵי הָעִיר אֲסוּרִין,
דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.
רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר:
כָּל שֶׁהוּא יָכוֹל לְעָרֵב וְלֹא עֵרֵב,
הֲרֵי זֶה חַמָּר גַּמָּל:
(יא) מִי שֶׁיָצָא חוּץ לַתְּחוּם, אֲפִלּוּ אַמָּה אַחַת,
לֹא יִכָּנֵס.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:
שְׁתַּיִם, יִכָּנֵס.
שָׁלֹשׁ, לֹא יִכָּנֵס.
מִי שֶׁהֶחֱשִׁיךְ חוּץ לַתְּחוּם, אֲפִלּוּ אַמָּה אַחַת,
לֹא יִכָּנֵס.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
אֲפִלּוּ חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמּוֹת, יִכָּנֵס,
שֶׁאֵין הַמָּשׁוֹחוֹת מְמַצִּין אֶת הַמִּדּוֹת,
מִפְּנֵי הַטּוֹעִין:


נוסח הרמב"םעריכה

(א) מי שהוציאוהו גוים, או רוח רעה - אין לו אלא ארבע אמות.

החזירוהו - כאילו לא יצא.
הוליכוהו לעיר אחרת, נתנוהו בדיר או בסהר -
רבן גמליאל, ורבי אלעזר בן עזריה אומרין: מהלך הוא את כולה.
רבי יהושע, ורבי עקיבה אומרין: אין לו אלא ארבע אמות.
מעשה שבאו מפרנדיסין, והפליגה ספינתן בים -
רבן גמליאל, ורבי אלעזר בן עזריה, הלכו את כולה;
רבי יהושע, ורבי עקיבה, לא זזו מארבע אמות, שרצו להחמיר על עצמן.


(ב) פעם אחת לא נכנסו לנמל עד שחשכה -

אמרו לו לרבן גמליאל: "מה אנו לירד?";
אמר להם: "מותר, שכבר הייתי מסתכל, והיינו בתוך התחום עד שלא חשיכה".


(ג) מי שיצא ברשות -

אמרו לו כבר נעשה מעשה, יש לו אלפיים אמה לכל רוח.
אם היה בתוך התחום - כאילו לא יצא, שכל היוצאין להציל, חוזרין למקומן.


(ד) מי שישב בדרך, ועמד והרי הוא סמוך לעיר -

הואיל ולא הייתה כוונתו לכן, לא יכנס - דברי רבי מאיר;
רבי יהודה אומר: יכנס.
אמר רבי יהודה: מעשה היה, ונכנס רבי טרפון בלא מתכוון.


(ה) מי שישן בדרך, ולא ידע עד שחשכה -

יש לו אלפיים אמה לכל רוח - דברי רבי יוחנן בן נורי;
וחכמים אומרים: אין לו אלא ארבע אמות;
רבי אלעזר אומר: והוא באמצען;
רבי יהודה אומר: לאיזו רוח שירצה.
מודה רבי יהודה, שאם בירר לו, שאינו יכל לחזור בו.


(ו) היו שנים, מקצת אמותיו של זה לתוך אמותיו של זה -

מביאין ואוכלין באמצע, ובלבד שלא יוציא זה מתוך שלו לתוך של חברו.
היו שלשה, והאמצעי מובלע בינתיים -
הוא מותר עמהן, והן מותרין עימו, ושנים החיצונים אסורים זה עם זה.
אמר רבי שמעון: למה הדבר דומה?
לשלש חצרות פתוחות זו לזו, ופתוחות לרשות הרבים, ועירבו שתיהן עם האמצעית -
היא מותרת עמהן, והן מותרות עימה, ושתים החיצונות אסורות זו עם זו.


(ז) מי שבא בדרך, והיה מתיירא שמא תחשך, והיה מכיר אילן או גדר,

ואמר "שביתתי תחתיו" - לא אמר כלום;
"שביתתי בעיקרו" - מהלך ממקום רגליו ועד עיקרו אלפיים אמה, ומעיקרו ולביתו אלפיים אמה,
נמצא מהלך משחשכה ארבעת אלפים אמה.


(ח) אם אינו מכיר, או אינו בקי בהלכה, ואמר "שביתתי במקומי" -

זכה לו מקומו אלפיים אמה לכל רוח עגולות - דברי רבי חנניה בן אנטיגנוס;
וחכמים אומרים: מרובעות כטבלה מרובעת, כדי שיהא נשכר את הזויות.


(ט) זה הוא שאמרו - העני מערב ברגליו.

רבי מאיר אומר: אין לנו אלא עני.
רבי יהודה אומר: אחד עני ואחד עשיר; שלא אמרו מערבין - אלא להקל על העשיר, שלא יצא ויערב ברגליו.


(י) מי שיצא לילך לעיר שמערבין בה, והחזירו חברו -

הוא מותר לילך, וכל בני העיר אסורין - דברי רבי יהודה;
רבי מאיר אומר: כל שהוא יכול לערב, ולא עירב - הרי זה חמר גמל.


(יא) מי שיצא חוץ לתחום, אפילו אמה אחת - לא יכנס.

רבי אליעזר אומר: שתים - יכנס; שלש - לא יכנס.
וכן מי שהחשיך חוץ לתחום, אפילו אמה אחת - לא יכנס.
רבי שמעון אומר: אפילו חמש עשרה אמה - יכנס; שאין המשוחות ממצין את המדות - מפני הטועים.


פירושיםעריכה