עיקר תוי"ט על עירובין ד

משנה עירובין, פרק ד':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

(א)

(א) (על המשנה) בדיר או בסהר. לפי שדרך הוא כשמוליכין האדם מוליכין אותו אל עיר הלכך קתני הוליכו גבי עיר. אלא שאם אירע לפעמים שלא יוכלו לבוא אל עיר או מפני סבה ומקרה שיתנוהו למקום אחר המשתמר כמו בדיר או סהר לכך תני גבייהו נתנוהו:

(ב) (על הברטנורא) אין הכי נמי דבעיר נמי גזרו דהא ודאי משמע דאכל מה שהוזכר בדברי ר"ג וראב"ע קמפלגי ונקטי חדא מתרתי בבי דת"ק וה"ה לאידך:

(ג) (על הברטנורא) לפי שאינו דומה לדיר וסהר אלא כשהוא קבוע בנמל כמ"ש הר"מ. א"נ כפירש"י דכשהספינה מהלכת כשעוקר רגלו קודם שיניחהו מוציאתו הספינה מד"א שלו ונכנס בד"א אחרות על כרחו והוי כמי שהוציאוהו לסטים ונותנין אותו בדיר בד"א אחרות שנותנין לו ד"א וכן לעולם:

(ד) (על הברטנורא) כדאיתא בגמרא דלמא עמדה פתאום ולאו אדעתייהו. ולטעמא דשבתו באויר כו' נראה דהואיל ויצאו חוץ לתחום רצו להחמיר שלא תטעה ולא תחלק בין יוצא לחוץ לתחום ושבת במחיצות ההן מבע"י כמו בספינה להיכא דלא שבת כמו בדיר וסהר ותתיר הכל:

(ב)

.אין פירוש למשנה זו

(ג)

(ה) (על הברטנורא) גמרא. וטעמא שמא ירגישו בהם האויבים שיצאו וירדפו אחריהן ואין כלי זיין בידם להציל ולמקומן היינו למקום שנתנו להם חכמים שהוא עד אלפים אמה. ועיין תוי"ט:

(ד)

(ו) (על הברטנורא) והמדידה הוא מהלך אלפים פסיעות בינונית שלא ירחיק רגליו וזה שיעור אמה אחת בין רגל לרגל. הרי"כ:

(ז) (על המשנה) יכנט. כיון שאלו היה יודע שהעיר תוך תחומו לא היה קונה שביתה אלא עם בני העיר הרי הוא כמי שקנה שביתה עמהם. ב"י:

(ה)

(ח) (על הברטנורא) ומטעמא אחרינא הואיל וניעור קונה ישן נמי קונה כדפירש"י:

(ט) (על הברטנורא) היינו בלא ראשו ובפישוט ידים ורגלים נכנס הראש. תוספ':

(י) (על המשנה) והוא באמצען נטר עד הכא וה"ה לבתרי בבי דבמשנה קמייתא:

(יא) (על המשנה) ומודה רבי יהודה. והיינו דא"ב דרבנן סברי ד' לכל צדדיו היינו ח' על ח' ורבי יהודה סבר לחד רוח ותו לא:

(ו)

(יב) (על הברטנורא) דחפציו כרגליו כדתנן הבהמה והכלים כרגלי הבעלים:

(ז)

(יג) (על הברטנורא) וחשיכה לו היינו אם ירצה לילך לביתו אבל לעיקרו של אילן אזיל. וא"ד בגמ' דחשיכה לו אם ילך מעט מעט אבל כי רהיט מטי להתם וכן הסכמת הפוסקים:

(יד) (על הברטנורא) והא דבפ"ג מ"ד אפילו למ"ד דספק ערוב אינו ערוב מ"מ יש לו אלפים שמביתו כמ"ש הר"ב שם ולא אמרינן שלא יזוז ממקומו. התם כעומד בעירו לא עקר דעתו מעירו ודעתו שאם לא יקנה לו שם שביתה שיהיה לו תחום ביתו. תוספ':

(טו) (על המשנה) אלפים אמה. דהא עיקר עירוב ברגל כדמסקינן במ"ח והכא דדחוק הוא דחשיכה לו שרינן ליה באומר שביתתו כו':

(ח)

(טז) (על המשנה) זכה לו וקמ"ל שאין נקרא זה שביתה בטעות כדאמר ר"י במ"ד. דלא דמי מי שהוא סמוך לעיר ולא ידע דניכר לכל ומפורסם ששביתתו בטעות מה שאינו, ניכר לו דאלו היה יודע האילן או הגדר לא היה אומר תהא שביתתי במקומי. הרי"כ:

(יז) (על הברטנורא) ולא קשה אמ"ש בפרק ג' משנה ה' דתחומין דרבנן. שהרי כתב הטור סימן שצ"א דקראי אסמכתא בעלמא:

(ט)

(יח) (על המשנה) העני כו'. אתאן לר"מ וכלומר בזו אמרו העני כו' אבל עיקר ערוב בפת גמירא וטעמיה דכיון שמביא פת גילה דעתו וניכר שרצונו לשבות שם. אבל כשמערב ברגליו אמרו אינשי אם ת"ח הוא שמעתיה משכתיה. ואם עם הארץ חמורו איתאבד ליה והולך לבקרו שם ורי"ס כיון שטורח הוא בעצמו יש הכירא יותר מששולח שם ובידו פת:

(יט) (על הברטנורא) כלומר ופלוגתייהו באומר שביתתי במקומי והיינו עני שיש לו פת:

(כ) (על הברטנורא) ה"ק אע"פ שיש עמו פת הוי כמי שאין עמו פת הואיל ובדרך הוא וחשכה לו כדמסיק שהיה יכול לרוץ. ועתוי"ט:

(י)

(כא) (על הברטנורא) וחזר כו' מללכת היום אבל דעתו לילך למחר:

(כב) (על הברטנורא) כלומר דלא אמרינן נמלך הוא שלא לקנות שביתה אלא אמרינן דבדעתו עומד. הר"מ:

(יא)

(כג) (על הברטנורא) ודכוותיה ג' לא יכנס אם עומד באמה השלישי. גמרא:

(כד) (על הברטנורא) וז"ל הרי"כ לא יכנס אם אמר שביתתי בעיר לא אמר כלום שהרי היא חוץ לתחום שסיים יותר מאלפים אמה ובמקומו נמי לא קני שביתה וזה היא כוונת הר"ב במ"ש שהרי גילה דעתו ר"ל שאמר. ועתוי"ט:

(כה) (על הברטנורא) אלא כלומר לפי סברת האדם שיוכל לשער עד ט"ו אמות ולא יותר אבל אפשר לפחות ולשער שא"א שיטעו כל כך:

(כו) (על הברטנורא) לא ראה דברי רש"י והרי"כ שכ' וז"ל אמרינן לקמן בפ"ה אין מודדין אלא בתבל של נ' אמה. וכל חבל וחבל מתמעט שתי אחיזות זה תופס מכאן וזה מכאן. והאחיזה טפח וחצי אצבע. הרי ט"ו אמות:

(כז) (על הברטנורא) כדמתרגם ומדותם חוץ לעיר ומשתתון מברא לקרתא: