משנה עירובין ד י

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת עירובין · פרק ד · משנה י | >>

מי שיצא לילך בעיר שמערבין בה והחזירו חבירו, הוא מותר לילך וכל בני העיר אסורין, דברי רבי יהודה.

רבי מאיר אומר: כל שהוא יכול לערב ולא עירב, הרי זה חמר גמל.

משנה מנוקדת

מִי שֶׁיָצָא לֵילֵךְ בְּעִיר שֶׁמְּעָרְבִין בָּהּ,

וְהֶחֱזִירוֹ חֲבֵרוֹ,
הוּא מֻתָּר לֵילֵךְ, וְכָל בְּנֵי הָעִיר אֲסוּרִין,
דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.
רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר:
כָּל שֶׁהוּא יָכוֹל לְעָרֵב וְלֹא עֵרֵב,
הֲרֵי זֶה חַמָּר גַּמָּל:

נוסח הרמב"ם

מי שיצא, לילך לעיר - שמערבין בה,

והחזירו חברו -
הוא מותר לילך,
וכל בני העיר אסורין,
דברי רבי יהודה.
רבי מאיר אומר:
כל שהוא יכול לערב - ולא עירב,
הרי זה - חמר גמל.

פירוש הרמב"ם

עיקר זה המאמר, כי בני העיר עשו אותו שליח לעשות להם עירוב למדינה אחרת שהיא יושבת להם בריחוק שני תחומין, כדי שיוכלו ללכת ממחרת חוץ למדינה ארבעת אלפים אמה, וזה השליח כשיצא ללכת (ממחרת) חוץ למדינה, החזירו חבירו למדינה קודם שיגיע ולא עירב.

רבי יהודה אומר, כיון שיצא ונכנס בדרך לקנות בו שביתה בריחוק אלפיים אמה, קנה לשם שביתה לפי שהוא עני כאשר הקדמנו לומר שהוא קונה שביתה בריחוק מקום בלבד כשהוא יוצא לדרכו, והחזיק לו בדרך כיון שיצא בזאת הכוונה, יש לו ללכת חוץ לאותה מדינה ארבעת אלפים אמה. ואנשי המדינה ששלחו אותו לא נגמר עירובם, ולפיכך אין הולכין חוץ לאותה מדינה ארבעת אלפים אמה, אבל הולכים חוץ למדינתם אלפיים אמה לכל רוח בלבד.

ורבי מאיר אומר, כי זה השליח מאחר שהיה לו לערב ולא עירב, נדון אותו להחמיר ולא ילך אלפיים אמה לכל רוח כמו אנשי המדינה שעשו אותו שליח, אלא ילך אלפיים אמה לאותו רוח ששלחו אותו לערב בו, וברוח האחר שכנגדו ילך כמו שהיה הולך אילו היה מערב, וזה הוא חמר גמל כמו שבארנו במה שקדם.

והלכה כרבי יהודה:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

מי שיצא - מעירו, ששלחוהו אנשי עירו להוליך להם עירוב כדי שיוכלו לילך מחר לעיר שמערבין לה, שהיא סמוכה להם שני תחומי שבת ויכולין לילך מזו לזו ע"י עירוב:

והחזירו חבירו - דאמר ליה עת חמה היא עת צנה היא :

הוא מותר לילך - למחר לאותה עיר אחרת, שכיון שהחזיק בדרך כדי לקנות שביתה לסוף אלפים אמה רחוק מן העיר הוי כעני שאומר שביתתי במקום פלוני וקנה לשם שביתה:

וכל בני עירו אסורין - שלא החזיקו בדרך ואין להם אלא אלפים אמה לכל רוח מעירם:

רבי מאיר אומר כו' - ר"מ מספקא ליה, אי עני הוא הואיל ויצא מביתו והחזיק בדרך, או דלמא כיון שהיה יכול לערב בפת ולא עירב לאו עני הוא. הילכך הרי זה חמר גמל, שאין לו אלפים אמה לכל רוח מעירו, שמא שביתתו במקום שהיה הולך להוליך שם העירוב בסוף אלפים מעירו, ולסוף האלפים מעירו נמי לא קנה אלפים לצד עיר האחרת, שמא לא קנה שביתה אלא בביתו. והלכה כרבי יהודה:

פירוש תוספות יום טוב

והחזירו חבירו כו'. פי' הר"ב שכיון שהחזיק בדרך כדי לקנות שביתה כו' כלומר דלא אמרינן נמלך הוא שלא לקנות שביתה אלא אמרינן דבדעתו עומד וזוהי דעת הרמב"ם. ויש דעות אחרות לפוסקים. ומ"ש דא"ל עת צינה כו'. וחזר בו מללכת היום. אבל דעתו לילך למחר:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(כא) (על הברטנורא) וחזר כו' מללכת היום אבל דעתו לילך למחר:

(כב) (על הברטנורא) כלומר דלא אמרינן נמלך הוא שלא לקנות שביתה אלא אמרינן דבדעתו עומד. הר"מ:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

מי שיצא לילך לעיר שמערבין בה:    ביד פ"ז דהלכות עירובין סי' ח' ובטור א"ח סי' ת"י: ופי' רש"י ז"ל מי שיצא כל דהו ובגמ' תניא נמי הכי דכשיש לו שני בתים וביניהו שני תחומי שבת כיון שהחזיק בדרך קנה עירוב דברי ר' יהודה יתר על כן אמר ר' יוסי ב"ר יהודה אפי' מצאו חברו ואמר לו לין פה עת חמה היא עת צינה היא למחר משכים והולך. ומפרש ר' יוסף בגמ' דלר' יהודה בעינן תרתי שיחזיק בדרך וגם שיאמר שביתתי במקום פלוני ור' יוסי ב"ר יהודה ס"ל אינו צריך אלא להחזיק אבל לומר אינו צריך כיון שגמר בלבו לשבות במקום פלוני והחזיק בדרך קנה שביתה באותו מקום והלכתא כר' יוסי ב"ר יהודה וכפי מה שפירש דעתו רב יוסף ועיין בגמ' בפי' רש"י ז"ל שיש לו שיטות אחרות וזו הדרך בחרתיה מן הרב אלפס ז"ל וכן היא שם בהרמב"ם ז"ל וכבר נתבארה מתני' באר היטב במה שקדם. ורש"י ז"ל פי' לשון אחר איפכא ממה שפירש לעיל בסוף הסוגיא ואלו הן סוף דבריו ז"ל ונראין הדברים דר"מ אכל מי שהוא עשיר פליג ובאומר שביתתי במקום פלוני מדקתני כל שיש בידו לערב וכו' דר"מ ס"ל אפי' בודאי שאינו עירוב ה"ז חמר גמל דאי ס"ד ר"מ עני משוי ליה להאי וטעמא משום דמספקא לן היכא ניחא ליה הוא הואיל ולא אמר א"כ מאי כל הא לא משכחת לה הך ספיקא אלא בהך לחודיה שיצא וחזר למקומו והר"ז חמר גמל מיבעי ליה:

ר"מ אומר כל שהוא יכול לערב בו ה"ז חמר גמל:    גמ' הא תנינא חדא זימנא לעיל פ' בכל מערבין ספק ר' מאיר ור' יהודה אומרים ה"ז חמר גמל ופירש רש"י ז"ל אלמא כל ספיקא חמר וגמל הוא ומתני' נמי ספיקא הוא וללישנא בתרא הכי קא קשיא ליה תנינא חדא זימנא לר"מ דהיכא דעירב במקום שאינן עירוב הוי חמר גמל ע"כ ומשני אמר רב ששת לא תימא טעמא דר"מ התם הוא דספק עירב וקנה שם שביתה וספק לא עירב וקנה בביתו הוא דהוי חמר גמל אבל היכא דודאי לא עירב כגון חוזר זה שהיה לו לומר שביתתי במקום פלוני לא הוי חמר גמל דאין כאן ספק אלא לגמרי נתכוין אביתו ולא הוי עירוב ויהא כאנשי עירו אלא אפי' ודאי לא עירב שלא אמר שביתתי לשם נמי מחזקינן ליה בספק משום גלוי דעתא דהא הכא ודאי לא עירב וקא הוי חמר גמל:

תפארת ישראל

יכין

מי שיצא לילך בעיר שמערבין בה:    ר"ל שיצא להניח שם פת לעירוב לצורך בני עירו:

והחזירו חבירו:    דא"ל עת חמה או צינה היום:

הוא מותר לילך:    למחר למקום שרצה לערב, דמדהחזיק בדרך, הו"ל כבא בדרך לעיל. מיהו באינו עני והתכוון מתחלה לילך להחזיק בדרך ולחזור, לכ"ע לא מהני (ת"י א'):

וכל בני העיר אסורין:    ואין להם רק אלפים מהעיר סביב:

הרי זה חמר גמל:    ר"ל כגמל שרוצה לילך. וחמור החלש האסור עמו מושכו לאחוריו ומעכבו וה"נ קאמר למיל מ"ד. וה"נ מספקא לי'. אי דינו כעשיר ותחומו כבני עיר, או דנו כעני ושביתתו במקום שרצה לערב, להכי אין לו רק אלפים שבין ביתו למקום שרצה לערב. וקיי"ל כר"י (ת"י ג'):

בועז

פירושים נוספים