משנה עירובין א ח
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת עירובין · פרק א · משנה ח | >>
שיירא יד שחנתה בבקעה והקיפוה טו בכלי בהמה, מטלטלין בתוכה, ובלבד שיהא גדר גבוה עשרה טפחים טז ולא יהיו פרצות יתרות על הבניין.
כל פרצה שהיא כעשר אמות, מותרת, מפני שהיא כפתח.
יתר מכאן, אסור.
שְׁיָרָא שֶׁחָנְתָה בַבִּקְעָה וְהִקִּיפוּהָ בִּכְלֵי בְּהֵמָה,
- מְטַלְטְלִין בְּתוֹכָהּ;
- וּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא גָּדֵר גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים,
- וְלֹא יִהְיוּ פְּרָצוֹת יְתֵרוֹת עַל הַבִּנְיָן.
- כָּל פִּרְצָה שֶׁהִיא כְּעֶשֶר אַמּוֹת, מֻתֶּרֶת, מִפְּנֵי שֶׁהִיא כְּפֶתַח.
- יָתֵר מִכָּאן, אָסוּר:
שיירה - שחנת בבקעה,
- והקיפוה - כלי בהמה,
- מטלטלין בתוכה.
- ובלבד -
- שיהא גדר גבוה - עשרה טפחים.
- ולא יהו פרצות - יתרות על הבניין.
- ובלבד -
- מטלטלין בתוכה.
- כל פרצה - שהיא כעשר אמות,
- מותרת - מפני שהיא כפתח.
- יתר מכן - אסור.
תרגום "ארחת ישמעאלים"(בראשית לז, כה), "שיירת ערבאי".
וכשהוא פרוץ מרובה על העומד, בכל התורה אינה מחיצה.
וכשהוא פרוץ כעומד, הוא מחיצה ומותר לטלטל בכולה.
אלא אם יש בכל אותו הפרוץ פרצה רחבה יתר על עשר אמות כאשר ביאר, אינה מחיצה אפילו העומד מרובה.
אבל אם יש שם צורת פתח, הרי היא מחיצה אפילו יהיה רוחב הפרצה יותר מעשר אמות.
וזכור אלו העיקרים תמיד:
ולא יהיה פרצות יתרות על הבנין - ואפילו הן פרצות קטנות פחותות מעשר, אם הפרוץ מרובה על העומד אינה מחיצה, ואף כנגד העומד אסור:
כל פרצה שהיא כעשר אמות מותרת - ובלבד שיהא העומד רב עליה. אי נמי פרוץ כעומד, הוי מחיצה ואף כנגד הפרוץ מותר :
יתר מכאן אסור - אפילו פרצה אחת יותר מעשר אוסרת כל ההיקף ואפילו העומד מרובה, דלא עבדי אינשי פתח יותר מעשר והוי פרצה. ודוקא דאין לה צורת פתח, אבל אית לה צורת פתח אפילו יותר מעשר הוי פתח:
שיירא. תרגום אורחת ישמעאלים שיירת ערבאי. רמב"ם:
והקיפוה. מע"ש בכלי בהמה. כגון מרדעת ואוכפין של בהמה והיא מחיצה שהרבה ממנה פרוץ כגון החלל שבין אוכף לאוכף אעפ"כ הוי מחיצה ומותר לטלטל בכל הבקעה שהיתה מתחלה כרמלית שהרי עכשיו היא מוקפת לדירה. הר"ר יונתן:
גבוה עשרה טפחים. מהטעם שנתנו חכמים בסוכה רפ"ק כמ"ש שם שכ"כ התוס' שם סוף דף ד' דהא דבעינן בשבת מחיצה גבוהה עשרה מהתם ילפינן:
ולא יהיו פרצות וכו'. כתב הר"ב דפרוץ כעומד מותר וכ"כ הרמב"ם ושכן הוא בכל התורה ועיין משנה ח' פרק קמא דסוכה:
(יד) (על המשנה) שיירא. תרגום ארחת ישמעאלים שיירת ערבאי. הר"מ:
(טו) (על המשנה) והקיפוה. מע"ש בכלי בהמה כגון מרדעות ואוכפין של בהמה והיא מחיצה שהרבה ממנה פרוץ כגון החלל שבין אוכף לאוכף אפ"ה הוי מחיצה ומותר לטלטל בכל הבקעה שהיתה מתחלה כרמלית שהרי עכשיו היא מוקפת לדירה. הרי"כ:
(טז) (על המשנה) י"ט. מהטעם שכתבו חכמים בסוכה רפ"ק דהא דבעינן בשבת מחיצה גבוה עשרה מהתם ילפינן:
(יז) (על הברטנורא) וכ"כ הר"מ ושכן הוא בכל התורה:
והקיפוה בכלי בהמה: ובירושלמי ר' אחא בשם ר' חסדאי למי נצרכה לר' יוסי ב"ר יהודא אע"ג דר' יוסי ב"ר יהודא אומר כל מחיצה שאינה של שתי ושל ערב אינה מחיצה מודה הוא הכא:
ולא יהו פרצות: הפ"א בנקוד שבא והריש בקמץ כמו שתאמר מן מנחה מנחות ומן גבעה גבעות:
כל פרצה שהיא כעשר אמות מותרת: בגמ' פליגי רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע דלרב פפא פרוץ כעומד מותר דהכי אגמריה רחמנא למשה לא תפרוץ רובא ולרב הונא אסור דהכי אגמריה רחמנא למשה גדור רובא ובגמ' פסיק כותיה דרב פפא דמתני' דייקא כותיה ולא יהו פרצות יתרות על הבנין משמע הא כבנין מותר. וכתב ה"ר יהונתן ז"ל כל פרצה שהיא כעשר אמות מותרת ובלבד שיהא העומד שלה ד' טפחים אבל בפחות מכאן אתי אויר הפרצה ומבטל לה אע"פ שאין יותר מעשר ע"כ והכי משמע בגמ':
יכין
שיירא: (קאראוואנע). והיא חבורה שהולכת יחד במדבר, ואינה פחותה מג' בני אדם:
שחנתה בבקעה והקיפוה: מערב שבת:
בכלי בהמה: כמרדעת ואוכפין (ונ"ל דקמ"ל דאף דכלים לא מבטל להו, אפ"ה הוה מחיצה):
מטלטלין בתוכה: אע"פ שהפרוץ מרובה ע"י החלל שבין אוכף לחבירו, אפ"ה מדאינו מרובה יתר על העומד, הוה מחיצה:
ולא יהיו פרצות יתרות על הבנין: דאז אפי' נגד העומד אסור לטלטל, אפי' הפרצות כל אחת פחות מעשר:
יתר מכאן אסור: אפי' יש רק אחת אוסרת כל ההיקף. מיהו ביש להפירוץ צורת הפתח שרי, אפי' לפרצה שהיא יותר מעשר אמות. אמנם בהעמיד ד' קונדסון לד' רוחות, ובכל צד יש צורת הפתח, רק בהעמידן במבוי וחצר שיש שם דיורין שרי כה"ג, משא"כ בהעמידן בבקעה. ולרמב"ם בכל מקים לא מהני צורת הפתח כשהפרוץ מרובה על העומד (שס"ב י'):
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת