משנה עירובין א רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) מבוי -

שהוא גבוה מעשרים אמה - ימעט.

רבי יהודה אומר:

אינו צריך.

הרחב מעשר אמות - ימעט.

אם יש לו צורת פתח -

אף על פי שהוא - רחב מעשר אמות,

אינו צריך למעט.

(ב) הכשר מבוי -

בית שמאי אומרין:

לחי וקורה.

ובית הלל אומרין:

או לחי, או קורה.

רבי אליעזר אומר:

לחיים.

משום רבי ישמעאל,

אמר תלמיד אחד לפני רבי עקיבה:

לא נחלקו בית שמאי ובית הלל,

על מבוי שהוא - פחות מארבע אמות,

שהוא בלחי, או קורה.

ועל מה נחלקו?

על מארבע אמות - ועד עשר,

שבית שמאי אומרין:

לחי וקורה.

ובית הלל אומרין:

או לחי, או קורה.

אמר רבי עקיבה:

על זה, ועל זה - נחלקו.

(ג) קורה שאמרו -

רחבה - לקבל אריח.

והאריח -

חצי לבינה - של שלשה טפחים.

דייה לקורה -

שתהא רחבה - טפח,

כדי אריח - לאורכו.

(ד) רחבה - לקבל אריח,

ובריאה - לקבל אריח.

רבי יהודה אומר:

רחבה - אף על פי שאינה בריאה.

(ה) הייתה של קש, או של קנים -

רואין אותה, כאילו היא של מתכת.

עקומה - רואין אותה, כאילו היא פשוטה.

עגולה - רואין אותה, כאילו היא מרובעת.

אם יש בהיקפה - שלשה טפחים,

יש בה - רוחב טפח.

(ו) לחיים שאמרו -

גובהן - עשרה טפחים.

ורוחבן, ועוביין - כל שהוא.

רבי יוסי אומר:

רוחבן - שלשה טפחים.

(ז) בכל - עושין לחיים,

ואפילו בדבר - שיש בו רוח חיים.

רבי יוסי - אוסר.

ומטמא - משום גולל.

ורבי מאיר - מטהר.

וכותבין עליו - גיטי נשים.

רבי יוסי הגלילי - פוסל.

(ח) שיירה - שחנת בבקעה,

והקיפוה - כלי בהמה,

מטלטלין בתוכה.

ובלבד -

שיהא גדר גבוה - עשרה טפחים.

ולא יהו פרצות - יתרות על הבניין.

כל פרצה - שהיא כעשר אמות,

מותרת - מפני שהיא כפתח.

יתר מכן - אסור.

(ט) מקיפין - שלשה חבלים,

זה - למעלה מזה,

זה - למעלה מזה,

ובלבד -

שלא יהא, בין חבל לחברו - שלשה טפחים.

שעור חבלים -

עוביין - יתר על טפח,

כדי שיהא הכל - עשרה טפחים.

(י) מקיפין - בקנים,

ובלבד -

שלא יהא, בין קנה לחברו - שלשה טפחים.

בשיירה דיברו,

דברי רבי יהודה.

וחכמים אומרים:

לא דיברו בשיירה - אלא בהווה.

כל מחיצה,

שאינה של שתי, ושל ערב,

אינה מחיצה,

דברי רבי יוסי ברבי יהודה.

וחכמים אומרים:

אחד - משני דברים.

ארבעה דברים - פטרו במחנה,

מביאין עצים - מכל מקום.

ופטורין -

מרחיצת ידים.

ומדמאי.

ומלערב.

הדף הראשי של משנה ערובין א