מלאכת שלמה על עירובין א
מלאכת שלמה · על עירובין · א · >>
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
בעזרת האל הפושט ימינו לקבל שבין. נתחיל מסכת עירובין.
מבוי שהוא גבוה מעשרים אמה ימעט: בגמ' רפ"ק דסוכה. ועיין במה שכתבתי שם ריש הפרק בשם אבודרהם ז"ל. וכתבו תוס' ז"ל הקשה מהר"י מאורלינש ז"ל דהוי ליה לאשמועי' הכשר מבוי ברישא שהוא בלחי וקורה ואם הניח למעלה מכ' ימעט ותירץ דתנא ניחא לי' להתחיל בהאי לישנא כמו שמתחלת מתני' [דסוכה] ולהכי פריך שפיר טפי בגמ' מ"ש גבי סוכה דתני פסולה ע"כ. והילך קושית הגמ' מ"ש גבי סוכה דתני פסולה וגבי מבוי תני תקנתא דקתני ימעט ולא תני פסול ומשני סוכה דאורייתא פי' רש"י ז"ל דכבר מימות משה נתנה מדתה ובאו חכמים לפרש לך שאם לא עשה כן פסולה שייך למיתני ביה לשון פסלות ואע"ג דמהניא ביה תקנתא כל כמה דלא מתקן לה מקריא פסולה. אבל מבוי דכל עיקרו דרבנן הוא לא שייך למימר ביה לשון פסלות שהרי כאן התחילו להראותך עסקי מבוי ותורותיו ומאי פסול שייך למימר אכתי לא הודיעוך רבנן שיעוריה בהכי דליתני אם לא עשה כן פסול. ואיבעית אימא דאורייתא נמי תני תקנתא בעלמא במילי אחריני אלא סוכה דנפישי מיליה דקתני התם ושאין לה שלש דפנות ושאינה גבוהה עשרה ושחמתה מרובה מצלתה פסיק ותני פסולה דהשתא מצי כייל להו בחדא דאי הוה תני תקנתא לא הוה מצי לערובינהו ולמיתנינהו דבשאין לה שלש דפנות בעי למיתני יעשה לה דופן ובשאינה גבוהה עשרה בעי למיתני יגביה ושחמתה מרובה מצלתה יוסיף על סככה ואמר מר לעולם ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה. אבל מבוי לא נפישן מיליה בהאי מתני'. ותוס' ז"ל מכח קושיא הכריחו דה"פ סוכה דאורייתא תני פסולה משום דלשון ימעט משמע חומרא בעלמא ואתי למיטעי ולומר דוקא לכתחלה אבל בדיעבד שפיר דמי אבל במבוי דרבנן אין לחוש ע"כ. וז"ל עוד בריש (מס' סוכה) סוכה דאורייתא תני פסולה דאי הוי תני ימעט חיישי' דילמא טעי אינש לומר ימעט לכתחלה ובדיעבד כשרה ודקדק בלשונו דלמא אתי לידי אסורא דאורייתא ותני פסולה אע"ג דלא הוי לישנא מעליא כמו ימעט אבל במבוי דרבנן לא חייש ותני ימעט שהוא לישנא מעליא כדאשכחן בריש פסחים שעקר הכתוב כמה אותיות שלא להוציא דבר מגונה מפיו ובקונטרס לא פי' כן עכ"ל ז"ל:
מבוי: פי' רבינו יהונתן הכהן ז"ל מלשון מבוא העיר והוא החלל המוקף ג' מחיצות ואין בו כותל רביעי ומדאורייתא רה"י גמורה היא אבל חכמים חששו כיון שראשו אחד לרה"ר או לכרמלית דלמא אתי למיטעי ולמישרי רה"ר גמורה א"נ כי היכי דלא ליתי לטלטולי מרה"ר לתוכו דכיון שנפרץ במלואו לרה"ר ושוה הוא לרה"ר אמרי דין רה"ר יש לו לפיכך הצריכו לעשות היכרא לבני רה"ר ולבני רה"י שלא יטלטלו מזה לזה ותקנו להניח קורה רחבה טפח על כותל המבוי להודיע ששתי רשויות הן ע"כ:
ימעט: דלמעלה מעשרים לא שלטה בי עינא ולסימנא בעלמא אמרינן בברייתא יותר מפתחו של היכל ימעט ולר' יהודה נמי אמרינן בגמ' ובירושלמי דר' יהודה מפתחו של אולם יליף לה ופרכינן אם מפתח האולם גמר דיו ארבעים אמה דתנינן תמן פ"ג דמסכת מדות פתחו של אולם גבהו ארבעים אמה אלמה תניא ר' יהודה מכשיר אפי' עד מ' וחמשים אמה ותני בר קפרא אליבא דר' יהודה אפילו מאה אמה בשלמא לבר קפרא גוזמא אלא לר' יהודה מאי גוזמא ומסקינן בבבלי אלא ר' יהודה מפתחן של מלכים גמר שהם גבוהין הרבה יותר מארבעים ע"כ: ועיקר פלוגתייהו דרבנן ור' יהודה משום טעמא דהיכרא כדפי' ר"ע ז"ל וסוכה נמי בהא פליגי כדאמרינן למען ידעו דורותיכם עד עשרים אמה אדם יודע שדר בסוכה למעלה מעשרים אמה אין אדם יודע שדר בסוכה משום דלא שלטה בה עינא אלמא גבי סוכה בהא נמי פליגי. ובגמ' בעינן למה לי אפלוגי בתרוייהו ומשני צריכא דאי אשמעינן גבי סוכה בהא קאמר ר"י כיון דלישיבה עבידא שלטה בה עינא אבל מבוי דלהילוך עביד אימא מודה להו רבנן ואי אשמועי' בהא בהא קאמרי רבנן אבל בהך אימא מודו ליה לר' יהודה צריכא. וקשה לע"ד דאמאי לא קתני מבוי שקורתו למעלה מעשרים אמה ימעט דנראה דהעיקר חסר מן הספר. ונלע"ד דאפשר לומר דמשום דבעי למיתני הרחב מעשר אמות ימעט דקאי אמבוי גופיה תנא נמי רישא בלשון מבוי גופיה וממילא משתמע דאקורה קאי: ואם היתה מקצת קורה בתוך עשרים ומקצת קורה למעלה מעשרים מקצת סכך בתוך עשרים ומקצת סכך למעלה מעשרים קאמר רבא בגמ' דזה וזה כשר דחלל סוכה תנן חלל מבוי תנן שלא יהו יותר מעשרים וברייתא מסייעא ליה:
ימעט: בבלי וירושלמי כיצד ימעט עושה איצטבא על פתח המבוי ומתיר המבוי והתם פליגי אמוראי בכמה יהא בה איכא מ"ד ד' טפחים כדי מבוי ואיכא מ"ד טפח כדי קורה ונראה שר"ל דאפי' מלמטה מהני מיעוט. וכתב ה"ר יהונתן הכהן ז"ל שכשמיעט מלמטה שכתב הרי"ף ז"ל שממעט ג"כ בקורה להחמיר נקט קורה או אבן והדומין להן שאין דרכן ליפחת אבל עפר אפשר שיפחת ע"י דריסת הרגלים ע"כ:
ר' יהודה אומר אינו צריך: כתב רבינו יהונתן ז"ל ואזיל ר' יהודה לטעמיה דאמר בפ' כל גגות ועוד א"ר יהודה מערבי' במבוי המפולש וחכמים אוסרים דס"ל דאע"פ שהוא מפולש מערבין ומטלטלין בתוכו כיון דיש לו קורה לשני ראשיו דאמרינן פי תקרה יורד וסותם ויש לו ד' מחיצות ורגלי הנכנסין והיוצאין תחתיהן אין מבטלין מחיצה. ולי הדיוט קשה לענ"ד דהתם מוכח בגמ' דטעמא דר"י משום דסבירא ליה דשתי מחיצות דאורייתא וכן פי' הוא ז"ל שם אבל רישא דהתם דקתני וכן גשרים המפולשין מטלטלין תחתיהן בשבת דברי ר' יהודה הוי טעמא דידיה משום פי תקרה יורד וסותם וכן כתב הוא ז"ל שם. ונראה דאפשר לומר דאע"ג דשתי מחיצות דאורייתא מ"מ אי לאו משום פי תקרה יורד וסותם לא הוה שרי ר' יהודה לגמרי אפי' מדרבנן. אח"כ מצאתי בירושלמי א"ר אבין ר' יהודה כדעתיה ורבנן כדעתהון דתנינן תמן (פ' כל גגות) וכן גשרים המפולשין מטלטלין תחתיהן בשבת דברי ר' יהודה וחכמים אוסרין היך מה דתימא תמן את רואה את המלתרא כילו יורדת וסותמת אף הכא את רואה את התקרה כאילו יורדת וסותמת ע"כ:
הרחב מעשר אמות ימעט: גמ' אמר אביי תנא והרחב מעשר ימעט ר' יהודה אומר אינו צריך למעט ובמתני' פליג בגובהה וה"ה לרחבה ואיכא בגמ' מאן דסבר למימר דלא התיר ר' יהודה ברוחב אלא עד י"ג אמה ושליש כמו בפסי ביראות:
אם יש לו צורת פתח וכו': וצורת פתח נמי מהני בגובהה כדתניא בברייתא דמייתי בגמ'. וכן כתב הרמב"ם ז"ל. ואמלתרא ברחבה לא אפשיטא בגמרא. ובגמ' אמר רב חסדא צורת הפתח שעשאה מן הצד לא עשה ולא כלום ואמר רב חסדא צורת פתח שאמרו צריכה שתהא בריאה כדי להעמיד בה דלת ואפי' דלת של קשין אמר ריש לקיש משום ר' ינאי צורת הפתח צריכה היכר ציר פי' חור שציר הדלת סובב בה ואע"פ שאינה צריכה דלת מיהו חזיא לדלת בעינן. תו גרסי' בגמ' אתני ליה רב יהודא לחייא בר רב קמיה דרב אם יש לו צורת הפתח אין צריך למעט א"ל אתנייה צריך למעט: ועיין ברבינו יהונתן פ' כיצד מעברין על משנת עיר של יחיד דמשמע מפירושו אשר שם דגם על הרחב מעשר אמות קאמר רב אתנייה צריך למעט אלא שנפל שם טעות בלשון וקל להבין ובעי' למימר בגמ' דאף ר' יוחנן ס"ל כותיה דרב: ובירושלמי רב חיננא בר שלמיא הוה יתיב מיתנא לחייא בריה דרב אפיק רב רישיה מן כוותא א"ל לית כן ולא תתנייה כן א"ל אתניתיה ואודעיה דלית כן:
הכשר מבוי: ובמבוי סתום מוקמינן ליה בגמ' כדמפ' ר"ע ז"ל אבל מבוי המפולש לר"ה תניא בגמ' בפירקין ד' ו' דעושה צורת פתח מכאן ולחי וקורה מכאן וחנניה אומר דבש"א עושה דלת מכאן ודלת מכאן כשהוא יוצא ונכנס נועל בה"א עושה דלת מכאן ולחי וקורה מכאן:
ר' אליעזר אומר לחיים: כתב ה"ר יהונתן ז"ל וצריך שיהיו הלחיים לר' אליעזר או הלחי לב"ה סמוך לכותל המבוי בלא הפסק ג' טפחים שאם היו מרוחקים מן הכותל ג' אתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ומבטלי להו אבל בפחות משלשה אמרי' לבוד וכמאן דמחבר דמי וצריך נמי שתהא הקורה עומדת ע"ג כותלי המבוי מבפנים ולא שיהיו יתדות יוצאות מן המבוי לחוץ ותהיה הקורה עליהם נוגעת בצד האחד אל כותלי המבוי משום דבעי' קורה ע"ג מבוי הם כותלי המבוי שהקורה נשענת בהן או נכנסת בתוכם בחור מכאן וחור מכאן ע"כ. ובגמ' בעי' ר' אליעזר לחיים וקורה קאמר או לחיים בלא קורה ולא אפשיטא. ובירושלמי נמי בעי מה לחיים. לחיים וקורה כב"ש או לחיים ולא קורה כב"ה. שלשה כר' יוסי או כל שהוא כרבנן נשמעינה מן הדא מעשה שהלך ר' אליעזר אצל ר' יוסי תלמידו לאובלין והראהו מבוי אחד ולא היה בו אלא לחי אחד בלבד א"ל עשה לו לחיים א"ל מה את אומר לי לסותמו א"ל יסתם [הג"ה לשון הבבלי יסתם ומה בכך:] וכי מה ראיה רשות לשבת לבוא לכאן הדא אמרה שלשה כר' יוסי אין תימר כל שהוא כרבנן כל שהוא סותם ע"כ ופלוגתא דר' יוסי ורבנן לקמן בפרקין סי' ו'. תו אמרינן בגמ' מודים חכמים לר"א בפסי חצר אם נפרצה למקום האסור לה צריכה שיור משני צדיה וכתבו תוס' ז"ל וקשה דגבי מבוי נקט לשון לחי וגבי חצר נקט לשון פס בכולה שמעתא אע"ג דשניהם במשהו ע"כ: תו גרסי' בגמ' תנא עשה לחי לחצי מבוי יש לו חצי מבוי פשיטא מ"ד ליחוש דילמא אתי לאשתמושיה בכוליה קמ"ל:
משום ר' ישמעאל אמר תלמיד אחד: מפ' בגמ' שאותו תלמיד ר"מ היה שלמד בתחלה בילדותו לפני ר' ישמעאל וגמר גמרא והדר בא לפני ר' עקיבא וסבר סברתו וחדודו של ר' עקיבא שלא נמצא כמותו בתלמידי בית הלל. ובירושלמי פ' שני דשקלים כפי הנוסחא שהובאה בילקוט מוכח שהיה תלמיד מובהק דר' עקיבא ולר' ישמעאל לא היה תלמיד מובהק ומשו"ה היה אומר הלכות משום ר' ישמעאל ולא היה צריך לאומרה משום ר' עקיבא דכולי עלמא הוו ידעי שהוא תלמידו:
על מבוי שהוא פחות מד' אמות: כלומר ברחבו תסגי בלחי או קורה אפילו לבית שמאי דהא קורה משום מחיצה נמי היא ומנכרא מחיצתא כיון שאינו רחב כל כך אבל כשהוא רחב יותר לא מנכרא מחיצתא עד שיסייעהו הלחי לסתום וב"ה ס"ל דסגי אפי' בקורה ה"ר יהונתן הכהן ז"ל. ובנוסחת הגמ' גם בהרי"ף והרא"ש ז"ל הגירסא על מבוי שהוא פחות מד' אמות שהוא ניתר בלחי או בקורה. כתבו תוס' ז"ל על האי דאמרינן בגמ' ולא מסיימי אי ת"ק מחמיר אי ר' עקיבא וז"ל לא שייך כאן תנא בתרא לטפויי אתא כיון דאיכא תנא דאפסקיה: והכא בסוף המשנה לבד שייך לגרוס נחלקו הלמ"ד קמוצה מפני שהוא בהפסק אבל ברישא גרסינן הלמ"ד בשבא:
קורה שאמרו וכו': ובגמ' פ' קמא דב"ב דף ג' דייקינן דמדקתני הכא והאריח חצי לבינה של שלשה טפחים מכלל דאיכא זוטרא והיינו דכפיסים דתק התם דהיינו אריחי בזוטרי מיירי דהוו שלשה טפחים עם סידן וכמו כן לבנים דתנן התם מיירי בזוטרי דהוו שלשה עם סידן:
רחבה כדי לקבל אריח: בגמ' פליגי במעמידי קורה דאיכא מ"ד דמעמידי קורה אינם צריכין שיהיו בריאים כדי לקבל קורה ואריח ואיכא מ"ד אחד זה ואחד זה צריכין שיהיו בריאין כדי לקבל קורה ואריח פי' קורה בעיא בריאות דאריח ומעמידיה בעו בריאות דקורה ואריח:
דיה לקורה שתהא רחבה טפח: גרסי' בפ' המפלת (נדה דף כ"ז) גמרא דשליא בבית תני ר' אושעיא זעירא דמן חבריא חמשה שיעורן טפח ואלו הן שליא שופר שדרו של לולב ודופן סוכה והאזוב ואיכא נמי טפח על טפח על רום טפח מרובע דבספ"ג דאהלות אלא דטפח על טפח לא קאמר ואיכא נמי תנורי בנות טפח ברפ"ה דכלים ואיכא נמי התם סי' ב' אבן היוצא מן התנור טפח אלא דבפלוגתא לא קמיירי ובתרווייהו איכא התם פלוגתא ואיכא נמי מסגרת טפח אלא דבכתיבן לא קמיירי ואיכא נמי כפרת טפח אלא דבקדשים לא קמיירי ואיכא נמי הא דתנן הכא דייה לקורה שתהא רחבה טפח אלא דבדרבנן כגון מבוי דכל מצותו מד"ס לא קמיירי אלא בדכתיבן ולא מפרשי שיעורייהו ובהכי ניחא נמי דלא מני קנה מאזנים טפח דבפרכ"ט דכלים ובהעור והרוטב כדי אחיזה כמה הוא טפח וגם בטרפות דיש דשיעורו טפח:
כדי לקבל אריח לארכו: פי' הרמב"ם ז"ל לאורך הקורה ורש"י ז"ל נראה דגריס לרחבו שפירש לרוחב האריח ואע"ג דמתוך סוגית הגמרא משתמע טפי דגרסי' לרחבו נראה דמאן דתני לארכו לא משתבש ומאן דתני לרחבו לא משתבש דהא ליכא בין הני תרי לישנא מידי דתרווייהו סלקי לחד גוונא דמאן דתני לרחבו ר"ל רוחב האריח לרוחב הקורה ומאן דתני לארכו ר"ל ארך האריח לארך הקורה: ובבבלי הכא וגם בסוכה דף כ"ב בברייתא דהתם גבי שתי קורות המתאימות שכתוב לרחבו שם הוא מוכרח במילתיה דת"ק לגרוס לרחבו ובמילתיה דרשב"ג לגרוס לארכו וכדמפרש רש"י ז"ל התם בסוכה. אכן ברב אלפס ובהרא"ש ז"ל ובכמה דוכתי גרסי' במתני' לרחבו אבל בירושלמי כתוב לארכו וכן בבית יוסף ובכסף משנה וכן ג"כ בשלחן ערוך וכן בכמה דוכתי ובספר תוי"ט הכריח יותר לגרסת לרחבו עיין שם:
ובריאה כדי לקבל אריח: כלומר אריחים הרבה כשיעור רוחב פתח המבוי מדובקים שם בטיט כפי מה שצריך להם שאל"כ לא תהא בה היכרא דסבורין בני ר"ה דלפי שעה ניתנה לשם אבל כשהיא בריאה ועבה וראויה לקבל בנין כזה ניכר ומפורסם לכל שלקביעות הושמה שמה ואית בה היכרא ור' יהודה ס"ל רחבה אע"פ שאינה בריאה דאזיל לטעמיה דקורה אינה אלא מחיצה ה"ר יהונתן ז"ל. ובירושלמי תני ר"ש אומר בריאה אע"פ שאינה רחבה רב הונה בשם רב הלכה כר"מ שמואל אמר הלכה כר' יהודה ריב"ל אמר הלכה כר"ש ע"כ ובגמ' מתני ליה רב יהודה לחייא בר רב קמיה דרב רחבה אע"פ שאינה בריאה א"ל אתנייה רחבה ובריאה והאמר ר' אלעא אמר רב רחבה ד' אע"פ שאינה בריאה ומשני רחבה ד' שאני והעלו התוס' ז"ל דה"פ דרב יהודה מתני ליה אמילתיה דרבנן ומהפך היה דר' יהודה לרבנן ואמר ליה רב אתנייה רחבה ובריאה כמו במתני' אלא שהתלמיד המתין לסדר הגמרא עד שסיים פלוגתייהו והשתא פריך מר' אלעא דמסתמא הוי כרבנן ולפי זה יש להוכיח דאין הלכה כרב דאמר לעיל אתנייה צריך למעט דהמשנה לא נשנית כמי שהגיה וכאן נשנית כמו שהגיה וכן פסקו הגאונים וה"ג ז"ל ע"כ:
היתה של קש ושל קנים רואין אותה כאילו היא של מתכת: גמ' מאי קמ"ל דאמרי' רואין היינו הך דתנא ברישא רחבה אע"פ שאינה בריאה מ"ד במינה שראויה להיות בו בריאה כמו קורה של עץ כי אינה בריאה נמי אמרי' רואין אבל של קש ושל קנים דאינה בריאה במינה אימא לא אמרי' רואין קמ"ל:
עקומה וכו': הא נמי איכא מ"ד בירושלמי דר' יהודה היא ואיכא מ"ד התם דברי הכל היא והוא שתהא עקמומית מן הצד פי' עקמומית שאינה מעכבת את המבוי אבל עקמומית שהיא מעכבת את המבוי. הרי זה אסורה ואיזו היא שהיא מעכבת את המבוי כל שאילו יגוד ואין בין זו לזו ג' ע"כ: ומפר' בגמ' שעקמומיתה חוץ למבוי ואפ"ה אמרי' רואין אותה כאילו היא פשוטה וכולה תוך המבוי עומדת ולא חיישי' דלמא אתי לאימשוכי בתרה ולרבנן דלית להו רואין אם היה העקמומית חוץ למבוי ומושב העקמימות יותר מג' טפחים שאם היה נחתך כל אותו עקמימות ממנה היה בין קורה לקורה ג' טפחי' המבוי פסול ור' יהודה דאי' ליה רואין אע"פ שיש בין קורה לקורה שלשה טפחים כשר המבוי:
עגולה רואין אותה כאילו היא מרובעת: הא נמי אמרי' בירושלמי עוד היא דר' יהודה וכן דעת ה"ר יהונתן הכהן ז"ל אבל הרא"ש ז"ל כתב ואע"ג דרבנן פליגי עלי' דר' יהודה בהיתה של קש ושל קנים בהא דעגולה ועקומה מודו דאמרי' רואין וכן דעת הרמב"ם ז"ל מה"ש פי"ז הכ"ו וכתב שם הרב המגיד שכן הוא דעת הרשב"א ז"ל. ובגמ' הא תו ל"ל סיפא איצטריכא ליה כל שיש בהקפו שלשה טפחים יש בו רוחב טפח: ועוד איתא בגמ' אמר אביי ר' יוסי בר' יהודה דההיא ברייתא דמייתי בגמ' סבר לה כאבוה בחדא ופליג עליה בחדא ס"ל כאבוה בחדא דאית ליה רואין כאבוה דאמר במתני' רואין וכו' ופליג עליה בחדא דאילו ר' יהודה סבר למעלה מעשרים נמי אמרינן רואין ור' יוסי ב"ר יהודה סבר בתוך עשרים אין למעלה מעשרים לא והכי נמי איתא בירושלמי בשם התוספתא:
לחיים שאמרו גבהן עשרה טפחים: לְחָיִים בנקודת חירק תחת היו"ד הראשונה גרסי' והיו"ד השניה נחה וכן מצאתיו ג"כ במשנתו של החכם הר"ר יהוסף אשכנזי ז"ל. והכי מוכח מן הגמרא כמו שאכתוב בסמוך אבל במכלול עלה נ"ז מצאתי כתוב ולחי חבורו בלשון שנים לְחָיָיִם ע"כ ולפי זה יהיה על משקל יד ורגל שהחבור בלשון שנים ידים ורגלים ולא מסתבר לחלק בין האי לחי ללחי דאדם ממש:
לחיים שאמרו לחיים שנחלקו וכו': לשון רעז"ל. אמר המלקט ומיהו סתמא לא כמר דייקא ולא כמר דייקא: אבל ליכא לשנויי מאי לחיים לחיים דעלמא דא"כ ברישא נמי גבי קורה ניתני קורות ונימא מאי קורות קורות דעלמא ומ"מ משמע קצת דל"ג לחיים היו"ד הראשונה בנקודת פתח דא"כ משמע טפי דהוי סתמא כר' אליעזר:
רחבן ועביין כל שהוא: גמ' וכמה כל שהוא תני ר' חייא אפי' כחוט הסרבל: ועיין בס' תרומת הדשן סי' ע"ד:
ור' יוסי אומר רחבן שלשה: ואמרי' בגמ' דאין הלכה כר' יוסי לא בהילמי ולא בלחיים ואע"ג דר' יוסי נימוקו עמו ורבנן פליגי עליה בתרווייהו אלא דרבי קאי כותיה בלחיים:
ור"מ אוסר: דחייש למיתה ואע"ג דמתוחה באשלי מלעיל דזימנין דמתה וכווצא ולא הוי גבוהה עשרה ולא יהיב אדעתיה וסמיך עלה: ומטמא משום גולל דכתיב וכל אשר יגע על פני השדה ודרשי' לרבות גולל ור"מ דמטהר מוקי להאי קרא להוציא עובר שבמעי אשה:
ור"מ מטהר: וכן אמר ג"כ בספט"ו דמסכת אהלות:
בפי' ר"ע ז"ל מטמא לעולם אם נגע בו אדם וכלים כאהל המת אפי' ניטל משם וכו'. כתב הר"ש ז"ל [בכ"י: כתב הר"ס.] כן פי' רש"י ז"ל שאפי' ניטל משם מטמא משום גולל וצ"ע שהרי שנינו בפט"ו מאהלות חבית שהיא מלאה משקין טהורין ומוקפת צמיד פתיל עשאה גולל לקבר הנוגע בה טמא טומאת ז' והחבית והמשקין טהורין ואם אפי' אחר שניטלו מטמא משום גולל למאי נפקא מינה החבית טהורה מ"מ הנה היא מטמאה משום גולל ואם היינו אומרים החבית טהורה היינו אחר שניטלה אתי שפיר וכן דעת הרמב"ם ז"ל שאין מטמא משום גולל אלא בעודו מחובר לקבר עכ"ל ז"ל:
בפי' ר"ע ז"ל. נלע"ד שצריך להגיה והלכה כת"ק אם כתב לה גט וכו'. ובגמ' תניא ר"מ אומר כל דבר שיש בו רוח חיים אין עושין אותו לא דופן לסוכה ולא לחי למבוי ולא פסין לביראות ולא גולל לקבר משום ר' יוסי הגלילי אמרו אף אין כותבין עליו גיטי נשים וטעמא דר' יוסי דס"ל דספר דוקא. ואי לאו וכתב לה דאתי לרבויי כל דבר ה"א ספר אין מידי אחרינא לא קמ"ל וכתב. וספר דרשינן הכי מה ספר שאין בו רוח חיים וכו' ולרבנן האי וכתב לה דרשינן בגמ' דמיבעיא להו בכתיבה מתגרשת ואינה מתגרשת בכסף סד"א הואיל ואיתקש יציאה להויה מה הויה בכסף אף יציאה בכסף קמ"ל: ור' יוסי הגלילי נפקא ליה מספר כורתה ואין דבר אחר כורתה ורבנן ספר כריתות מיבעי ליה לדבר הכורת בינו לבינה דאם אמר ה"ז גיטך ע"מ שלא תשתי יין לעולם וכיוצא בו אין זה כריתות כל שלשים יום ה"ז כריתות ור' יוסי נפקא ליה מכרת כריתות ורבנן כרת כריתות לא דרשי ע"כ. ומזו הברייתא משמע דגרסי' ברישא דמתני' נמי ור"מ אוסר וכן בירושלמי ומייתי עלה נמי ברייתא תני כל דבר שיש בו רוח חיים עושין אותו דופן ואין עושין אותו לחי דברי ר"מ וחכ"א וכו' והתם משמע דמפרש לה לברייתא דלא תיקשי אברייתא דלעיל. וכן הגרסא דמתני' ברב האלפסי ז"ל ובפי' ה"ר יהונתן ז"ל וכדכתבינן. וגם ה"ר יהוסף ז"ל הגיה כן. אמנם הרמב"ם ז"ל נראה דגריס ור' יוסי אוסר כגירסת רבינו עובדיה ז"ל שהרי כתב ואין הלכה לא כר' יוסי ולא כר"מ ולא כר' יוסי הגלילי ע"כ. גרסי' בירושלמי ר"ש ב"ר ביסנא בשם ר' אחא ר"מ ור' יוסי ור' אלעזר בן עזריה שלשתן אמרו דבר אחד ר"מ דלחיים דמתני' דתנן ומטמא משום גולל ור"מ מטהר. ר' יוסי דאהלות פ"ח דתנן ר' יוסי אומר הבית שבספינה אינו מביא את הטומאה. ר"א בן עזריה דתניא מעשה בראב"ע ור' עקיבא שהיו באין בספינה ועשה ר"ע סוכה בראש הספינה ובאת הרוח והפריחתה א"ל ראב"ע עקיבא היכן סוכתך ע"כ וקל להבין: ונלע"ד עוד דלמאן דגריס ברישא ר' יוסי פליג ברישא והה"נ בסיפא ור"מ פליג בסיפא והה"נ ברישא:
והקיפוה בכלי בהמה: ובירושלמי ר' אחא בשם ר' חסדאי למי נצרכה לר' יוסי ב"ר יהודא אע"ג דר' יוסי ב"ר יהודא אומר כל מחיצה שאינה של שתי ושל ערב אינה מחיצה מודה הוא הכא:
ולא יהו פרצות: הפ"א בנקוד שבא והריש בקמץ כמו שתאמר מן מנחה מנחות ומן גבעה גבעות:
כל פרצה שהיא כעשר אמות מותרת: בגמ' פליגי רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע דלרב פפא פרוץ כעומד מותר דהכי אגמריה רחמנא למשה לא תפרוץ רובא ולרב הונא אסור דהכי אגמריה רחמנא למשה גדור רובא ובגמ' פסיק כותיה דרב פפא דמתני' דייקא כותיה ולא יהו פרצות יתרות על הבנין משמע הא כבנין מותר. וכתב ה"ר יהונתן ז"ל כל פרצה שהיא כעשר אמות מותרת ובלבד שיהא העומד שלה ד' טפחים אבל בפחות מכאן אתי אויר הפרצה ומבטל לה אע"פ שאין יותר מעשר ע"כ והכי משמע בגמ':
מקיפין שלשה חבלים וכו': אי מיירי ביחיד ובלבד שלא יקיף אלא עד בית סאתים דכל מחיצה שהיא של ערב בלא שתי כמחיצה של חבלים או שתי בלא ערב כגון מחיצת הקנים האמורה בסמוך במתני' אינה מחיצה להתיר יותר מבית סאתים ליחיד ובית סאתים לשני יחידים או לשיירא להתיר להן כל צרכן ושלשה נעשו שיירא. ומתירין להם עד שבעה סאתים או ח' ובלבד שיהיו צריכין להם ה"ר יהונתן ז"ל ונכתב בפי' ר"ע ז"ל במתני' דבסמוך:
בשיירא דברו דברי ד' יהודא: בגמ' פריך שיירא אין יחיד לא והתניא ר' יהודה אומר וכו' ומשני דהא דקאמר ר' יהודה במתני' בשיירא דברו ולא ליחיד ליתן לו כל צרכו בהנך מחיצות גרועות של שתי או של ערב קאמר אבל בית סאתים ודאי יהבינן ליה בהנך מחיצות גרועות כדמוכח דיוקא דההיא ברייתא ורבנן ס"ל אפי' ליחיד כל צרכו ובלבד במדבר אבל לא בישוב ולהכי נקט שיירא דלא משכחת יחיד שילך במדבר אלא בחבורה רבה:
כל מחיצה שאינה של שתי ושל ערב א"מ דברי ר' יוסי ב"ר יהודה: ובגמ' פריך ומי אמר ר' יוסי ב"ר יהודה הכי והתניא וכו' ומשני הא דקאמר רי יוסי במתני' דאינה מחיצה לכל צרכן אבל מחיצה היא לבית סאתים לאחד ולבית שש לשיירא לר' יוסי ב"רי יהודה דלרבנן ליחיד נמי כל צרכו יהבינן. ובירושלמי ר' אחא בשם ר' חסדאי אתיא דר' יוסי ב"ר יהודה בשיטת אביו וחלוק על אביו בשיטת אביו ביחיד יותר מבית סאתים פי' דשניהם שוין שאין נותנין ליחיד אלא בית סאתים במחיצה פחותה כזו וחלוק על אביו בשיירא. פחות מבית סאתים. והן אשכחנה דר' יודה אמר ביחיד יותר מבית סאתים צריך שתי וערב נשמועינה מן הדא דמר ר' אחא תנא ר' חנן ר' יוסי בשם רב ששת כשם שחלוקים כאן כך חלוקים בכלאים וכלאים לאו אפי' היא בית רובע. והתם פליגי אמוראי כמה הוא מחנה ותני בשם ר' יודה שנים עשר אלף כמחנה ישראל:
ד' דברים פטרו במחנה: היוצאים למלחמה ואפי' למלחמה הרשות וכ"ש למלחמת מצוה אע"פ שהוא אסור לכל אדם ואפי' לשיירא ההולכת ממקום למקום אסור ג"כ שדין שיירא בד' דברים אלו כדין יחיד העומד בביתו ה"ר יהונתן ז"ל. ופי' ר"ע ז"ל שלפני הסעודה אבל במים שלאחר הסעודה חייבין ע"כ: אמר המלקט כדקיי"ל מים אחרונים חובה. וכתבו תוס' ז"ל עכשיו לא נהגו במים אחרונים דאין מלח סדומית מצויה בינינו א"נ לפי שאין רגילין לטבל אצבעותיהם במלח אחר אכילה ע"כ. וכתב ה"ר יהונתן ז"ל ופטורין מרחיצת ידים לאכול בלא רחיצת ידים ולהתפלל בקנוח ידיהם בעפר לבדו ואם הם רחוקים ממים אפי' מיל דליחיד היינו מצריכין לילך למעין או לבור ומקוה מים עד ד' מילין ולמחנה לא הצריכו ע"כ. ובירושלמי ר' יוסי ב"ר בון בשם רב כשם שבהליכתן פטורין מד' דברים כך בחזירתן פטורין מד' דברים: