משנה סנהדרין ו ג

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת סנהדרין · פרק ו · משנה ג | >>

משנה זו במהדורה המבוארתדפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו

היה רחוק מבית הסקילה ארבע אמות, מפשיטין אותו את בגדיוט.

האיש, מכסין אותו מלפניוי.

והאשה, מלפניה ומאחריה, דברי רבי יהודה.

וחכמים אומרים, האיש נסקל ערום ואין האשה נסקלת ערומהיב.

משנה מנוקדת

נוסח הרמב"ם

רחוק מבית הסקילה ארבע אמות היו מפשיטין אותו בגדיו האיש מכסין אותו מלפניו והאישה מלפניה ומאחריה דברי רבי יהודה וחכמים אומרין האיש נסקל ערום ואין האישה נסקלת ערומה.

פירוש הרמב"ם

היה רחוק מבית הסקילה ארבע אמות כו': יכסה האיש מתחת הטבור ומה שהצריך שיסקל ערום לפי שהוא ממהר למות. ואין הלכה כר"י:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

מפשיטין את בגדיו - דכתיב (ויקרא כד) ורגמו אותו, ולא כסותו:

מכסין אותו מלפניו - פרק אחד יא כלומר מעט ממנו מלפניו. ואין הלכה כר"י:

פירוש תוספות יום טוב

מפשיטין אותו את בגדיו. לפי שהוא ממהר למות. הרמב"ם:

מלפניו. פירש"י ערותו. ומ"ש הר"ב פרק אחד. הוא לשון הברייתא בגמרא ופירש"י שעליה:

והאשה וכו' דברי ר' יהודה. והא שמעינן ליה לר' יהודה דחייש להרהורא דתנן [במשנה ה' פ"ק דסוטה] הכהן אוחז בבגדיה אם נקרעו נקרעו וכו' ר' יהודה אומר אם היה לבה נאה לא היה מגלהו וכו' אמר רבה התם היינו טעמא שמא תצא מב"ד זכאה ויתגרו בה פרחי כהונה. [כדכתב שם הר"ב] הכא הא מקטלה. וכי תימא אתי לאתגרויי באחרנייתא. אמר רבה גמירי אין יצה"ר שולט אלא במי שעיניו רואות. גמ' ועיין עוד לקמן:

וחכמים אומרים וכו'. ואין האשה נסקלת ערומה. והכי סתם לן תנא בספ"ג דסוטה ושם פירשתיו בס"ד והעתקתי הגמ' דקאמרה דטעמא דלא עבדינן לה תרתי להמיתה ולייסרה בבזיון כזה. דכתיב (ויקרא י"ט) ואהבת לרעך כמוך. ברור לו מיתה יפה ולא תבזהו. ותו בגמ' דרבנן ור"י בהא פליגי הכא. דרבנן סברי בזיוניה דאיניש עדיף ליה. כלומר גדול בעיניו טפי מניחא דגופיה. הלכך נוח לה שתסקל בלבושה ותשהה למות. ואע"ג דאיכא צערא דגופה ולא תבזה אותה להפשיטה. הלכך זו היא ברירת מיתה יפה. ור"י סבר ניחא דגופיה עדיף ליה. גדול בעיניו טפי מבזיוניה הלכך כשתפשיטנה זו היא יפה לה:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ט) (על המשנה) מפשיטין. לפי שהוא ממהר למות. הר"מ:

(י) (על המשנה) מלפניו. פירש"י ערותו:

(יא) (על הברטנורא) הוא לשון הברייתא ופירש"י שעליה:

(יב) (על המשנה) ואין האשה כו'. טעמא דלא עבדינן לה תרתי להמיתה וליסרה בבזיון כזה, דכתיב ואהבת לרעך כמוך, ברור לו מיתה יפה ולא תבזהו. ועתוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

היה רחוק מבית הסקילה:    מלת היה מחקה הר"ר יהוסף ז"ל והגיה היו:

מפשיטין אותו את בגדיו:    דכתיב ורגמו אותו ולא כסותו הא אותה בכסותה:

האיש מכסין אותו:    פרק אחד מלפניו כך משמע קצת דגריס רעז"ל אבל לא מצאתי בגרסת המשנה מלות פרק אחד בשום מקום רק בברייתא בגמרא ופי' עליה רש"י ז"ל פרק אחד מעט ממנו מלפניו ויש אומרים חתיכת בגד ע"כ וגם הר"ר יהוסף ז"ל לא הגיהו. ואיתה להאי בבא בפ"ק דסוטה ד' ח' ומאי דקשה אמתני' מההיא דקתני התם ר' יהודה אומר אם היה לבה נאה לא היה מגלהו וכו' כתבנוהו שם. ואמרינן בגמרא דרבנן ור' יהודה בהא פליגי הכא דרבנן סברי בזיוניה דאיניש עדיף ליה כלומר גדול בעיניו טפי מנייחא דגופי' הלכך נוח לה שתסקל בלבושה ותשהה למות ואע"ג דאיכא צערא בגופה ולא תבזה אותה להפשיטה הלכך זו היא ברירת מיתה יפה ור' יהודה סבר נייחא דגופה עדיף לה גדול בעיניה מבזיונה הלכך כשתפשיטנה זו יפה לה:

ערומה:    עיין במה שכתבתי בספ"ג דסוטה וביד שם רפט"ו:

תפארת ישראל

יכין

היה רחוק מבית הסקילה ארבע אמות מפשיטין אותו את בגדיו:    כדי שימות מהר בלי יסורין מרובין:

האיש מכסין אותו מלפניו:    במטפחת קטן נגד ערותו, ואחר כך אוסרין את ידיו ומעלין אותו לבית הסקילה [שם]:

ואין האשה נסקלת ערומה:    רק מלובשת חלק דק, דאף דעי"ז שוהת קצת מלמות אפ"ה ניחא לה טפי כאב קצת מבזיונה. [ואילה"ק הרי בושה קל מיסורין, דהרי אדם רשאי לבייש א"ע ואינו רשאי לחבול א"ע [כב"ק דצ"א ב']. י"ל דהיינו בשבייש את עצמו. אבל כשיתבייש מאחרים קשה מזה [כתענית דט"ו ב'], תדע דאל"כ תקשה מהך דב"ק אהא דאמר שמואל דאסור לבייש עבדו אף דרשאי לעבוד בו בפרך [כנדה דמ"ז א'] אע"כ מבוייש מאחרים גרע מצער מלאכה, ועי' מש"כ בס"ד בפירושינו יומא פ"ח מ"ז בועז אות ג']:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים

בבלי מד ב  רמב"ם הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם טו א