רמב"ם על סנהדרין ו

<< · רמב"ם · על סנהדרין · ו · >>

סנהדרין פרק ו

• ראו גם: נוסח המשנה סנהדרין ו רמבם

משנה א

הסיבה אשר בגללה היה בית הסקילה חוץ לבית דין, הוא כדי שלא יהיה נראה שיש לדיינין חריצות להמית, ובעוד שמוליכין אותו לבית הסקילה אפשר שיהיה שם מי שילמד עליו זכות.

ופירוש הסודרין - מפות.

ומה שאמר שיהא ממש בדבריו ואז מחזירין אותו אפילו ארבעה וחמשה פעמים, אמנם פעם ראשונה ושניה מחזירין אותו כשיאמרו אחרים עליו, אבל אם אמר הוא יש לי ללמד על עצמי זכות ואפילו לא היה ממש בדבריו, מחזיקין שיש [לו] לומר ומחמת הפחד שכח טענתו, ואפשר שכשיחזור לבית דין תתיישב דעתו ויזכור טענתו.

ובתוך ההכרזה יאמר, והעידו עליו עדים שהם פלוני ופלוני שעשה כך וכך ביום פלוני בשעה פלונית במקום פלוני, אולי יהיה שם מי שיזים אותם.

וכמו שעושין בסקילה, כן עושין בכל מיתות בית דין:

משנה ב

מה שהצריך להתודות רחוק מבית הסקילה, כדי שלא יפחד ותטרף דעתו, ולא יוכל לדבר כשיהיה קרוב ממקום המיתה.

ודע שהריגת יהושע לעכן היתה הוראת שעה, לפי שתורתנו האמיתית אינה מחייבת מיתה על החוטא בהודאתו בעצמו, ולא בנבואת נביא שיאמר שעשה זה המעשה.

ואין הלכה כרבי יהודה:

משנה ג

יכסה האיש מתחת הטבור.

ומה שהצריך שיסקל ערום, לפי שהוא ממהר למות.

ואין הלכה כרבי יהודה:

משנה ד

הסקילה או הדחיפה ממקום גבוה הוא, לפי שנפילת האבן עליו או שיפול הוא עליה. הצער אחד הוא. שאתה רואה מה שאמר "סקל יסקל, או ירה יירה"(שמות יט, יג).

משנה ה [נוסח הרמבם]

[רבי אליעזר לומד ממה שנאמר "והומת, ותלית אותו"(דברים כא, כב), כל המומתים נתלים. וחכמים לומדים ממה שנאמר "קללת אלוהים תלוי"(דברים כא, כג),] מגדף בלבד.

ועובד עבודה זרה נקרא גם כן מגדף הוא, מה שנאמר "והנפש אשר תעשה ביד רמה, מן האזרח ומן הגר, את ה' הוא מגדף"(במדבר טו, ל), ופירשו זה בספרי כי אותה פרשה כולה בעבודה זרה מדברת.

ונתלו אלה הנשים בשביל הכישוף, והריגתן כולן ביום אחד הוראת שעה, וכן תלייתן הוראת שעה, ואין למדין דין מהוראת שעה כמו שקבענו עיקר בהקדמת חיבורינו זה.

ואין הלכה כרבי אליעזר:

משנה ו [נוסח הרמבם]

חכמים אומרים, אסור לתלות על אילן נטוע, לפי מה שנאמר "תקברנו"(דברים כא, כג) מי שאינו מחוסר אלא קבורה, יצא זה שמחוסר קבורה וקציצה. לפי שמן העיקרים המקובלים, שהעץ שנתלה עליו הוא נקבר עמו. [רבי יוסי אומר,] אפילו העץ המשוקע בארץ, לפי שהוא מחוסר חפירה, ולפיכך הוא אומר מוטה על הכותל, ולא תשקע בארץ. וחכמים אומרים חפירה לאו מילתא הוא.

והלכה כחכמים:

משנה ה

מה הלשון אומרת - כלומר איזה דבר הוא מנהג בני אדם לומר כשהוא רוצה לענוש מי שמצטער בצערו, אין הנאה בזה המעשה ולא בהנחתו, והדברים שהיו אומרים בימי רבי מאיר, קל אני מראשי, קל אני מזרועי. כך אמר הכתוב, שבמיתת זה החוטא יש חורבן המציאות, ולהניח אותו בחיים אין טוב, ואם זה אומר במחויב מיתה, כל שכן מי שנהרג נקי.

ואלה השתי קברות הלכה גמירי לה, ואין לה ראיה ולא סמך בכתוב אלא קבלה בלבד:

משנה ו

הקרובים באים - כשנגמר הדין עליו ליהרג.

ואין ראוי להתאבל על הרוגי בית דין לפי שאין עונותיהם מכופרים עד שיתאכל הבשר, והאבלות אין חיובו אלא כשסותמים הקבר כמו שאמרנו משיסתם הגולל, ובאותה שעה אינן בני אבילות, והואיל ונדחו ידחו:

משנה סנהדרין, פרק ו':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב