משנה סוכה ג יא

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת סוכה · פרק ג · משנה יא | >>

מקום שנהגו לכפול, יכפול. לפשוט, יפשוט. לברך (אחריו), יברך (אחריו). הכל כמנהג המדינה.

הלוקח לולב מחברו בשביעית, נותן לו אתרוג מח במתנה, לפי שאין רשאי ללקחו בשביעית.

מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִכְפֹּל, יִכְפֹּל.

לִפְשֹׁט, יִפְשֹׁט.
לְבָרֵךְ (אַחֲרָיו), יְבָרֵךְ (אַחֲרָיו).
הַכֹּל כְּמִנְהַג הַמְּדִינָה.

הַלּוֹקֵחַ לוּלָב מֵחֲבֵרוֹ בַּשְּׁבִיעִית,

נוֹתֵן לוֹ אֶתְרוֹג בְּמַתָּנָה,
לְפִי שֶּׁאֵין רַשַּׁאי לְלָקְחוֹ בַּשְּׁבִיעִית:

מקום שנהגו -

לכפול - יכפול.
לפשוט - יפשוט.
לברך אחריו - יברך.
הכל - כמנהג המדינה.
הלוקח לולב מחברו - בשביעית,
נותן לו אתרוג - מתנה,
שאינו רשאי ליקחו - בשביעית.

לכפול - הוא שיקרא מ"אודך כי עניתני" עד סוף ההלל, כל מלה ומלה שתי פעמים.

ולפשוט - הוא שיקרא כל מלה פעם אחת, כמו שקורין כל ההלל.

והברכה על קריאת ההלל קודם קריאתו חובה בכל מקום, ואין הדבר הולך אחר המנהג.

וכבר קדם הדין בפירות שביעית, כי אין מותר לעשות מהם סחורה ולא ליתן דמיהם לעם הארץ.

והעיקר אצלנו "אתרוג, בתר לקיטתו אזלינן" וכיון שנלקט בשנה שביעית דינו כדין פירות שביעית, במה דברים אמורים שנגמר בשנה ששית. אבל הלולב מותר למכרו כמו העצים, ואין קדושת שביעית חלה עליו:


מקום שנהגו לכפול - כל פסוק ופסוק מאודך ולמטה עד סוף ההלל כופלים, לפי שכל אותו הפרק מהודו לה' כי טוב עד אודך כי עניתני כולו כפול במקרא, ומאודך ולמטה אינו כפול, לכך נהגו לכפול המקראות הללו:

לברך אחריו - הכל כמנהג המדינה. אבל ברכת הלל לפניו מצוה היא בכל מקום מו ואינו תלוי במנהג:

הלוקח לולב מחבירו - עם הארץ מז:

בשביעית - שעם הארץ חשוד על השביעית. ונהי דדמי לולב יכול ליתן לו לפי שלולב עץ בעלמא הוא ואין בו קדושת שביעית, דמי אתרוג אינו יכול ליתן לו, שפירות שביעית צריכין להתבער בשביעית הן ודמיהן, הלכך צריך שיקח ממנו האתרוג במתנה ולא יתן לו דמיו, שמא לא יבערם עם הארץ בקדושת שביעית:

הכל כמנהג המדינה. כתב הר"ב אבל ברכת ההלל לפניו מצוה היא בכל מקום. גמרא. וטעמא כדאיתא במגילה דף כ"א כל המצות כולן מברך עליהן עובר לעשייתן כלישנא והוא עבר לפניהם (בראשית לג ג). ובמשנה ז' פ"ה דפסחים כתבתי דתקנת נביאים היא וא"כ תקשה היכי מברכינן וצונו. שאלה זו נשאלה בגמרא פרק במה מדליקין על ברכת נר חנוכה דף כ"ג [*ובמכילתין פרק דלקמן [דף מ"ו]] ותירצו מלא תסור (דברים יז יא) א"נ שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך (שם לב ז):

מחברו. פי' הר"ב ע"ה והלוקח חבר דאי ע"ה מי ציית למחשד לחברו. ואפ"ה קרי ליה חברו כמ"ש הטעם במשנה ב' פ"ד דדמאי:

נותן לו אתרוג במתנה. דאתרוג בכלל לולב דקתני. וז"ל רש"י חבר שקונה הושענא כולה מעם הארץ. ונותן לו, פירש"י, יבקש ממנו שיתן לו כו'. ועיין במשנה ג' פרק ח' דשביעית:

(מו) (על הברטנורא) גמרא וטעמא איתא במגילה דף כ"ח כל המצות כולן מברך עליהן עובר לעשייתן כלישנא והוא עבר לפניהם. ואף דהלל תקנת נביאים הוא וא"כ תקשי היכי מברכינן וצונו, תירץ בגמרא מלא תסור, א"נ שאל אב. ך ויגדך זקניך ויאמרו לך:

(מז) (על הברטנורא) והלוקח חבר דאי ע"ה מי ציית למחשד לחבירו ואפ"ה קרי ליה חבירו כמ"ש הטעם במ"ב פ"ד דדמאי. תוי"ט:

(מח) (על המשנה) אתרוג. דאתרוג בכלל לולב דקתני. וז"ל רש"י חבר שקונה הושענא כולה מע"ה, ונותן לו, יבקש ממנו שיתן לו:

מקום שנהגו לכפול:    ביד פ"ג דהלכות חנוכה סי' י' י"א ומייתי לה בגמרא ערבי פסחים ד' קי"ט:

מקום שנהגו לברך אחריו יברך אחריו:    מלת אחריו השניה נלע"ד טעות אח"כ מצאתי ברש"ל שמחק שתיהן אע"פ שברוב הספרים גרסי' להו וכדאיתיה בגירסת המשנה בר"פ הקורא עומד והכריח מלא שנו דגרסי' עלה בגמ':

הלוקח לולב מחבירו:    פי' כל ד' המינים דלולב כולל הכל ואיתה בר"פ כל פסולי. וכתבו תוס' ז"ל הלוקח לולב מחברו פי' בקונט' דגרסי' מעם הארץ דמעם הארץ מוקמי' לה בגמ' ועם הארץ לגבי חבר לא קרי חברו ואי לוקח נמי עם הארץ מי ציית לך להחזיק את חברו בחשוד ועל חנם דחק דאין צריך לשנות את הגרסא דאשכחן בדוכתי טובא דקרי ליה חברו דתנן בפ' הניזקין משאלת אשה לחברתה ובפ' בכל מערבין האומר לחברו צא ולקט לי תאנים מתאנתי אוכל מהם עראי ומעשרן ודאי וקתני סיפא בד"א בעם הארץ ובשבת פ' שואל לא יאמר אדם לחברו שכור לי פועלים ומוקי לה בחברו גוי ע"כ. והביאוהו ג"כ בפ' בכל מערבין (עירובין דף ל"ב:)

נותן לו אתרוג במתנה:    בגמ' בעי לא רצה ליתן לו במתנה מהו ושני עלה רב הונא מבליע לו דמי אתרוג בלולב פי' יקנה לולב ביוקר עד שיתן לו אתרוג במתנה ופריך בגמ' והא קיימ' לן דבאילן בתר חנטה אזלינן והאי אתרוג ע"כ בט"ו שמרה עד החג לא גדל ובת ששית הנכנס לשביעית הוא ומשני אתרוג חלוק משאר אילנות ודינו כירק שהלכו בו בתר לקיטה משום דגדל על כל מים שמשקין אותו תמיד כירק וכי האי תנא דקתני בברייתא ורבותינו נמנו אתרוג אחר לקיטה בין למעשר בין לשביעית ודלא כר"ג ור' אליעזר דאמרי בפ' שני דבכורים דלענין שביעית בתר חנטה אזלינן באתרוג. ושלש מחלוקות בדבר. ואית ליה לר"ש בפ"ק דר"ה דף ט"ו סברא רביעית דבאתרוג ג"כ אזלינן בתר לקיטה לענין שביעית שאין לך דבר שחייב בביעור אלא א"כ גדל בשביעית ונלקט בשביעית משמע דבעי בתר חנטה וגם בתר לקיטה ונלע"ד דהא דלא קתני הלוקח לולב מחברו יבקש ממנו שיתן לו אתרוג במתנה לרמוז לנו הא דמפ' בגמ' דאם לא רצה ליתן לו במתנה מבליע לו דמי אתרוג בלולב וה"פ הלוקח לולב מחברו בשביעית נותן לו הלוקח מעות יתירות בלולב עד כדי שיבא האתרוג במתנה וביד פ"ח דהלכות שמיטה ויובל סי' י"א:

יכין

מקום שנהגו לכפול:    שכל פסוקים שבפרשת הודו, הן כפולים, כגון מן המצר קראתי יה, ענני במרחביה, וכן כולם. משא"כ מאודך ולמטה. לכן כופלין הפסוקים ההם וקורין אותן ב' פעמים:

לפשוט:    שלא לכפלם:

יברך אחריו:    אבל לפניו מצוה לברך בכל מקום: שלקח בשביעית לולב מעם הארץ שחשוד לאכול דמי פירות שביעית אחר ביעור, והרי לולב אע"ג דעץ הוא, נוהג בו ובדמיו קדושת שביעית. דאע"ג דבשאר עצים אין בהם קדושת שביעית, התם ה"ט מדלא דמי הנאתן להנאת אכילה שהיא בשעת ביעורו, משא"כ הנאת עצים, הרי סתמן להסקה עומדין, שהנאתן אינו בא רק אחר שנתבערו. משא"כ לולב, סתמו עומד לכבד הבית, שהנאתו וביעורו בא בזמן אחד כמו אכילת פירות. ואעפ"כ זהו בלולב שגדל בשביעית אבל לולב זה שקונה אותו בשביעית אין בו קדושה, מדכבר צמח בששית ונכנס לשביעית, והרי גם פירות כה"ג אין בהם קדושת שביעית [כר"ה י"ג ע"ב]. מיהו אתרוג, אף שגם הוא נכנס מששית לשביעית, הרי אזלינן גביה בתר לקיטה לענין שביעית. ולפיכך אסור למסור דמיו לעם הארץ, שמא לא יבערן בזמן בעור המבואר במסכת שביעית (משנה, שביעית ט, ח). להכי נותן וכו' [כך מסיק הש"ס ודברי הר"ב תמוה]:

במתנה:    ואם אינו רוצה. נותן לו בעד הלולב דמים יתירים כשיעור דמי האתרוג, ומתנה עמו שיתן לו האתרוג במתנה [ונ"ל דדוקא בהבלעה מותר כה"ג, דהרי בשכר שבת נמי דחמיר מותר בהבלעה כנדרים [דל"ז א'], אבל שלא בהבלעה אסור, וכן מוכח מרמג"א קנ"ג סקכ"ז]:

בועז

פירושים נוספים