משנה סוכה ג רמבם
נוסח הרמב"ם
עריכה(א) לולב -
- הגזול, והיבש - פסול.
- של אשרה, ושל עיר הנדחת - פסול.
- נקטם ראשו, נפרצו עליו - פסול.
- נפרדו עליו - כשר.
- רבי יהודה אומר:
- יאגדנו - מלמעלן.
- רבי יהודה אומר:
- וציני הר הברזל - כשרות.
- וכל לולב -
- שיש בו - שלשה טפחים,
- כדי - לנענע בו,
- כשר.
(ב) הדס -
- הגזול, והיבש - פסול.
- של אשרה, ושל עיר הנדחת - פסול.
- נקטם ראשו, נפרצו עליו,
- או שהיו ענביו מרובות מעליו - פסול.
- ואם מיעטן - כשר.
- ואין ממעטין - ביום טוב.
(ג) ערבה -
- גזולה, ויבשה - פסולה.
- של אשרה, ושל עיר הנדחת - פסולה.
- נקטם ראשה, נפרצו עליה,
- והצפצפת - פסולה.
- כמושה, או שנשרו - מקצת עליה,
- ושל בעל - כשרה.
(ד) רבי ישמעאל אומר:
- שלשה הדסים, ושתי ערבות,
- ולולב אחד, ואתרוג אחד.
- אפילו -
- שנים קטומין - ואחד שאינו קטום.
- רבי טרפון אומר:
- אפילו - שלשתן קטומין.
- רבי עקיבה אומר:
- כשם - שלולב אחד, ואתרוג אחד,
- כך - הדס אחד, וערבה אחת.
- שלשה הדסים, ושתי ערבות,
(ה) אתרוג
- הגזול, והיבש - פסול.
- של אשרה, ושל עיר הנדחת - פסול.
- של ערלה - פסול.
- של תרומה טמאה - פסול.
- ושל טהורה - לא יטול.
- ואם נטל - כשר.
- ושל טהורה - לא יטול.
- של דמאי -
- בית שמאי - פוסלין.
- ובית הלל - מכשירין.
- של מעשר שני -
- בירושלים - לא יטול.
- ואם נטל - כשר.
(ו) עלת חזזית - על רובו,
- ניטלה - פטומתו,
- ניקב, נקלף, נסדק,
- חסר - כל שהוא,
- פסול.
- עלת חזזית - על מיעוטו,
- ניטל - עוקצו,
- ניקב - ולא חסר כל שהוא,
- כשר.
- אתרוג הכושי - פסול.
- הירוק ככרתן -
- רבי מאיר - מכשיר.
- ורבי יהודה - פוסל.
- הירוק ככרתן -
(ז) שעור אתרוג -
- קטן -
- רבי מאיר אומר: כאגוז.
- רבי יהודה אומר: כביצה.
- והגדול -
- כדי שיאחז שנים - בידו אחת,
- דברי רבי יהודה.
- רבי יוסי אומר:
- אפילו - בשתי ידיו.
- כדי שיאחז שנים - בידו אחת,
(ח) אין אוגדין את הלולב - אלא במינו,
- דברי רבי יהודה.
- רבי מאיר אומר:
- אפילו - במשיחה.
- אמר רבי מאיר:
- מעשה, באנשי ירושלים,
- שהיו אוגדין - את לולביהן,
- בגימונות - של זהב.
(ט) ובאיכן - היו מנענעין?
- "בהודו לה'" (תהלים קיח א תהלים קיח כט) -
- תחילה וסוף.
- וב"אנא ה' הושיעה נא" (תהלים קיח כה) -
- כדברי בית הלל.
- בית שמאי אומרים:
- אף ב"אנא ה' הצליחה נא" (שם).
- "בהודו לה'" (תהלים קיח א תהלים קיח כט) -
- אמר רבי עקיבה:
- צופה הייתי - ברבן גמליאל וברבי יהושע,
- שכל העם - מטרפין את לולביהם,
- והם - לא ניענעו,
- אלא - ב"אנא ה' הושיעה נא" בלבד.
- צופה הייתי - ברבן גמליאל וברבי יהושע,
- מי שבא בדרך,
- ולא היה בידו - לולב,
- כשיכנס לביתו - יטול על שולחנו.
- ואם לא נטל - בשחרית,
- יטול - בין הערבים,
- שכל היום כשר - ללולב.
- ולא היה בידו - לולב,
(י) מי שהיה עבד, או אישה, או קטן - מקרין אותו;
- עונה אחריהם, מה שהם אומרין, ותהי לו מארה.
- ואם היה גדול מקרא אותו - עונה אחריו "הללויה".
(יא) [ט] *הערה 1: מקום שנהגו -
- לכפול - יכפול.
- לפשוט - יפשוט.
- לברך אחריו - יברך.
- הכל - כמנהג המדינה.
- הלוקח לולב מחברו - בשביעית,
- נותן לו אתרוג - מתנה,
- שאינו רשאי ליקחו - בשביעית.
- נותן לו אתרוג - מתנה,
(יב) [י] בראשונה -
- היה לולב ניטל -
- במקדש - שבעה.
- ובמדינה - יום אחד.
- היה לולב ניטל -
- משחרב בית המקדש -
- התקין רבן יוחנן בן זכאי,
- שיהא לולב ניטל -
- במדינה - שבעה, זכר למקדש.
- ושיהא יום הנף כולו - אסור..
- שיהא לולב ניטל -
- התקין רבן יוחנן בן זכאי,
(יג) [יא] יום טוב הראשון - של חג,
- שחל להיות - בשבת,
- כל העם -
- מוליכין את לולביהן - לבית הכנסת.
- וכל אחד ואחד -
- מכיר את שלו - ונוטל.
- כל העם -
- מפני שאמרו:
- אין אדם יוצא ידי חובתו,
- ביום טוב הראשון של חג -
- בלולבו של חברו.
- ובשאר כל ימות החג -
- יוצא אדם ידי חובתו,
- בלולבו של חברו..
(יד) [יב] רבי יוסי אומר:
- יום טוב הראשון של חג,
- שחל להיות - בשבת,
- שכח - והוציא את הלולב, לרשות הרבים,
- פטור - מפני שהוציאו ברשות.
- שכח - והוציא את הלולב, לרשות הרבים,
(טו) מקבלת אישה -
- מיד בנה,
- ומיד בעלה,
- ומחזרת למים - בשבת.
- רבי יהודה אומר:
- בשבת - מחזירין.
- וביום טוב - מוסיפין.
- ובמועד - מחליפין.
- וכל קטן -
- שיש בו דעת - לנענע,
- חייב בלולב.
- שיש בו דעת - לנענע,
הערות
עריכה- הערה 1: [] סימון חלוקת משניות בנוסח המשנה להרמב"ם
הדף הראשי של משנה סוכה ג
משנה סוכה, פרק ג':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב