פתיחת התפריט הראשי

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה
ראשונים על הפרק: תוספות | רי"ף | רבינו אשר | הריטב"א | הרשב"א |
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש |

על ש"ס: רי"ף | ראשונים | אחרונים



מתני' לולב הגזול והיבש פסול. (דף רי"ף י"ד ע"א) של אשרה ושל עיר הנדחת פסול. נקטם ראשו, נפרצו עליו, פסול. (דף רי"ף י"ד ע"ב) נפרדו עליו כשר. רבי יהודה אומר יאגדנו מלמעלה. ציני הר הברזל כשרות. לולב שיש בו ג' טפחים כדי לנענע בו כשר:

גמ' נקטם ראשו. אמר רב הונא אמר ר' חנינא לא שנו אלא (דף רי"ף ט"ו ע"א) נקטם ראשו, אבל נסדק כשר. ואי נסדק דעביד כי המנק פסול, והוא כלי שיש בו שני ראשים וזה צורתו ץ.

תניא, לולב קבוץ, כפוף, סדוק, עקום דומה למגל, פסול. חרות פסול, דומה לחרות כשר. עקום דומה למגל, אמר רבא לא אמרן אלא מלפניו, אבל מלאחריו ברייתיה הוא וכשר. ואמר רב פפא, ולצדדין כלפניו דמי, ואמרי לה כלאחריו דמי, הילכך עבדינן לחומרא וכלפניו דמי ופסול.

אמר רבא, האי לולבא דסליק בחד הוצא, בעל מום הוא ופסול:

נפרדו עליו כשר, אמר רב, נפרדו עליו דאיפרוד איפרודי, נפרצו עליו דעבדי כחופיא. פירוש נפרצו עליו כגון שנתרו מן השדרה והן תלויין בה וזהו דעביד כי חופיא, שההוצין כשנחתכין מן השדרה נקראין חופיא, כדגרסינן בהגוזל קמא (דף צו.): הוצין ועבדינהו חופיא, והוא כעין שבירה. נפרדו, שנפרדו ההוצין כעין פתיחת החריות ולא ניתק אחד מחברו ולפיכך כשר:

בעי רב פפא נחלקה התיומת מהו? תא שמע דאמר רבי יהושע בן לוי: נחלקה התיומת נעשית כמי שניטלת התיומת ופסול. פירוש התיומת, גבא דהוצא דמתיים להו לשני צידי העגלה ומשוי להו חד, כי כל אחת ואחת כפולה לשנים ותאומה מגבה, ואם נפרדו ההוצין זה מזה ועמד כל אחד ואחד כשהוא כפול לב' והתיומת שלהן קיימת, כשר, ואם נחלקה התיומת הרי הוא כאילו נפרצו העלין ופסול:

ציני הר הברזל כשרות. אמר אביי לא שנו אלא שראשו של זה מגיע לצד עיקרו של זה, אבל אין ראשו של זה מגיע לצד עיקרו של זה, פסולות:

(דף לב:) לולב שיש בו ג' טפחים וכו'. אמר רב יהודה אמר שמואל, שיעור הדס וערבה שלשה ולולב ארבעה, כדי שיהא לולב יוצא מן ההדס טפח. אמר ר' פרנך אמר ר' יוחנן, כדי שיהא שדרו של לולב יוצא מן ההדס טפח. ואקשינן והא תנן לולב שיש בו ג' טפחים כדי לנענע בו כשר? אימא וכדי לנענע בו כשר. והאי שיעורא דאמרי הוא דלא ליהוי פחות מהאי שיעורא, אבל אי הוי טפי ביה מהאי שיעורא כשר, דקיימא לן לולב אין לו שיעור למעלה אבל יש לו שיעור מלמטה:


(דף רי"ף ט"ו ע"ב) מתני' הדס הגזול והיבש פסול של אשרה ושל עיר הנדחת פסול נקטם ראשו נפרצו עליו או שהיו ענביו מרובין מעליו פסול ואם מיעטן כשר ואין ממעטין אותן ביו"ט:

גמ' ת"ר (ויקרא, כג) וענף עץ עבות עץ שהוא עבות שענפיו הופין את עצו הוי אומר זה הדס ות"ר עץ שהוא קלוע כמין קליעה ודומה לשלשלת וזהו הדס ר"א בן יעקב אומר ענף עץ עבות עץ שטעם עצו ופריו שוה הוי אומר זה הדס תאנא עבות כשר ושאינו עבות פסול היכי דמי עבות אמר רב יהודה כגון דקיימא תלתא תלתא בחד קינא רב כהנא אמר אפילו תרי וחד רב אחא בריה דרבא מהדר אתרי וחד הואיל ונפק מפומיה דרב כהנא א"ל מר בר אמימר לרב אשי אבא לההוא הדס שוטה קרי ליה. ת"ר נשרו רוב עליו ונשתיירו בו מיעוט בשר ובלבד שתהא עבותו קיימת ומשכחת לה באסא מצראה דקיימי שבעה שבעה בקינא דאף על גב דנתרי ארבע מיניה דאינון רובא פשו להו תלתא בקינא והוה ליה עבות וכשר. תנו רבנן יבשו רוב עליו ונשתיירו בו שלשה בדי עלים לחים בשר אמר רב חסדא ובראש כל אחד ואחד:

נקטם ראשו:

תני עולא בר חנינא נקטם ראשו ועלתה בו תמרה כשר ואיפסיקא הלכתא לקמן ברבי טרפון דאמר אפילו שלשתן קטומין הלכך ל"ש עלתה בו תמרה ולא שנא לא עלתה בו תמרה כשר:

או שהיו ענביו מרובות מעליו פסול:

אמר רב חסדא דבר זה רבינו הגדול אמרו המקום יהיה בעזרו ל"ש אלא שחורות אבל ירקות מיני הדס הן וכשר °וא"ר פפא ואדומות כשחורות דמיין דאמר רבי חנינא האי שחור אדום הוא אלא שלקה:

ואם מיעטן כשר ואין ממעטין ביו"ט:

תאנא ואם עבר וליקטן כשר תניא לולב בין שהוא (דף רי"ף ט"ז ע"א) אגוד בין שאינו אגוד כשר ורבי יהודה אומר אגוד כשר ושאינו אגוד פסול מ"ט דר' יהודה יליף לקיחה לקיחה מאגודת אזוב מה להלן אגודה אף כאן אגודה ורבנן לית להו לקיחה לקיחה והלכתא כרבנן דאמרי לולב אין צריך אגד מיהו אגדינן ליה להדורי בעלמא דתנו רבנן לולב מצוה לאוגדו לא אגדו כשר ואמרינן מאי מצוה משום שמות טו זה אלי ואנוהו (דף קלג:) התנאה לפניו במצות בלולב נאה בסוכה נאה בשופר נאה בטלית נאה:

גרסי' בפרק ארבעה אבות נזיקין (דף ט:) א"ר זירא ולהידור מצוה עד שליש במצוה במערבא משמיה דר' זירא אמרי עד שליש משלו מכאן ואילך משל הקב"ה והשתא דקיימא לן דלולב אין צריך אגד אי לא אתנחיה בהושענא מערב יו"ט מנח ליה ביום טוב ושפיר דמי ואי אגיד ליה ביו"ט לא אגיד ליה אלא כאגודה של ירק ששוזר שני קצוות של הוצא ונעיץ להו מלרע גבי הושענא אי נמי דעניב להו מענב:

מתני' ערבה גזולה ויבשה פסולה ושל אשרה ושל עיר הנדחת פסולה נקטם ראשה ונפרצו עליה והצפצפה פסולה כמושה או שנשרו מקצת עליה ושל בעל כשרה:

גמ' ת"ר ערבי נחל הגדלות על הנחל ד"א ערבי נחל שעלין שלה משוכין כנחל תניא אידך ערבי נחל הגדלות על הנחל פרט לצפצפה הגדילה בין ההרים ת"ר איזו היא ערבה ואיזו היא צפצפה ערבה קנה שלה אדום ועלה שלה משוך ופיה חלק צפצפה קנה שלה לבן ועלה שלה עגול ופיה דומה למגל והתניא דומה למגל כשר ודומה למסר פסול אמר אביי כי תניא ההיא בחילפא גילא ואמר אביי האי חילפא גילא כשר להושענא:

מתני' ר' ישמעאל אומר ג' הדסים ושתי ערבות ולולב אחד ואתרוג אחד ואפילו ב' קטומים ואחד שאינו קטום רבי טרפון אומר אפילו שלשתן קטומים רבי עקיבא אומר כשם (דף רי"ף ט"ז ע"ב) שאתרוג אחד ולולב אחד כך הדס אחד וערבה אחת:

גמ' אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר' טרפון:

תניא ר' אליעזר אומר יכול יאגדם כולם כאחד אמרת וכי נאמר וכפות והלא לא נאמר אלא כפות ומנין שמעכבין זה את זה תלמוד לומר ולקחתם לכם שתהא לקיחה תמה:

תניא ארבעה מינין שבלולב אין פוחתין מהן ואין מוסיפין עליהן (דף רי"ף י"ז ע"א) לא מצא אתרוג לא יביא לא פריש ולא רמון ולא דבר אחר ותנא נמי במתני' (מנחות כז, א) ד' מינין שבלולב מעכבין זה את זה ואמר רב חנא בר אבא לא שנו אלא שאין לו אבל יש לו אין מעכבין ואע"ג דנטל כל חד וחד לחודיה נפיק ידי חובתיה דקיימא לן לולב אין צריך אגד:

מתני' אתרוג הגזול והיבש פסול של אשרה ושל עיר הנדחת פסול של ערלה פסול ושל תרומה טמאה פסול ושל טהורה לא יטול ואם נטל כשר ושל דמאי ב"ש פוסלין וב"ה מכשירין של מעשר שני בירושלים לא יטול ואם נטל כשר:

גמ' ת"ר פרי עץ הדר עץ שטעם עצו ופריו שוה הוי אומר זה אתרוג ואימא פלפלין לא אפשר היכי ליעביד לינקוט חדא חדא לא מינכר' לקיחתה לינקוט תרי או תלת פרי אחד אמר רחמנא ולא שנים ושלשה פירות הלכך לא אפשר:

מתני' עלתה חזזית על רובו ניטלה פיטמתו נקלף °נסדק ניקב וחסר כל שהוא פסול. עלתה חזזית על מיעוטו ניטל עוקצו ניקב ולא חסר כל שהוא כשר אתרוג הכושי פסול הירוק ככרתי ר"מ מכשיר (דף רי"ף י"ז ע"ב) ור' יהודה פוסל:

גמ' ניטלה פטמתו תאני רבי יצחק בן אלעזר ניטלה בוכנתו פירוש פיטמתו דד של אתרוג והוא חוטמו כדתנן פיטמא של רמון והיא שושנתו ופירוש בוכנתו קצה העץ הנתון באתרוג שהוא תלוי בו באילן ובעיקר העץ סביבותיו כמין אסיתא והעץ יוצא ממנה ונמצא העץ יוצא מתוכה כמו בוכנא באסיתא ואם נעקר מן העץ שהוא בוכנתו מעיקרו ולא נשתייר ממנו באסיתא כלום נמצא מקומו כמו גומא שהוא באסיתא ונראה כמו נקב וחסר ולפיכך פסול ואם נחתך העץ מלמעלה כמעט ונשתייר כל שהוא בתוך האסיתא כשר וזהו ניטל עוקצו כשר:

נקלף אמר רבא האי אתרוגא דאיגליד כאהינא סומקא כשר והא תנן נקלף פסול לא קשיא הא בכולה הא במקצתה אם נקלף כולו ולא נשתייר ממנו כלום פסול ואם נשתייר מקצתו כשר כמו (דף נה:) הגלודה שמקצת מתיר בה:

ניקב תאני עולא בר חנינא ניקב נקב מפולש במשהו נקב שאינו מפולש בכאיסר:

עלתה חזזית על מיעוטו וכו' אמר רב חסדא לא שנו אלא במקום אחד אבל בשנים ושלשה מקומות הוה ליה במנומר ופסול אמר רבא ובחוטמו אפילו כל שהוא פסול:

תניא אתרוג תפוח סרוח כבוש שלוק כושי לכן ומנומר פסול אתרוג כדור פסול וי"א אף התיום פסול ואתרוג הבוסר רבי עקיבא פוסל וחכמים מכשירין עלתה חזזית על רובו ניטלה בוכנתו נקלף נסדק וחסר כל שהוא פסול עלתה חזזית על מיעוטו ניטל עוקצו ניקב ולא חסר כל שהוא כשר גדלו בדפוס ועשאו כמין בריה אחרת פסול כושי פסול והתניא כושי כשר דומה לכושי פסול אמר רבא לא קשיא הא לן והא להו פירוש לבני ארץ ישראל כושי פסול וב"ש כושי הרבה הדומה לכושי שהוא פסול ולבני בבל שאתרוגיהן כושיים הכושי כשר והכושי הרבה שהוא דומה לאדם כושי פסול:

גדלו בדפוס ועשאו כמין בריה אחרת פסול אמר רבא ל"ש אלא כמין בריה אחרת אבל כמין ברייתו כשר אע"ג דעבדיה דפי דפי איתמר אתרוג שנקבוהו עכברים אמר רב אין זה הדר ולא היא דהא ר' חנינא מטבל ביה ונפיק ביה כלומר שהיה אוכל ממנו בפי צורך שעה והשאר יוצא בו ידי חובתו ולר' חנינא קשיא מתניתין דתנן חסר כל שהוא פסול לא קשיא מתני' ביום טוב ראשון ורבי חנינא ביום טוב שני וכן (דף רי"ף י"ח ע"א) הלכתא:

מתני' שיעור אתרוג קטן רבי מאיר אומר כאגוז רבי יהודה אומר כביצה ובגדול כדי שיאחז שנים בידו אחת דברי ר' יהודה רבי יוסי אומר אפילו בשתי ידיו והלכתא כר' יהודה בקטן וכר' יוסי בגדול:

מתני' אין אוגדין את הלולב אלא במינו דברי ר' יהודה ר"מ אומר אפי' במשיחה א"ר ר"מ מעשה באנשי ירושלים שהיו אוגדין את לולביהן בגימוניות של זהב אמר לו ר' יהודה משם ראיה במינו היו אוגדין אותו מלמטה:

גמ' רבי יהודה לטעמיה דאמר לולב צריך אגד ואי אגד ליה במינא אחרינא הוו להו ה' מינין וקי"ל בהא כר"מ אמר להו רבה להנהו דגדלי הושענא דבי ריש גלותא שיירו בה בית יד כי היכי דלא ליהוי חציצה רבא אמר כל לנאותו אינו חוצץ ואמר רבה לא לינקט איניש הושענא בסודרא דבעינן ולקחתם וליכא רבא אמר לקיחה ע"י דבר אחר שמה לקיחה ואמר רבה לא לידוץ איניש לולבא בהושענא דנתרי טרפי והוי חציצה רבא אמר מין במינו אינו חוצץ והלכתא בכולהו כרבא ואמר רבא הדס של מצוה אסור להריח בו אתרוג של מצוה מותר להריח בו מ"ט הדס דלריחא עביד כי קא מקצי ליה מריחא קא מקצי ליה אתרוג דלאכילה קאי כי קא מקצי ליה מאכילה קא מקצי ליה:

ואמר רבא הדס במחובר מותר להריח בו אתרוג במחובר אסור להריח בו מאי טעמא הדס דלריחא עביד אי שרית ליה לא אתי למקצייה אתרוג דלאכילה עביד אי שרית ליה אתי למקצייה:

ואמר רבא לולב בימין ואתרוג בשמאל מאי טעמא האי תלתא מצות והאי מצוה חדא א"ל ר' ירמיה לרבי זירא מ"ט מברכין אלולב הואיל ומינו גבוה מכולן:


(דף רי"ף י"ח ע"ב) מתני' והיכן הוא מנענע בהודו לה' כי טוב תחלה וסוף ובאנא ה' הושיעה נא דברי בית הלל בית שמאי אומרים אף באנא ה' הצליחה נא אמר ר' עקיבא צופה הייתי ברבן גמליאל ור' יהושע שכל העם מטרפים בלולביהן והם לא נענעו אלא באנא ה' הושיעה נא בלבד:

גמ' כיצד הוא מנענע כדאמרי' התם לענין שתי הלחם ושני כבשי עצרת כיצד הוא עושה מניח שתי הלחם על שני הכבשים ומניח ידו תחתיהם ומניף מוליך ומביא מעלה ומוריד אמר רבי חייא בר אבא א"ר יוחנן מוליך ומביא למי שארבע רוחות שלו מעלה ומוריד למי שהשמים והארץ שלו במערבא מתנו להו הכי אמר רבי חמא (בגמ' וברא"ש איתא בר עוקבא בר' עקיבא אמר רבי יוסי ברבי חנינא מוליך ומביא כדי לעצור רוחות רעות מעלה ומוריד לעצור טללים רעים דף לח.) אמר רבא וכן לולב וכן המנהג ואיכא מאן דאמר צריך לנענע שלשה פעמים בהולכה ובהבאה חוץ ממוליך ומביא מעלה ומוריד וגמיר לה מגמרא דבני מעדבא דגרסינן התם רב חייא בר אשי בשם רב המשכים לצאת לדרך מביאין לו שופר ותוקע ולולב ומנענע מגילה וקורא בה וכו' תנא צריך לנענע ג"פ על כל דבר ודבר רבי זעירא בעי הכין חד והכין חד או דילמא הכין והכין חד כלומר ההולכה אחד וההבאה א' או דילמא הולכה והבאה שניהם אחד אלמא נענוע זה חוץ ממוליך ומביא ומעלה ומוריד הוא:

מתני' מי שבא בדרך ולא היה בידו לולב לכשיכנס בביתו יטול על שלחנו (דף רי"ף י"ט ע"א) לא נטל שחרית יטול בין הערבים שכל היום כשר ללולב. מי שהיה עבד או אשה או קטן מקרין אותו עונה אחריהם מה שהן אומרים ותבא לו מארה ואם היה גדול מקרא אותו עונה אחריו הללויה:

גמ' תנו רבנן באמת אמרו בן מברך לאביו ועבד מברך לרבו ואשה מברכת לבעלה אבל אמרו חכמים תבא מארה לאדם שאשתו ובניו מברכין לו אמר רבא הלכתא גוברתא איכא למיגמר ממנהגא דהלילא הוא אומר הללויה והן אומרים הללויה מכאן שמצוה לענות הללויה. הוא אומר תהלים קיג הללו עבדי ה' והן אומרים הללויה מכאן שגדול מקרא אותו ועונה אחריו הללויה. הוא אומר הודו לה' והן אומרים הודו לה' מכאן שמצוה לענות ראשי הפרקים. איתמר נמי אמר רב חנן בר אבא מצוה לענות ראשי הפרקים. הוא אומר אנא ה' הושיעה נא והן אומרים אנא ה' הושיעה נא מכאן שקטן מקרא אותו ועונה אחריו מה שהוא אומר. הוא אומר אנא ה' הצליחה נא והן עונין אחריו (דף רי"ף י"ט ע"ב) אנא ה' הצליחה נא מכאן שאם בא לכפול כופל. הוא אומר ברוך הבא והם אומרים בשם ה' מכאן שהשומע כעונה בעו מיניה מרבי חנינא בר אבא שמע ולא ענה מהו אמר ליה חכימיא וספריא ודרושיא ורישי עמא אמרי שמע ולא ענה יצא איתמר נמי א"ר שמעון בן פזי א"ר יהושע בן לוי משום בר קפרא מנין לשומע כעונה שנאמר מ"ב כג את הדברים האלה אשר קרא המלך יאשיהו וכי יאשיהו קראן והלא שפן קראן דכתיכ ויקרא שפן את הדברים לפני המלך אלא מכאן לשומע כעונה:

°מתני' מקום שנהגו לכפול יכפול לפשוט יפשוט לברך אחריו יברך הכל כמנהג המדינה:

הלוקח לולב מחבירו בשביעית נותן לו אתרוג במתנה שאינו רשאי ללקחו בשביעית:

גמ' תנא ר' כופל בה דברים ר"א בן פרטא מוסיף בה דברים מאי מוסיף אמר אביי מוסיף לכפול מאודך ולמטה:

לברך אחריו יברך וכו':

אמר אביי לא שנו אלא לאחריו אבל לפניו מצוה לברך דאמר רב יהודה אמר שמואל כל המצות כולן מברך עליהן עובר לעשייתן מאי משמע דהאי עובר לישנא דאקדומי הוא א"ר נחמן בר יצחק דאמר קרא (ש"ב, יח) וירץ אחימעץ דרך הככר ויעבור את הכושי אביי אמר מהכא (בראשית, ל) והוא עבר לפניהם ואב"א מהכא מיכה ויעבור מלכם לפניהם וה' בראשם:

מתני' בראשונ' היה לולב ניטל במקדש שבעה ובמדינה יום אחד משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהא לולב ניטל במרינה שבעה זכר למקדש ושיהא יום הנף כולו אסור:

גמ' מנ"ל דעבידנא זכר למקדש א"ר יוחנן אמר קרא (ירמיה, ל) כי אעלה ארוכה לך וממכותיך ארפאך נאום ה' כי דורש אין לה מכלל דבעיא דרישה:

מתני' יו"ט הראשון של חג שחל להיות בשבת כל העם מוליכין לולביהן לבית הכנסת למחר כל אחד ואחד מכיר את (דף רי"ף כ' ע"א) שלו ונוטלו מפני שאמרו אין אדם יוצא ידי חובתו ביו"ט הראשון של חג בלולבו של חבירו ובשאר כל ימות החג יוצא אדם ידי חובתו בלולבו של חבירו:

גמ' מנא ה"מ דת"ר (ויקרא, כג) ולקחתם שתהא לקיחה תמה לכל אחד ואחד לכם משלכם להוציא את הגזול ואת השאול מכאן אמרו אין אדם יוצא ידי חובתו ביו"ט ראשון של חג בלולבו של חבירו אלא א"כ נתנו לו במתנה ומעשה ברבן גמליאל ורבי יהושע ורבי אלעזר בן עזריה ור' עקיבא שהיו באין בספינה ולא היה לולב אלא לרבן גמליאל בלבד שלקחו באלף זוז נטלו רבן גמליאל ויצא בו נתנו לרבי יהושע במתנה נטלו רבי יהושע ויצא בו נתנו לר' אלעזר במתנה נטלו ראב"ע ויצא בו נתנו לר' עקיבא במתנה נטלו ר"ע ויצא בו והחזירו לר"ג. למה לי למימר החזירו לר"ג מילתא אגב אורחיה קמ"ל דמתנה על מנת להחזיר שמה מתנה וכדרבא דאמר רבא בפרק יש נוחלין (דף קלז:) הילך אתרוג זה במתנה ע"מ שתחזירהו לי נטלו ויצא בו והחזירו יצא לא החזירו לא יצא וגרסי' נמי התם אמר (בגמ' הגי' רבה) רבא בר רב הונא האחין שקנו אתרוג בתפיסת הבית נטלו א' מהן ויצא בו אם יכול לאוכלו יצא ואם לאו לא יצא ודוקא דאיכא אתרוג לכל אחד ואחד אבל פריש או רמון לא יצא וש"מ דהני בי תרי דזבני לולבא בשותפות לא נפק ביה חד מינייהו ידי חובתיה ביומא קמא עד דיהבי חד לחבריה מנתא דיליה ואי לא לא נפיק:

א"ל מר בר אמימר לרב אשי אבא מצלי ביה ואותיבנא ליה מהא דתניא לא יאחוז אדם תפילין בידו וספר תורה בזרועו ויתפלל ופריק התם לאו מצוה הוא וטריד הכא מצוה הוא ולא טריד:

תניא אמר ר"א ברבי צדוק כך היה מנהגן של אנשי ירושלים אדם יוצא מביתו ולולבו בידו נכנס לבהכ"נ ולולבו בידו קורא ק"ש ומתפלל ולולבו בידו קורא בתורה ונושא את כפיו מניחו על גבי קרקע לבקר חולים ולנחם אבלים ולולבו בידו נכנס לבהמ"ד משגרו ביד עבדו או ביד בנו או ביד שלוחו:

מתני' רבי יוסי אומר יום טוב הראשון של חג שחל להיות בשבת שכח והוציא את הלולב לרשות הרבים פטור מפני שהוציאו ברשות:

גמ' אמר אביי לא שנו אלא שלא יצא בו אבל יצא בו חייב כי לא יצא בו אמאי פטור והא מדאגבהיה נפק ביה אמר אביי בשהפכו דאמר חזקיה אמר רבי ירמיה משום רבי שמעון בן יוחאי כל המצות כולן אין אדם יוצא בהן אלא דרך גדילתן שנאמר (שמות, כו) עצי שטים עומדים ותניא נמי הכי עצי שטים עומדים שעומדים דרך גדילתן רבא אמר אפילו תימא בשלא הפכו (דף רי"ף כ' ע"ב) והכא במאי עסקינן כגון שהוציאו בכלי והא רבא הוא דאמר לקיחה על ידי דבר אחר שמה לקיחה ה"מ דרך כבוד אבל דרך בזיון לא:

מתני' מקבלת אשה מיד בנה או מיד בעלה ומחזרת למים בשבת רבי יהודה אומר בשבת מחזירין ביום טוב מוסיפין ובמועד מחליפין וכל קטן שיודע לנענע חייב בלולב:

גמ' ת"ר קטן היודע לנענע חייב בלולב והיודע להתעטף בציצית חייב בציצית והיודע לשמור תפליו אביו חייב ליקח לו תפילין והיודע לדבר אביו מלמדו תורה וק"ש תורה אמר רב המנונא דברים לג תורה צוה לנו ק"ש פסוק ראשון. היודע לשמור ידיו אוכלין על ידיו טהרות יודע לישאל ברשות היחיד ספקו טמא ברה"ר ספקו טהור לפרוס כפיו חולקין לו תרומה בבית הגרנות היודע לשחוט אוכלין משחיטתו אמר רב הונא והוא שגדול עומד על גביו ואם יכול לאכול כזית דגן מרחיקין מצואתו וממימי רגליו ד' אמות אמר רב חסדא והוא שיכול לאכלו בכדי אכילת פרס אמר רב חייא בר אבא בריה דרב אויא וגדול אע"פ שאינו יכול לאכלו בכדי אכילת פרס דכתיב קהלת א ויוסיף דעת יוסיף מכאוב אם יכול לאכול כזית צלי שוחטין עליו את הפסח מאי טעמא שמות יב לפי אכלו כתיב רבי יהודה אומר עד שיודע הפרש לאכילה כיצד נותנין לו צרור וזורקו אגוז ונוטלו:

סליקו להו לולב הגזול