משנה נדרים י ה

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת נדרים · פרק י · משנה ה | >>

[עריכה]

בוגרת ששהתה שנים עשר חדש, ואלמנה שלשים יום, רבי אליעזר אומר, הואיל ^יב ובעלה חייב במזונותיה, יפר.

וחכמים אומרים, אין הבעל מפר ^יג, עד שתכנס לרשותו ^יד.

משנה מנוקדת

[עריכה]

בּוֹגֶרֶת שֶׁשָּׁהֲתָה שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, וְאַלְמָנָה שְׁלשִׁים יוֹם,

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:

הוֹאִיל וּבַעְלָהּ חַיָּב בִּמְזוֹנוֹתֶיהָ, יָפֵר.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:

אֵין הַבַּעַל מֵפֵר, עַד שֶׁתִּכָּנֵס לִרְשׁוּתוֹ:

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

בוגרת - ששהת שנים עשר חודש,

ואלמנה - שלשים יום,

רבי אליעזר אומר:

הואיל ובעלה חייב במזונותיה - יפר.

וחכמים אומרין:

אין הבעל מפר - עד שתיכנס לרשותו.

פירוש הרמב"ם

[עריכה]

כבר נתבאר בפרק חמישי מכתובות, שהארוסה כשהגיע זמנה הנזכר ולא נישאת, אוכלת משלו.

ויתבאר בזה הפרק, שנערה מאורסה, אביה ובעלה מפירין נדריה, אבל הבוגרת לא, כמו שבא העיקר בכתובות: כיון שבגרה אין לאביה רשות בה.

ורבי אליעזר אומר: אחר שזאת הבוגרת יצאת מרשות האב ונתחייב בעלה במזונותיה, כבר נתייחדה לרשותו ויפר.

והלכה כחכמים:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

בוגרת ששהתה י"ב חודש - בוגרת שאין אביה מיפר נדריה ותבעוה לינשא ושהתה י"ב חודש ^יא שמכאן ואילך בעלה חייב במזונותיה:

ואלמנה - ששהתה שלשים יום. משתבעוה לינשא שהיא אוכלת משל בעלה:

רבי אליעזר אומר הואיל ובעלה חייב במזונותיה - הוא מיפר את נדריה. ואין הלכה כר"א:

בוגרת ששהתה י"ב חדש. פירש הר"ב ותבעוה לינשא ושהתה י"ב חדש פירוש תבעה ביום הבגר שאם לא תבעה ביום הבגר אין לה י"ב חדש מיום התביעה אלא מיום הבגר ואם כבר עברו עליה י"ב חדש אחר הבגר קודם שתבעה אין לה אלא שלשים יום כדין אלמנה דתנן במשנה ב' פ"ה דכתובות הכי איתא התם בגמרא. אבל משום דלא משכחת לה בוגרת שצריכה י"ב חדש אחר התביעה. אלא דוקא כשהתביעה היתה ביום הבגר אמרינן בגמרא דפרקין לעיל דף [ע. ] (ע"ד). ומשום האי אנפא דחיקא לא ה"ל למתני בבוגרת י"ב חדש. אלא מתניתין תני בוגרת וששהתה י"ב חדש. כלומר בוגרת כדינה שזמנה בחסר ויתר כדכתיבנא והנערה ששהתה זמן הקצוב לה דהיינו י"ב חדש. והרא"ש כתב תני בוגרת ששהתה שנים עשר חדש ומתניתין חדא קתני בוגרת ששהתה יב"ח בבגרותה ואלמנה שנתקדשה. לכל אחת נותנין ל' יום ע"כ:

הואיל ובעלה חייב במזונותיה. מסיק בגמרא דטעמא משום דכל הנודרת על דעת בעלה נודרת. כלומר מה שאמרה התורה דבעל מפר נדרי אשתו משום כיון שאשה ניזונת משל בעלה אינה נודרת אלא לפי דעתו וכאילו פירשה אם לא ירצה לא יהיה נדר. הלכך בקל חשבינן לה ככנוסה לענין הפרת נדרים כיון דנזונת משלו ומצי ס"ל לר"א אפילו כמשנה אחרונה דמתניתין ג' פרק ה' דכתובות דאינה אוכלת בתרומה דהחמירו לענין תרומה שלא לעשותה ככנוסה:

וחכמים אומרים אין הבעל מיפר יחידי. רש"י:

עד שתכנס לרשותו. פירש הר"ן דלא אמרינן על דעת בעלה נודרת מכשנתחייב במזונותיה אלא מכשנכנסה לרשותו. ע"כ. וכניסת רשותה מאי היא. הטור סימן רל"ד כתב דדוקא בכניסתה לחופה אבל מסירה לשלוחיו לא סגי לענין הפרת נדרים. אלא בין הוא בין אביה עמו אין יכולין להפר כדתנן בפרק דלקמן משנה ט'. והבית יוסף כתב דלהרמב"ם מסירתה זו היא כניסתה גם לענין הפרת נדרים כמו לשאר דברים שכתבתי במשנה ה' פ"ד דכתובות וכן דקדק בכ"מ פרק י"א מהלכות נדרים סימן כ"ב ולפי זה מ"ש הרמב"ם שם סימן ח' ומאימתי מיפר הבעל נדרי אשתו ושבועותיה משתכנס לחופה וכתב בכסף משנה וז"ל במשנה [ד'] פרק י'. ומבואר הוא מאחר שכתוב בתורה שלארוסה אינו מיפר לבדו ואם בית אישה נדרה מיפר לבדו וגדר הנשואה הוא משתכנס לחופה ע"כ. לא הוי ליה לכסף משנה לסתום אלא לפרש. שאף על פי שגדר הנשואה כניסת החופה מכל מקום מסירתה כמו כניסתה הוא כדי שלא נטעה לומר דאין לפרוץ גדר הנשואה ושאינו מיפר אלא בכניסת החופה:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(יא) (על הברטנורא) פירוש תבעה ביום הבגר שאם לא תבעה ביום הבגר אין לה שנים עשר חודש מיום התביעה אלא מיום הבגר ואם כבר עברו עליה יב"ח אחר הבגר אין לה אלא ל' יום כדין אלמנה דתנן במשנה ב' פרק ה' דכתובות ומשום דזה הוא פירוש דחוק בלשון המשנה אמרינן בגמרא תני בוגרת וששהתה כו' ועתוי"ט:

(יב) (על המשנה) הואיל כו'. ומסיק בגמרא משום דכל הנודרת על דעת בעלה נודרת כלומר מה שאמרה התורה דבעל מיפר נדר אשתו משום כיון דהאשה נזונת משל בעלה אינה נודרת אלא לפי דעתו וכאלו פירשה אם לא ירצה לא יהא נדר הלכך בקל חשבינן לה ככנוסה לענין הפרת נדרים כיון דנזונת משלו. ועתוי"ט

(יג) (על המשנה) מיפר. יחידי. רש"י:

(יד) (על המשנה) עד שתכנם כו'. דלא אמרינן על דעת בעלה נודרת כשנתחייב במזונותיה אלא משנכנסה לרשותו. הר"נ. וכניסת רשותה להר"מ, מסירתה לשלוחיו זו היא כניסתה גם להפרת נדרי' ולהטור לא סגי במסירת שלוחיו עד שתכנס לחופה. ועתוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

בוגרת ששהתה: פ' אע"פ דף נ"ז. ובפירקין דף ע'. ובגמרא פריך בוגרת למה לי י"ב חדש בשלשים יום סגי דבוגרת דינה כאלמנה דנותנין לה שלשים יום מפני שכבר יש לה תכשיטין ומלבושין ולא משכחת לבוגרת י"ב חדש אא"כ נתקדשה ביום ראשון לבגרותה ותבעוה לינשא ומשום באי אנפא דחיקא לחוד דאינא לא ה"ל למיתני בבוגרת י"ב חדש ומפרקינן תני בוגרת וששהתה י"ב חדש כלומר בוגרת כדינה או בשלשים יום או בי"ב חדש לפרקים והנערה ששהתה זמן הקצוב לה דהיינו י"ב חדש הואיל ובעלה וכו' כן פי' הר"ן ז"ל וכן משמע ג"כ שפירש רש"י ז"ל אבל מפי' הרא"ש ז"ל משמע שהגרסא היא בוגרת וששהתה בויו ומשני תני ששהתה בלא ויו וה"פ בוגרת ששהתה י"ב חדש בבגרותה ואלמנה שנתקדשה לכל אחד מהם נותנין שלשים יום ולא בעי לתרצה כדתריץ לה רב הונא בפ' אע"פ הבוגרת ששהתה שלשים יום וקטנה ששהתה י"ב חדש משום דרב הונא איתותב התם הלכך מיבעי ליה לפרש י"ב חדש דאבוגרת קאי ע"כ:

וחכמים אומרים אין הבעל מפר יחידי עד שתכנס לרשותו: וחכמים היינו ר' יהושע דהוא בר פלוגתיה דר' אליעזר בכל דוכתא הר"ן ז"ל. גמ' אמר רבה ר' אליעזר ומשנה ראשונה דפ' אע"פ אמרו דבר אחד דכמו דר' אליעזר חשיב לה ככנוסה לענין נדרים הואיל והוא חייב במזונותיה ה"נ משנה ראשונה חשבי לה ככנוסה לענין להאכילה תרומה כדתנן התם הגיע זמן ולא נישאו או שמתו בעליהן אוכלות משלו ואוכלות בתרומה זו משנה ראשונה ב"ד של אחריהם אמרו אין האשה אוכלת עד שתכנס לחופה א"ל אביי דילמא ע"כ לא קאמר במשנה ראשונה אלא בתרומה דרבנן כגון בזמן הזה או בעציץ שאינו נקוב או בפירות שנכנסו מח"ל לארץ אבל נדרים דמדאורייתא אין ארוס מפר אפילו לאחר שנתחייב במזונותיה אימא לך דלא מצי מפר בלא שותפותיה דאב א"נ ע"כ לא שמעת ליה לר' אליעזר אלא גבי נדרים ולא משום דחשיב לה כנשואה אלא כדרב פנחס משמיה דרבא דאמר כל הנודרת על דעת בעלה נודרת והכא נמי כיון דאיהו מפרנס לה ודאי לא נדרה אלא על דעתיה אבל בתרומה אפילו דרבנן לא אכלה דאיכא למימר דנהי נמי דאיהו מפרנס לה איכא למיחש משום סמפון דקסברי בדיקת חוץ ע"י קרובות לאו שמה בדיקה ולשמא תשקה נמי איכא למיחש שמא לאו דוכתא מייחד לה:

עד שתכנס לרשותו: בטור י"ד סי' רל"ד כתב דדוקא בכניסתה לחופה אבל מסירה לשלוחיו לא סגי לענין הפרת נדרים אלא בין הוא בין אביה עמו אין יכולין להפר ע"כ. ובספר ש"ע שם סי' רל"ד סעי' ז' כתב בשם יש אומרים דעת הטור: