עיקר תוי"ט על נדרים י
משנה נדרים, פרק י':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
(א) (על המשנה) אביה. בגמרא יליף ליה מקרא:
(ב) (על המשנה) ולא הפר. אלא שתק מעת לעת. רש"י:
(ג) (על הברטנורא) והקשה הרשב"א הא כיון דחכם עוקר הנדר מעיקרו הרי הוי כאלו לא הקים כלל, ותירץ דשאני הפרה דקלישה לך טפי דבאפי נפשה לא מידי היא אלא בצרופא דאידך ובראוים להצטרף ביחד דוקא וכדתני דהפר אחד מהם ומת בטלה, לה הפרתו הלכך כיון דהפרה דחד אפילו כי לא הקים חבריה קלישא טובא כל היכא דהקים כיון דהאי שעתא לא חזיא לאצטרופי בטלה לה לגמרי וכיון דלא חזיא ההיא זימנא לא חזיא בתר זימנא:
(ד) (על המשנה) לא כו'. יליף לה בגמרא מדכתיב בנעוריה בית אביה פירש"י כל זמן שהיא נערה שלא בגרה לא תצא מרשות אביה ואפילו היא ארוסה במשמע ע"כ דהאי קרא מוקמי' ליה בנערה המאורסה:
(ה) (על הברטנורא) דכיון שאמרנו שבמשמעו שכל ימי נערותה לא תצא מרשות אביה ש"מ דברשות אביה היא. ואלא מיהת כשרשות אחר שולט עליה דהיינו הארוס קאמר רישא דקרא בין איש לאשתו בין אב לבתו אבל כשאינו שולט עליה שבבר מת לא יצאה מרשות אביה. ועתוי"ט:
(ו) (על המשנה) מפר כו'. לא מיירי בקדשה כשהיא נערה ובגרה ומטעם שנתרוקן רשות האב דמאי שנא ממיתת האב שלא נתרוקנה אלא בקדשה כשהיא בוגרת אמרינן ואע"ג דתנינא חדא זימנא לקמן במ"ה איידי דנסיב רישא בזו יפה כח האב כו' נקט סיפא בזו יפה כח הבעל בו'. גמרא:
(ז) (על הברטנורא) בדוקא נקט ששמע האב כלומר ולא הבעל דהכי מוקמינן לה בגמרא. ועתוי"ט:
(ח) (על הברטנורא) בגמרא יליף ליה ודקדק מלת ארוס ולא קרי ליה מארס. עתוי"ט:
(ט) (על המשנה) זה הכלל. לאתויי הלך האב או שלוחו עם שלוחי הבעל. גמרא:
(י) (על הברטנורא) ודייק ממתניתין דסתמא קתני דמפר דאיכא במשמע ואפילו לא שמע. והר"נ פירש מדקאמר כל נדרים ולא אמר נדר פלוני ופלוני והה"נ ברישא גבי אב דינא הכי. ועתוי"ט:
(יא) (על הברטנורא) פירוש תבעה ביום הבגר שאם לא תבעה ביום הבגר אין לה שנים עשר חודש מיום התביעה אלא מיום הבגר ואם כבר עברו עליה יב"ח אחר הבגר אין לה אלא ל' יום כדין אלמנה דתנן במשנה ב' פרק ה' דכתובות ומשום דזה הוא פירוש דחוק בלשון המשנה אמרינן בגמרא תני בוגרת וששהתה כו' ועתוי"ט:
(יב) (על המשנה) הואיל כו'. ומסיק בגמרא משום דכל הנודרת על דעת בעלה נודרת כלומר מה שאמרה התורה דבעל מיפר נדר אשתו משום כיון דהאשה נזונת משל בעלה אינה נודרת אלא לפי דעתו וכאלו פירשה אם לא ירצה לא יהא נדר הלכך בקל חשבינן לה ככנוסה לענין הפרת נדרים כיון דנזונת משלו. ועתוי"ט
(יג) (על המשנה) מיפר. יחידי. רש"י:
(יד) (על המשנה) עד שתכנם כו'. דלא אמרינן על דעת בעלה נודרת כשנתחייב במזונותיה אלא משנכנסה לרשותו. הר"נ. וכניסת רשותה להר"מ, מסירתה לשלוחיו זו היא כניסתה גם להפרת נדרי' ולהטור לא סגי במסירת שלוחיו עד שתכנס לחופה. ועתוי"ט:
(טו) (על הברטנורא) ולפ"ז אפילו לבדו מצי מיפר ותימא מנ"ל לעשות מחלוקת שניה בין ר"א לר"י דלר"א הא פרשינן דמיפר בשותפות ולר"י מצי מיפר לבדו. והר"נ אע"פ שגם הוא מפרש כן כתב אח"כ א"נ כי אמרינן ר"י קסבר יש זיקה לאו למימרא דלהוי ככנוסה אלא דהויא כארוסה ומיפר בשותפות. ועתוי"ט:
(טז) (על הברטנורא) שאם עשה בה מאמר יבם זה ובא אחיו אח"כ ועשה בה מאמר תפיס שני כדאמר בפ"ה דיבמות יש מאמר אחר מאמר. רש"י:
(יז) (על הברטנורא) לפי שדברי הכל יבמה ארוסה אין חייבין עליה סקילה כנערה המאורסה הר"מ:
(יח) (על המשנה) מכאן כו'. מאותה שעה שאצא מכאן ועד כו' והיינו דלא קתני מיום זה לפי שאין דעתו אלא מיום שיצא מכאן. ומש"ה לא מפר לה מהשתא דחיישינן דלמא בעודו אצלה תדור נדרים שירצה בקיומן. הר"נ:
(יט) (על המשנה) הרי הוא כו'. דאע"ג דאיכא ק"ו בע"כ הקישן הכתוב. הר"נ:
(כ) (על הברטנורא) ואע"ג דגבי אב דכתיב קודם כתיב נמי ואם הניא אביה אותה ביום שמעו ניחא ליה למנקט קרא דגבי בעל משום דגביה כתיב מיום אל יום:
(כא) (על הברטנורא) מדקתני נדרה עם חשכה משמע שאפילו נדרים שלא לצורך השבת דכבר אכלה ודרך להפשיט תכשיטי שבת משחשיכה ותלי טעמא שאם חשכה ולא הפר כו' והא אפילו בתוך היום אינו יכול להפר אלא ש"מ דאפילו שלא לצורך מיפר. גמרא:
(כב) (על המשנה) בלילי וביום. שהיום הולך אחר הלילה כדכתיב ויהי ערב ויהי בקר:
(כג) (על המשנה) מפר עד כו'. ובדין הוא דליתני אינו מפר לכשתחשך כיון דלהחמיר קתני אלא להכי תנא האי לישנא משום דשייך ביה טפי מאי דמסיים מלתיה שאם קודם חשיכה לא הפר אינו יכול להפר לאשמעינן בהאי לישנא דמפירין בשבת אפילו שלא לצורך השבת. הר"נ:
(כד) (על הברטנורא) בגמרא ופירש הר"נ דמשמע ליה מדכתיב לא יחל דברו כלומר לא יעשה דבריו חולין ודרשינן אבל אחרים מחלין לו שעושין אותו חולין ובחולין מותר שייך למימר בהו:
(כה) (על הברטנורא) לא שאם יכול להכריחה שא"צ ביטול, דליתא, דלעולם לא סגי בלא ביטול שבלב וכדאמר בגמרא בהדיא כו'. ודברי הר"ב הכי יפורשו ואם אין יכול להכריחה סגי ליה במה שמבטל בלבו וא"צ שיוציא לשון הפרה בשפתיו שכיון שאמר לה טלי אכלי ורצונו להכריחה אלא שאין ביכולתו כי מבטלו בלבו סגי אבל אפילו כשמכריחה ושומעת לו צריך נמי שיהא מבטל בלבו וכדאמרן אלא שזה חדוש הוא כשאינו יכול להכריחה שיהא סגי בביטול זה הוא שרוצה להשמיענו. ועתוי"ט: