ברטנורא על נדרים י

(א)

נערה המאורסה - בת שתים עשרה שנה ויום אחד והביאה שתי שערות קרויה נערה, עד ששה חדשים. ובת י"א שנה ויום אחד, נדריה נבדקים, אם ידעה לשם מי נדרה ולשם מי הקדישה, נדרה נדר, ואף היא אביה ובעלה מפירין נדריה:

הפר האב ולא הפר הבעל - משום דהוה אפשר למטעי ולפרש אביה ובעלה מפירין נדריה, או אביה או בעלה, תנא הפר האב ולא הפר הבעל וכו', לאשמועינן דתרווייהו צריכין להפר:

ואין צריך לומר שקיים אחד מהם - שאם קיים אחד מהם אין השני יכול להפר. והא קמשמע לן שאע"פ שנשאל האחד מהם שקיים על הקמתו, כדקיי"ל נשאלים על ההיקם, אין זה שנשאל על ההיקם יכול להפר יותר , הואיל ולא היו יכולים שניהם להפר בבת אחת:

(ב)

מת האב לא נתרוקנה רשות לבעל - שאין הבעל מפיר נדרי אשתו עד שתנשא:

מת הבעל נתרוקנה רשות לאב - ומפר כל ימי נערותה דכתיב (במדבר ל) בנעוריה בית אביה :

והאב אינו מפר בבגר - כדכתיב (שם) בבית אביה בנעוריה:

(ג)

נתגרשה בו ביום - ששמע האב, שאם עבר היום שוב אינו יכול להפר:

ונתארסה - לאחר, בו ביום:

אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה - שנדרה בפני הארוס הראשון, שהארוס מיפר בקודמין :

כל זמן שלא יצאה לרשות עצמה - לא מחמת בגר ולא מחמת נשואין:

(ד)

עד שלא היתה בתו יוצאה מאצלו - קודם שתבא לרשות הבעל. וכן הארוס אומר לה כן:

עד שלא תכנס לרשותו - שמשנכנסה לרשותו אינו יכול להפר, שאין הבעל מפר בקודמין. ושמעינן ממתניתין שהבעל יכול להפר נדרי אשתו אפילו בלא שמיעה, מדקתני וכן הבעל עד שלא תכנס לרשותו אומר וכו' :

(ה)

בוגרת ששהתה י"ב חודש - בוגרת שאין אביה מיפר נדריה ותבעוה לינשא ושהתה י"ב חודש שמכאן ואילך בעלה חייב במזונותיה:

ואלמנה - ששהתה שלשים יום. משתבעוה לינשא שהיא אוכלת משל בעלה:

רבי אליעזר אומר הואיל ובעלה חייב במזונותיה - הוא מיפר את נדריה. ואין הלכה כר"א:

(ו)

שומרת יבם וכו' ר"א אומר יפר - כשעשה בה יבמה מאמר מיירי, דסבירא ליה לר"א מאמר קונה ביבמה קנין גמור מן התורה. ואם היא נערה ויש לה אב, אביה ויבמה שעשה בה מאמר מפירין נדריה:

רבי יהושע אומר לאחד ולא לשנים - דלא סבירא ליה לר"י מאמר קונה קנין גמור, מיהו סבירא ליה דיש זיקה, וזיקה ככנוסה , וכשאין שם אלא יבם אחד מיפר, אבל כשיש שני יבמין אין שום אחד מהם מיפר שאין ברירה:

ר"ע אומר לא לאחד ולא לשנים - דסבר זיקה אינה ככנוסה, ומאמר אינו קונה קנין גמור מן התורה:

אשה שקנה הוא לעצמו - היינו ארוסתו:

הרי הוא מיפר נדריה - בשותפות עם אביה:

אשה שהקנו לו מן השמים - דהיינו יבמתו:

אינו דין שיפר נדריה - בשותפות עם אביה:

שיש לאחרים רשות בה - שגם היא זקוקה לשאר אחים :

מה אתה משיב על יבם אחד - כלומר תשובתך טובה על דברי ר"א שאומר שמיפר אפילו כשיש ב' יבמין, מה תשיבני על דברי שאני אומר לאחד ולא לשנים:

אין היבמה גמורה ליבם - להתחייב מיתה הבא עליה כשם שהארוסה גמורה לאישה לענין חיוב מיתה . והלכה כר"ע:

(ז)

הרי הן קיימין לא אמר כלום - דהוה ליה קיום בטעות, לפי שיש נדרים שלא יחפוץ בקיומן:

הרי הן מופרין רבי אליעזר אומר מופר - דמסתמא אין אדם רוצה בנדרי אשתו:

נדרים שבאו לכלל איסור - לאחר שנדרה אסורה בהם אם לא יפר לה הבעל:

שבאו לכלל הקם - נדרים שחלו כבר:

(ח)

הפרת נדרים - שאמרה תורה (במדבר ל) ואם ביום שמוע אישה יניא אותה :

כל היום - עד שתחשך, שנאמר ביום שמעו. והא דכתיב מיום אל יום צריכא, דלא תימא ביממא אין בליליא לא, קמ"ל מיום אל יום דזימנין שיש לו זמן להפר מעת לעת, כגון אם נדרה בתחלת הלילה:

ויש בדבר להקל ולהחמיר - כלומר פעמים שיש להפרה זמן מועט ופעמים זמן מרובה:

נדרה בלילי שבת - האי דנקט בלילי שבת לאשמועינן שמפירין נדרים בשבת ואפילו שלא לצורך השבת. והחכם אינו מתיר בשבת אלא נדרים שהן לצורך השבת, ואע"פ שהיה לו פנאי מבעוד יום יכול להתיר לצורך השבת:

שאם לא הפר וחשכה אינו יכול להפר - שאין הפרת נדרים מעת לעת אא"כ נדרה מתחלת הלילה. ולענין הפרה אינו מועיל עד שיאמר מופר לך כלישנא דקרא, דהפרת הבעל הוא מכאן ולהבא בלא טעם, כמו את בריתי הפר (בראשית יז). וחכם הוא שאומר מותר לך אין כאן נדר ואין כאן שבועה שהוא עוקר הנדר מעיקרו. ואם אמר החכם בלשון הפרה והבעל בלשון התרה, אינו מותר ואינו מופר. ואם אמר אם לא נדרת מדירך אני, דבריו קיימים, ואין צריך שיאמר קיים ליכי, הואיל ואפילו שתק כל אותו היום הנדר קיים, בדבור כל דהו נמי הוי קיום. ובשבת יאמר טלי אכלי טלי שתי, ולא יפר כדרך שיאמר בחול, והנדר בטל מאליו. ואם אינו יכול להכריחה, מבטל בלבו ואין צריך להוציא בשפתיו. ודוקא ביטול כגון טלי אכלי שהוא מכריחה לעבור על נדרה הוא שמועיל אם חשב בלבו אע"פ שלא הוציא בשפתיו, אבל הפרה שאינו מכריחה לעבור על הנדר צריך להוציא בשפתיו ולא סגי אם הפר בלבו: