משנה נדרים י ד

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת נדרים · פרק י · משנה ד | >>

[עריכה]

דרך תלמידי חכמים, עד שלא היתה בתו יוצאה מאצלו, אומר לה, כל נדרים שנדרת בתוך ביתי, הרי הן מופרין.

וכן הבעל עד שלא תכנס לרשותו אומר לה, כל נדרים שנדרת עד שלא תכנסי לרשותי, הרי הן מופרין, שמשתכנס לרשותו אינו יכול להפר.

משנה מנוקדת

[עריכה]

דֶּרֶךְ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים,

עַד שֶׁלֹּא הָיְתָה בִּתּוֹ יוֹצְאָה מֵאֶצְלוֹ אוֹמֵר לָהּ:

כָּל נְדָרִים שֶׁנָּדַרְתְּ בְּתוֹךְ בֵּיתִי, הֲרֵי הֵן מוּפָרִין.

וְכֵן הַבַּעַל, עַד שֶׁלֹּא תִּכָּנֵס לִרְשׁוּתוֹ אוֹמֵר לָהּ:

כָּל נְדָרִים שֶׁנָּדַרְתְּ עַד שֶׁלֹּא תִּכָּנְסִי לִרְשׁוּתִי, הֲרֵי הֵן מוּפָרִין;

שֶׁמִּשֶּׁתִּכָּנֵס לִרְשׁוּתוֹ, אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר:

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

דרך תלמידי חכמים -

עד שלא היתה בתו יוצאה מאצלו - אומר לה:

כל נדרים, שנדרת בתוך ביתי - הרי הן מופרין.

וכן הבעל -

עד שלא תיכנס לרשותו - אומר לה:

כל נדרים, שנדרת עד שלא תיכנסי בתוך ביתי - הרי הן מופרין.

שמשתיכנס לרשותו - אינו יכול להפר.

העיקר אצלנו: אין הבעל מפר בקודמין. וכשנכנסה לחופה, ויש לו לבדו רשות בהפר נדריה לעתיד, ונתרוקנה רשות האב, ואינו יכול להפר הנדרים שנשבעה והיא ארוסה קודם שתינשא, שהוא אמנם יפר לה בשותפות האב, והיא ארוסה כמו שנתבאר.

ומכאן תדע שהבעל מפר בלא שמיעה, לפי שהוא אמר בכאן: יפר, אף על פי שהוא לא ידע השבועה ולא שמע על איזה דבר נשבעה. וכן ביאר התלמוד:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

עד שלא היתה בתו יוצאה מאצלו - קודם שתבא לרשות הבעל. וכן הארוס אומר לה כן:

עד שלא תכנס לרשותו - שמשנכנסה לרשותו אינו יכול להפר, שאין הבעל מפר בקודמין. ושמעינן ממתניתין שהבעל יכול להפר נדרי אשתו אפילו בלא שמיעה, מדקתני וכן הבעל עד שלא תכנס לרשותו אומר וכו' ^י:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

וכן הבעל עד שלא תכנס לרשותו אומר כו'. כתב הר"ב ושמעינן ממתניתין שהבעל יכול להפר נדרי אשתו אפילו בלא שמיעה וכך כתב הרמב"ם בפירושו. ומשמע מלשונם דדייקו מדמתניתין סתמא קתני דמפר דאיכא במשמע ואפילו לא שמען. והר"ן פירש מדקאמר כל נדרים ולא אמר נדר פלוני ופלוני ע"כ. והה"נ ברישא גבי אב איכא למשמע הכי אלא דבגמרא בעי רמי בר חמא בעל מהו שיפר בלא שמיעה נקטי אינהו נמי בעל ושם פירשו כל המפרשים דה"ה אב ועוד דאלת"ה כי תנן לעיל בדבר אחר יפה כח הבעל שמיפר בבגר הוי ליה למתני נמי שמיפר בלא שמיעה. וכן הרמב"ם בחבורו פי"א וי"ב. דנקט בעל מיפר בלא שמיעה מהאי טעמא הוא. דנקט לישנא דרמי. ואע"פ שיש מקום לבעל הדין לחלוק אבל כך נראה לי אחר העיון אלא שלא רציתי להאריך כאן:

לרשותו. עיין מ"ש במשנה דלקמן:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(י) (על הברטנורא) ודייק ממתניתין דסתמא קתני דמפר דאיכא במשמע ואפילו לא שמע. והר"נ פירש מדקאמר כל נדרים ולא אמר נדר פלוני ופלוני והה"נ ברישא גבי אב דינא הכי. ועתוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

דרך תלמידי חכמים וכו': ביד שם פ' אחד עשר סימן כ' כ"א. ברע"ב ז"ל ושמעינן ממתניתין כו' [עי' בתוי"ט] אכן אני רואה שלשה מחלוקות בדברי הפוסקים י"א שהבעל מפר בלא שמיעה אם אינו חרש וי"א אפילו פקח אינו יכול להפר עד שישמע וי"א דבין הבעל בין האב יכולין להפר בלא שמיעה אם אינם חרשים. עיין בשלחן ערוך שם סימן רל"ד סעיף כ"ה ובספר הלבוש שם: