משנה נגעים יג ה

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת נגעים · פרק יג · משנה ה | >>

משנה זו במהדורה המבוארתדפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו

הבונה מן המוסגר בטהור, וחזר נגע לבית, חולץ את האבניםט.

חזר על האבנים, הבית הראשון ינתץ, והאבנים ישמשו את הבית השני בסימנין.

משנה מנוקדת

הַבּוֹנֶה מִן הַמֻּסְגָּר בְּטָהוֹר, וְחָזַר נֶגַע לַבַּיִת, חוֹלֵץ אֶת הָאֲבָנִים. חָזַר עַל הָאֲבָנִים, הַבַּיִת הָרִאשׁוֹן יִנָּתֵץ, וְהָאֲבָנִים יְשַׁמְּשׁוּ אֶת הַבַּיִת הַשֵּׁנִי בְּסִימָנִין.

נוסח הרמב"ם

הבונה מן המוסגר בטהור וחזר נגע לבית חולץ את האבנים חזר על האבנים הבית הראשון יינתץ והאבנים ישמשו את הבית השני בסימנין.

פירוש הרמב"ם

זה דומה למה שהתבאר בפי"א (מ"ו) באמרו הטול' מן המוסגר בטהור והענין בשתי ההלכות אחד:

פירוש רבינו שמשון

הבונה מן המוסגר לטהור. לאחר שחלץ וקצה וטח והביא אבנים אחרות ובנה במקומן והסגירו ובתוך ימי הסגירו לקח מאותו בית אבנים ובנאן בבית טהור:

חזר. נגע לבית המוסגר חולץ את האבנים שלקח ממנו ומסלקן מן הטהור ודינם כדין בית שניטלו ממנו:

חזר לאבנים. שבנה בטהור:

הבית הראשון. דהיינו המוסגר ינתץ כאילו היו קבועים בו והני אבנים נמי בעו נתיצה אלא שממתין להם עד שישמשו את הבית השני בסימנים דטעון הסגר ודינו לכל דבר ככל בית שנראה בו נגע בתחילה וכיוצא בה תנן גבי בגדים לעיל בפרק י"א (מ"ו) הטולה מן המוסגר לטהור:

תניא בתוספתא [פ"ו] בית המוסגר שנשרו ממנו אבנים טהורות שני בתים מוסגרים שנטל אבן מזה ובנה בזה ונראה נגע באחד מהן היא טמאה בלבד ר' אלעזר בר רבי שמעון אומר אבנים כמטלת. פי' אבנים כמטלת ודין שני בגדים המוסגרים שטלה מזה על זה פירשתי לעיל בפרק אחד עשר ומתני' דהכא רבי אלעזר בר רבי שמעון היא:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

הבונה מן המוסגר בטהור - לאחר שחלץ וקצע וטח ונתן לו שבוע, בתוך ימי הסגרו לקח מאותו בית אבנים ובנאן בבית אחר:

חזר נגע לבית - המוסגר: חולץ את האבנים: שלקח ממנו ומסלקן מן הטהור, והן טמאים כטומאת הבית שנטלן ממנו:

חזר הנגע לאבנים - שנבנה בטהור:

הבית - המוסגר ינתץ, כאילו היו קבועים בו. והני אבנים נמי בעו נתיצה, אלא שממתין להם עד שישמשו הבית השני בסימנין, דטעון הסגר, ודינו לכל דבר ככל בית שנראה בו נגע בתחילה:

פירוש תוספות יום טוב

חזר נגע לבית. פי' הר"ב המוסגר וכדומה לזו שנינו במשנה ו' פי"א. ושם מפורש וכתבתי שם [ד"ה שורף] דקשיא לגירסת הר"ב והר"ש דגרסי התם יציל. ואילו הכא תנן חולץ. ומפרשין שהן טמאים כטומאת הבית שנטלו ממנו. ומצאתי עתה למהר"ם שכתב וז"ל וקשה מאי שנא מהא דתנן לעיל פי"א גבי נגעי בגדים הטולה מן המוסגר בטהור חזר הנגע לבגד מליל את המטלית. והכא בנגעי בתים קאמר חולץ את האבנים. ודינן כדין בית שנטלו ממנו. על כן נ"ל דהכא והתם דינן שוה. וה"פ חזר נגע לבגד יציל את המטלית. עצה טובה היא. שכשקרע הנגע מבגד הראשון וחיבר במקומו מטלית וחזר הנגע לבגד הראשון ניכר בטוב שכל אותו הבגד הראשון הוא לקוי. ויש לחוש שמא יולד נגע גם במטלית שנלקחה ממנו וטלאוהו בבגד טהור ויתקלקל על ידה גם אותו הבגד. להכי קאמר יציל את המטלית [פירושו] יפריש [שכן פירש"י בפסוק. כי כל העושר אשר הציל אלהים מאבינו דבפ' ויצא שהוא ל' הפריש] את המטלית מאותו הבגד שלא תקלקלו. והכא נמי דקתני חולץ את האבנים. לא חליצה וקיצה וטיחה קאמר דכיון דנלקחה מן הבית הראשון לאחר חליצה וקיצה וטיחה קודם נתיצה. אין דינן כיוצא בו. אלא א"כ חזר הנגע לאותן אבנים עצמן. להכי קאמר חולץ את האבנים כלומר חולץ האבנים ומשליכם. כי יש לחוש פן יקלקלו את הבית הטהור. ואל תתמה על שינוי הלשון דלא קאמר יציל את האבנים כדקאמר לעיל יציל המטלית. די"ל גבי מטלית שהיא בגד שלש על שלש וחשוב שייך ביה יציל המטלית. שגם היא תהיה ראויה לו אם לא יולד בה נגע ומצניעים כמוה לצורך תשמישים אבל באבנים לא שייך אלא חליצה והשלכה דאין מצניעים כמותם. עכ"ל:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ט) (על המשנה) חולץ כו'. ולעיל פרק י"א משנה ו' תני מציל כו'. עיין מה שכתבתי שם. ומהר"מ כתב, דהתם והכא חד דינא הוא, ואין דינן בשריפה, אלא התנא עצה טובה קמ"ל, דמאחר שראינו שחזר הנגע להמוסגר, ניכר בטוב שכולו מנוגע הוא, ויש לחוש שינוגע גם הניקח מאתו ויתקלקל גם הבגד והבית הטהור, לזה השמיענו עצה טובה שיחלוץ האבנים ויפריש המטלית מהטהור. וחולץ לאו מענין חולץ וקוצה וטח קאמר, דכיון דנלקחו טן המוסגר לאחר חליצה וטיחה קודם נתיצה, אין דינן כיוצא בו. ומציל דהתם פירושו יפריש, כמו העושר אשר הציל. ועתוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

הבונה מן המוסגר. בטהור כיוצא בה תנן לעיל גבי בגדים פי"א הטולה מן המוסגר בטהור אלא שנשתנה דינם ותימה היא. וכתב הר"ש ז"ל תניא בתוספתא שני בתים מוסגרים שנטל אבן מזה ובנה בזה ונראה נגע באחד מהן היא טמאה בלבד ר"א בר"ש אומר אבנים כמטלית פי' אבנים כמטלית ודין שני בגדים המוסגרים שעלה מזה על זה פירשתי בתוספתא לעיל פי"א ומתני' דהכא ר"א בר"ש היא ע"כ וצ"ע שם לע"ד אם אין טעות:

חזר נגע לבית כצ"ל:

השני מחק ה"ר יהוסף ז"ל מלת השני וכתב כן מצאתי:

תפארת ישראל

יכין

הבונה מן המוסגר:    לאחר שחלץ וקצה יטח בסוף הסגר א' או ב'. לקח מהבית אבנים או וכו'. ובנאן בכותלי בית טהור:

בטהור וחזר נגע לבית:    לבית המוסגר שנטלן:

חולץ את האבנים:    שבנה מהמנוגע בהטהור צריך לחלצן. מדאין טמאין כהבית שנטלן משם שחזר אליו הנגע:

חזר על האבנים:    באותן האבנים שבנה אותן בתוך כותלי הבית השני:

והאבנים ישמשו את הבית השני בסימנין:    שממתין מלנתקן מהכותל עד שיסגור הבית השני עם הנגע שבהאבנים כדין כל בית שנראה בו נגע בתחלה. וכולה מתני' דמיא לבגד מנוגע [פי"א מ"ו]:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים