עיקר תוי"ט על נגעים יג
משנה נגעים, פרק י"ג:
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
(א) (על המשנה) עשרה. כולהו דפרקין ילפינן בתורת כהנים מקראי:
(ב) (על הברטנורא) שכן דרך הזוית לתת שם אבנים גדולות המחזיקות את כל עובי הכותל ונראות משני צדדים. רש"י. והוא הדין דהוה מצי למימר האבן הראשה כר' אלעזר, אלא דברו בכל כותל, שמן הסתם יש בזוית אבן גדולה:
(ג) (על הברטנורא) פירוש, כותל המפסיק בין שני בתים, ועל עץ או אבן אחת שבראשם מונח נדבך לבית זה וכן לבית השני, אותו העץ או האבן מיקרי ראש, ושאר עצים או אבנים לפנים נקראין, פתים. ולפי שבערוך פירושו סתום הרחבתיו. מהר"ם:
(ד) (על המשנה) נראה כו'. מדתלי בנראה, מסתברא דאחליצה קאי. דאי אנתיצה, הרי נותץ כל הבית, ומה לי באיזה אבן נראה. וקאמר דלא חייבו הכתוב לחברו שיחליץ עמו אלא כשנראה בראש, הואיל ואבן אחת בשלו ושל חברו. וכן משמע מדתני נוטל ולא נותץ. וכן כתב מהר"ם:
(ה) (על המשנה) לבית. שלצורך הבית ג"כ נבנו לצורך התקרה. ק"א:
(ו) (על הברטנורא) ולא מפרש לענין מה שוטחין אותן. דאי לצורך עצמן, פשיטא דאינן בכלל אבניו. אלא ודאי שיש בהן צורך קצת אל הגג. וזה הוה ליה להר"ב לפרש:
(ז) (על הברטנורא) ועושין הסבכה כדי שלא יפלו התינוקות. הר"ש:
(ח) (על הברטנורא) הר"מ. נראה לפרש ; דלא מיטמא בנגיעה מתוכו אלא כשבא כולו לתוכו, כדמשמע קרא. אבל דעת רש"י לפי הגירסא שלפנינו, דטמא בנגיעה לחודא, ואתי שפיר טפי סיפא זה וזה מטמאין בביאה. והר"מ כתב, זה וזה כו', כיצד בית שהיה מיסך כו'. ודוחק דמפסיק במשנת הבונה כו':
(ט) (על המשנה) חולץ כו'. ולעיל פרק י"א משנה ו' תני מציל כו'. עיין מה שכתבתי שם. ומהר"מ כתב, דהתם והכא חד דינא הוא, ואין דינן בשריפה, אלא התנא עצה טובה קמ"ל, דמאחר שראינו שחזר הנגע להמוסגר, ניכר בטוב שכולו מנוגע הוא, ויש לחוש שינוגע גם הניקח מאתו ויתקלקל גם הבגד והבית הטהור, לזה השמיענו עצה טובה שיחלוץ האבנים ויפריש המטלית מהטהור. וחולץ לאו מענין חולץ וקוצה וטח קאמר, דכיון דנלקחו טן המוסגר לאחר חליצה וטיחה קודם נתיצה, אין דינן כיוצא בו. ומציל דהתם פירושו יפריש, כמו העושר אשר הציל. ועתוי"ט:
.אין פירוש למשנה זו
(י) (על ה) בפרק קמא דכלים משנה ד' כתב הר"ב, מצורע יושב וטהור עובר. ובקידושין דף ל"ג הגירסא מצורע יושב וטהור עומד. וכתב רש"י שכן הוא בתורת כהנים. וכתב הר"ש, והכל אחד, דלעומד דהכא קרי ליה התם יושב, ולעובר דהכא קרי ליה התם עומד. ולהכי נמי לא קפיד הר"ב וכתב הכא עובר במקום עומד:
(יא) (על המשנה) ורובו. מדלא כתיב והבא בבית, אלא אל הבית, משמע שעדיין הוא יבוא אל הבית. ומיהו בבציר מרוב לאו ביאה היא כלל. ק"א:
(יב) (על הברטנורא) אי מה בית טעון צפרים אף בגד כו', תלמוד לומר זאת:
(יג) (על הברטנורא) הר"ש השמיט ועורות. ודייק טפי לשון כגון:
(יד) (על הברטנורא) אי מה בגד מטמא בכל הטומאות כגון שרצים ושכבת זרע, אף כולן, תלמוד לומר זאת. ת"כ:
(טו) (על המשנה) שהכניס כו'. אע"פ שלא עמד שם אלא שהכניסה והוציאה, טמא, דדוקא גבי אילן שאין שם ארבע מחיצות בעינן עומד, כדכתיב בדד ישב. אבל בבית דאיכא מחיצות, כאילו עומד דמי. תוס':
(טז) (על הברטנורא) ומשום הכי לא כתב והשוהה, ללמד שתהא האכילה משוערת באוכל כשהוא מיסב, שזה קובע לאכילתו, ואי לאו הכי הוה משער השהייה באכילה דכל התורה, דהיינו בכזית. ק"א:
(יז) (על המשנה) עד כו'. ואז נטמאו טבעותיו. אבל ידיו נטמאו מיד. הר"מ. ודייק ליה מדאמרו לו בזמן שאין כל גופו טמא, דמשמע מיהא דמקצת גופו, היינו ידיו, טמאין. והא דבעינן ראשו ורובו, היינו שיטמא כל גופו:
(יח) (על הברטנורא) בתורת כהנים יליף ליה:
(יט) (על הברטנורא) והוא דוחק, דהא הכא במצורע שנכנס לבית טהור מיירי כמ"ש כלים שאמרנו כו'. ועתוי"ט:
(כ) (על הברטנורא) וצריך לומר דלא פלוג, ואף ביום נתנו זה השיעור:
(כא) (על הברטנורא) שאסור לישב בארבע אמות של המתפלל, נמצא שכל כך קנה למושבו. ולשון הר"מ, שהמקום אשר יבוא שם יהיה ארבע על ארבע שיהיה לו מושב בפני עצמו:
(כב) (על המשנה) דברי ר' מאיר כו'. ר' מאיר מדמהו למת הואיל ושניהם מטמאין כל מה שבאוהל. ור' יוסי הורידו מדרגה אחת הואיל ואינו מטמא שבעה כמת. הר"מ: