מלאכת שלמה על נגעים יג
<< · מלאכת שלמה · על נגעים · יג · >>
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
עשרה בתים. כולהו נפקא לן מקראי בת"כ וכדמפרש הר"ש ז"ל. והביא הראיות והרמיזות הרמב"ם ז"ל ג"כ:
הכהה. במקצת נוסחי מצאתי כך הכהה ובמקצת מצאתי הכוהה והכל ענין אחד אבל מפי' הר"ש ז"ל לסוף משנה ראשונה דבריש מכילתין משמע קצת דגריס הכהה ע"ש. ופי' רש"י ז"ל בפי' החומש כהה הוכהה מראיתו ע"כ. ורבינו דוד קמחי ז"ל כתב בשרש כהה והתואר כהה הנגע ויתכן להיות כהה הנגע פועל עבר מזה הכבד אלא שא"כ היה לו לינקד בחירק וכו' ע"ש. אכן הר"א ן' עזרא בפי' ישעי' ריש סימן מ"ב על פ' ופשתה כהה לא יכבנה כתב בפשיטות שהוא עבר וז"ל ופשתה כהה לא יכבנה שהוא דבר קל עד שתהי' כהה כמו והנה כהה הנגע ויש הפרש ביניהם בדקדוק כי כהה של תורה פועל עבר וזאת כהה תיאר השם ע"כ. ועיין בפירושו לתורה שפי' כהה ר"ל לא פשה ע"ש:
עמד בזה ובזה. הר"ש והרא"ש ז"ל לא גרסי זו הבבא במתני' שכתבו ובת"כ סוף פ' רביעי דפ' מצורע חשיב עוד תרי עמד בזה ובזה חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע חזר ונתץ תשעה לא חזר טעון צפרים הרי עשרה ובמתני' לא חשיב אלא שמנה ע"כ. אבל הרמב"ם ז"ל משמע דגריס לה במתני':
עוד כתב הר"ש ז"ל אבל סיפא דמתני' דאם עד שלא טהרו בצפרים לאו ממניינא דבת"כ לא חשיב הנהו בכלל הנך עשרה:
עוד כתב ז"ל דלכד מנינן כוהה והולך בתרי משום דחשיב להו בתוספתא כל חד וחד לחודי' דקתני ר' יהודה אומר הכוהה בשני קולפו וטעון צפרים וההולך לו קילפו וטעון צפרים ע"כ. ותימה לגרסת הר"ש והרא"ש ז"ל דקתני עשרה בתים ולא קא מפרש אלא שמנה:
האבן שבזוית. בחולין פרק העור והרוטב בעינן אי הויא זו של חבירו כמו יד לאבן שלו להכנים טומאה לבית חבירו הטהור דהא אבן המנוגעת מטמאה באהל כדכתיב והבא אל הבית ולא אפשיטא:
נותץ את שלו. דגבי נתיצה כתיב ונתץ לשון יחיד וכתיב נמי את אבניו ואת עציו אבניו שלו ועציו שלו:
ר' אלעזר אומר מ"מ ר' אלעזר בלי יו"ד:
ראש ופתין. פי' הערוך אותה האבן או אותו העץ שתופס כך צ"ל בפי' רעז"ל:
נמצא חומר בחליצה וכו'. ובתוספתא מסיימי עלה וחומר בנתיצה שהוא נותץ אבנים שיש בהן נגע ואבנים שאין בהן נגע ובחליצה אינו חולץ אלא אבנים שיש בהן נגע וכן הוא ג"כ שם כת"כ:
המלבנים. פי' הרמב"ם ז"ל מלבנים אשר יהיו ממעל על שטח הקורה והר"ש ז"ל פי' מלבנים כמו מלבנות של פתחים דפ' המוכר את הבית ואיכא דמחברי בטינא ואיכא דלא מחברי. והרא"ש ז"ל פי' מלבנים פי' ד' עצים מחוברים ברבוע ומניחין אותן על הגג למעקה:
סריגות עושין בחלונות כמין שבכה שלא יפלו משם התינוקות ומצילם ואין מוציאן חוץ לעיר ולא מיתסרי בהנאה. הר"ש ז"ל:
ומטמאין בכזית. כצ"ל:
בית המוסגר כו'. והוקשה לי מאי זה וזה מטמאין בביאה דמשמע לי דהיינו רישא דקתני מטמא מתוכו לפי הפי' שהעתיק רעז"ל מהרמב"ם ז"ל. ומצאתי שם ביד שכתב אחד המוסגר והמוחלט מטמא בביאה כיצד בית שהי' מיסך ע"ג בית מנוגע בין מוחלט בין מוסגר או אילן שהוא מיסך עליו העומד תחת האילן או הנכנס לבית החיצון טמא שהרי הוא הבית הטמא תחת אהל אחד וכן אבן המנונעת הנכנסת לאהל והונחה שם נטמא כל אשר באהל ע"כ. ובזה ניחא אע"ג דהכא במשנה הפסיק בבבא דהבונה מן המוסגר בין האי בבא דזה וזה מטמאין בביאה לבבא דבית שהוא מיסך וכו':
הבונה מן המוסגר. בטהור כיוצא בה תנן לעיל גבי בגדים פי"א הטולה מן המוסגר בטהור אלא שנשתנה דינם ותימה היא. וכתב הר"ש ז"ל תניא בתוספתא שני בתים מוסגרים שנטל אבן מזה ובנה בזה ונראה נגע באחד מהן היא טמאה בלבד ר"א בר"ש אומר אבנים כמטלית פי' אבנים כמטלית ודין שני בגדים המוסגרים שעלה מזה על זה פירשתי בתוספתא לעיל פי"א ומתני' דהכא ר"א בר"ש היא ע"כ וצ"ע שם לע"ד אם אין טעות:
חזר נגע לבית כצ"ל:
השני מחק ה"ר יהוסף ז"ל מלת השני וכתב כן מצאתי:
בית שהוא מיסך וכו'. ופי' הר"ש ז"ל בית שהוא מיסך כגון כו' וכתב עליו הרא"ש ז"ל ולא נהירא לי דלישנא דבית שהוא מיסך ע"ג בית לא משמע שיהא בנוי זה בתוך זה ועוד מ"ט דר"א בן עזרי' והלא האבן המנוגעת היא בבית החיצון ול"ד לבית ועלי' דהתם התקרה מפסקת בין בית לעלי' ואפי' הי' מת בבית היתה העלי' טהורה ונראה לפ' שהן שני בתים זה אצל זה והאחד מיסך על חברו ואין האבן המנוגעת תחת סכך של הבית השני וגבי מת היתה טומאה נכנסת לבית המיסך ע"י אהל אבל הכא כיון שאין האבן המנוגעת תחת הבית אין הטומאה מתפשטת לתוכו ע"י אהל ור' אלעזר סבר כל אבן ואבן שבבית מטמאה עכ"ל ז"ל וביד שם רפי"ו פסק כר' אליעזר אע"ג דשמותי הוא דקצת משמע דל"ג ר' אלעזר בלי יוד מדפליג אר' אלעזר בן עזרי' שהוא הי' בדורו דר' אליעזר הגדול. אכן אני מ"מ ר' אלעזר בלי יוד. והכי מסתברא דאי ס"ד דר' אליעזר ביוד גרסי' א"כ נמצא שהלכה כמותו בסדר טהרות בחמש מקומות ואנן קיימא לן דדוקא בד' מקומות הלכה כמותו בסדר טהרות כמו שכתבתי בפ"ק דנדה סימן ג':
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
בפי' רעז"ל דצרעת איתקש למת. אמר המלקט דכתיב אל נא תהי כמת.
טלית טהורה שהכניס ממנה שלש על שלש לבית טמא נטמאת וטמאה שהכניס ממנה אפילו כזית לבית טהור טמאתו מתני' דלא כר' נחמי' דתניא טלית טמאה שיש בה שלש על שלש ואין בה כזית הכניס רובה לבית טהור טמאתו ר' נחמי' מטהר עד שיכניס את כולה וטהורה שהכניס ממנה שלש על שלש לבית טמא נטמאת ור' נחמי' מטהר עד שיכניס את רובה:
מי שנכנס וכו'. בעירובין פ"ק דף ד' משמע דרש"י ז"ל גריס וטבעותיו בקומצו וכן הוא בתוספתא דנגעים פ"ז ואפשר שרש"י ז"ל מפ' דידיו היינו קומצו שכן הוא בפירושו ז"ל שם בפ' בהמה המקשה בהדיא גם בפי' הר"ש ז"ל. ובסיפא צ"ל וטבעותיו באצבעותיו. אח"כ הבנתי ממה שמצאתי שפי' רש"י ז"ל בר"פ נוטל אדם את בנו דהיכא דתני בידו כגון רישא דההיא ברייתא דהתם ר"ל בקומצו שלא כדרך מלבוש והיכא דתני בידיו לשון רבים כגון ההיא סיפא דההיא ברייתא דמייתי התם ר"ל באצבעותיו וא"כ אפשר דהכא נמי הוה גריס רש"י ז"ל ברישא בידו ובסיפא בידיו. ושם ביד גבי רישא שינה לשון המשנה וכתב וכליו על כתיפיו וסנדלו וטבעתו בכתפיו הוא והן טמאים מיד לאשמועי' דידיו דמתני' לא מעלה ולא מוריד והוי כמונחים בכתפו ואסיפא דמתני' כתב שם והוא לבוש בבגדיו וסנדליו ברגליו וטבעותיו בידיו הרי האדם טמא מיד ובגדיו טהורים עד שישהה וכו'. פרס הן ד' בצים לדעת רש"י ז"ל וכן דעת הר"ש והרא"ש ז"ל. ובת"כ פרק חמישי דפ' מצורע וע"ש בספר קרבן אהרן שכתב בשם הרב גור ארי' ובשם הרב בעל לבוש האורה ה"ר מרדכי יפה ז"ל שנתנו טעם למה שיערו החכמים האכילה כאן באכילת פרס ובכל מקום שיעור האכילה בכזית ודחה טעמם וכתב הוא דמה שנראה לו בזה הוא דכמו דהאוכל הראה שיעור שהייה ליושב גם השוכב הראה שיעור האכילה שהוא מה שאדם אוכל והוא מיסב שאין זה אלא אכילת קבע וא"כ כל אכילה בכזית תקרא אכילה אבל אינה אכילת קבע שהיא אכילת המסב והוא השוכב וכאן שאמר השוכב שישהה שיעור אכילה הראה שהוא שיעור אכילת המיסב ולזה אחר שביאר התנא כמה שיעור אכילה אמר מסב ואוכלו בלפתן ע"כ.
מסב ואוכלו נראה דגרסי' בויו וי"ס ואוכלה בה"א והכי מסתברא דהכי נמי תנן בפ"ח דכלים סימן ה' הפת שבתוכו שני' לשון נקבה:
היה עומד בפנים וכו'. תניא בתוספתא הי' עומד בפנים ופשט ידיו לחוץ ונתן לו חברו סנדליו וטבעותיו בקומצו הוא והן טמאים שאם הי' מלובש בהן טהורין עד שישהה בכדי אכילת פרס ע"כ:
הי' עומד בחוץ. תוס' שם בחולק פירשו דהאי ר' יהודה מטמא מיד וכן חכמים בכדי אכילת פרס היינו מדרבנן אבל מדאורייתא טהור לגמרי כיון שהטומאה שבאה לו מכח. האדם שפשט ידו אותו האדם טהור שהרי בחוץ הוא עומד ור' יהודה מחמיר מהאי טעמא לטמאו מיד משום דס"ל דאין הטומאה באה להם מכח האדם והוי ככותי ובהמה דקיימא לן דלא בעי שהיי' לטמא כלים שעל גביהן הואיל ואין הטומאה באה לכלים מכחן שהן אינם מקבלין טומאה:
אמרו לו לר' יהודה ומה וכו' אף בזמן ל"ג מלת אף:
אינו דין שלא יטמא וכו' כך צ"ל:
ר' שמעון אומר עד ד' אמות ור' יהודה ס"ל בתוספתא דכלים התלויים בכותל למעלה מעשרה טפחים טהור ור' יוסי בר' יהודה ס"ל דגם כלים הטמונים בקרקע הבית אם הם בתוך ג' אצבעות טמאים דעד ג' אצבעות ס"ל דצריך לקלף מקרקע הבית הר"ש ז"ל:
בפי' רעז"ל כשנכנס עמהן לבית המנוגע נראה שר"ל כשנכנס עמהן הטהור לבית המנוגע ודוחק:
עוד בפי' רעז"ל צריך להיות ולא פליג אלא כשנכנס שלא ברשות בעל הבית משום וכו'. עוד צריך להגי' שם. ואם לא שהה כדי הדלקת הנר לא הוי מושבו דהאי וכו':
נכנס לבית הכנסת עיין בתשובת ה"ר איסרלן סימן צ"ה:
בפי' רעז"ל כדאמרינן בעירובין בפ' מי שהוציאוהו אמר המלקט וילפי' לה מקרא דכתיב שבו איש תחתיו וקומה של אדם שלש אמות ואמה כדי פשוט ידים ובקומה דידי' משערינן דאי לא תימא הכי עוג מלך הבשן מה תהא עליו והא דלא חשיב לה גבי ויש שאמרו הכל לפי מה שהוא אדם בפי"ז דכלים משום דלא פסיקא ליה דאיכא אדם ננס באבריו וצריך למדוד לו באמה של כל אדם: