משנה נגעים יג רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) עשרה בתים הן -

הכהה בראשון, וההולך לו -

קולפו - והוא טהור.

הכהה בשני, וההולך לו -

קולפו - והוא טעון ציפורים.

הפוסה בראשון -

חולץ, וקוצה, וטח - ונותן לו שבוע.

חזר - ניתץ.

לא חזר - טעון ציפורים.

עמד בראשון, ופסה בשני -

חולץ, וקוצה, וטח - ונותן לו שבוע.

חזר - ניתץ.

לא חזר - טעון ציפורים.

עמד בזה ובזה -

חולץ, וקוצה, וטח - ונותן לו שבוע.

חזר - ניתץ.

לא חזר - טעון ציפורים.

אם עד שלא טיהרו בציפורים נראה בו נגע - הרי זה ינתץ.

ואם משטיהרו בציפורים נראה בו נגע - ייראה כתחילה.

(ב) האבן שבזווית -

בזמן שהוא חולץ - חולץ את כולה,

בזמן שהוא נותץ - נותץ את שלו, ומניח את של חברו.

נמצא - חומר בחליצה מבנתיצה.

רבי אלעזר אומר: בית הבנוי ראש ופתין -

נראה בראש - נוטל את כולו,

נראה בפתין - נוטל את שלו, ומניח את של חברו.

(ג) בית שנראה בו נגע -

והיתה עליה על גביו - נותן את הקורות לעליה.

נראה בעליה - נותן את הקורות לביתץ

לא היתה עליה על גביו -

אבניו ועציו ועפרו - נתצין עימו,

ומציל על המלבנים, ועל שריגי החלונות.

רבי יהודה אומר: מלבן הבנוי על גביו - ניתץ עימו.

אבניו ועציו ועפרו - מטמאין כזית.

רבי אלעזר חסמא אומר: במה שהן.

(ד) בית המוסגר - מטמא מתוכו.

והמוחלט - מתוכו, ומאחוריו.

זה וזה - מטמאין בביאה.

(ה) הבונה מן המוסגר בטהור -

וחזר נגע לבית - חולץ את האבנים.

חזר על האבנים -

הבית הראשון - ינתץ,

והאבנים - ישמשו את הבית השני בסימנין.

(ו) בית שהוא מסך על גבי בית מנוגע,

וכן אילן שהוא מסך על גבי בית מנוגע -

הנכנס לחיצון - טהור,

דברי רבי אלעזר בן עזריה.

אמר רבי אלעזר:

מה אם אבן אחת הימנו - מטמא בביאה,

הוא עצמו - לא יטמא בביאה?.

(ז) הטמא עומד תחת האילן -

והטהור עובר - טמא.

הטהור עומד תחת האילן -

והטמא עובר - טהור.

אם עמד - טמא.

וכן באבן המנוגעת - טהור,

אם הניחה - הרי זה טמא.

(ח) טהור -

שהכניס ראשו ורובו לבית טמא - נטמא.

וטמא -

שהכניס ראשו ורובו לבית טהור - טימאהו.

טלית טהורה -

שהכניס ממנה שלש על שלש לבית טמא - נטמאת.

וטמאה -

שהכניס ממנה אפילו כזית לבית טהור - טימאתו.

(ט) מי שנכנס לבית מנוגע -

כליו על כתפו,

וסנדליו וטבעותיו בידו -

הוא והן - טמאין מיד.

היה לבוש בכליו,

וסנדליו ברגליו, וטבעותיו בידו -

הוא טמא - מיד,

והן טהורין - עד שישהה כדי אכילת פרס,

פת חיטין - ולא פת שעורין,

מיסב - ואוכלה בלפתן.

(י) היה עומד בפנים,

ופשט ידו לחוץ, וטבעותיו בידו -

אם שהה כדי אכילת פרס - טמאות.

היה עומד בחוץ,

ופשט ידו לפנים, וטבעותיו בידו -

רבי יהודה - מטמא מיד.

וחכמים אומרין: עד שישהה כדי אכילת פרס.

אמרו לו לרבי יהודה:

מה אם בזמן שכל גופו טמא - לא יטמא את שעליו, עד שישהה כדי אכילת פרס,

אף בזמן שאין כל גופו טמא - לא יטמא את שעליו, עד שישהה כדי אכילת פרס.

(יא) מצורע שנכנס לבית -

כל הכלים ששם טמאין - אפילו עד הקורות.

רבי שמעון אומר: עד ארבע אמות - כלים מיד טמאין.

רבי יהודה אומר: אם שהה כדי הדלקת הנר.

(יב) נכנס לבית הכנסת -

עושין לו מחיצה גבוהה עשרה טפחים, על רוחב ארבע אמות,

נכנס ראשון - ויוצא אחרון.

כל המציל צמיד פתיל באוהל המת -

מציל צמיד פתיל בבית המנוגע.

כל המציל מכוסה באוהל המת -

מציל מכוסה בבית המנוגע - דברי רבי מאיר.

רבי יוסי אומר:

כל המציל צמיד פתיל באוהל המת -

מציל מכוסה בבית המנוגע.

כל המציל מכוסה באוהל המת -

אפילו מגולה בבית המנוגע - טהור.

הדף הראשי של משנה נגעים יג

משנה נגעים, פרק י"ג:
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב