משנה מעשר שני ה דפוסים
משנה מעשר שני, פרק ה':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
משנה א עריכה
כרם רבעי, מציינין אותו בקוזזות אדמה, ושל ערלה בחרסית, ושל קברות בסיד, וממחה ושופך.
אמר רבן שמעון בן גמליאל: במה דברים אמורים? בשביעית.
והצנועים מניחין את המעות ואומרים: כל הנלקט מזה, יהא מחולל על המעות האלו.
משנה ב עריכה
כרם רבעי היה עולה לירושלים מהלך יום אחד לכל צד.
ואיזו היא תחומה? אילת מן הדרום ועקרבת מן הצפון, לוד מן המערב והירדן מן המזרח.
ומשרבו הפירות, התקינו שיהא נפדה סמוך לחומה.
ותנאי היה בדבר, שאימתי שירצו, יחזור הדבר לכמות שהיה.
רבי יוסי אומר: משחרב בית המקדש, היה התנאי הזה; ותנאי היה, אימתי שיבנה בית המקדש, יחזור הדבר לכמות שהיה.
משנה ג עריכה
כרם רבעי, בית שמאי אומרים: אין לו חומש ואין לו ביעור; ובית הלל אומרים: יש לו.
בית שמאי אומרים: יש לו פרט ויש לו עוללות, והעניים פודין לעצמן; ובית הלל אומרים: כולו לגת.
משנה ד עריכה
כיצד פודין נטע רבעי? מניח את הסל על פי שלשה, ואומר: כמה אדם רוצה לפדות לו בסלע על מנת להוציא יציאות מביתו? ומניח את המעות, ואומר: כל הנלקט מזה, מחולל על המעות האלו, בכך וכך סלים בסלע.
משנה ה עריכה
ובשביעית, פודהו בשוויו.
ואם היה הכל מופקר, אין לו אלא שכר לקיטה.
הפודה נטע רבעי שלו, מוסיף עליו חמישיתו; בין שהוא שלו, ובין שניתן לו במתנה.
משנה ו עריכה
ערב יום טוב הראשון של פסח של רביעית ושל שביעית, היה ביעור.
כיצד? נותנין תרומה ותרומת מעשר לבעלים, ומעשר ראשון לבעליו, ומעשר עני לבעליו.
ומעשר שני והביכורים מתבערים בכל מקום.
רבי שמעון אומר: הביכורים ניתנין לכהנים, כתרומה.
התבשיל, בית שמאי אומרים: צריך לבער.
ובית הלל אומרים: הרי הוא כמבוער.
משנה ז עריכה
מי שהיו לו פירות בזמן הזה והגיעה שעת הביעור, בית שמאי אומרים: צריך לחללן על הכסף.
ובית הלל אומרים: אחד שהן כסף ואחד שהן פירות.
משנה ח עריכה
אמר רבי יהודה: בראשונה היו שולחין אצל בעלי בתים שבמדינות, מהרו והתקינו את פירותיכם עד שלא תגיע שעת הביעור.
עד שבא רבי עקיבא ולימד, שכל הפירות שלא באו לעונת המעשרות, פטורים מן הביעור.
משנה ט עריכה
מי שהיו פירותיו רחוקים ממנו, צריך לקרות להם שם.
מעשה ברבן גמליאל והזקנים שהיו באין בספינה. אמר רבן גמליאל: עישור שאני עתיד למוד, נתון ליהושע, ומקומו מושכר לו.
עישור אחר שאני עתיד למוד, נתון לעקיבא בן יוסף שיזכה בו לעניים, ומקומו מושכר לו.
אמר רבי יהושע: עישור שאני עתיד למוד, נתון לאלעזר בן עזריה, ומקומו מושכר לו.
ונתקבלו זה מזה שכר.
משנה י עריכה
במנחה ביום טוב האחרון היו מתוודין.
כיצד היה הווידוי? "בערתי הקדש מן הבית" (דברים כו, יג), זה מעשר שני ונטע רבעי.
"נתתיו ללוי", זה מעשר לוי.
"וגם נתתיו", זו תרומה ותרומת מעשר.
"לגר ליתום ולאלמנה", זה מעשר עני, הלקט והשכחה והפאה, אף על פי שאינן מעכבין את הווידוי.
"מן הבית", זו חלה.
משנה יא עריכה
"ככל מצותך אשר צויתני", הא אם הקדים מעשר שני לראשון, אינו יכול להתוודות.
"לא עברתי ממצותיך", לא הפרשתי ממין על שאינו מינו, ולא מן התלוש על המחובר, ולא מן המחובר על התלוש, ולא מן החדש על הישן, ולא מן הישן על החדש.
"ולא שכחתי", לא שכחתי מלברכך ומלהזכיר שמך עליו.
משנה יב עריכה
"לא אכלתי באני ממנו": הא אם אכלו באנינה, אינו יכול להתוודות.
"ולא בערתי ממנו בטמא": הא אם הפרישו בטומאה, אינו יכול להתוודות.
"ולא נתתי ממנו למת": לא לקחתי ממנו ארון ותכריכים למת, ולא נתתיו לאוננים אחרים.
"שמעתי בקול יי אלהי", הבאתיו לבית הבחירה.
"עשיתי ככל אשר צויתני", שמחתי ושימחתי בו.
משנה יג עריכה
"השקיפה ממעון קדשך מן השמים": עשינו מה שגזרת עלינו, אף אתה עשה מה שהבטחתנו.
"השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל", בבנים ובבנות.
"ואת האדמה אשר נתתה לנו", בטל ומטר ובוולדות בהמה.
"כאשר נשבעת לאבותינו ארץ זבת חלב ודבש", כדי שתתן טעם בפירות.
משנה יד עריכה
מכאן אמרו: ישראל וממזרים מתוודים, אבל לא גרים ולא עבדים משוחררים, שאין להם חלק בארץ.
רבי מאיר אומר: אף לא כהנים ולויים, שלא נטלו חלק בארץ.
רבי יוסי אומר: יש להם ערי מגרש.
משנה טו עריכה
יוחנן כהן גדול העביר הודיות המעשר.
אף הוא ביטל את המעוררים, ואת הנוקפים.
ועד ימיו היה פטיש מכה בירושלים.
ובימיו אין אדם צריך לשאול על הדמאי.
משנה מעשר שני, פרק ה':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב