משנה מעשר שני ה רמבם

נוסח הרמב"םעריכה

(א) כרם רבעי -

מציינין אותו - בקוזזות אדמה.
ושל ערלה - בחרסית.
ושל קברות - בסיד,
וממחה - ושופך.
אמר רבן שמעון בן גמליאל:
במה דברים אמורים? - בשביעית.
והצנועין -
מניחין את המעות, ואומרין:
"כל הנלקט מזה - מחולל על המעות האלו".


(ב) כרם רבעי -

עולה לירושלים - מהלך יום, לכל צד.
ואיזה הוא תחומה? -
אילת - מן הדרום.
עקרבת - מן הצפון.
לוד - מן המערב.
והירדן - מן המזרח.
ומשרבו הפירות -
התקינו, שיהא נפדה - סמוך לחומה.
ותנאי היה הדבר -
אימתי שירצו, יחזור הדבר - לכמות שהיה.
רבי יוסי אומר:
משחרב בית המקדש - היה תנאי זה.
ותנאי - אימתי שייבנה בית המקדש,
יחזור הדבר - לכמות שהיה.


(ג) כרם רבעי -

בית שמאי אומרים:
אין לו חומש,
ואין לו ביעור.
בית הלל אומרים:
יש לו.
בית שמאי אומרים:
יש לו פרט,
ויש לו עוללות,
ועניים - פודין לעצמן.
בית הלל אומרים:
כולו - לגת.


(ד) כיצד פודים נטע רבעי? -

מניח את הסל,
על פי שלשה, ואומר:
"כמה אדם, רוצה לפדות לו בסלע,
על מנת להוציא יציאות מביתו",
ומניח את המעות, ואומר:
"כל הנלקט מזה,
מחולל על המעות האלו,
מכך וכך סלים - בסלע".


(ה) ובשביעית - פודהו בשוויו.

אם היה הכל מופקר -
אין לו, אלא שכר לקיטה.
הפודה נטע רבעי שלו -
מוסיף עליו חמישיתו,
בין שהוא - שלו,
בין שניתן לו - במתנה.


(ו) ערב יום טוב האחרון - של פסח,

של רביעית, ושל שביעית - היה הביעור.
כיצד היה הביעור? -
נותנין -
תרומה, ותרומת מעשר - לבעליה.
מעשר ראשון - לבעליו.
מעשר עני - לבעליו.
מעשר שני, והבכורים - מתבערים בכל מקום.
רבי שמעון אומר:
הבכורים, ניתנין לכהנים - כתרומה.
והתבשיל -
בית שמאי אומרים:
צריך לבער.
בית הלל אומרים:
הרי הוא - כמבוער.


(ז) מי שהיו לו פירות בזמן הזה,

והגיעה שעת הביעור -
בית שמאי אומרים:
צריך לחללן - על הכסף.
בית הלל אומרים:
אחד - שהן כסף,
ואחד - שהן פירות.


(ח) אמר רבי יהודה:

בראשונה -
היו שולחין - אצל בעלי בתים שבמדינות,
ואומרין להן:
"מהרו, והתקינו פירותיכם,
עד שלא תגיע - שעת הביעור".
עד שבא רבי עקיבה - ולמד,
שכל הפירות, שלא באו לעונת המעשרות -
פטורין - מן הביעור.


(ט) מי שהיו פירותיו רחוקים ממנו -

צריך לקרוא להם - שם.
מעשה ברבן גמליאל, והזקנים,
שהיו באין בספינה.
אמר רבן גמליאל - לזקנים:
"עישור - שאני עתיד למוד,
נתון - ליהושע,
ומקומו - מושכר לו.
עישור אחר - שאני עתיד למוד,
נתון לעקיבה - כדי שיזכה בו לעניים,
ומקומו - מושכר לו".
אמר רבי יהושע:
"עישור - שאני עתיד למוד,
נתון - לאלעזר בן עזריה,
ומקומו - מושכר לו".
ונתקבלו, זה מזה - שכר.


(י) במנחה ביום טוב - היו מתוודים.

כיצד היה הווידוי? -
"ביערתי הקודש מן הבית"(דברים כו יג) -
זה מעשר שני, ונטע רבעי.
"נתתיו ללוי" -
זה מעשר לוי.
"וגם נתתיו" -
זו תרומה, ותרומת מעשר.
"לגר ליתום ולאלמנה" -
זה מעשר עני,
ולקט, שכחה, ופאה,
אף על פי, שאינן מעכבין את הווידוי.
"מן הבית" -
זו חלה.


(יא) "ככל מצותך, אשר ציויתני"(דברים כו יג) -

הא, אם הקדים מעשר שני - לראשון,
אינו יכול להתוודות.
"לא עברתי ממצותיך" -
לא הפרשתי ממין - על שאינו מינו,
לא מן התלוש - על המחובר,
ולא מן המחובר - על התלוש,
ולא מן החדש - על הישן,
ולא מן הישן - על החדש.
"ולא שכחתי" -
לא שכחתי - מלברכך,
ומלהזכיר שמך עליו.


(יב) "לא אכלתי באוני ממנו"(דברים כו יד) -

הא, אם אכלו באנינה -
אינו יכול להתוודות.
"ולא ביערתי ממנו בטמא" -
הא, אם הפרישו בטומאה -
אינו יכול להתוודות.
"ולא נתתי ממנו למת" -
לא לקחתי ממנו - ארון, ותכריכין למת,
ולא נתתיו - לאוננים אחרים.
"שמעתי בקול ה' אלוהי" -
הביאותיו - לבית הבחירה.
"עשיתי ככל אשר ציויתני" -
שמחתי - ושימחתי בו.


(יג) "השקיפה ממעון קודשך מן השמים"(דברים כו טו) -

עשינו - מה שגזרת עלינו,
אף אתה עשה עימנו - מה שהבטחתנו.
"השקיפה ממעון קודשך מן השמים,
וברך את עמך את ישראל" - בבנים, ובבנות.
"ואת האדמה אשר נתת לנו" -
בטל ובמטר, ובוולדות בהמה.
"כאשר נשבעת לאבותינו, ארץ זבת חלב ודבש" -
כדי שתיתן טעם - בפירות.


(יד) מכאן אמרו:

ישראל וממזרים - מתוודים.
אבל - לא גרים,
ולא עבדים משוחררים,
שאין להם חלק - בארץ.
רבי מאיר אומר:
אף לא כהנים, ולוים,
שלא נטלו חלק בארץ.
רבי יוסי אומר:
יש להן ערי מגרש.


(טו) יוחנן כוהן גדול -

העביר הודית המעשר.
אף הוא -
ביטל - את המעוררים,
ואת הנוקפים.
עד ימיו -
היה פטיש - מכה בירושלים.
ובימיו -
אין אדם צריך לשאול - על הדמאי.


הדף הראשי של משנה מעשר שני ה