משנה מעשר שני ה ז
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת מעשר שני · פרק ה · משנה ז | >>
מי שהיו לו פירות בזמן הזה והגיעה שעת הביעור, בית שמאי אומרים: צריך לחללן על הכסף.
ובית הלל אומרים: אחד שהן כסף ואחד שהן פירות.
מִי שֶׁהָיוּ לוֹ פֵּרוֹת בַּזְּמַן הַזֶּה וְהִגִּיעָה שְׁעַת הַבִּעוּר,
- בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים:
- צָרִיךְ לְחַלְּלָן עַל הַכֶּסֶף;
- וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים:
- אֶחָד שֶׁהֵן כֶּסֶף וְאֶחָד שֶׁהֵן פֵּרוֹת:
מי שהיו לו פירות בזמן הזה,
- והגיעה שעת הביעור -
- בית שמאי אומרים:
- צריך לחללן - על הכסף.
- בית הלל אומרים:
- אחד - שהן כסף,
- ואחד - שהן פירות.
- בית שמאי אומרים:
בזמן הזה - עניינו בזמן שאין בית המקדש קיים.
אומרים בית שמאי, "וצרת הכסף בידך"(דברים יד, כה), הכסף בלבד מעלין.
ובית הלל אומרים, כי הוא כשיש שם מקום להעלות הפירות ולאכלן בו, אבל בזמן הזה שאין שם מקדש, הדין הוא שיבער הפירות:
בזמן הזה שאין. בית המקדש קיים:
צריך לחלל על הכסף. ומפרש בירושלמי (שם) ומאי טעמא דב"ש וצרת הכסף בידך (דברים יד) ובלבד בידך וטעמא דב"ה מפרש בירושלמי (שם) אפי' מחללו מה מועיל אחד כסף ואחד פירות טעונין גניזה ומניח הפירות במקום המוצנע עד שירקבו:
בזמן הזה - שאין בית המקדש קיים:
צריר לחללן על הכסף - דכתיב (שם יד) וצרת הכסף בידך, הכסף בלבד מעלין יב:
אחד שהן כסף ואחד שהן פירות - טעונים גניזה, ומה מועיל החלול:
צריך לחללן על הכסף. פי' הר"ב דכתיב וצרת הכסף בידך הכסף בלבד מעלין. וכך כתב הרמב"ם. ונ"ל לפרש דרוצה לומר הואיל ואין בית המקדש אין לך ריחוק מקום גדול מזה הלכך מחללן על הכסף וכאילו וצרת הכסף אינו רשות אלא חובה. דכיון שריחוק מקום כזה שאין בית המקדש אי אפשר להעלות הפירות אלא וצרת צריך לחללן. אע"ג דפשטיה דקרא בזמן בית המקדש ואינו אלא רשות. והר"ש הביא הירושלמי בזה הלשון וצרת הכסף בידך ובלבד בידך. ובירושלמי שלפנינו וצרת הכסף בלבד בידך. ונ"ל דהכי פירושו דבזמן שאתה מניחו בידך כלומר במקומך וא"א להעלותן למקום הבחירה יהיה הכסף בלבד בידך ולא הפירות אלא צריך אתה לחללן על כסף. ודייק מבידך דמיותר דהוה ליה למימר וצרת הכסף והלכת וגו' ונתת הכסף וגו'. [*ועיין בפירוש הר"ב משנה י פ"ג דב"מ]:
(יב) (על הברטנורא) ונראה לי לפרש דרוצה לומר, הואיל ואין בית המקדש, אין לך ריחוק גדול מזה, הלכך מחללן על הכסף, וכאילו וצרת הכסף אינו רשות אלא חובה, דכיון שריחוק מקום כזה שאין בית המקדש, אי אפשר להעלותם אלא וצרת, צריך לחללן. אף על גב דפשטיה דקרא בזמן שבית המקדש קיים ואינו אלא רשות. תוי"ט:
בש"א צריך לחללן על הכסף: דכתיב וצרת הכסף בידך ובלבד בידך כשתגנוז ר"ל כשתקבור בידך ובלבד שיהא כסף מה שתקבור:
אחד שהן כסף ואחד שהן פירות: פי' בין שיחללנו על הכסף בין פירות עצמן מבערן ומניח הפירות במקום עד שירקבו ומה מועיל החלול. לשון הירוש' וצרת הכסף בלבד בידך כלומר יש זמן שתצור הכסף בלבד בידך ולא פירות דהיינו בזמן הזה ע"כ הר"ס ז"ל. וז"ל הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה בזמן הזה עניינו בזמן שאין בית המקדש קיים אומרים ב"ש וצרת הכסף בידך הכסף בלבד מעלין ובה"א כי זה הוא כשיש שם מקום להעלות הפירות ולאכלן בו אבל בזמן הזה שאין שם מקדש הדין הוא שיבער הפירות ע"כ:
יכין
בזמן הזה: דקודם שעת ביעור אינו חייב עדיין לבערן אף שאין בהמק"ק:
והגיעה שעת הבעור: שלא הי' יכול להעלותן לירושלים:
בית שמאי אומרים צריך לחללן על הכסף: ומדאין בהמק"ק שוחקו ומטילו לנהר:
ובית הלל אומרים אחד שהן כסף ואחד שהן פירות: ושוחקן ומטילן לנהר. והכי קיי"ל (שו"ע יו"ד, רצד):
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת