משנה מעשר שני ה יב
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת מעשר שני · פרק ה · משנה יב | >>
"לא אכלתי באני ממנו": הא אם אכלו באנינה, אינו יכול להתוודות.
"ולא בערתי ממנו בטמא": הא אם הפרישו בטומאה, אינו יכול להתוודות.
"ולא נתתי ממנו למת": לא לקחתי ממנו ארון ותכריכים למת, ולא נתתיו לאוננים אחרים.
"שמעתי בקול יי אלהי", הבאתיו לבית הבחירה.
"עשיתי ככל אשר צויתני", שמחתי ושימחתי בו.
משנה מנוקדת
"לֹא אָכַלְתִּי בְאֹנִי מִמֶּנּוּ":
- הָא אִם אֲכָלוֹ בַּאֲנִינָה, אֵינוֹ יָכוֹל לְִהִתְוַדּוֹת.
- "וְלֹא בִעַרְתִּי מִמֶּנּוּ בְּטָמֵא":
- הָא אִם הִפְרִישׁוֹ בְּטֻמְאָה, אֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְוַדּוֹת.
- "וְלֹא נָתַתִּי מִמֶּנּוּ לְמֵת":
- לֹא לָקַחְתִּי מִמֶּנּוּ אָרוֹן וְתַכְרִיכִים לְמֵת,
- וְלֹא נְתַתִּיו לְאוֹנְנִים אֲחֵרִים.
- "שָׁמַעְתִּי בְקוֹל יְיָ אֱלֹהָי",
- הֲבֵאתִיו לְבֵית הַבְּחִירָה.
- "עָשִׂיתִי כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי",
- שָׂמַחְתִּי וְשִׂמַּחְתִּי בּוֹ:
נוסח הרמב"ם
"לא אכלתי באוני ממנו"(דברים כו יד) -
- הא, אם אכלו באנינה -
- אינו יכול להתוודות.
- הא, אם אכלו באנינה -
- "ולא ביערתי ממנו בטמא" -
- הא, אם הפרישו בטומאה -
- אינו יכול להתוודות.
- הא, אם הפרישו בטומאה -
- "ולא נתתי ממנו למת" -
- לא לקחתי ממנו - ארון, ותכריכין למת,
- ולא נתתיו - לאוננים אחרים.
- "שמעתי בקול ה' אלוהי" -
- הביאותיו - לבית הבחירה.
- "עשיתי ככל אשר ציויתני" -
- שמחתי - ושימחתי בו.
פירוש הרמב"ם
כבר זכרנו במה שקדם (דמאי פרק א, משנה ב), כי מזה הכתוב למדנו שמעשר שני אסור לאונן.
וזכרנו עוד שהאונן נקרא האדם שימות לו אחד מן הקרובים שהוא חייב להתאבל עליהם יום הקבורה מדרבנן, אבל מדאורייתא יום המיתה בלבד הוא אונן. והקרובים שאדם חייב להתאבל עליהם הם אביו ואמו ובניו ובנותיו ואחיו ואחיותיו ואשתו:
פירוש רבינו שמשון
לא לקחתי ממנו ארון ותכריכין. בפרק הערל (דף עד.) דרשינן מניין למעשר שני שנטמא שמותר לסוכו שנאמר (דברים כו) ולא נתתי ממנו למת למת הוא דלא נתתי הא לחי דומיא דמת נתתי ואי זהו דבר השוה לחיים ולמתים הוי אומר זו סיכה מתקיף לה מר זוטרא ואימא ליקח לו ארון ותכריכין אע"ג דהכא דרשינן ליה הכי התם פריך ואימא דוקא להכי אתא ולא לסיכה משום דאסור לבער ממנו בטומאה ומשני דממנו משמע מגופו מ"מ מדדרשי' ליה במתני' למת ליקח לו ארון ותכריכין משמע דלחי דכוותיה שרי כגון ליקח לו מלבושין שרי וקצת הוה משמע כן דלעיל בסוף פ"ק (מ"ז) מייתי לה ובפ' האיש מקדש (דף נו.) אין לוקחין עבדים וקרקעות ובהמה טמאה בדמי מעשר שני משמע הא שאר מילי שרי אבל אי אפשר לומר כן דמשמע בירושלמי (שם) ולעיל פ"ב כתבתיו דדריש ולא נתתי ממנו למת מה אנן קיימין אם להביא לו ארון ותכריכין לחי הוא דאסור כ"ש למת אלא איזהו דבר מותר לחי ואסור למת הוי אומר זו סיכה ותנן לעיל בפ"ב (מ"א) דמעשר שני ניתן לאכילה ולשתיה ולסיכה נמי ותנן נמי בסוף פ"ק (מ"ז) זה הכלל כל שהוא חוץ לאכילה ולשתיה ולסיכה מדמי מע"ש יאכל כנגדן ובריש בכל מערבין (דף כז:) דרשינן מפרי וגדולי קרקע משמע מידי דחזי ליה לאכילה וצריך לומר דלא נקט תנא הכא ארון ותכריכין למימר דלחי שרי אלא לאשמעינן דלא מיבעיא אם סך ממנו למת דאינו יכול להתודות כדכתיב ממנו בגופו אלא אפי' אהני אין יכול להתודות והא דפריך ואימא ליקח לו ארון ותכריכין אע"פ דהוה משמע דדכוותה לחי שרי וקים לן דאסירא מ"מ קודם הוה ליה לאוקומי קרא הכי למישרי להו [וממנו] קאי בסיכה דאמר רחמנא לא בערתי ממנו בטמא [ודרשי'] ממנו דהיינו סיכה:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
לא אכלתי באוני - כל יום המיתה הויא אנינות דאורייתא ואפילו לאחר קבורה. ולילה שלאחר יום המיתה הויא אנינות דרבנן, וכן יום קבורה שאינו יום המיתה הויא אנינות דרבנן:
לא לקחתי ממנו ארון ותכריכין למת - וכהאי גונא אפילו לחי אסור, שהרי אסור לקנות מלבוש וכיוצא בזה ממעשר שני, כדתנן לעיל סוף פרק קמא כל שהוא חוץ לאכילה ושתיה וסיכה אם לקח יאכל כנגדו. ולא נקט הכא ארון ותכריכים אלא לאשמועינן דלא מיבעיא אם סך ממנו למת שאינו יכול להתודות, דכתיב ממנו, מגופו של מעשר, אלא אפילו קנה ארון ותכריכים דלא נתן מגופו של מעשר על מת, אינו יכול להתודות:
פירוש תוספות יום טוב
[*ולא נתתיו לאוננים אחרים. לא ידעתי ממאי מפיק להא. דלמא למת דוקא]:
ושמחתי. מבנין הדגוש השי"ן בחיר"ק והמ"ם דגושה:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
.אין פירוש למשנה זו
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
הא אם אכלו באנינות אינו יכול להתודות: דנפקא לן מדכתיב ביה ואכלת שם לפני ה' אלהיך ושמחת אתה וביתך בשמחה הוא נאכל ולא באנינות וכל הני לאוין דכתיבי בהאי קרא מכח עשה הן באין:
הא אם הפרישו בטומאה: בפ' הערל אמרי' דאם אכל מעשר שני בטומאת עצמו לוקה ונפקא לן מקרא דלא תוכל לאכול בשעריך ואמרי' נמי דאם אכלו בטומאת הגוף דלוקה ונ"ל מקרא דולא יאכל מן הקדשים כי אם רחץ בשרו במים והני לאוין דאכילה נינהו אבל איסור בהפרשה לא שמענו והכא דריש ליה מדקאמר לא בערתי ושמא דה"ק אף הביעור שהייתי חייב להפרישו ולבערו לא עשיתי בטומאה לפי שאסור להפרישו בטומאה וטעמא משום דנוגע בו ומטמאו ונראה דאזהרה זו נפקא מכלל דכתיב בכל קדש לא תגע ומעשר שני ונטע רבעי מיקרי קדש ומהאי קרא דלא בערתי ממנו בטמא נפקא לן גם כן דאין מדליקין במעשר שני טמא אבל במעשר שני טהור מדליקין וכמו שפי' רבינו עובדיה ז"ל פ"ח דשביעית סי' ב':
לא לקחתי ממנו ארון ותכריכין למת: משום דאינם מידי דאכילה והתורה אמרה ואכלת ולא לסחורה ולא להפסד כדרך שנאמר בשביעית והה"נ דלחי נמי מוזהר שלא ליקח מדמיו מלבושין דהא לא הוי מידי דאכילה אלא לא נצרכא אלא למת מצוה דאע"ג דדחיא לכל המצות אפ"ה לא לקחתי לו ארון ותכריכין וכ"ש לחי ובירושלמי דריש לסיכה ולגלויי דסיכה מותרת לחי ואפי' הוי שמן טמא דבאכילה אסור בסיכה מותר ולא נתתיו לאוננים אחרים לא נתתי קא דריש דאי למת לאו בר קבולי מתנה הוא ומאי ולא נתתי אלא לא נתתי לאוננים אחרים וא"ת תיפוק לי דמוזהר מלפני עור לא תתן מכשול דאינהו נמי מוזהרין על כך וי"ל דאתא לרבויי ואפי' אוננים על מתים דאין להם אבלות מן התורה ואינם אוננים מן הדין ואפ"ה מרבינן להו מדכתיב למת כל מת במשמע הרש"ש ז"ל. ועיין בפירוש רבינו שמשון ז"ל במה שהביא מפ' הערל (יבמות דף ע"ד:)
שָמַחְתִי וְשִמַחְתִי בו: השי"ן דושמחתי בנקודת חיר"ק כמו ושמח את אשתו אשר לקח:
תפארת ישראל
יכין
אכלו באנינה אינו יכול להתודות: ר"ל דוקא באנינות. דאו' והוא כל יום המיתה אפי' אחר קבורה אבל אנינות לילה או יום קבורה שאינו יום המיתה רק דרבנן הוא:
הפרישו בטומאה: נראה לי דר"ל שהיה הטבל טהור והוא טמא וטימא למע"ש כשהפרישו ואי"ל דהטבל היה טמא דאז באמת מפרישו ופודהו:
אינו יכול להתודות: והא דלא קאמר מלות הא אם וכו' רק בג' דברים דהיינו הא אם הקדים והא אם אכלו באנינות הא אם הפרישו בטומאה היינו לאשמעינן רבותא דבהקדמה הרי נתן כל מה שחייב ליתן. והא אם אכלו באנינות אפי' באנינות דרבנן. והא אם הפרישו בטומאה אף על גב דקרא לא הזכיר רק לא בערתי ממנו בטומאה. וכל שכן שאר דברים שוודאי מעכבין חוץ מברכה שהזכיר תנא וודאי ברכות אינן מעכבות ושמחתי ושימחתי שהוא דבר המסור ללב בנתנו לכל אחד מה שמחוייב לו וודאי גם כן אינו מעכב הווידוי:
ולא נתתי ממנו למת: דאף דכל שאינו לצורך אכילה ושתייה גם לחי אסור נ"ל דעכ"פ בחי איכא תקנה שיאכל כנגדה ויתוודה משא"כ במת אינו יכול להתוודות. ובירוש' מוקי לה בסיכה למת דבחי מותר לסוך וכ"כ בבבלי [יבמות דע"ד א']:
הבאתיו לבית הבחירה: היינו להבכורים:
שמחתי ושמחתי: לאחרים שנתתי להם בפנים יפות ושמחה:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת