משנה מעשר שני ד ניקוד
(א) הַמּוֹלִיךְ פֵּרוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי מִמְּקוֹם הַיֹּקֶר לִמְקוֹם הַזּוֹל,
- אוֹ מִמְּקוֹם הַזּוֹל לִמְקוֹם הַיֹּקֶר,
- פּוֹדֵהוּ כְּשַׁעַר מְקוֹמוֹ.
- הַמֵּבִיא פֵּרוֹת מִן הַגֹּרֶן לָעִיר,
- וְכַדֵּי יַיִן מִן הַגַּת לָעִיר,
- הַשֶּׁבַח לַשֵּׁנִי, וִיצִיאוֹת מִבֵּיתוֹ:
- כְּמוֹת שֶׁהַחֶנְוָנִי לוֹקֵחַ, לֹא כְמוֹת שֶׁהוּא מוֹכֵר.
- כְּמוֹת שֶׁהַשֻּׁלְחָנִי פּוֹרֵט, וְלֹא כְמוֹת שֶׁהוּא מְצָרֵף.
- וְאֵין פּוֹדִין מַעֲשֵׂר שֵׁנִי אַכְסָרָה.
- אֶת שֶׁדָּמָיו יְדוּעִים, יִפָּדֶה עַל פִּי עֵד אֶחָד.
- וְאֶת שֶׁאֵין דָּמָיו יְדוּעִים, יִפָּדֶה עַל פִּי שְׁלֹשָׁה;
- כְּגוֹן הַיַּיִן שֶׁקָּרַם,
- וּפֵרוֹת שֶׁהִרְקִיבוּ,
- וּמָעוֹת שֶׁהֶחֱלִיאוּ:
- בַּעַל הַבַּיִת קוֹדֵם,
- מִפְּנֵי שֶׁהוּא מוֹסִיף חֹמֶשׁ.
- בַּעַל הַבַּיִת אוֹמֵר בְּסֶלַע, וְאַחֵר אוֹמֵר בְּסֶלַע וְאִסָּר,
- אֶת שֶׁל סֶלַע וְאִסָּר קוֹדֵם,
- מִפְּנֵי שֶׁהוּא מוֹסִיף עַל הַקֶּרֶן.
- הַפּוֹדֶה מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁלּוֹ, מוֹסִיף עָלָיו חֲמִישִׁית,
- בֵּין שֶׁהוּא שֶׁלּוֹ, וּבֵין שֶׁנִּתַּן לוֹ בְּמַתָּנָה:
- כֵּיצַד?
- אוֹמֵר אָדָם לְבְנוֹ וּלְבִתּוֹ הַגְּדוֹלִים,
- לְעַבְדּוֹ וּלְשִׁפְחָתוֹ הָעִבְרִים:
- הֵילָךְ מָעוֹת אֵלּוּ, וּפְדֵה לְךָ מַעֲשֵׂר שֵׁנִי זֶה.
- לְעַבְדּוֹ וּלְשִׁפְחָתוֹ הָעִבְרִים:
- אֲבָל לֹא יֹאמַר כֵּן לְבְנוֹ וּלְבִתּוֹ הַקְּטַנִּים,
- וּלְעַבְדּוֹ וּלְשִׁפְחָתוֹ הַכְּנַעֲנִים,
- מִפְּנֵי שֶׁיָּדָן כְּיָדוֹ:
- הֲרֵי הַפֵּרוֹת הָאֵלּוּ נְתוּנִיּם לְךָ בְּמַתָּנָה.
- חוֹזֵר וְאוֹמֵר:
- הֲרֵי אֵלּוּ מְחֻלָּלִין עַל מָעוֹת שֶׁבַּבַּיִת:
- נוֹתֵן לוֹ סֶלַע, וּמִשְׂתַּכֵּר בְּסֶלַע, וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁלּוֹ.
- מָשַׁךְ מִמֶּנּוּ מַעֲשֵׂר בִּשְׁתַּיִם, וְלֹא הִסְפִּיק לִפְדּוֹתוֹ עַד שֶׁעָמַד בְּסֶלַע,
- נוֹתֵן לוֹ סֶלַע מֵחֻלִּין, וְסֶלַע שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁלּוֹ.
- אִם הָיָה עַם הָאָרֶץ, נוֹתֵן לוֹ מִדְּמַאי:
- רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, דַּיּוֹ.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: צָרִיךְ לְפָרֵשׁ.
- הָיָה מְדַבֵּר עִם הָאִשָּׁה עַל עִסְקֵי גִּטָּהּ וְקִדּוּשֶׁיהָ,
- וְנָתַן לָהּ גִּטָּהּ וְקִדּוּשֶׁיהָ וְלֹא פֵּרֵשׁ,
- רַבִּיּ יוֹסֵי אוֹמֵר, דַּיּוֹ.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: צָרִיךְ לְפָרֵשׁ:
- וְהָלַךְ לְמָקוֹם אַחֵר, וַהֲרֵי הוּא יוֹצֵא בְּפֻנְדְּיוֹן,
- אוֹכֵל עָלָיו עוֹד אִסָּר.
- הַמַּנִּיחַ פֻּנְדְּיוֹן וְאָכַל עָלָיו חֶצְיוֹ,
- וְהָלַךְ לְמָקוֹם אַחֵר וַהֲרֵי הוּא בְּאִסָּר,
- אוֹכֵל עָלָיו עוֹד פְּלַג.
- הַמַּנִּיחַ אִסָּר שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי,
- אוֹכֵל עָלָיו אַחַד עָשָׂר בְּאִסָּר וְאֶחָד מִמֵּאָה בְּאִסָּר.
- בֵּית שַּׁמַּאי אוֹמְרִים: הַכֹּל עֲשָׂרָה.
- וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים:
- בַּוַּדַּאי אַחַד עָשָׂר, וּבַדְּמַאי עֲשָׂרָה:
- אֲפִלּוּ דִּינָר זָהָב עִם הַכֶּסֶף וְעִם הַמָּעוֹת.
- מָצָא בְּתוֹכָן חֶרֶס וְכָתוּב עָלָיו מַעֲשֵׂר, הֲרֵי זֶה מַעֲשֵׂר:
- אִם הָיָה שֶׁל חֶרֶס, הוּא חֻלִּין וּמַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ קָרְבָּן;
- וְאִם הָיָה שֶׁל מַתֶּכֶת, הוּא קָרְבָּן וּמַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ חֻלִּין.
- אָמְרוּ לוֹ:
- אֵין דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לִהְיוֹת כּוֹנְסִין חֻלִּין לְקָרְבָּן:
- מ', מַעֲשֵׂר.
- ד', דְּמַאי.
- ט', טֶבֶל.
- ת', תְּרוּמָה,
- שֶׁבִּשְׁעַת סַכָּנָה הָיוּ כּוֹתְבִין ת' תַּחַת תְּרוּמָה.
- רַבִּיּ יוֹסֵי אוֹמֵר:
- כֻּלָּם שְׁמוֹת בְּנֵי אָדָם הֵם.
- אָמַר רַבִּיּ יוֹסֵי:
- אֲפִלּוּ מָצָא חָבִית וְהִיא מְלֵאָה פֵּרוֹת,
- וְכָתוּב עָלֶיהָ תְּרוּמָה,
- הֲרֵי אֵלּוּ חֻלִּין;
- שֶׁאֲנִי אוֹמֵר:
- אֶשְׁתָּקַד הָיְתָה מְלֵאָה פֵּרוֹת תְּרוּמָה, וּפִנָּהּ:
- הֲרֵי אֵלּוּ חֻלִּין.
- הָיָה שָׁם מָנֶה וּמָצָא מָאתַיִם,
- הַשְּׁאָר חֻלִּין.
- מָאתַיִם וּמָצָא מָנֶה,
- הַכֹּל מַעֲשֵר:
משנה מעשר שני, פרק ד':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב