משנה מעשר שני ד רמבם

נוסח הרמב"םעריכה

(א) המוליך פירות מעשר שני ממקום היוקר למקום הזול, או ממקום הזול למקום היוקר - פודה הוא כשער מקומו.

המביא פירות מן הגורן לעיר, וכדי יין מן הגת לעיר - השבח לשני, והיציאות מביתו.


(ב) פודין מעשר שני, כשער הזול -

כמות - שהחנווני לוקח,
ולא כמות - שהוא מוכר.
כמות - שהשולחני פורט,
ולא כמות - שהוא מצרף.
אין פודין מעשר שני - אכסרה.
את שדמיו ידועין -
ייפדה על פי אחד.
ואת שאין דמיו ידועין -
ייפדה על פי שלשה,
כגון היין - שקסס,
ופירות - שהרקיבו,
ומעות - שהחליאו.


(ג) בעל הבית אומר: בסלע,

ואחד אומר: בסלע -
בעל הבית - קודם,
מפני - שהוא מוסיף חומש.
בעל הבית אומר: בסלע,
ואחד אומר: בסלע, ואיסר -
את של סלע, ואיסר - קודם,
מפני - שהוא מוסיף על הקרן.
הפודה מעשר שני שלו -
מוסיף עליו חמישיתו,
בין שהוא שלו,
בין שנתן לו במתנה.


(ד) מערימין - על מעשר שני.

כיצד? -
אומר אדם,
לבנו ולבתו הגדולים,
לעבדו ולשפחתו העבריים:
"הא לך, את המעות האלו,
ופדה לך בהן, את המעשר הזה".
אבל, לא יאמר כן -
לבנו ולבתו הקטנים,
לעבדו ולשפחתו הכנעניים,
מפני שידם - כידו.


(ה) היה עומד על הגורן,

ואין בידו מעות -
אומר לחברו:
"הרי הפירות האלו - נתונים לך מתנה",
וחוזר ואומר:
"הרי הם מחוללין - על המעות שבבית".


(ו) משך ממנו מעשר, בסלע,

ולא הספיק לפדותו, עד שעמד בשתים -
נותן לו סלע,
ומשתכר בסלע,
ומעשר שני - שלו.
משך ממנו מעשר, בשתים,
ולא הספיק לפדותו, עד שעמד בסלע -
נותן לו סלע - מחוליו,
וסלע של מעשר שני - שלו.
ואם היה עם הארץ -
נותן לו מדמיו.


(ז) הפודה מעשר שני, ולא קרא שם -

רבי יוסי אומר: דיו.
רבי יהודה אומר: צריך לפרש.
היה מדבר עם האישה,
על עסקי גיטה וקידושיה,
נתן לה גיטה וקידושיה, ולא פירש -
רבי יוסי אומר: דיו.
רבי יהודה אומר: צריך לפרש.


(ח) המניח איסר,

ואכל עליו חציו,
והלך למקום אחר,
והרי הוא יוצא בפונדיון -
אוכל עליו - עוד איסר.
המניח פונדיון,
ואכל עליו חציו,
והלך למקום אחר,
והרי הוא יוצא באיסר -
אוכל עליו - עוד פלג.
המניח איסר של מעשר שני -
אוכל עליו - אחד עשר באיסר,
ואחד ממאה - באיסר.
בית שמאי אומרים:
הכל עשרה.
בית הלל אומרים:
בוודאי - אחד עשר.
ובדמאי - עשרה.


(ט) כל המעות הנמצאין בירושלים -

הרי אלו - חולין,
אפילו דינרי זהב, עם הכסף, ועם המעות.
מצא בתוכן חרס,
וכתוב עליו "מעשר" -
הרי זה מעשר.


(י) המוצא כלי,

וכתוב עליו "קרבן" -
רבי יהודה אומר:
אם היה של חרס -
הוא - חולין.
ומה שבתוכו - קרבן.
ואם היה של מתכת -
הוא - קרבן.
ומה שבתוכו - חולין.
אמרו לו:
אין דרך בני אדם,
להיות כונסים חולין - לקרבן.


(יא) המוצא כלי, וכתוב עליו -

'ק' - קרבן.
'מ' - מעשר.
'ד' - דמאי.
'ט' - טבל.
'ת' - תרומה,
שבשעת הסכנה, היו כותבין 'ת' - תחת תרומה.
רבי יוסי אומר:
כולן - שמות אדם הן.
אמר רבי יוסי:
אפילו מצא חבית,
והיא מלאה פירות,
וכתוב עליה "תרומה" -
הרי אלו - חולין,
שאני אומר,
אשתקד, היתה מלאה תרומה - ופינה.


(יב) האומר לבנו:

"מעשר שני - בזווית זו",
ומצא בזווית אחרת -
הרי אלו - חולין.
"הרי שם מנה",
ומצא מאתיים -
השאר - חולין.
"מאתיים",
ומצא מנה -
הכל - מעשר.


הדף הראשי של משנה מעשר שני ד