משנה מעשר שני ד רמבם
נוסח הרמב"ם
עריכה(א) המוליך פירות מעשר שני,
- ממקום היוקר למקום הזול,
- או ממקום הזול למקום היוקר - פודה הוא כשער מקומו.
- המביא פירות מן הגורן לעיר,
- וכדי יין מן הגת לעיר - השבח לשני, והיציאות מביתו.
(ב) פודין מעשר שני, כשער הזול -
- כמות - שהחנווני לוקח,
- ולא כמות - שהוא מוכר.
- כמות - שהשולחני פורט,
- ולא כמות - שהוא מצרף.
- כמות - שהחנווני לוקח,
- אין פודין מעשר שני - אכסרה.
- את שדמיו ידועין -
- ייפדה על פי אחד.
- ואת שאין דמיו ידועין -
- ייפדה על פי שלשה,
- כגון היין - שקסס,
- ופירות - שהרקיבו,
- ומעות - שהחליאו.
- ייפדה על פי שלשה,
- את שדמיו ידועין -
(ג) בעל הבית אומר: בסלע,
- ואחד אומר: בסלע -
- בעל הבית - קודם,
- מפני - שהוא מוסיף חומש.
- ואחד אומר: בסלע -
- בעל הבית אומר: בסלע,
- ואחד אומר: בסלע, ואיסר -
- את של סלע, ואיסר - קודם,
- מפני - שהוא מוסיף על הקרן.
- ואחד אומר: בסלע, ואיסר -
- הפודה מעשר שני שלו -
- מוסיף עליו חמישיתו,
- בין שהוא שלו,
- בין שנתן לו במתנה.
- מוסיף עליו חמישיתו,
(ד) מערימין - על מעשר שני.
- כיצד? -
- אומר אדם,
- לבנו ולבתו הגדולים,
- לעבדו ולשפחתו העבריים:
- "הא לך, את המעות האלו,
- ופדה לך בהן, את המעשר הזה".
- אבל, לא יאמר כן -
- לבנו ולבתו הקטנים,
- לעבדו ולשפחתו הכנעניים,
- מפני שידם - כידו.
(ה) היה עומד על הגורן,
- ואין בידו מעות -
- אומר לחברו:
- "הרי הפירות האלו - נתונים לך מתנה",
- וחוזר ואומר:
- "הרי הם מחוללין - על המעות שבבית".
- אומר לחברו:
(ו) משך ממנו מעשר, בסלע,
- ולא הספיק לפדותו, עד שעמד בשתים -
- נותן לו סלע,
- ומשתכר בסלע,
- ומעשר שני - שלו.
- משך ממנו מעשר, בשתים,
- ולא הספיק לפדותו, עד שעמד בסלע -
- נותן לו סלע - מחוליו,
- וסלע של מעשר שני - שלו.
- ואם היה עם הארץ -
- נותן לו מדמיו.
(ז) הפודה מעשר שני, ולא קרא שם -
- רבי יוסי אומר: דיו.
- רבי יהודה אומר: צריך לפרש.
- היה מדבר עם האישה,
- על עסקי גיטה וקידושיה,
- נתן לה גיטה וקידושיה, ולא פירש -
- רבי יוסי אומר: דיו.
- רבי יהודה אומר: צריך לפרש.
(ח) המניח איסר,
- ואכל עליו חציו,
- והלך למקום אחר,
- והרי הוא יוצא בפונדיון -
- אוכל עליו - עוד איסר.
- והרי הוא יוצא בפונדיון -
- המניח פונדיון,
- ואכל עליו חציו,
- והלך למקום אחר,
- והרי הוא יוצא באיסר -
- אוכל עליו - עוד פלג.
- והרי הוא יוצא באיסר -
- המניח איסר של מעשר שני -
- אוכל עליו - אחד עשר באיסר,
- ואחד ממאה - באיסר.
- בית שמאי אומרים:
- הכל עשרה.
- בית הלל אומרים:
- בוודאי - אחד עשר.
- ובדמאי - עשרה.
- אוכל עליו - אחד עשר באיסר,
(ט) כל המעות הנמצאין בירושלים -
- הרי אלו - חולין,
- אפילו דינרי זהב, עם הכסף, ועם המעות.
- הרי אלו - חולין,
- מצא בתוכן חרס,
- וכתוב עליו "מעשר" -
- הרי זה מעשר.
- וכתוב עליו "מעשר" -
(י) המוצא כלי,
- וכתוב עליו "קרבן" -
- רבי יהודה אומר:
- אם היה של חרס -
- הוא - חולין.
- ומה שבתוכו - קרבן.
- ואם היה של מתכת -
- הוא - קרבן.
- ומה שבתוכו - חולין.
- אם היה של חרס -
- אמרו לו:
- אין דרך בני אדם,
- להיות כונסים חולין - לקרבן.
- אין דרך בני אדם,
- רבי יהודה אומר:
(יא) המוצא כלי, וכתוב עליו -
- 'ק' - קרבן.
- 'מ' - מעשר.
- 'ד' - דמאי.
- 'ט' - טבל.
- 'ת' - תרומה,
- שבשעת הסכנה, היו כותבין 'ת' - תחת תרומה.
- רבי יוסי אומר:
- כולן - שמות אדם הן.
- אמר רבי יוסי:
- אפילו מצא חבית,
- והיא מלאה פירות,
- וכתוב עליה "תרומה" -
- הרי אלו - חולין,
- שאני אומר,
- אשתקד, היתה מלאה תרומה - ופינה.
(יב) האומר לבנו:
- "מעשר שני - בזווית זו",
- ומצא בזווית אחרת -
- הרי אלו - חולין.
- ומצא בזווית אחרת -
- "הרי שם מנה",
- ומצא מאתיים -
- השאר - חולין.
- ומצא מאתיים -
- "מאתיים",
- ומצא מנה -
- הכל - מעשר.
- ומצא מנה -
הדף הראשי של משנה מעשר שני ד
משנה מעשר שני, פרק ד':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב