משנה מעשר שני ד ד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת מעשר שני · פרק ד · משנה ד | >>
מערימין על מעשר שניח.
כיצד? אומר אדם לבנו ולבתו הגדולים, לעבדו ולשפחתו העברים: הילך מעות אלו ופדה לך מעשר שני זה.
אבל לא יאמר כן לבנו ולבתו הקטנים ולעבדו ולשפחתו הכנענים, מפני שידן כידו.
מַעֲרִימִין עַל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי.
- כֵּיצַד?
- אוֹמֵר אָדָם לְבְנוֹ וּלְבִתּוֹ הַגְּדוֹלִים,
- לְעַבְדּוֹ וּלְשִׁפְחָתוֹ הָעִבְרִים:
- הֵילָךְ מָעוֹת אֵלּוּ, וּפְדֵה לְךָ מַעֲשֵׂר שֵׁנִי זֶה.
- לְעַבְדּוֹ וּלְשִׁפְחָתוֹ הָעִבְרִים:
- אֲבָל לֹא יֹאמַר כֵּן לְבְנוֹ וּלְבִתּוֹ הַקְּטַנִּים,
- וּלְעַבְדּוֹ וּלְשִׁפְחָתוֹ הַכְּנַעֲנִים,
- מִפְּנֵי שֶׁיָּדָן כְּיָדוֹ:
מערימין - על מעשר שני.
- כיצד? -
- אומר אדם,
- לבנו ולבתו הגדולים,
- לעבדו ולשפחתו העבריים:
- "הא לך, את המעות האלו,
- ופדה לך בהן, את המעשר הזה".
- אבל, לא יאמר כן -
- לבנו ולבתו הקטנים,
- לעבדו ולשפחתו הכנעניים,
- מפני שידם - כידו.
עבד עברי אין גופו קנוי אלא מעשה ידיו בלבד, והוא כמו שכיר, כמו שאמר השם יתברך "כי משנה שכר שכיר"(דברים טו, יח) וגו':
מערימין. לפדותו בלא חומש ומפרש בירושלמי (הל' ג) למה מערימים עליו מפני שכתוב בו ברכה ולמה פודין אותו בשער הזול מפני שכתוב בו ברכה:
ופדה לך. כלומר פדה לעצמך כדתני בתוספתא (פ"ד) ובלבד שלא יאמר פדה לי בהן את מעשר זה אבל כשפודה לעצמו אע"פ שפודה במעות של בעל הבית אינו מוסיף חומש והכי תני בירושלמי (שם) פדה לי משלך פדה לך משלי אינו מוסיף חומש א"ר יוחנן כל מעשר שאין הוא ופדיונו משלו אינו מוסיף חומש רבי יוסי בר בון בשם רבי יונה טעמא דר' יוחנן ואם גאל יגאל איש ממעשרו חמישיתו יוסף עליו (ויקרא כד) כדי שיהא הוא ופדיונו משלו ודייק בירושלמי (שם) גבי שפחתו העבריה מה אנן קיימין אם בגדולה זכתה בה בסימנין כלומר מאי בעיא גבה ואם בקטנה קטן זוכה בתמיהא ומשני כמאן דאמר קטן תורם [ופריך אפי' למ"ד קטן תורם] וכי קטן זוכה ומשני על דעתי' דרבנן דתמן ניחא דתמן אמרי בשם רב נחמן כל שנותנין לו אגוז ומשליכו צרור ונוטלו המוצא בידו כמוצא באשפה אגוז ונוטלו צרור ומשליכו יש גזל מפני דרכי שלום אגוז ומצניעו ומחזירו לאחר זמן גזלו גזל זוכה לעצמו ואינו זוכה לאחרים רב הונא אמר כשם שזוכה לעצמו כך זוכה לאחרים אבל מודה שאין מתנתו מתנה שנאמר (שמות כב) כי יתן איש מתנת איש מתנה ואין מתנת קטן מתנה לענין שבועה דרשי' בפ' שבועת הדיינים (דף מב.) כי יתן איש ואון נתינת קטן כלום מ"מ משמע הכא דמתני' איירי בזכיה לעצמו כדפרישית וניחא מתני' לרב נחמן בר יעקב דאמר זוכה לעצמו ואין זוכה לאחרים וקשה דבפ' התקבל (דף סד:) דדייק ממתני' דזוכה בין לעצמו בין לאחרים ופריך מינה למ"ד זוכה לעצמו ואין זוכה לאחרים ובכל הספרים כתוב הא לכם מעות הללו ופדו בהן מ"ש ושמא ברייתא היא ומזכה להם המעות והן פודין המעשר לבעה"ב ולא לעצמן ונמצא בפדייתו כזוכה לאחרים ואין זה כעין משנתנו:
מפני שידן כידו. דמה שקנה עבד קנה רבו ובניו קטנים נמי ידן כידו כדתנן בפרק שנים אוחזין (דף יב.) דמציאת קטן לאביו:
לעבדו ולשפחתו העברים - שאין גופן קנוי:
ופדה לר - בהן מעשר שני לעצמך:
מפני שידן כידו - דמה שקנה עבד קנה רבו. ובנו קטן נמי זכייתו לאביו דמציאת קטן לאביו:
מערימין על מעשר שני. בירושלמי למה מערימין עליו מפני שכתוב בו ברכה:
(ח) (על המשנה) מערימין על מעשר שני. ובזה יפטר מלהוסיף חומש. ובירושלמי, למה מערימין עליו, מפני שכתוב בו ברכה:[ט] ובאשתו, איכא פלוגתא בקידושין דף כ"ד. הרמ"ז:
ושפחתו העברי': בבבלי ובירוש' דייק האי שפחתו היכי דמי אי גדולה שהביאה סימנין מאי בעיא גביה הא קנתה עצמה בסימנין ואי בקטנה קטן מי אית ליה זכייה ובבבלי משני דמתני' מיירי במעשר שני דעציץ שאינו נקוב דלא מיחייב אלא מדרבנן ומשום הכי זוכה. ובירוש' מוקי לה כרבנן דאמרי בשם רב נחמן דקטן שנותנין לו אגוז ומצניעו ומחזירו לאחר זמן גזלו גזל זוכה לעצמו ואין זוכה לאחרים. ואיכא מאן דמשני דבשיטת הפעוטות קתני הכא דתנן בפ' הניזקין הפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין והכא נמי גבי מעשר שני לא פלוג רבנן בזכיותיו ואפי' דאית ליה אב והא דתני סיפא אבל לא יאמר כן לבנו ולבתו וכן נמי תנן בפ' חלון התם מיירי בקטן שאין לו דעת כלל כגון צרור ונוטלו אגוז וזורקו. ובנו ובתו הגדולים פליגי בה אמוראי בפ"ק דב"מ איכא מ"ד דגדול גדול ממש ואיכא מ"ד כל שאינו סומך על שלחן אביו זהו גדול:
ופדה לך: לעצמך בירוש' מפ' דאו פדה לך קאמר דבחדא סגי אם פודה לעצמו אע"פ שפודה במעות של בעל הבית א"נ פדה לי במעות שלך שנתתי לך אינו מוסיף חומש דבעינן הוא ופדיונו משלו ומפיק לה מקרא דכתיב ממעשרו חמישיתו יוסף עליו משמע כי היכי דחומש שלו הדמים של הפדיון הן שלו:
ולא לעבדו ושפחתו הכנענים: בירוש' רמי עלה דמתני' מההיא דת"נן במציעא פ' השואל. השואל את הפרה וא"ל שלחה לי ביד בנך ביד עבדך ביד שלוחך ושלחה ומתה חייב אלמא שהעבד זוכה מרבו לאחר דחשבינן ליה דעבדו של משאיל זוכה לשואל הלכך כי נאנסה ברשות שואל נאנסה ובמתני' אמרי' דיד עבד כיד רבו דמי ומשני ר' אלעזר דהתם מיירי בעבד עברי ור' יוחנן אמר אפי' בעבד כנעני תפתר באומר לו שואל למשאיל פתח לה והיא באה מאליה דכיון דא"ל כן הא קבלה עליה מכי יצאת מן הבית. ואיכא מאן דמשני דמתני' דהכא ודפ' חלון כר"מ דס"ל בפ"ק דקדושין דאין קנין לעבד בלא רבו וההיא דהתם פ' השואל כרבנן דפליגי עליה דר"מ התם במתני' דבקדושין וס"ל דיש קנין לעבד בלא רבו ופרכי' ואי מתני' דבפ' חלון כר' מאיר דיד עבד כיד רבו והא ר"מ נמי סבר דיד אשה כיד בעלה והיכי מצי מזכה בידה לאחרים והא לא נפיק מידו דבתרווייהו פליגי ר"מ ורבנן בפ"ק דקדושין והיכי קתני התם בעירובין וע"י אשתו ומשני דההיא ר"ש בן אלעזר אליבא דר"מ דס"ל דר"מ עביד יד עבד כיד רבו ולא עביד יד אשה כיד בעלה:
יכין
מערימין על מעשר שני: כדי שלא ליתן חומש:
לעבדו ולשפחתו העברים: שאין גופן קנוי וכ"ש לאחר. ושפחה עברי' דקאמר הכא היינו קטנה ובמעש"נ דרבנן [כגיטין ס"ה א']:
הילך מעות אלו: במתנה:
ופדה לך: לעצמך:
מפני שידן כידו: וזכייתן שלו הוא:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת