מלאכת שלמה על מעילה א
מלאכת שלמה · על מעילה · א · >>
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
משנה א עריכה
ובעזה"י המרבה סליחה וכפרה ומחילה. נתחיל מסכת מעילה.
כתב הרמב"ם ז"ל בהקדמתו לסדר זרעים והביא אחר כריתות מעילה מפני שהדברים שחייבין עליהם מעילה יותר קלים מהדברים שחייבין עליהם חטאת ע"כ:
קדשי קדשים ששחטן וכו': ס"פ פרת חטאת ולקמן בר"פ קדשי מזבח. והעלו תוס' ז"ל דכולל ברישא שנוי מקום דדרום והדר מפרש כיצד קתני כלומר כיצד הוי שנוי מקום דדרום שאמרו כגון ששחטן בדרום וקבל בצפון וכו' אבל שחטן בדרום וקבל בדרום בהא לא מיירי מתניתין. ונראה לפום ריהטא דבכה"ג לית בהו מעילה והוי כמו חנקינהו מדלא מפרש להו במתניתין ויש טעם בדבר משום דשינה בהן כ"כ אבל עוד כתבו ז"ל ומיהו הר"ר פרץ הוכיח דאין זו סברא והה"נ בשחט בדרום וקבל בדרום דמועלין והא דלא תנא במתניתין אע"ג דהוי רבותא טפי משום דמסתמא כיון דאשמועינן בחדא לריעותא הה"נ בתרתי וכן אשכחן נמי בפ' הבא על יבמתו בין בשוגג בין במזיד ובגמרא תני אפילו שניהם שוגגין ובמשנה שייריה אע"ג דהוי רבותא טפי ע"כ והביא דברי רבינו פרץ ז"ל בספר שארית יוסף להחכם הר"ר יוסף ן' וירגא ז"ל. בפירוש רעז"ל והוו כקדשים שמתו שיצאו מידי מעילה דבר תורה ע"כ. אמר המלקט פירוש דמן התורה הוא שאין מעילה בקדשים שמתו אבל מדרבנן אפילו קדשים שמתו אית בהו מעילה שמשלם הקרן אבל אינו משלם חומש וכ"ש שאינו מביא אשם מעילה דהוי חולין בעזרה:
שחטן ביום וזרק בלילה וכו': להכי שבק קבלה גבי לילה ונקט זריקה משום דאי אפשר לצמצם שתהא שחיטה ממש בסוף הלילה והקבלה מיד ביום דקבלה ושחיטה תכופות זו בזו וברישא גבי פסול דרום נקט שחיטה וקבלה דהיינו סדר עבודת וזה יכול להיות לשחוט בדרום ולקבל בצפון או להפך תוספות ז"ל:
בלילה וזרק דמן ביום: בפירוש רעז"ל זו ואין צריך לומר זו קתני. אמר המלקט הוא פירוש רש"י ז"ל במתניתין ועוד משמע מפירושו ז"ל דבגמרא דתלמודא גריס במתניתין הבבות הפוכות וז"ל התלמוד ואי תנא הני ה"א משום דיממא זמן הקרבה פירוש הני באבי קמאי דשחטן בדרום וכו' אבל שחטן ביום וכו' וז"ל רש"י ז"ל ה"ג אבל שחט בלילה וזרק ביום דלילה לאו זמן הקרבה הוא והאי דשחט בלילה אימא דכמאן דחנקינון דמי קמ"ל דמועלין ואי תנא שחט בלילה וכו' אבל שחט ביום וזרק בלילה והה"נ אם שחט בלילה וזרק בלילה דזריקה דעיקר עבודה היא הויא בלילה אימא כמאן דחנקינון דמי קמ"ל דמועלין דלילה לאו מחוסר זמן הוא והאי בעל התלמוד דייק מתניתין ולא ס"ל זו ואין צ"ל זו קתני ע"כ. ותוס' ז"ל כתבו שחט ביום וזרק בלילה בלילה וזרק ביום כך היא הגירסא ברוב הספרים ונראה לר"י ז"ל שהוא שבוש דאית ליה למיתני אותו שהוא חדוש יותר בסיפא כמו גבי דרום אלא גרסינן אפכא (הגהה אבל הרמב"ם ז"ל בפ"ב מהלכות מעילה כתב כגירסא שבדפוס) שחט בלילה וזרק ביום שחט ביום וזרק בלילה דשנוי דזריקה חדוש יותר משנוי דשחיטה משום דזריקה עבודה ושחיטה לאו עבודה. ונראה דאין צריך להגיה ותתפרש כולה מתניתין לא זו אף זו לפי זה הכלל דקאמר ר' יהושע וה"ק רישא לא זו ששחטן בדרום וקבל דמן בדרום דפשיטא דמועלין דיש בהן פסול גדול ואין בהן שעת היתר לכהנים. אלא אפילו קיבל בצפון דיש בהן קצת היתר יותר אפילו הכי לא נפקי מידי מעילה ולא זו ששחטן בדרום דלית בהו היתר לכהנים אלא אפילו שחט בצפון וקבל בדרום דעיקר פיסול צפון כתיב גבי שחיטה כדכתיב ושחט אותו על ירך המזבח צפונה וא"כ צריך כשרות דצפון גבי שחיטה יותר מקבלה והכי איתא פ' שני דזבחים תלה הבהמה ושחטה פסולה דבעינן ירך המזבח צפונה וליכא אבל תלה וקבל כשרה וסד"א דהוה בהן שעת היתר ונפקי מידי מעילה להכי תנא מועלין בהן. וסיפא נמי לא זו אף זו קתני לא זו זרק בלילה דפשיטא דמועלין דהא אין בהן שעת היתר הואיל דהזריקה היתה בלילה אלא אפילו זרק ביום סד"א דהוי שפיר שעת היתר ונפקי מידי מעילה לכך קאמר דמועלין ע"כ מתוספות של הדפוס ושל כתיבת יד ושל רבינו פרץ ז"ל:
או ששחטן חוץ לזמנם וחוץ למקומן: בגמרא בעי חוץ לזמנם וחוץ למקומן למאי חזו הא לא היו קדשים ראויין כלל לא אימורין לגבוה ולא בשר לכהנים ואמאי מועלין בהן ומשני הואיל ומרצין לפגולן פירוש דאכתי לא יצאת מקדושתה דכיון דהא שחיטה חשובה כ"כ שצריכה שמרצה לצורך פגול שלעולם לא נקבע בפגול לחייבו כרת עד שיזרק הדם עדיין בקדושתה עומדת ומש"ה מועלין בה. ואי קשיא הניחא לחוץ לזמנו אבל לחוץ למקומו מאי איכא למימר נלע"ד שיתורץ במה שאכתוב בסמוך בשם תוספות ז"ל בס"ד דחוץ למקומו אתקש לחוץ לזמנו:
כלל אמר ר' יהושע: פ' המנחות והנסכים (מנחות דף ק"ב) ותוס' פ' התודה דף ע"ט:
כל שהיה לה שעת היתר: גמרא א"ל בר קפרא לבר פדא בן אחותו ראה מה אתה שואלני למחר בבית המדרש שאל לו הא דקתני במתניתין שעת היתר היתר שחיטה שנינו דכיון שנשחטה כתקנה בלא פסול היינו שעת ביתר ואע"ג דשוב נפסלה יצאת מידי מעילה. או היתר זריקה שנינו דאע"פ ששחט כראוי בעינן דתהוי קבלה נמי בלא פיסול וכיון דקיבל כראוי הותר לזריקה דאע"ג דעדיין לא נזרק דמו הוי כאילו נזרק בהיתר דכל העומד ליזרק כזרוק דמי דכיון דנתקבל בכוס כראוי ונראה לזריקה שוב אין בו מעילה. או היתר אכילה שנינו. ואע"ג דנשחט ונתקבל כראוי לעולם לא יצא מידי מעילה עד שיזרק הדם דיש בו שעת היתר אכילה לכהנים ואם אירע בו שום פיסול אפ"ה אין מועלין. והשיבו בר קפרא לבר פדא דחזקיה ור' יוחנן פליגי בהא מילתא חזקיה אמר היתר שחיטה שנינו ור' יוחנן אמר היתר אכילה שנינו. ובתוס' כתיבת יד משמע דהוו גרסי הכא בגמרא ור"ל אמר היתר זריקה שנינו ור"י אמר וכו' ועיין תו בדבור שאכתוב במתניתין דבסמוך בשמם ז"ל וגם לקמן בריש פ"ש:
איזו היא שהי' לה שעת היתר לכהנים שלנה ושנטמאה ושיצאה: דהואיל ושחיטה וזריקה הוו כראוי דהיתה ראויה לכהנים אע"ג דשוב נפסלה בלינה או ביוצא דהשתא לית בה היתר לכהנים אין מועלין בה. ועיין במ"ש בפי"א דזבחים סימן ב':
איזוהי שלא היה לה שעת היתר: תוספות פ' התכלת (מנחות דף מ"ז:)
שנשחטה חוץ לזמנה וכו': והה"נ לכל הני דתנא ברישא שחטה בדרום או בלילה שלא היה להן שעת היתר לכהנים והיינו טעמא דנקט הני תרין דחוץ לזמנו וחוץ למקומו טפי מכל הני דתנא ברישא דמועלין בהן דהני תרי איתקיש אהדדי ומחד קרא נפקי במסכת זבחים מואם האכל יאכל וכו':
ושקבלו פסולין: בעלי מומין והה"נ דה"מ למיתני ברישא להא רש"י ז"ל. וביד פ"א דהלכות מעילה סימן ב' ורפ"ג:
משנה ב עריכה
בשר קדשי קדשים וכו': תוספות פ' התכלת (מנחות דף מ"ז.) ועיין במ"ש ס"פ התערובות. וכתבו הם ז"ל הכא בגמרא בשר קדשי קדשים שיצא לפני זריקת דמים ר' אליעזר אומר מועלין למ"ד היתר אכילה שנינו ניחא ולמ"ד היתר זריקה שנינו צריך לומר דמיירי קודם שנראה לזריקה פירוש כגון ששחטו וקיבל דמו אחר שקיעת החמה ולא היה שהות ביום לזרוק הדם שעדיין לא נראה לזריקה הלכך אם אכל הבשר מועלין בו ולמ"ד היתר שחיטה שנינו צריך לומר דמיירי קודם שנראה לקבל דם שהבהמה היתה קרבה כ"כ לחוץ שאף מתחלה היה סוף הבהמה לצאת ע"י פרכוס ולכך מועלין משום דאית ליה לר' אליעזר דאין זריקה מועלת ליוצא לאפוקי מידי מעילה עכ"ל ז"ל:
ואין חייבין עליו משום פגול נותר וטמא: גבי פגול אמרינן בזבחים כהרצאת כשר כך הרצאת פסול דבעינן קרבו מתיריו וכיון דיצא תו לא מקרבו כל מתיריו. טמא דבעינן דבר הניתר לטהורים כדאיתא פ' הקומץ רבה והכא כיון דיצא לא ניתר לטהורים הוא וגבי נותר ילפינן חלול חלול מטומאה כדאיתא בפרק ב"ש תוספות ז"ל. ובגמרא אמר רב פפא לא אמר ר"ע זריקה מועלת ליוצא אלא שיצא בשר אבל דם אין זריקה מועלת ליוצא אם חזר והכניסו ותניא נמי הכי:
אבל חייבין כמו באמת: ודוגמתו אבל אשמים. ויש גורסין וחייבין עליו וכו':
לא כשם שדמה פוטר את בשרה וכו': כלומר אי אתה מודה שכשם שדמה פוטר את בשרה ממעילה שלא ימעלו באותה שנזרק דמה כך לא ימעלו בבשר חברתה ואע"פ שהיא פסולה וא"כ שכך היא אף לדבריך דין הוא שיפטור את של עצמה פירוש כ"ש שיפטור על עצמה אע"פ שיצאה ודוקא פיסול יוצא אתה למד דמהניא ליה זריקה אבל שאר פסולין יש בזבחים דמודי בהן ר"ע דלא מהניא בהו זריקה אלא פיסול יוצא דוקא מסתברא ליה למילף תוס' ז"ל. ואיתה בתוספות ס"פ השוחט והמעלה. בפירוש רעז"ל אלא כששחט שתי החטאות כאחת וכו'. אמר המלקט פירש רש"י ז"ל כגון ששחטום שני כהנים. ותוס' ז"ל כתבו בבת אחת אינו רוצה לומר ששחט שתי בהמות בסכין ארוכה דהא אמרינן בפרק שני דחולין תזבחהו שלא ישחוט שני זבחים כאחד אלא קרי בבת אחת כשראויים ליזרק בבת אחת כגון שחט זה אחר זה וקיבל זה אחר זה קודם שיזרוק כלל דרצה מזה זורק וכו' ע"כ:
משנה ג עריכה
אימורי קדשים קלים: פ' כל התדיר (זבחים דף צ') ובפ' התכלת (מנחות דף מ"ז.) וביד כולה מתניתין עד סוף הפרק ר"פ שני דהלכות מעילה. בפי' רעז"ל ואם יצאו לפני זריקת דמים וחזרו וזרק דמן ר אליעזר אומר וכו' כך נראה שצ"ל שכן הוא בפירוש רש"י ז"ל:
אין מועלין בהן: אפילו לאחר זריקה דלא מהניא בהו זריקה להכי למקבעינהו במעילה:
ואין חייבין עליהם משום פגול: דלא קבע להו הך זריקה בפגול דהוו להו כמי שלא נזרק עליהם הדם ולא קרבו כל מתיריהם:
ומשום נותר: דאין נותר אלא בבשר הראוי לאכילה בתוך זמנו כדכתיב ביום זבחכם יאכל וממחרת וגו' ומשום טומאת הגוף כדאמרינן במנחות הניתר לטהורין חייבין עליו משום טומאה שאין ניתר לטהורים אין חייבין עליו משום טומאה ואימורין דאיתרבו לטומאה מאשר לה' דומיא דבשר איתרבו דלאחר זריקה הוא דמחייב עלייהו ולא לפני זריקה והני לא אהנאי להו זריקה רש"י ז"ל שם פ' כל התדיר. והתם בגמרא מפרש רב פפא דאי בדהדר עיילינהו קודם זריקה כ"ע ל"פ דאהנאי להו זריקה דלא נפסלו ביוצא. כי פליגי בדאיתנהו אבראי בשעת זריקה ובהא פליגי דמ"ס אין זריקה מועלת ליוצא ומ"ס זריקה מועלת ליוצא ולא הויא מילתא דרבינא בר שילא דכתיבנא לה שם פ' כל התדיר סימן ג' כמילתיה דר' אליעזר גרידא ודלא כר' עקיבא. ובגמ' בעי למה ליה לתנא לאשמועינן פלוגתא דר"א ור"ע בבשר קדשי קדשים ובאימורי קדשים קלים כיון דתנא חדא מילתא שמעינן אידך. ומשני צריכא דאי אתמר בקדשי קדשים ה"א בהא קאמר ר' אליעזר מועלין בו משום דזריקה כתקנה בלא פיסול מפקא מידי מעילה. שלא כתקנה כגון ליוצא לא מפקא מידי מעילה. אבל לאתויי אימורי קדשים קלים למעילה דהיינו לחומרא אימא מודי ליה לר"ע קמ"ל דבהא נמי פליגי. ואי אתמר גבי קדשים קלים ה"א גבי קדשים קלים הוא דאמר ר"ע מועלין בהן דאפילו זריקה שלא כתקנה דין הוא דמייתא לידי מעילה להחמיר. אבל קדשי קדשים דלאפיקי הוא אימא שלא כתקנה לא מפקא מידי מעילה קמ"ל:
משנה ד עריכה
כיצד קדשי קדשים לפני זריקת דמים מועלין באימורים ובבשר ואין חייבין עליהם משום פיגול נותר וטמא לאהר זריקת דמים וכו': כך נמצא בקצת ספרי יד:
על זה ועל זה חייבין וכו': כמו שפירשו רעז"ל פירשו רש"י וגם תוספות ז"ל. אבל הרמב"ם ז"ל כו' ומה שאמר על זה ועל זה ר"ל בין לפני זריקה בין לאחר זריקה ולפירושו לא שייכא ההיא גירסא שכתבתי שנמצאת בקצת ספרי יד. ועוד קשה לפירושו דבשלמא בקדשי קדשים משכחת קולא וחומרא כמו שפירש הוא עצמו ז"ל קולא פיטור הבשר מן המעילה אחר הזריקה. חומרא שהוא מעמיד האימורים למעילה כמו שהיו. אבל בקדשים קלים היכי משכחת לה כולו להחמיר. ושמא כיון דלא משכחת קלא היינו כולו להחמיר שהאימורין הוא דמועלין בהן משנזרק הדם אבל הבשר בהתירו עומד. ובתלמוד אפילו המוגה ע"י הרב ר' בצלאל אשכנזי ז"ל כתוב כאן נמצא מעשה דמים בקדשי קדשים להקל ולהחמיר ובסיפא דמתניתין אינו כתוב רק נמצא מעשה דמים בקדשים קלים כולו להחמיר. ובין כך ובין כך קשה לע"ד נמצא דקתני למעוטי מאי דהכי דייק בגמרא בפ"ק דחולין גבי הא דתנן התם נמצא כשר בשחיטה פסול במליקה וכו' כמו שכתבתי שם סימן ד'. אכן בספר כריתות בשער ב' דלשון למודים בדף מ"ב נראה דכל היכא דאיכא לדקדק דייקינן ואי ליכא לדקדק לא דייקינן דאורחא דמשנה בכל דבר שיש בה שני הפכים לומר נמצא כדי שלא נשכח אחד מן ההפכים ולא נשגה בהם שיש בכולם ק"ו לומר שאין אחד מן ההפכים ראוי כמו שעשה פ"ק דחולין גבי תורין ובני יונה פרה ועגלה כהנים ולוים וכן כולם ע"כ. פירוש דגרסינן בברייתות התם בחולין נמצא כשר בעגלה כסול בפרה וכו' נמצא כשר בתורין וכו' נמצא כשר בכהנים וכו':
ובקדשים קלים כולו להחמיר: כיצד קדשים קלים לפני זריקת דמים אין מועלין לא באימורים ולא בבשר ואין חייבין עליהם משום פגול נותר וטמא לאחר זריקת דמים מועלין באימורים ואין מועלין בבשר כך צ"ל. ובגמרא דייק מעילה הוא דליכא לישראל האוכלו הא איסורא איכא ואמאי והא ממונא דבעלים הוא וכי היכי דדייקינן הכא הא איסורא איכא ה"נ דייקינן בסיפא דרישא גבי קדשי קדשים אין מועלין בבשר מעילה הוא דליכא הא איסורא איכא לכהן האוכלן ואמאי והא ממונא דכהן הוא ותרץ ר' חנינא דאה"נ דאיסורא איכא דמיירי בבשר שיצאו חוץ למחיצתו ושוב נזרק הדם ור"ע היא דאמר זריקה מועלת ליוצא ואשמועינן דע"כ ל"ק ר"ע זריקה מועלת ליוצא אלא להוציאו ממעילה ולאקבועי בפגול או נויתר וטמא ולהביאו לשריפה ולא לאלתר כמו שאר קדשים פסולין אלא בעיבור צורה דלהכי מהניא ליה זריקה דמשויא ליה כאילו לא יצא וה"ל כפסולו מחמת דבר אחר ואינו נשרף לאלתר אלא עד שתעובר צורתו אבל לענין להתירו באכילה לא אמר שתהא זריקה מועלת והיינו דקאמר איסורא איכא דאסירא באכילה משום יוצא. ועיין בספר קרבן אהרן פ' ויקרא בדבורא דחטאות ראש פרק עשרים: