רמב"ם על מעילה א

מעילה פרק א עריכה

משנה א עריכה

כבר נתבאר בחמישי מזבחים שקדשי קדשים שחיטתן בצפון, וקיבול דמן בכלי שרת בצפון. ושם נתבאר שהחטאת והאשם קדשי קדשים, ואוכלים אותם הכהנים. מן העיקרים שבידינו גם כן בקדשים שמתו יצאו מידי מעילה דבר תורה, ולפיכך שמא יעלה על דעתנו שהואיל ששינה מקום שחיטתן וכבר נפסלו, תחשב כנבלה ולא יתחייב עליו מעילה, בא ללמד שחייב עליו מעילה דבר תורה ואף על פי שאירעו בשחיטתן הפיסולין האלו.

ואיני צריך לבאר לך שכל מקום שאומר מועלין, כוונתן שהנהנה מאותו דבר חייב קרבן מעילה. ובכל מקום שאומרים אין מועלין, כוונתו שהנהנה ממנו ואפילו יותר משווה פרוטה אינו חייב קרבן מעילה. ובכל מקום שנאמר "לא נהנין ולא מועלין", עניינו שאינו מותר ליהנות מאותו דבר להדיוט והנהנה אין חייב קרבן מעילה.

אחר כך אמר רבי יהושע הכלל הזה, והביא דוגמא עליו החטאת, הוא דבר אמיתי.

ומה שאמר ושקבלו פסולין וזרקו את דמה - רוצה לומר השני דברים ביחד. ואין דומה למה שאמר ושנשחטה חוץ לזמנה וחוץ למקומה שרוצה לומר או חוץ למקומה, לפי שכל זמן שקבלו פסולין וזרקו פסולין וחזרו הכשרין וקבלו השאר וזרקוהו כשרין, הרי זו זריקה שהיא מתרת אותו לאכילת הכהנים, ואין חייבין עליהן מעילה כמו שהקדמנו:

משנה ב עריכה

רבי עקיבא אומר, זריקה מועלת ליוצא ואף על פי שהוא פסול, שהזריקה התירה אותה לכהנים, ולפיכך אין מועלין בו.

ורבי אליעזר אומר, אין זריקה מועלת ליוצא, והרי הוא לא הותר לכהנים, ולפיכך מועלין בו.

ודברי רבי עקיבא הם אם יצא מקצת בשר, אבל אם יצא הבשר כולו או יצא הדם מודה לרבי אליעזר שאין זריקה מועלת ואין מועלין באותו בשר, לפי שלא הותר לכהנים כלל.

והביא ראיה רבי עקיבא על מקצת בשר שיצא מן מפריש שתי חטאות. ודין זה הוא בשתי חטאות על מנת שישחט שתיהן בבת אחת, לפיכך אם רצה מזו זורק רצה מזו זורק, אבל זה אחר זה אין דמה מועיל לבשר חבירתה. לפיכך אמר רבי עקיבא כמו שדמה פוטר בשר חבירתה מן המעילה אף על פי שאין חבירתה ראויה לאכילה כמו שנתבאר בתמורה, כן הוא פוטר מקצת בשרה היוצא ואף על פי שאין ראוי לאכילה.

ונותר ופיגול וטמא - כבר נתבאר כל אחד מהם בשלישי ובאחרון ממסכת זבחים.

והלכה כרבי עקיבא:

משנה ג עריכה

דע שקדשי קדשים מועלין בהם עד שיזרק הדם, וכשנזרק הדם אין מועלין בבשר לפי שהותר לכהנים כמו שבארנו. וקדשים (קדשים) קלים הם בהפך, והוא שהאימורים שלהם אין מועלין בהם עד שיזרק הדם (ואין) [ואז] מועלין באימורים, ועוד יתבאר זה בסוף פרק זה.

וכבר ידעת שרבי אליעזר אומר אין זריקה מועלת ביוצא, ורבי עקיבא אומר זריקה מועלת ביוצא. ולפי זה אמר רבי אליעזר אין מועלין בהם, לפי שהזריקה שמחמתו מועלין באימורי קדשים קלים לא תועיל לה משהיא יוצאת. ורבי עקיבא אומר מועלין בהם, הואיל ונזרק הדם אף על פי (שאין) [שהן] יוצאת לפי שזריקה מועלת ביוצא.

והשמיענו מחלוקת שניהם בבשר קדשי קדשים ובאימורי קדשים קלים, לפי שאילו השמיענו מחלוקת שניהם בתחילה בלבד, אמרנו שמא בכאן אומר רבי אליעזר אין זריקה מועלת ביוצא לפי שיש בזה חומרא שחייב מעילה, אבל באימורי קדשים קלים אמרנו כאן אמר רבי עקיבא זריקה מועלת ביוצא, הרי יש שם קולא לפי שהוא פוטר אותם מן המעילה ומודה רבי אליעזר שאינו מועל, לפיכך הודיענו התנא שרבי עקיבא אומר זריקה מועלת בין להקל בין להחמיר.

והלכה כרבי עקיבא:

משנה ד עריכה

הקולא שהוא פוטר הבשר מן המעילה אחר הזריקה, והחומרא שהוא מעמיד האימורים למעילה כמו שהיו. ומפני שהבשר נאכל לכהנים נפטר מן המעילה, ואין חיוב מעילה בדבר שמותר לאוכלו לפי שקדשי קדשים הנאמרין כאן הן החטאת והאשם שאוכלין אותן הכהנים. אבל העולה מועלין בבשרה ואפילו לאחר זריקה, כמו שנתבאר בפרק שאחר זה.

ומה שאמר על זה ועל זה - רוצה לומר בין לפני זריקה בין לאחר זריקה חייבין עליהן משום פיגול אם נפגלו בשחיטה או אחריה כמו שנתבאר בשני מזבחים, וכן משום נותר אם היו נותר, ומשום טמא אם אכל אותה טמא.

וכשתבין מה שבארנו בשני מזבחים, תדע שאי אפשר להיות הדבר האחד בעצמו פיגול ונותר רק יהיה אחד משניהם, לפי שהנותר הוא בשר זבח כשר כשנותר לאחר זמן אכילתו כמו שבארנו שם. והבן זה מאד:

משנה מעילה, פרק א':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב