תפארת ישראל על מעילה א

משנה מעילה, פרק א':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

תפארת ישראל · על מעילה · א · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

יכין

משנה א

[כל הנהנה בשוגג בשוה פרוטה מקדשי ה', בין מקדשי מזבח או קדשי בדק הבית, אם הוא דבר שנפגם בשנהנה בו, ככל המאכלים ובגדים וקורדם וכדומה, אז כשנפגם שוה פרוטה וגם נהנה כשוה פרוטה בפגמו, משלם להקדש הפגם וההנאה, ומוסיף חומש מלבר., ומביא אשם מעילות. ואם במזיד משלם פגמו והנאתו, ופטור מקרבן ומחומש. וכך הוא ג"כ הדין כשהוא דבר שאינו נפגם בהנאתו, כגון ששתה בכוס הקדש או קשט א"ע בטבעת הקדש. רק דבכה"ג בשנהנה בשוה פרוטה מעל וא"צ שיפגם.

מיהו בקדשי מזבח יש ג' מדריגות.

• (א) בהמת עולה, או עולת עוף, ופרים הנשרפין ושעירים הנשרפין ופרה אדומה, ובשרן של כל אלו הקרבנות, וכ"כ אימורין של כל קדשי קדשים, יש בהן מעילה משעה שהוקדשו עד שנעשה בהן מצותן. וכ"כ הקומץ והלבונה ומנחת כהנים, וחביתין שכולן כליל, והנסכים, מועלין בהן משהוקדשו עד שנעשה בהן מצותן.
• (ב) בהמת חטאת ואשם, ושלמי צבור, וחטאת עוף, או בשרן של אלו הקרבנות, יש בהן מעילה משהוקדשו עד אחר זריקה, דרק עד אז מקרו קדשי ה', אבל אח"כ הותרו לכהנים, ולכן כשנהנה אז זר מהן לא מעל. וכ"כ בשירי המנחה מועלין בהן רק עד אחר הקטרת הקומץ מה"ט.
• (ג) בהמת קדשים קלים אין בה מעילה כלל, רק באימוריהן אחר שנזרק הדם ולא מקודם: ]

קדשי קדשים:    כגון עולה, חטאת, אשם, ושלמי צבור:

ששחטן בדרום:    והרי דינן להשחט בצפון ולקבל דמן בצפון:

מועלים בהן:    דאף שנפסלו, לא אמרינן דכמאן דחנקינהו דמי, והרי קדשים שמתו אין בהן מעילה מדאורייתא, דעכ"פ י"ל דקדשים שמתו לא חזו לגבוה או להדיוט, דאין פודין קדשים להאכילן לכלבים, ולא מקרי תו קדשי ה'. אבל שחיטת דרום, מדמהני לקדשים קלים, מהני נמי לקדשי קדשים שיתחייב עליהן כשנהנה מהן בשוה פרוטה, קרן וחומש וקרבן מעילה. [ולרמב"ם (פ"ג מהל' מעילה ה"א) כיון דבכל הנך דנקט מתני' קיי"ל כרבה [ש"ס ד"ב ב] דאם עלו ירדו [כזבחים פ"ט מ"ב], א"כ אין בהן מעילה רק מדרבנן. וכיון שכן משלם רק הקרן ולא החומש, וגם פטור מקרבן [כרמב"ם פ"א ממעילה]. והשתא מפרש תנא, הך שחטן בדרום דנקט, כיצד:

בצפון וקבל דמן בדרום:    לא מבעייא קאמר, לא מבעייא קבל דמן בצפון, דעיקר עבודה בצפון הוה, דהרי רק מקבלה ואילך מצות כהונה. אלא אפילו בקבל דמן בדרום, דהיה עיקר התחלת עבודה בפסול, אפ"ה מועלין בהן. וה"ה בשחטן בדרום וקבל דמן בדרום דמועלין בהן, אע"ג דהכל בפסול היה:

שחטן ביום וזרק בלילה:    אף דלילה לאו זמן זריקה, אפ"ה מועלין בהן:

בלילה וזרק ביום:    זו ואצ"ל זו קתני דהרי מצות זריקה ביום. [ולתוס' הכא נמי גרסי' תחלה שחט בלילה וזרק ביום ואח"כ שחט ביום וזרק בלילה. אב"י ל"מ נ"ל דגם הכא לא זו אף זו תני כברישא, דברישא תני החידוש, שאפ"ה חל עליו המעילה, והכא תני החידוש דאף שהזריקה היה בזמן הראוי, אפ"ה לא הוציאתה הזריקה מידי מעילה]. והא דלא נקט בהך בבא שחיטה וקבלה כברישא. ה"ט מדאי אפשר לצמצם שתהיה השחיטה בסוף הלילה, והקבלה תיכף ביום, דהרי השחיטה והקבלה תכופות זל"ז:

וחוץ למקומן:    ר"ל או ששחטן ביום ובצפון כדינן, רק שהתכוון בשחיטתן להקריבן או לאכלן חוץ לזמן הראוי, דאז הו"ל פגול שחייב עליו כרת כשיאכל מהן, או שהתכוון בשחיטתן להקריבן או לאכלן חוץ למקום הראוי, דאז הזבח פסול ואין כרת באכילתו. ואע"ג דשניהן כשעלו למזבח לא ירדו לכ"ע [ כזבחים פ"ט מ"ב ], וא"כ הוה כ"ש מרישא [ע"ש]. י"ל כיון דאלימא זריקה, שלא נקבע שום קרבן בפיגול עד שיזרוק הדם כראוי, להכי סד"א דהכא שנזרק כראוי, מדמהני הך זריקה למקבע בפיגול, מהני נמי להוציאה ממעילה, ככל זריקה כשרה שבכל הקרבנות שמוציאתן ממעילה. קמ"ל דאפ"ה זריקה פסולה אינו מוציא ממעילה:

כלל אמר רבי יהושע כל שהיה לה שעת היתר לכהנים:    אף שאח"כ נפסל מאכילת כהנים:

ושלא היה לה שעת היתר לכהנים:    אף שנפסל מלהקריב:

ושיצאה:    או או קתני. ור"ל שלן הבשר של ק"ק ונעשה נותר, או נטמא או יצא חוץ לעזרה, וכולן אחר שנזרק הדם, שכבר הותר לכהנים:

שנשחטה חוץ לזמנה:    כלעיל סי' ז':

חוץ למקומה:    וה"ה שחט או קבל הדם בדרום, או זרק בלילה. [אב"י כך כ' רתוי"ט. ול"מ נ"ל, דחוץ לזמנה כולל מלבד פיגול, גם אם השחיטה או הזריקה לא היה בזמן הראוי כגון בלילה, וכן חוץ למקומה כולל מלבד מחשבת חוץ למקומה, גם אם השחיטה או הקבלה היה חוץ למקומה]:

וזרקו את דמה:    ר"ל שקבלו פסולין וזרקו כשרים או איפכא, וכ"ש בששניהן בפסולין. והא דלא נקט נמי הוליכו פסולין. תחלת עבודת הדם וסוף עבודתו נקט. מיהו אם אחר שקבלו פסולין או זרקו, חזרו כשרים וקבלו דם הנפש וזרקוהו כדינו, מהני זריקת הכשרים להתיר הבשר באכילה, ונפק ממעילה. רק בקבלו טמאין תחלה או זרקו כיון דמהני עבודת הטמא בקרבן צבור, דכשרוב הצבור טמאין נעשה בטומאה, להכי מהני קבלתו וזריקתו נמי בכל קרבן, שיעשה שאר הדם כשריים, ולא מהני קבלת הכשר אח"כ.

משנה ב

בשר קדשי קדשים:    אין בו מעילה אחר שנזרק הדם, מדחזי אז לכהנים:

שיצא לפני זריקת דמים:    אף שחזר והכניסו ואח"כ זרק הדם, אפ"ה ס"ל אין זריקה מועלת ליוצא. [כך כתב רש"י ור"ב. ול"מ לבתר מ"ש [זבחים ד"צ ע"א] באימורי קדשים קלין במ"ג, דבהדר עיילינהו קודם זריקה, לכ"ע זריקה מהני ליוצא, א"כ ה"ה בבשר קדשי קדשים. לפ"ז רק בדאיתנהו באבראי בשעת זריקה פליגי ר"א ור"ע, וקיי"ל כר"ע. והכי קיי"ל [ועי' רלח"מ פ"א מפסוהמ"ק הל' ג']:

ואין חייבין עליו משום פגול:    דכשחישב בא' מד' עבודות לאכול או להקריב מהקרבן חוץ לזמנן, אינו חייב כרת כשאכל אלו, דלגבי הנך מדאין זריקה מהני ליוצא, הו"ל כאילו לא נזרק הדם, ולא קרבו כל מכשיריו כראוי [עי' זבחים פ"ב מ"ג]:

נותר:    דפטור מכרת כשאכל נותר שלהן, דרק בראוי לאכלו תוך זמנו חייב אנותר:

וטמא:    דאין חייב כרת באכלן בטומאת הגוף רק בראוי לאכילה לטהורים:

אין מועלין בו:    אף שלא חזר והכניסן קודם שזרק הדם, ס"ל זריקה מהני ליוצא לאפוקי ממעילה, אף דלא מהני למשרי בשר באכילה:

וטמא:    האי אבל לשון ברם הוא, ור"ל כך הוא האמת, דאי"ל שיהיה פירוש לשון אבל כבשאר דוכתא, דהכא אינו ההיפך מרישא, רק אדרבה מדאין מועלין בו, אם כן התירתו הזריקה, ושפיר חייבין עליו משום פגול. [אב"י י"ל אין מועלין אבל איסור איכא. ושפיר שייך עלה אבל]. מיהו דוקא ביצא קצת הבשר ונשאר קצתו בפנים, דמדמהני זריקה להך קצת שבפנים מהני נמי להך שיצא. אבל ביצא כל הבשר, לא מהני תו זריקתו לכ"ע. וקיי"ל כר"ע:

אמר רבי עקיבא:    מביא ראיה דזריקה מהני ליוצא:

כך הוא פוטר את בשר חברתה:    מיירי ששחט שניהן כאחת דאז רצה זורק מזה או מזה, והרי בזה כ"ע מודו דפוטר גם בשר חברתה ממעילה, אף דחברתה פסולה השתא, דהרי כשנזרק דם של זו, נעשה חבירתה מותר חטאת [כתמורה פ"ד]. מיהו בשחטן זה אחר זה, לכ"ע לא מהני זריקת הא' לפטור שנייה ממעילה:

דין הוא שיפטור את בשרה:    אף שנפסל קצת הבשר ביוצא:

משנה ג

אמורי קדשים קלים:    שאין מועלין בהן רק אחר זריקה:

שיצאו לפני זריקת דמים:    ונשארו בחוץ בשעת זריקה כלעיל סי' ט"ו:

וטמא:    דס"ל דכמו דלא מהני זריקה ליוצא לבשר ק"ק לאפוקי ממעילה, ולחיובי בפגול נותר וטמא [כמ"ב], כ"כ לא מהני זריקה ליוצא אף באימורי קדשים קלים לחיובי בהנך:

נותר וטמא:    ג"כ לטעמיה דלעיל קאי, וס"ל דכמו דמהני זריקה ליוצא בק"ק, כך מהני באימורי קדשים קלים. וצריכא הנך ב' פלוגתא, דאי אשמעינן בשר ק"ק, סד"א דר"א ס"ל רק לאפוקי ממעילה לא מהני זריקה, אבל אימורי קדשים קלים אימא דמהני זריקה לעיולא למעילה. ואי אשמעינן אימורי קדשים קלין סד"א דרק לעיולא למעילה ס"ל לר"ע דמהני זריקה ליוצא, אבל בשר ק"ק דלאפוקי ממעילה אימא ס"ל לר"ע דלא מהני זריקה ליוצא, קמ"ל:

משנה ד

מעשה דמים בקדשי קדשים:    ר"ל יש בזריקת הדם של קדשי קדשים וכו':

מועלין באימורין ובבשר:    ר"ל מועלין בכל האמור שיקריב מהקרבן אחר זריקה, ע"ג המזבח, וגם בהבשר שיאכלו הכהנים אחר זריקה:

מועלים באימורים:    וה"ה בעולה שכולה כליל, מועל בכל בשרו אף לאחר זריקה:

ואין מועלין בבשר:    הרי שע"י הזריקה נתהווה בק"ק קולא, שאין מועל תו בבשר:

על זה ועל זה:    ר"ל בין באימורין בין בבשר, אחר זריקה חייבים וכו':

וטמא:    דזריקה קבעה בפגול, ולחיובא נמי כשאכל נותר שלו או כשאכלו בטומאה, לאחר זריקה. הרי שע"י הזריקה נתהווה בהן ג"כ חומרא: