רש"י על הש"ס/מנחות/פרק ב

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג
גמרא על הפרק | משנה | ירושלמי
ראשונים על הפרק: רש"י | תוספות | רבינו גרשום |
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש |

על ש"ס: רש"י | ראשונים | אחרונים

ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: מנחות יג א (עריכה)

למה לי אי למידק מינה הא לאכול ולאכול דבר שאין דרכו לאכול - כגון לאכול חצי זית שירים ולאכול חצי זית קומץ דמצטרפין:

הא מרישא שמעת מינה - דלא מצטרפין דקתני רישא דבר שדרכו לאכול אין שאין דרכו לאכול לא:

אי לאכול ולהקטיר - כלומר דהיא גופיה אתא לאשמועינן דאין אכילה והקטרה מצטרפין:

הא מדוקיא דרישא שמעת מינה - מדדייקינן מרישא דבר שאין דרכו לאכול אם חישב לאכול חצי זית שירים וחצי זית קומץ למחר לא הויא מחשבה כל שכן דלאכול חצי זית שירים ולהקטיר חצי זית קומץ דאין מצטרפין:

דהשתא ומה אכילות לא מצטרפות - הואיל וחדא חצי אכילה הויא בקומץ אכילה והקטרה מיבעיא דאין מצטרפין:

איצטריך - לאשמועינן דאין אכילה והקטרה מצטרפין:

דסד"א התם - היכא דחישב לאכול חצי זית שירים וחצי זית קומץ לא מצטרפין משום דלאו בכי אורחיה חישב בקומץ אבל לאכול ולהקטיר דבשיריים כי אורחיה חישב אימא לצטרף קא משמע לן:

[דקדוק שפירש ה"ר שמואל ואביו ה"ר מאיר זלהה] (שייך לעמוד הקודם): וקיימא לן דאותן שירים אסורין באכילה - ואי הוו מותרים הוי קומץ מפגל ואי הוו פסולים לגמרי כגון דנטמאו או חישב עליהם לאכלן חוץ למקומן תו לא מצי למידק בעיא בפיגול דהא לא קרב המתיר כמצותו אבל היכא דחסרי מי אמרינן הואיל ואיתנהו קצת לא חשיב פסול וכמו שקרב מתיר כמצותו דמי ויכול לקובעו בפיגול בהקטרת קומץ שאם חישב בשעת הקטרה לאכול שיריים למחר אית בהו פיגול בשיריים או דלמא הואיל ואבודין באכילה הוי כמחשב לאכול דבר שאין דרכו לאכול:

ולאפקועינהו מידי מעילה - דאילו קדשי קדשים מועלין בכל הזבח קודם זריקה אבל משנזרק הדם אימורים לגבוה והבשר לכהנים ואין מעילה אלא באימורין שהן חלק המזבח והבשר אין בו מעילה וגבי מנחה נמי קודם הקטרה יש מעילה אפי' בשירים ולאחר הקטרה אין מעילה בשירים כדתנן בפרק חטאת העוף (מעילה דף ט.) המנחות מועלין בהן משהוקדשו קרב הקומץ חייבין עליהם משום פיגול ונותר וטמא ואין מועלים בשירים וקא מיבעיא להו מהו דתיהוי הך הקטרה דומה לשאר הקטרות למפקע שירים מידי מעילה:

אפי' לר' עקיבא דאמר זריקה מועלת - דתנן (שם דף ו:) בשר קדשי קדשים וכו' ר"ע אומר אין מועלין בו וחייבין עליו משום פיגול ונותר וטמא דזריקת דם מועלת ליה לקבוע בפיגול ולהוציאתו מידי מעילה אע"פ שאינה מתירתו באכילה:

מחמת דבר אחר - שיצאו דבאימורין גופייהו ליכא שום פסול:

אפי' לר' אליעזר - דפליג אדרבי עקיבא: מנא אמינא לה דתנן הקומץ כו' זה הכלל כו' עד פיגול וחייבים עליו כרת. דאם חישב באחת מן העבודות להקטיר קומצה למחר או כזית מקומצה למחר או לאכול שיריה למחר או כזית משיריה למחר פיגול וחייבין עליו כרת ותני ר' חייא במתניתיה הקומץ את המנחה לאכול שיריה למחר פיגול אבל לאכול כזית משיריה למחר פיגול לא קתני מ"ט לא תני כזית משיריה דהא אכתי לא חסרו שירים עד לאחר קמיצה דאי חסרו קודם קמיצה הויא לה מנחה פסולה ואינה נקמצת כלל ומאי טעמא לא תני או כזית משיריה למחר:

לאו כגון דאיתרמי מילתא דחסרו שיריים אחר קמיצה - וקמו להו אכזית וכיון דבמתן כלי ובהילוך והקטרה לא מיתני או כזית משיריה למחר דהא כבר חסרו להו ולא הוי מצי למיתני הריני מוליך או מקטיר לאכול שיריה למחר או כזית משיריה למחר דהא שירים וכזית משירים חדא מילתא היא ולא איתרמי ליה כזית דהא חסרו להו אחר קמיצה וקמו להו אכזית הלכך בקמיצה נמי לא תני או כזית הכי גרסינן בקמיצה נמי לא תני או כזית ול"ג בשיריה:

הא מני ר' אליעזר היא וכו' - ה"ג וכיון דבקומץ לא מתני ליה או כזית בשירים נמי לא תני או כזית כלומר כיון דלא מצי למיתני להקטיר קומצה למחר או כזית מקומצה למחר דמחשבה דכזית קומץ לאו כלום הוא ולא מפגלין הלכך בשירים נמי לא תני או כזית באחת מכל ד' העבודות ולא משום דאיסור שירים דהא לא מיירי רבי חייא באיסור שירים והוה ליה למיתנא בקמיצה ובמתן כלי ובהילוך ובהקטרה על מנת לאכול שיריה למחר או כזית משיריה למחר אלא משום דלא מיתני ליה גבי קומץ או כזית מקומצו למחר הלכך בשירים נמי לא תני או כזית:

אמר ליה אביי - הא דלא תני רבי חייא או כזית לאו כדאמרת כגון דחסרו שירים אלא שירים איתנהו בעינייהו והאי דלא קתני כזית רבי חייא בשירים משום דסבר כר"א דאמר עד שיקריב את כולו הכא נמי כשחישב אכזית לא הוי פיגול עד שיהא מחשב אכוליה קומץ וכיון דבקומץ לא מיתני ליה או כזית בשירים נמי לא תני ולעולם לא חסרו השירים ומשום הכי תנא סיפא פיגול וחייבין עליו כרת הואיל ולא חסרו השירים אבל היכא דחסרו אימא לך דלא מהניא להו הקטרה למיקבעינהו בפיגול:

ור' אליעזר אומר עד שיקריב את כולו - דהואיל וכולו כליל בעינן שיהא הכל קרב הכא נמי סבר לא הוי פיגול עד שיהא מחשב להקטיר כל הקומץ דאי אמר הריני קומץ ע"מ להקטיר כזית מן הקומץ או ע"מ לאכול כזית משיריה למחר לא הוי פיגול:

אי ר' אליעזר הוא - הך ברייתא דר' חייא אמאי קתני בה להקטיר קומצה למחר פיגול:

היא - דכתיב במילואים אשה הוא דמשמע שלם:

הנך דאיכא גוואי - דלא יצאו והכי נמי הני דלא נטמאו כשירות דמהניא להו זריקה שבדם הזבח (דמלואים):

מאן שמעת ליה דאמר זריקה מועלת ליוצא - דהוי כזבח מעלייא לכל עניינים דמה שנשתייר לפנים כשר לאכול ונוהג בו נמי פיגול דקתני הכא הנך דאיכא גוואי כשרות דזריקה מהניא ליוצא:

וקאמר נפרסה לא - דהיינו חסרו שירים אלמא כרב הונא דאמר כי חסרו שירים אפילו ר"ע מודה דלא מהניא הקטרה לא להתיר ולא למיקבע בפיגול וכ"ש רבי אליעזר: ע"א הוא בלחם הפנים כתיב אבל לרבנן לא אתיא הכי משום דקאמר מאן שמעת ליה דאמר זריקה מועלת ליוצא וכו' ובלחם הפנים ליכא זריקת דם: מי קתני בהדיא הא יצאת הנך דאיכא גוואי כשרות למידק דר"ע היא: אבל יצאת לא אמרינן הנך דאיכא גוואי כשרות אלא כולן פסולות ור' אליעזר הוא ובדין הוא דאיבעי ליה למיתני יצאת ולא נפרס והא דקתני נפרס וכו' ולעולם לאו כרב הונא אלא כדרבא דאמר הקטרה מהניא נמי לחיסרון ואליבא דר"ע לחוד: עד כאן הדקדוק שפירש ה"ר שמואל ואביו ה"ר מאיר:

פרק שני - הקומץ את המנחה

הקומץ. רבי יוסי אומר כו' - טעמא מפרש בגמ':

מה שינה זה מן הזבח - ששוחטו ע"מ להקטיר אימוריו למחר פיגול:

אינה מן - המנחה. מפרש בגמ':

גמ'. אין מפגלין בחצי מתיר - שאם חישב לעבוד למחר עבודת חצי מתיר הוא דפליג ר' יוסי:

ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: מנחות יג ב (עריכה)

קמ"ל דבהא מודה - דטעמא לאו משום הכי הוא אלא משום דמפרש לקמן אין מתיר מפגל מתיר:

אומר היה ר' יוסי - כלומר ה"ט דר' יוסי:

אין מתיר מפגל את המתיר - אין עבודת מתיר זה כגון קומץ מועלת לפגל מתיר האחר הלבונה במחשבה שהוא מחשב על הלבונה בעבודת הקומץ:

וכן אתה אומר בבזיכי לבונה - שאם הקטיר האחד מבזיכי לחם הפנים ע"מ להקטיר האחר למחר אינה מחשבה לפגל:

מאי וכן - פשיטא דכל היכא דאיכא שני מתירין פליג ר' יוסי:

לאו מינה דמנחה היא - דזו סולת וזו לבונה:

אינה בעיכוב מנחה - כלומר לעולם טעמא משום דאין מתיר מפגל את המתיר וה"ק להו הזבח כולו אחד והדם הוא מתיר את האימורים הלכך כי חישב על האימורים חוץ לזמנו בשעת עבודת דם לאו שני מתירין נינהו אבל לבונה אינה מעכבת מנחה אינה בכלל עכוב שירים ואין הקומץ מעכב הלבונה מהקטיר כי היכי דמעכב שיריים הילכך הויא לבונה מתיר בפני עצמו ואמר אין מתיר מפגל את המתיר:

היכא דלא איקבעו בחד מנא - כגון גבי כבשי עצרת דמודו רבנן בסיפא דמתני' שחט אחד מן הכבשים לאכול מחבירו למחר שניהם כשרים דשניהם מתירין את הלחם התם ודאי אמר אין מתיר מפגל את המתיר:

ליקוט לבונה - דלאחר הקטרת הקומץ היה מלקט הלבונה מעל הסלת ומקטירו:

משום הולכה נגעו בה - שזה שליקטה ונתנה לכהן מיעט בהילוך הכהן והולכה אחת מן העבודו' דגמרי' מזבחים דכתיב בהו הולכה דכתיב והקריבו בני אהרן ואע"ג דאמר מר (זבחים דף ד.) זו קבלת הדם אפ"ה לשון הולכה הוא כדאמרינן בסוף הכל חייבין בראייה (חגיגה יא.):

שלא ברגל - כגון זר שלא זז ממקומו אלא ליקט והושיטה לכהן:

תנינא - דליקוט לבונה עבודה היא:

זה הכלל - בפ"ק וקחשיב להנך ד' עבודות חשובות קומץ דמי לשוחט דזה נוטל ומפריש חלק לגבוה מחלק כהנים וכן זה:

התם ממילא - נופל הדם במזרק הכא שקיל קומץ ורמי בכלי:

ה"נ - בליקוט לבונה:

קדושת כלי הוא - דמקדש מקבל דם בכלי והנותן בכלי מקדש ה"נ קומץ בכלי ובדבר זה דומין אבל ליקוט לבונה דלא דמי לחדא מהנך לאו עבודה היא:

מתני' שני כבשים - כבשי עצרת דכתיב ושני כבשים בני שנה לזבח שלמים (ויקרא כג) ואותם כבשים מתירין ומקדשין לשתי הלחם ואע"ג דז' כבשים ופר ואילים שנים ושעיר עזים כתיבי התם מפרש בפרק התכלת (לקמן מז.) שאין הלחם קדוש אלא בשחיטת שני כבשים שלמים הואיל והוזקקו עמו בתנופה:

אותו החלה או אותו הסדר כו' - וטעמא דרבי יוסי מפרש בגמ':

גמ' ימין ושמאל - לאו דוקא:

לא נתפגל ירך שמאל - והאוכלה אין חייב כרת:

אילו איטמי חד אבר - לאחר שהופרש מן הבשר:

לעולם אין בו כרת - בלחם האחר שלא חישב עליו:

עד שיפגל בשתיהן החלות בכזית - כלומר אפילו לא פיגל אלא בכזית בין שתיהן הוי כולהו פיגול:

באחת מהן - לא נתפגלה חבירתה:

אפילו באחת מהן נמי - דהא אמר במתני' זה וזה פיגול:

אי אמרת בשלמא - גבי יריכות דמזבח אחד אתו חד גופא נינהו ואי פיגל בזו נתפגלה זו משום הכי מצטרפות חלות חצי זית מזו וחצי זית מזו כי ערבינהו דחישב על מנת לאכול כזית למחר בין שתיהן דמהני להו מה שעירבו זה במחשבתו כאילו באו שתיהן מגוף אחד דאמרינן לקמן (דף יד:) דעירב מחשבתו מהני לצרפן וגבי חלות ה"ט דבאחת מהן לא נתפגלה חבירתה משום דלא מחד גופא אתו ובמחשבתו נמי לא עירבן:

ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: מנחות יד א (עריכה)

אלא אי אמרת - גבי יריכות דמחד גופא אתו תרי גופי נינהו ואם פיגל זו בלא זו לא נתפגלה זו גבי חלות כי ערבן לאכול כזית משתיהן מי מיצטרפי מי מהניא עירוב מחשבתו למיהוי חד גופא טפי מחיבור זבח דלא מהני להו לירצות:

רבי היא - ור' יוסי לא איירי בהו ולא תקשי לרב הונא:

לאכול חצי זית מחלה זו - למחר:

שזה כשר - להקטיר אימוריו ולאכול בשר דהא לא חישב אלא חצי אכילה בחצי מתיר:

אבל אמר כזית משתיהן - דערבן לחלות במחשבתו ואמר בכל אחד ואחד מן הכבשים הריני שוחט ע"מ לאכול כזית משתיהן [למחר] מצטרפי:

ורבי אליבא דמאן אמרה - להא מתניתין דקתני לעיל לעולם אינו חייב עד שיפגל בשתיהן בכזית בשתיהן אין באחד מהן לא:

אלא אליבא דרבי יוסי אמרה - וקתני דמצטרפות החלות:

והדרא קושיין לדוכתא - דאי אמרת בשלמא יריכות חד גופא הוא כו' כדאמרינן לעיל (דף יג:):

לעולם אליבא דרבנן - ודקשיא לך אפי' באחת מהן נמי לא תימא בשתיהן דהא ודאי אפילו באחת מהן נמי:

אלא אימא עד שיפגל בשניהם - הכבשים ואפילו בכזית דשחט ב' כבשים ע"מ לאכול כזית מחלה אחת או מב' חלות אבל אם חישב בכבש אחד לאכול כזית אחד מן החלות ובשחיטת האחר לא חישב לא הוי פיגול דאין מפגלין בעבודת חצי מתיר:

ולאפוקי מדר"מ - דאמר בסוף מתני' מפגלין בעבודת חצי מתיר דקתני שחט אחד מן הכבשים לאכול שתי חלות למחר ר"מ אומר פיגול וחייבין עליו כרת ואי קשיא הקומץ את המנחה אמאי פוסל במחשבתו הא עבודת חצי מתיר הוא דהאיכא נמי לבונה תריץ בקמיצה ודאי עבודה שלימה היא דהא ליכא קמיצה בלבונה תדע דהא בהקטרת קומץ אם חישב לאכול שירים למחר פליגי רבנן ואמרי כיון דאיכא נמי הקטרת לבונה לא חשיבא הקטרת קומץ לפגל דקתני מתניתין פיגל בהקטרת קומץ ולא בלבונה כו' (דף יג.) וחכ"א אין פיגול עד שיפגל בכל המתיר ואי קשיא הא אוקימנא בריש פירקין (שם) לכ"ע מפגלין בחצי מתיר דקתני הקומץ ע"מ להקטיר קומצה למחר מודה ר' יוסי כו' והרי לא חישב אלא על חצי מתיר על הקטרת קומץ לאו פירכא היא דלא דמי להאי דהכא דהתם חישב על חצי מתיר בשעת עבודה שלימה והאי חישב בשעת חצי עבודה כגון שחיטת אחד מן הכבשים:

לעולם - משמע דמפיק ממילתא טובא:

ורבי יוסי היא - דאמר במתניתין בשתיהן אין אבל באחת לא מפגלה חבירתה:

ולאפוקי מדר"מ - דאמר מפגלין בעבודת חצי מתיר מדקאמר הכא ובשניהן היינו דקאמר ולעולם דמשמע אפילו פיגל אף בשתיהן:

ולאפוקי נמי מדרבנן - דאמרי במתניתין פיגל באחת נתפגלה חבירתה (מדקתני הכא ובשתיהן) היינו דקאמר לעולם דמשמע לעולם אפי' פיגל בשניהן אין פיגול עד שיפגל אף בשתיהן:

פיגל בדבר הנעשה בחוץ כו' - גבי פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים כתיבי בתורת כהנים בפרשת פיגול בצו את אהרן להזות מדמו על הפרוכת הקטרת אימורין על מזבח החיצון:

לשפוך שירים - שירי הדם היה שופך על יסוד מערבי של מזבח החיצון:

לאיפגולי מאי - מה יאכל מאותו פר שיתחייב כרת משום פיגול:

לאיפגולי דם - כלומר דהאי דקתני פיגל בדם קאמר שאם יאכל מן הדם בשוגג יתחייב ב' חטאות אחת משום כרת דם ואחת משום כרת דפיגול:

הקומץ והלבונה - דמנחת ישראל והקטרת כו' דכל הנך אין להם מתירין שהם מתרין אחרים וקיימא לן (לקמן דף יז.) דאין פיגול אלא בדבר שיש לו מתירין או לאדם כגון שירי מנחה שהקומץ מתירן או למזבח כגון אימורי בהמה שדם מתירן ליקרב דגמרינן משלמים דכתיב בהו עיקר פיגול מה שלמים דבר שיש מתירין לאדם ולמזבח שזריקת דם מתיר האימורין ליקרב והבשר ליאכל אף כל דבר שיש לו מתירין או לאדם או למזבח לאפוקי הנך דאין אחר מתירן ואי קשיא פשיטא דקומץ לא מיחייבי עליה כרת משום פיגול דהא כי אכיל מיניה פקע ליה פיגוליה שהרי לא קרב המתיר תריץ כגון שהוצת האור ברובו דחשיב כמאן דקרב כדאמרינן לקמן (דף כו:) קומץ מאימתי מתיר שיריים באכילה משהוצת האור ברובו דלא חשיב כבשר אלא כשירי הדם:

ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: מנחות יד ב (עריכה)

מיפגלי - בשר:

הכא - פיגל בירך ימין דחשיב בבשר גופיה:

כ"ש - דמיפגלא אף של שמאל:

לאיפגולי מאי - כלומר מי יתפגל במחשבה זו שיהיו חייבין כרת באכילתו:

אלא א"ר יוחנן - ליתא לרב הונא ואם פיגל בימין פיגל בשמאל דהא חזינן אפי' לא חישב אלא בדם נתפגל בשר וגבי חלות ה"ט דרבי יוסי דאמר במתניתין דתרי גופי נינהו ואם פיגל בזו לא נתפגלה זו ולעיל קתני בשתיהן בכזית דמשמע מדמצטרפות דחד גופא נינהו:

הכתוב עשאן גוף אחד והכתוב עשאן ב' גופין - הכתוב עשאן גוף אחד דמעכבי אהדדי דאין זו כשרה בלא זו דכתיב (ויקרא כג) שתים שני עשרונים דמשמע שתים ולא אחת וכתיב (שם) סלת תהיינה וכל הוייה עיכובא ואותו כתוב עצמו עשאן שני גופין מדכתיב שתים דמשמע דכל אחת לישתה ועריכתה בפני עצמה הלכך ערבינהו דאמר כזית בין שתיהן מתערבין ומצטרפין דהכתוב עשאן גוף אחד:

פלגינהו - דאמר ע"מ לאכול מן האחת ולא עירב חבירתה עמה:

מפלגי - ואין חבירתה פיגול דהרי הכתוב עשאן שני גופים יש לשונות אחרים בהלכה זו אבל זו עיקר:

פיגל בלחמי תודה - שהן ארבעה מינים ופיגל באחד מן המינים מי פליגי רבי יוסי ורבנן בהא אם נתפגלו האחרים או לא מי אמרינן כיון דזבח אחד מתירן כחד דמיין או דלמא כיון דלאו חד מינא הוא פליג רבי יוסי:

במנחת מאפה - שיש בה שני מינין ה' חלות וה' רקיקין כדאמר בפרק התודה (לקמן דף נז) ואליבא דר"ש קנסיב להו מהו מי אמר הואיל וקומץ אחד לשניהם לא פליג רבי יוסי ואם פיגל בחלות נתפגלו רקיקין או דלמא כיון דשני מינין פליג:

וכן אתה אומר - דהכא נמי פליג:

בשעת שחיטה כו' - אסתם זבח קאי שחיטה וזריקה מתירין נינהו שחיטה קדשה לדם כדאמר בשילהי פירקין (דף טז:) ואמר התם הבא לקדש כבא להתיר דמי וזריקה מתרת הבשר:

קבלה והולכה - דלאו מתירין נינהו לא מצטרפין דקבלה אינה מתרת דאינה אלא לצורך זריקה: שחיטה וזריקה מרחקי אהדדי ומצטרפין וכ"ש קבלה והולכה דמקרבן:

אין מצטרפין - שתים מהן ביחד אם חישב בזו על חצי זית ובזו על חצי זית:

הא רבי הא רבנן - הא דתני אין מצטרפות רבי היא:

חצי מתיר וחצי אכילה - כגון כבש הוי חצי מתיר ולא חישב עליו אלא בחצי אכילה:

כולו מתיר וחצי אכילה - כגון שחיטה דכולו מתיר בדם וזריקה דכולו מתיר בבשר:

מי שמעת ליה - דאם חישב בזו בחצי זית ובזו בחצי זית דאין מצטרפין:

ואי אית ליה לרבי כולו מתיר וחצי אכילה - מצטרפין לפיגול:

ליגזר חצי מתיר וחצי אכילה - דליפסול אטו כולו מתיר וחצי אכילה דכרת הוא:

דהא רבי יוסי גזר - במתני' (לעיל דף יג.) בהקומץ את המנחה ע"מ להקטיר לבונתה למחר ואמר פסול ואע"ג דאין בו פיגול דגזר ליה אטו פיגול:

ורבנן - נמי במתניתין דקתני פיגל בהקטרת קומץ ע"מ לאכול שיריים למחר ולא פיגל בהקטרת לבונה:

ר"מ אומר פיגול - הן השיריים דאית ליה מפגלין בשעת עבודת חצי מתיר:

וחכ"א אין בו כרת כו' - כרת הוא דליכא אבל פסול הוא מלאכול דגזרינן אטו כרת ורבי אומר לעיל (עמוד א) בהדיא כשר:

קומץ דלבונה אטו הקטרת קומץ דמנחה - דדמו להדדי ובקומץ ע"מ להקטיר קומצה למחר מודה רבי יוסי דפיגול הוא:

ורבנן נמי דגזרי - דתפסול מנחה במחשב בשיריים בשעת הקטרת קומץ:

דמנחת חוטא - דהתם עבודה שלימה היא ומפגלת:

לבונה - נמי מחשב אשירים בשעת הקטרת לבונה דה"ט דפסלי רבנן למנחה גזרה אטו מחשב בהקטרת לבונה בבזיכין דהתם פיגול גמור הוא שאין הקטרה אלא היא:

כבש - דאמרי רבנן במתני' שחט אחד מן הכבשים לאכול ב' חלות למחר או הקטיר אחד מן הבזיכין לאכול שני סדרים למחר דקאמרי רבנן אין בו כרת הא פסול איכא דגזרי חד כבש אטו כבש חבירו שלא ישחוט שניהם במחשבה דהתם פיגל בכל המתיר וכן בבזיכין כולהו הנך גזירות דאיכא בעלמא דדמי להו הוי פיגול:

אבל הכא - בחצי מתיר וחצי אכילה דרבי מי איכא חצי מתיר וחצי אכילה בעלמא פיגול דנגזור הכא אטו התם:

מש"ה הוא - דמשכחי פיגול דדמי להו:

דקתני סיפא - דמתני' דפיגל בקומץ ולא בלבונה מודים חכמים כו' שאם חישב בקומץ או בהקטרת קומץ פיגל בשירים:

הא קא משמע לן - דטעמא דפסלי רבנן במחשב בשעת הקטרת קומץ דמנחת נדבה משום הכי הוא דאיכא דמנחת חוטא דדמי ליה שהם מודים שהוא פיגול:

מתני' שאין קרבן ציבור חלוק - הכי מסקנא דגמרא תלמוד ערוך בפיו של רבי יהודה ששנאה מרבותיו שאין קרבן ציבור חלוק ואם נפסל חצי נפסל כולו:

גמ' לפני זריקה - נטמאת אחת מן החלות של עצרת ובלחם הפנים לפני הקטרת בזיכין:

אבל לאחר זריקה - דזריקה מעלייתא הוא (הואי) דברי הכל כו':

ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: מנחות טו א (עריכה)

רבנן סברי הציץ מרצה - על טומאת אכילת כהנים למיהוי זריקה שנזרקה עליהן זריקה מעלייתא ומיהו כי מרצה ציץ למיהוי קרבן מעליא אבל טמא לא מישתרי באכילה דעבר ליה בלאו מוהבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל (ויקרא ז):

ור' יהודה סבר אין הציץ מרצה - בטומאה שנגעה בדבר הנאכל לכהנים הלכך לא הוי זריקה מעליא ולא מישתרי טהור:

והא עולין - דד"ה ציץ מרצה על טומאה שנגע בעולין למזבח:

בזיכין - הוו עולין:

יעשו במזבח בטומאה - יגעם זה לזה אם ירצה:

שאין קרבן ציבור חלוק - ואפי' אי מגיעו בשניהם טמאים וקרבן צבור דוחה טומאה בפרק כיצד צולין (פסחים פ.) ואמאי לא הוי טהור בטהרתו הא ציץ מרצה על העולין והויא הקטרה מעלייתא ואסור לטמא את הטהור:

שבט אחד טמא - בי"ד בניסן וס"ל לרבי יהודה שבט אחד איקרי קהל הלכך דוחה טומאה ויעשו כולן בטומאה עמו:

לפי שאין קרבן ציבור חלוק - ולדברי חכמים טהורים עושים הראשון והשבט עושין פסח שני:

רבי יהודה למוד ערוך - ששנאה מרבותיו:

מתני' והתודה אינה מפוגלת - והאוכלה אין ענוש כרת:

גמ' מ"ט - התודה מפגלת לחם. מדהוה ליה למיכתב והקריב חלות על זבח התודה וכתיב והקריב על זבח התודה חלות (תודת שלמיו) דמשמע תודה הם החלות הלכך כי אמר על מנת לאכול תודה למחר הוי לחם בכלל:

אבל תודה - הבהמה לא איקרי לחם הלכך כי מפגל לחם לא הויא בהמה בכלל:

הכבשים - של עצרת:

לחם גלל תודה - תודה עיקר ולחם טפל דשחיטת תודה מקדשה ללחם כדאמרינן בפ' התודה (לקמן עח:) יקריב קרבנו מלמד שאין הלחם קדוש אלא בשחיטת הזבח וכן לחם גלל כבשים דשחיטת כבשים מקדשים ללחם בפ' התכלת (לקמן מו.) תודה אין מניפין אותה עם החלות אבל כבשים מניפין אותם עם החלות דכתיב (ויקרא כג) והניף אותם וכתיב על לחם וגו':

זה לזה - כבשים עם לחם:

אימא כו' - והוא הדין אי תנא כבשים הוה אמינא התם כי מפגלי כבשים מפגלי חלות צריכא:

ממנה ומלחמה - כחצי זית מזה וכן מזה:

השתא זית כולו מלחם - דהויא מחשבה חמורה דלא בעיא צירוף אמרינן במתניתין דלא מיפגל תודה ממנה ומלחמה דבעי לצרופי מיבעיא:

או לא - פגלי לחם דשייר במחשבה:

תודה המפגל - תודה שסייעה לפגל לחם אין מתפגל כדקאמרינן התודה אינה מפוגלת:

הבא לפגל - חצי זית של לחם הבא לפגל גם את התודה ולא פגלהו אינו דין שלא יתפגל:

ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: מנחות טו ב (עריכה)

שזרע - משלו:

סמדר - כבר חנטו ענבים וכן היה מעשה ואסרו את הזרעים טעמא מפרש לקמן:

האוסר - גפנים האוסרים את הזרעים:

הבא לאסור - זרעים:

קנבוס - קנבא:

לוף - מיני קיטנית:

אסרה תורה - בכרם אין זרעם כלה שיש להם שרש ל"א קנבוס ולוף אסרה תורה דכתיב (דברים כב) כרמך כלאים זרעים הדומין לכרם ובהנך תולין אשכולות כעין ענבים: בעל הכרם לא עבד איסורא אלא הכא אכתי איכא למיפרך לימא קל וחומר:

כ"ש אכבשים - מצטרפין הן והלחם לפגל הלחם:

אבל תודה לא - פשיט ליה דלא פגיל לחם:

בעי רבי אבא זוטי כו' מחבירו - ולא פירש כבש:

ולא מיפגל - כדקתני במתני' בסיפא שחט א' מן הכבשים לאכול מחבירו למחר שניהם כשרים דאין מתיר מפגל את המתיר או דלמא חבירו לחם משמע ומפגל לחם:

מתני' מפגל את הנסכים - שהשותה מהם חייב כרת משום פיגול שמשקדשו בכלי שוב אין להן פדיון וקדושתן קדושה:

גמ' שדם הזבח מתירן ליקרב - והוי דבר שיש לו מתירין למזבח ונוהג בהן פיגול דכל דבר שיש לו מתירין יש בו פיגול במס' יומא בפ' הוציאו לו (דף ס.):

ונסכיו מכאן ועד י' ימים - דאמר מר לקמן (דף מד:) מנחתם ונסכיהם אפילו למחר אלמא לאו מזביחה נינהו:

אף אני לא אמרתי - אם פיגל בזבח שיהו הנסכים שיביא לסוף י' ימים מפוגלים אלא בבאים עם הזבח:

אמרו לו אפשר לשנותו לזבח אחר - הלכך לא מיפגלי:

בשחיטה - דהאיך הוקבעו לזבח זה ואין רשאין לשנותם לאחר:

כלחמי תודה - שהשחיטה קובעתו כדאמרי' בהתודה כדפרישית לעיל:

לוג שמן כו' - אם פיגל בשחיטת האשם:

ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: מנחות טז א (עריכה)

מתירו לבהונות - כדכתיב (ויקרא יד) על דם האשם דכל זמן שלא נתן מן הדם מעכב השמן כדאמרי' בפ"ק (לעיל ה.):

מתני' פיגל בקומץ - בהקטרת קומץ חישב על השירים:

עד שיפגל בכל המתיר - והקטרת אחד מהן חצי מתיר הוא דאיכא נמי הקטרת חבירו:

גמ' שנתן הקומץ כו' - כלומר הקטרה ראשונה הקטיר בשתיקה ושניה במחשבה אבל חישב בראשונה ושתק בשניה פיגול לדברי הכל:

להא שמעתא - דרב:

בד"א - דמחשבת עבודה הקומץ מפגל בברייתא דמנחות:

בקמיצה כו' - דבהנך ג' עבודות אין דומה להן בלבונה הילכך כולו מתיר הוא הולכה מפרש בגמ' לקמן בשמעתין דהא איכא בלבונה:

קתני מיהא כו' ופליגי - ותיובתא דרב:

בשתי דעות - דאחד הקטיר קומץ במחשבה ואח"כ הקטיר חבירו לבונה בשתיקה דמשו"ה פליגי רבנן דליכא למימר על דעת ראשונה עשה:

בד"א - דבמתנה אחת פיגל בדמים הניתנין כו' בברייתא דזבחים (דף מב.):

מ"ג דיום הכיפורים - ח' הזאות דפר בין הבדים אחת למעלה ושבע למטה וח' דשעיר הרי ט"ז וכנגדו בהיכל כדאמרי' במס' יומא (דף נג:) הרי ל"ב וד' קרנות המזבח הפנימי הרי ל"ו וז' על טהרו של אותו מזבח כשהדם הפר והשעיר מעורבין ביחד הרי מ"ג:

י"א של פר כהן משיח - ז' הזאות על הפרוכת וד' מתנות דמזבח כדכתיב בויקרא וכן פר העלם דבר:

בראשונה - בין הבדים בשניה על הפרוכת בג' על מזבח הזהב:

וחייבים עליו כרת - האוכל מבשר הפר:

ופליגי - אפי' פיגל בראשונה פליגי רבנן אלמא לא אמרי' שניה ושלישית על דעת ראשונה עושה:

בשתי דעות - שמת כהן גדול או אירע לו קרי לאחר הזאות דבין הבדים ושמש אחר תחתיו והזה בהיכל דליכא למימר על דעת ראשונה עושה:

הניחא למ"ד - במס' יומא בפ' הוציאו לו (ד' מט:):

פר ואפי' דמו של פר - [שנאמר] בזאת יבא אהרן [וגו'] בפר ואפי' בדמו של פר שאם שחטו הראשון ואירע בו פסול יבא אהרן בדמו אל הקדש וא"צ להביא ולשחוט פר אחר לדידיה הוה [מצי] לאוקמיה בב' דעות:

אלא למ"ד ולא בדמו של פר - לא מצי לאוקומי בשתי דיעות:

אלא אמר רב אשי כגון שפיגל בראשונה ובשניה - ושתק בשלישית דאכתי הוה חצי מתיר:

ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: מנחות טז ב (עריכה)

והא בין בין קתני - דמשמע באחת ולא בשתים:

ירצה - פיגול הוא לא ירצה (ויקרא יט) וכתיב בכשר ירצה לקרבן אשה (שם כב):

אף פסול עד שיקרבו כל מתירין - לא מחייבין כרת על אכילת פסול עד שיקרבו כל מתירין באותה עבודה שהוא מתפגל בה:

והאי כיון דחשיב כו' - ואי קשיא בקומץ ושוחט נמי לימא דלא מפגל דכי חשיב (בקבלה) איפסול כי זריק מיא בעלמא זריק לאו פירכא היא דהתם אותה עבודה שפיגל בה נעשית כולה בקדושתה אבל הנך הזאות חדא עבודה היא:

משכחת לה - דמפגלי כולהו:

בד' פרים וד' שעירים - פר ושעיר פנים וחישב עליו ונשפך הדם לאחר הזאות פנים והביא פר ושעיר א' להיכל וא' למזבח לשבע הזאותיו וכן לקרנות דבכל א' קרבו מתירין דהא כולם כשרים וא"צ לחזור ולהזות מן השני בפנים ובמקום שפוסק הוא מתחיל כדאמרינן במסכת יומא בפרק הוציאו לו (דף סא.):

לפיגול מרצה - לענין כן הן חשובות שלא יצא מידי פיגול:

מערבין לקרנות - פלוגתא היא בפרק הוציאו לו (שם דף נז:):

הא דקתני מ"ג כמ"ד מערבין - דם פר ושעיר בשעת ארבע מתנות דקרנות דמזבח הפנימי:

והא דקתני מ"ז כמ"ד - מכל אחד נותן ד' מתנות ואייתר להו ד':

שירים - של כל ההזאות מעכבי אם לא שפכן על יסוד מזבח החיצון והוו להו מ"ח:

והא דקתני מ"ז כמ"ד שירים לא מעכבי - ופלוגתא היא בפרק הוציאו לו (שם דף ס:):

פיגל בהולכת קומץ מאי - מי הויא חצי עבודה ופליגי רבנן עד שיפגל בכל המתיר כלומר אף בהולכת לבונה או לא פליגי:

כקמיצה - דהויא עבודה שלימה דאין קמיצה בלבונה:

כהקטרה - ופליגי:

כל עבודה שאינה מתרת - כגון הולכה דלא מיעכבא דאפשר להושיט זה לזה:

חשובה לפגל עליה בפני עצמה - דליכא למימר עד שיפגל בכל המתיר דהא לאו מתיר הוא ואין כח לאחרת לעכב: שחיטתה אינה מתרת לא בשר ולא אימורין דזריקה מתירתן:

כבא להתיר דמי - ובעינן עד שיפגל בכל המתיר:

הקדים מולים לערלים - בשחיטת פסח מיירי דשחט סימן ראשון למולים סימן שני לערלים:

וקיימא לן - בפ' תמיד נשחט במס' פסחים (דף סג.) אלמא בעבודה שאינה מתרת ולא מקדשת כגון הכא דליכא לחם דתתקדיש ליה שחיטה פליגי נמי רבנן:

בד"א - דמפגלין בעבודת הקומץ והיינו ההיא ברייתא דמותיב רב אחא בר רב הונא לעיל:

מאי לאו בהילוך דהקטרה - וקתני דלא פליגי רבנן ותיובתא דריש לקיש:

הילוך דמתן כלי - כשמוליכו לתתו בכלי דההיא עבודה שלימה היא דאין מתן כלי בעבודת לבונה:

תני הכי - בהילוך ובמתן כלי: בא לו להולכה מיבעי ליה:

הקטיר כדי שומשום - כשיעור שומשום וכן עשה עד שהקטיר כל הקומץ וכן בלבונה [מהו] פיגל או לא:

כרבי מאיר - דאמר מפגלים בחצי מתיר והכא נמי כל שומשום ושומשום חשיב ליה כחצי מתיר:

כרבנן - דאמרי אין בו כרת אבל פסול הוא:

כרבי - דאמר לעיל (דף יד.) אומר אני שזה כשר דאין חצאין מצטרפין:

דחישב כשיעורו - שחישב כשיעור הקטרה שלימה ביחד:

הכא חישב בכל המתיר - בקומץ ובלבונה חשיב כה"ג כל המתיר:

דלא הדר מלייה - לשיעור אכילה מאותה עבודה שחישב בכבש האחד ובחלה האחרת השלמה זית ולא חישב לא באותו כבש ולא באותה חלה:

מאן דאמר פיגול קסבר דרך הקטרה בכך - והוה ליה מחשב בעבודה כשרה והוי כמקטיר כזית על מנת לאכול זית שירים למחר:

ומאן דאמר פסול קסבר אין דרך הקטרה בכך - ולא פסל מחשבתו אבל דרך הקטרה בכך והקטרה מעלייתא היא: