משנה מכות ג ג

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת מכות · פרק ג · משנה ג | >>

לחצו כאן למהדורת ויקיטקסט המבוארת

האוכל בכורים עד שלא קרא עליהן (דברים כו, א-יא), קדשי קדשים חוץ לקלעים (במדבר יח, י), קדשים קלים ומעשר שני חוץ לחומה (דברים יב, יז-יח), השובר את העצם בפסח הטהור (במדבר ט, יב), הרי זה לוקה ארבעים.

אבל המותיר בטהור והשובר בטמא, אינו לוקה ארבעים.

משנה מנוקדת

הָאוֹכֵל בִּכּוּרִים עַד שֶׁלֹּא קָרָא עֲלֵיהֶן,

קָדְשֵׁי קֳדָשִׁים חוּץ לַקְּלָעִים,
קָדָשִׁים קַלִּים וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי חוּץ לַחוֹמָה,
הַשּׁוֹבֵר אֶת הָעֶצֶם בַּפֶּסַח הַטָּהוֹר,
הֲרֵי זֶה לוֹקֶה אַרְבָּעִים.
אֲבָל הַמּוֹתִיר בַּטָּהוֹר, וְהַשּׁוֹבֵר בַּטָּמֵא,
אֵינוֹ לוֹקֶה אַרְבָּעִים:

נוסח הרמב"ם

האוכל בכורים - עד שלא קרא עליהן.

קודשי קדשים - חוץ לקלעים.
קדשים קלים, ומעשר שני - חוץ לחומה.
השובר את העצם בפסח הטהור - הרי זה לוקה ארבעים.
אבל המותיר בטהור, והשובר בטמא - אינו לוקה.

פירוש הרמב"ם

כשאכל ביכורים אחר שקרא עליהם אינו חייב מלקות לפי שהם נכסי כהן, כמו שבארנו במקומו, אלו דברי רבי עקיבא.

אבל חכמים אומרים כי כיון שהניח אותן בעזרה אינו חייב על אכילתן מלקות ואף על פי שלא קרא.

ודין ביכורים גם כן כדין מעשר שני, רוצה לומר שאינו חייב עליהם כשאכלם חוץ ובין כהן בין זר עד שיראו פני הבית, וכשאכל ביכורים אחר שראו פני הבית קודם הנחה בעזרה לוקה. שנאמר "לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך תירושך ויצהרך"(דברים יב, יז) וגו', "ותרומת ידך" אלו ביכורים, וכבר בארנו בפרק שלישי [הלכה ז] מתרומות שזה שנאמר ותרומת ידך בכאן הוא נאמר על הביכורים על כל פנים, לפי שלא הניח בזה הפסוק כלום מכל הדברים שטעונין הבאה ממקום למקום שלא זכר אותם בפירוש, ולא זכר הביכורים והם טעונין הבאת מקום, ואמר ותרומת ידך ואין התרומה טעונה הבאת מקום, אם כן אינו רוצה לומר אלא הביכורים. וכשאכל קדשים חוץ למקומם המסוים לאכילתם עבר על מה שכתוב בתורה "לא תוכל לאכול בשעריך".

ומה שאמר בכאן מעשר שני חוץ לחומה - ואף על פי שמנה קודם לכן מעשר שני והקדש שלא נפדו, אין זה כפל דבר, אבל המאמר הזה הוא נאמר כשהיה מעשר טהור ואכל אותו טהור, ואכלו חוץ לחומה משיראה פני הבית, כמו שפירשנוהו למעלה.

ומה שאמר בהלכה שלפני זה מעשר שני והקדש שלא נפדו - רוצה לומר כשהיה מעשר שנטמא, ואכלו והוא טמא קודם שנפדה ואפילו אכלו בירושלים, לפי שכשנטמא מעשר שני בירושלים אסור לאכלו עד שיפדה. וזהו מה שאמרו, מנין למעשר שני שנטמא שפודין אותו בירושלים, שנאמר "כי לא תוכל שאתו"(דברים יד, כד), ואין שאת אלא אכילה שנאמר "וישא משאות מאת פניו אליהם"(בראשית מג, לד). והאזהרה על אכילת מעשר שני בטומאה הוא ממה שנאמר "לא בערתי ממנו בטמא"(דברים כו, יד), ולמדנו מפי הקבלה בין שאני טהור והוא טמא בין שאני טמא והוא טהור. ואינו חייב מלקות על אכילת מעשר שני בטומאה עד שיאכלנו בירושלים, דאמר רחמנא בבכור שנפל בו מום "בשעריך תאכלנו, הטמא והטהור יחדו"(דברים טו, כב), ואמרו בכאן "לא תוכל לאכול בשעריך"(דברים יב, יז) וגו', ובאה הקבלה גם כן בזה התוספת לא תוכל לאכול בירושלים כבשעריך, כלומר לא תוכל לאכול מעשר בטומאה בירושלים כמו שתאכל בכור בטומאה בשעריך.

ואמר רחמנא "לא תותירו ממנו עד בקר"(שמות יב, י), והוא לאו שאין בו מעשה.

ואמרו "ועצם לא תשברו בו"(שמות יב, מו) אמנם בא זה בפסח טהור, כמו שבארנו במקומו:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

עד שלא קרא עליהם - ארמי אובד אבי וגו'. אבל לאחר שקרא עליהם, אינו לוקה אם אכלן, לפי שהן ממונו של כהן. וזו דברי ר' עקיבא. אבל חכמים אומרים, ביכורים הנחה מעכבת בהן, קריאה אין מעכבת בהן, והאוכלן אחר הנחה בעזרה אע"פ שעדיין לא קרא עליהן אינו לוקה. והלכה כחכמי. ם. ואזהרתן מדכתיב (דברים יב) לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך וגו' ותרומת ידיך, ואמר מר, ותרומת ידיך אלו הביכורים, דאילו תרומה אינה טעונה הבאת מקום. וביכורים נמי אינו לוקה עליהן אלא אם אכלן אחר שראו פני ירושלים קודם הנחתן בעזרה, אבל אכלן בגבולין קודם שיכנסו לירושלים אינו לוקה:

קדשי קדשים חוץ לקלעים קדשים קלים חוץ לחומה - כל הני אזהרתן מלא תוכל לאכול בשעריך וגו' וכל נדריך אשר תדור. שכל אכילה חוץ למקום הקבוע לה מקרי אכילת שעריך:

ומעשר שני - לעיל תנן מעשר שני טמא שלא נפדה, כדפרשינן. והכא תנן מעשר שני טהור שאכלו חוץ לחומה. ודוקא שאכלו חוץ לחומה אחר שראה פני ירושלים הוא שלוקה, אבל האוכל מעשר שני בגבולים קודם שיכנס לירושלים אינו לוקה, דכתיב (שם) לפני ה' אלהיך תאכלנו, ואח"כ לא תוכל לאכול בשעריך:

המותיר - אינו לוקה, דכתיב (שמות יב) לא תותירו ממנו עד בוקר והנותר ממנו עד בוקר באש תשרופו, בא הכתוב ליתן עשה אחר לא תעשה, לומר אם עברת על לאו, קיים עשה שבה ואינך לוקה. ועוד, לא תותירו הוי לאו שאין בו מעשה, וכל לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו:

והשובר - עצם בפסח טמא אינו לוקה. דאמר רחמנא (שם) ועצם לא תשברו בו, בכשר ולא בפסול:

פירוש תוספות יום טוב

האוכל בכורים וכו'. כתב הר"ב אם אכלם אחר שראו פני ירושלים. עמ"ש הר"ב לקמן בטעם מעשר שני:

חוץ לקלעים. עיין בפירוש הר"ב משנה ג' פ"ה דזבחים:

המותיר וכו' אינו לוקה. כתב הר"ב דכתיב לא תותירו וגו' והנותר וגו' קיים עשה שבה. ועיין בפירוש הר"ב סוף משנה דלקמן. ובספרי פרשת תצא לא תחסום שור [דסמיך לפרשת מלקות] מה חסימה מיוחדת שאין בה קום ועשה. והרי הוא לוקה. כך כל מצות לא תעשה שאין בה קום ועשה הרי הוא לוקה. ר"ש אומר והצדיקו את הצדיק והרשיעו את הרשע. צדקהו כדי שלא ילקה. ומ"ש הר"ב דלאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו. עיין בפירושו לריש מס' תמורה ומ"ש שם בס"ד:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

אין פירוש למשנה זו

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

עד שלא קרא עליהם:    גרסינן וצריך למחוק מלת שֵׁם. וגם הרי"א מחקה ופשוט היא. בפי' רעז"ל וזו דברי ר"ע. אמר המלקט ור"ש נמי הכי ס"ל. עוד בפירושו ז"ל ואמר מר ותרומת ידך אלו הבכורים. אמר המלקט דכתיב בהו הטנא מידך. בפי' הרמב"ם ז"ל כשאכל בכורים אחר שקרא עליהם אינו חייב מלקות לפי שהם נכסי כהן ע"כ. וכתב עליו החכם הר"ר סולימאן אוחנא ז"ל צ"ע מה טעם הוא שאם הוא מדבר בכהן שאכלם פשיטא שאינו לוקה שכיון שקרא עליהם כבר נעשית מצותן ומותרין לכל כהן ואם הוא מדבר בזר שאכלן ודאי שחייב מלקות כמו אוכל תרומה ואפילו שהם נכסי כהן לוקה ואין משלם שאין לך משלם ואינו לוקה אלא עדים זוממין וחובל בחברו. וי"ל שלעולם הוא מדבר בכהן שאכלם ומ"מ לכ"ע מצותן לכתחלה בעו קריאה והנחה ואם לא היתה כי אם אחת למר קריאה מעכבא ולמר הנחה מעכבא עכ"ל ז"ל:

אבל המותיר וכו':    פ"ק דשבועות דף ג' ופי' שם רש"י ז"ל המותיר בטהור וכל שכן בטמא. וביד פ' שני דהלכות מעשר שני סימן ה' ובפ"ג דהלכות בכורים סימן ג' ד'. וראיתי שהגיה הרי"א ז"ל אבל המותיר והשובר בטמא ומחק מלת בטהור וכתב כן מצאתי בכל הספרים דל"ג בטהור ואפ"ה ר"ל בטהור דקאי אטהור שנזכר לפניו ע"כ:

תפארת ישראל

יכין

האוכל בכורים עד שלא קרא עליהן:    פרשת ארמי אובד וגו'. אבל אחר שקרא לא לקה, דממונו של כהן הוא. מיהו זה דברי ר"ע. אבל אנן קיי"ל כרבנן, דבהנחה בעזרה סגי, אע"ג שלא קרא, אינו מעכב. לפיכך דוקא באכלן קודם שהניח חייב מלקות, אבל אחר שהניחן אף שלא קרא עדיין, פטור. מיהו דוקא באכלן אחר שנכנסו לירושלים, אבל באכלן קודם לכן לכ"ע לא לקי באכלן. מיהו זר חייב עליהן מיתה משנכנסו לירושלים, ואפילו לאחר הנחה, דדינן כתרומה [(רמב"ם פ"ג מהל' בכורים ה"א)]:

קדשי קדשים חוץ לקלעים:    כך נקרא חומת העזרה, ע"ש קלעי אוהל מועד כבמדבר:

קדשים קלים ומעשר שני:    הכא מיירי בטהור:

חוץ לחומה:    חומת ירושלים. ודוקא אחר שהכניסן לירושלים. וכלעיל בבכורים. וקמ"ל כל הנך, מטעם שבסי' כ':

השובר את העצם בפסח הטהור הרי זה לוקה ארבעים:    נקט הך לאו, משום סיפא, דקמ"ל דבטמא לא לקי:

אבל המותיר בטהור:    דניתק לעשה. דהרי אחר הלאו דלא תותירו כתיב עשה באש תשרופו. וכל כה"ג הו"ל העשה תיקון ללאו שלא ילקה. ותו דנותר הו"ל נמי לאו שאין בו מעשה שאין לוקין עליו. אבל התראת ספק, קיי"ל דשמה התראה [כמו שהארכנו בפ"ט דסנהדרין סי' כ"ב]:

והשובר בטמא:    שובר עצם בפסח טמא, מעטיה קרא ממלקות:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים