צל"ח על הש"ס/מכות/פרק ג

על ש"ס: צל"ח | ראשונים | אחרונים

דף כא עמוד ב

יש חורש תלם אחד וכו'. ובסוף הסוגיא דף כ"ב ע"א אמר רב הושעיא המרביע שור פסולי המוקדשין לוקה שנים גוף אחד הוא והכתוב עשאו שני גופים וכו' המנהיג בשור פסולי המוקדשין לוקה וכו', והנה קשה לי לפי זה למה נקט במשנה בשור וחמור והן מוקדשין הוה ליה למיתני רבותא יותר בשור לחוד והוא פסולי המוקדשין דיש בו מלקות בשביל עבודה בקדשים דאף שנפל בו מום עדיין איסור וחיוב מלקות עליו לגיזה ועבודה ויש בו מלקות בשביל כלאים, וזה לפירוש התוס' במשנה [ד"ה החורש] דהן מוקדשין קאי רק על שור ואין כאן רק לאו אחד בשביל עבודה בקדשים, אבל לפירוש רש"י דהן מוקדשין קאי על שור וחמור, וחמור לאו דוקא אלא שור ושה ויש כאן שני מלקות בשביל עבודה בקדשים לא היה יכול למימר שור לחוד, דא"כ אין כאן שמנה לאוין אלא דקשה להיפך דלמה נקט והן מוקדשין ניתני והן פסולי המוקדשין ויש כאן תשעה לאוין דכי היכי דלאו דעבודה חשיב מכל אחד לעצמו הכי נמי לאו דכלאים הוא בכל אחד בפני עצמו:
אלא דעל גוף דין זה דמנהיג בשור פסולי המוקדשין דלוקה קשיא לי איך חל איסור כלאים על איסור עבודה בקדשים דכבר קדשים קדים קודם שנפסל ואין איסור חל על איסור, ואמנם הואיל וניתוסף איסור הרבעה כשנפסל דקודם לזה משום עבודה בקדשים אין הרבעה אסורה דהרבעה לאו עבודה ואף ששנינו במסכת מועד קטן דף י"ב ע"א אין מרביעין בבכור ולא בפסולי המוקדשין כבר כתב המשנה למלך פרק ט' מכלאים הלכה י"א דהיינו מדרבנן וכתב הוכחה לזה שהרי דומיא דאין מרביעין בבכור הוא וא"כ עכשיו שנפסל ועשאו הכתוב שני גופין להרבעה חל נמי איסור הנהגה משום שני גופין, וכיון דמסקינן בסוף שמעתין דתנא דידן איסור כולל לית ליה הוצרך לאחוז שור וחמור, וא"כ אין מקום לדברי רב הושעיא דהמנהיג בפסולי המוקדשין לוקה כי אם במסקנא דתנא דידן לית ליה איסור כולל, דאל"כ הוה משנתינו תיובתא:
ובזה ניחא דלכאורה אין מקום לדין זה דמרביע שור פסולי המוקדשין או המנהיג בשור פסולי המוקדשין בשמעתין אלא בבבא קמא בסוף פרק שור שנגח את הפרה דחשיב שם כמה דיני הרבעה והנהגה, אבל לפי מה שכתבתי ניחא דעל מה דמסיק דתנא דידן איסור כולל לית ליה על זה נקשר דברי רב הושעיא, ואמנם יש ליישב דאף דלית ליה לתנא דידן איסור כולל אכתי דלמא אית ליה איסור מוסיף והרי זה שנאסר בהרבעה איסור מוסיף הוא, ואם נימא לדחות דגם איסור מוסיף לית ליה, א"כ בלאו הכי יכול למימר דתנא דידן לית ליה איסור מוסיף ואולי לא היה ניחא ליה לאוקמי סתם משנה לבר מהלכתא אבל עכשיו דעל כרחך הוא לבר מהלכתא באיסור כולל אמרינן דגם איסור מוסיף לית ליה:
ואמנם ראיתי במשנה למלך פרק א' ממעילה הלכה ט' שכתב דהא דאין מרביעין בפסולי המוקדשים היינו שהנקבה היא קודש וגורם שהיא נעבדת אבל לגבי הזכר אין כאן עבודה ולדעתי דבריו נפלאו שהרי בהדיא שנינן במסכת מועד קטן דף י"ב ע"א אין מרביעין לא בבכור ולא בפסולי המוקדשים ואטו בכור נקיבה היא, ולכן אני אומר איפכא מדבריו דודאי שם במסכת מועד קטן באיסור דרבנן מיירי וכמ"ש המשנה למלך דומיא דאין מרביעין בחול המועד ששנינן שם ואומר דזה הוא אם הזכר קודש אבל אם הנקבה קודש איסור תורה הוא שהרי שנינו בפרק ב' דפרה משנה ד' העלה עליה זכר פסולה, ומסתמא פסולה מן התורה וכתב התוס' יו"ט שם בשם התוס' דמה שהזכר משמש בה הוא עבודה ועכ"פ לגבי הנקבה עבודה היא אבל לגבי הזכר אינו עבודה שימושו בה ואסור רק מדרבנן, ומעתה לפי זה המנהיג בשור פסולי המוקדשים דלוקה משום כלאים, היינו שור שהוא זכר ולא היה בו קודם שנפסל איסור הרבעה ועכשיו ניתוסף בו איסור הרבעה וחל נמי איסור הנהגה, אבל נקבה כבר היה בה גם איסור הרבעה משום עבודה, אבל נקבה כבר היה בה גם איסור הרבעה משום עבודה וכשנפסלה לא חל איסור כלאים לא להרבעה ולא להנהגה, וא"כ איכא למימר דמשנתינו נקטה שור וחמור דשייך בין בזכרים ובין בנקיבות משא"כ אי הוה נקט פסולי המקודשים לחוד היה צריך לדייק שור דוקא ולא פרה, ולעולם דאיתא דרב הושעיא, וכל זה במסקנא אבל לפי ההוה אמינא דמידי דאיתא בשאלה לא קתני וקדשים היינו בכור, א"כ בלא"ה לא איירי בנקבה הוה קשה אם איתא דרב הושעיא למה לי שור וחמור בחד נמי איתנהו להני שמנה לאוי בפסולי המוקדשין [ע"כ נמצא]

סליקא מסכת מכות