משנה מכות ג רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) אלו הן הלוקין -

הבא על אחותו, ועל אחות אביו,

ועל אחות אימו, ועל אחות אשתו,

ועל אשת אחיו, ועל אשת אחי אביו,

ועל הנידה,

אלמנה - לכוהן גדול,

גרושה, וחלוצה - לכוהן הדיוט.

אלמנה וגרושה - חייבין עליהן משם שני שמות.

גרושה וחלוצה - אינו חייב עליה אלא משם אחד בלבד.

(ב) הטמא - שאכל את הקודש.

והבא אל המקדש טמא.

והאוכל חלב, ודם, ונותר, ופגול, וטמא.

והשוחט, ומעלה - בחוץ.

והאוכל חמץ - בפסח.

האוכל, ועושה מלאכה - ביום הכיפורים.

והמפטם את השמן.

והמפטם את הקטורת.

והסך בשמן המשחה.

והאוכל נבילות, וטריפות, שקצים, ורמשים.

אכל טבל,

ומעשר ראשון - שלא נטלה תרומתו,

ומעשר שני, והקדש - שלא נפדו.

כמה יאכל מן הטבל, ויהא חייב? -

רבי שמעון אומר: כל שהוא.

וחכמים אומרין: כזית.

אמר להם רבי שמעון: אי אתם מודים לי, באוכל נמלה כל שהיא שהוא חייב?

אמרו לו: מפני שהיא כבריתה.

אמר להם: אף חיטה אחת כבריתה.

(ג) האוכל בכורים - עד שלא קרא עליהן.

קודשי קדשים - חוץ לקלעים.

קדשים קלים, ומעשר שני - חוץ לחומה.

השובר את העצם בפסח הטהור - הרי זה לוקה ארבעים.

אבל המותיר בטהור, והשובר בטמא - אינו לוקה.

(ד) הנוטל אם על הבנים -

רבי יהודה אומר: לוקה - ואינו משלח.

וחכמים אומרין: משלח - ואינו לוקה.

זה הכלל -

כל מצוה בלא תעשה, שיש בה קום עשה - אין חייבין עליה.

(ה) הקורח קורחה בראשו.

המקיף פאת ראשו.

והמשחית פאת זקנו.

השורט שריטה אחת על מת - חייב.

שרט שריטה אחת - על חמישה מתים,

או חמש שריטות - על מת אחד,

חייב על כל אחת ואחת.

וחייב על הראש שתים -

אחת מכאן, ואחת מכאן.

ועל הזקן חמישה -

שתים מכאן, ושתים מכאן, ואחת מלמטן.

רבי אליעזר אומר:

אם נטלו כולו כאחת - אינו חייב אלא אחת.

ואינו חייב - עד שיטלנו בתער.

רבי אלעזר אומר:

לקטו במלקטת, או ברהיטני - חייב.

(ו) הכותב כתובת קעקע.

כתב ולא קעקע, קעקע ולא כתב -

אינו חייב - עד שיכתוב ויקעקע בדיו, ובכוחל, ובכל דבר שהוא רושם.

רבי שמעון בן יהודה, משם רבי שמעון אומר:

אינו חייב - עד שיכתוב את השם,

שנאמר: "וכתובת קעקע לא תיתנו בכם, אני ה'" (ויקרא יט כח).

(ז) נזיר, שהיה שותה ביין כל היום - אינו חייב אלא אחת.

אמרו לו: "אל תשתה", "אל תשתה",

והוא שותה - חייב על כל אחת ואחת.

(ח) היה מיטמא למתים כל היום - אינו חייב אלא אחת.

אמרו לו: "אל תיטמא", "אל תיטמא",

והוא מיטמא - חייב על כל אחת ואחת.

היה מגלח כל היום - אינו חייב אלא אחת.

אמרו לו: "אל תגלח", "אל תגלח",

והוא מגלח - חייב על כל אחת ואחת.

[ט] *הערה 1: היה לבוש בכלאים כל היום - אינו חייב אלא אחת.

אמרו לו: "אל תלבש", "אל תלבש",

והוא פושט ולובש - חייב על כל אחת ואחת.

(ט) [י] יש חורש תלם אחד - וחייב עליו שמונה לאוין,

החורש בשור ובחמור, והן מוקדשין,

כלאים בכרם, שביעית, ויום טוב,

נזיר, וכוהן אבית הטומאה.

חנניה בן חכינאי אומר: אף הלובש כלאים.

אמרו לו: אינו השם.

אמר להם: אף לא הנזיר הוא השם.

(י) [יא] כמה מלקין אותו? -

ארבעים חסר אחת,

שנאמר "במספר, ארבעים" (דברים כה ב-ג) - מנין שהוא סמוך לארבעים.

רבי יהודה: אומר ארבעים שלמות.

איכן הוא לוקה את היתרה? - בין כתפיו.

(יא) [יב] אין אומדין אותו - אלא מכות הראויות להשתלש.

אמדוהו לקבל ארבעים - לקה מקצת,

אמרו: אינו יכול לקבל ארבעים - פטור.

אמדוהו לקבל שמונה עשרה - ומשלקה,

אמרו: יכול הוא לקבל ארבעים - פטור.

עבר עבירה שיש בה שני לאוין -

אמדוהו אומד אחד - לוקה, ופטור.

ואם לאו - לוקה ומתרפא, וחוזר ולוקה.

(יב) [יג] כיצד מלקין אותו? -

כופת שתי ידיו לעמוד, הילך והילך,

וחזן הכנסת אוחז בבגדיו -

אם נקרעו נקרעו, ואם נפרמו נפרמו,

עד שהוא מגלה את לבו.

והאבן נתונה מאחריו,

וחזן הכנסת עומד עליה,

ורצועה של עגל בידו -

כפולה - אחד לשנים, ושנים לארבעה,

ושתי רצועות עולות ויורדות בה.

(יג) [יד] ידה טפח, רוחבה טפח - מגעת עד פי כרסו.

ומכה אותו אותו - שליש מלפניו, ושתי ידות מאחריו.

אינו מכה אותו - לא עומד, ולא יושב,

אלא מוטה - שנאמר: "והפילו השופט" (דברים כה ב).

והמכה - מכה באחת ידו, בכל כוחו.

(יד) [טו] הקורא -

קורא: "אם לא תשמור לעשות את כל דברי התורה הזאת, הכתובים בספר הזה,

ליראה את השם הנכבד והנורא הזה" וכו', "והפלא ה'" (דברים כח נח-נט) וכו',

וחוזר לתחילת המקרא.

ואם מת תחת ידו - פטור.

הוסיף לו רצועה אחת, ומת - הרי זה גולה על ידו.

נתקלקל, בין בראי ובין במים - פטור.

רבי יהודה אומר: האיש בראי, והאשה במים.

(טו) [טז] כל חייבי כריתות שלקו - נפטרו מידי כרתן,

שנאמר: "ונקלה אחיך לעיניך" (דברים כה ג),

משלקה - הרי הוא אחיך,

דברי רבי חנניה בן גמליאל.

אמר רבי חנניה בן גמליאל:

מה אם העובר עבירה אחת - נפשו ניטלת עליה,

העושה מצוה אחת - על אחת כמה וכמה, שתינתן לו נפשו.

רבי שמעון אומר:

ממקומו הוא למד,

שנאמר: "ונכרתו הנפשות העושות מקרב עמם" (ויקרא יח כט),

ואומר: "אשר יעשה אותם האדם, וחי בהם" (ויקרא יח ה),

הא כל היושב ולא עבר עבירה - נותנין לו שכר כעושה מצוה.

רבי שמעון ברבי אומר:

והרי הוא אומר: "רק חזק לבלתי אכל הדם" (דברים יב כג) וכו',

ומה אם הדם, שנפשו של אדם חתה ממנו - הפורש ממנו מקבל שכר,

גזל, ועריות, שנפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן - הפורש מהן, על אחת כמה וכמה שיזכה,

לו, ולדורותיו, ולדורות דורותיו - עד סוף כל הדורות.

(טז) [יז] רבי חנניה בן עקשיה אומר:

רצה הקדוש ברוך הוא - לזכות את ישראל,

לפיכך - הרבה להן תורה ומצוות,

שנאמר: "ה' חפץ למען צדקו, יגדיל תורה ויאדיר" (ישעיהו מב כא).

הערות

• הערה 1: [] סימון חלוקת משניות בנוסח המשנה להרמב"ם

הדף הראשי של משנה מכות ג

משנה מכות, פרק ג':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב