משנה כתובות יג יא
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת כתובות · פרק יג · משנה יא | >>
הכל מעלין לארץ ישראל, ואין הכל מוציאין.
הכל מעלין לירושלים, ואין הכל כ מוציאין.
אחד האנשים ואחד הנשים.
נשא אשה בארץ ישראל וגירשה בארץ ישראל, נותן לה ממעות ארץ ישראלכא.
נשא אשה בארץ ישראל וגרשה בקפוטקיאכב, נותן לה ממעות ארץ ישראל.
נשא אשה בקפוטקיא וגרשה בארץ ישראל, נותן לה ממעות ארץ ישראל.
רבן שמעון בן גמליאל אומר: נותן לה ממעות קפוטקיא.
נשא כד אשה בקפוטקיא וגירשה בקפוטקיא, נותן לה ממעות קפוטקיא.
משנה מנוקדת
הַכֹּל מַעֲלִין לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְאֵין הַכֹּל מוֹצִיאִין.
- הַכֹּל מַעֲלִין לִירוּשָׁלַיִם, וְאֵין הַכֹּל מוֹצִיאִין.
- אֶחָד הָאֲנָשִׁים, וְאֶחָד הַנָּשִׁים.
- נָשָׂא אִשָּׁה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְגֵרְשָׁהּ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל,
- נוֹתֵן לָהּ מִמְּעוֹת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.
- נָשָׂא אִשָּׁה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְגֵרְשָׁהּ בְּקַפּוֹטְקְיָא,
- נוֹתֵן לָהּ מִמְּעוֹת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.
- נָשָׂא אִשָּׁה בְּקַפּוֹטְקְיָא וְגֵרְשָׁהּ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל,
- נוֹתֵן לָהּ מִמְּעוֹת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל;
- רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר:
- נוֹתֵן לָהּ מִמְּעוֹת קַפּוֹטְקְיָא.
- נָשָׂא אִשָּׁה בְּקַפּוֹטְקְיָא וְגֵרְשָׁהּ בְּקַפּוֹטְקְיָא,
- נוֹתֵן לָהּ מִמְּעוֹת קַפּוֹטְקְיָא:
נוסח הרמב"ם
הכל - מעלין לארץ ישראל,
- ואין הכל מוציאין.
- הכל - מעלין לירושלים,
- ואין הכל מוציאין,
- אחד נשים - ואחד עבדים.
- כיצד?
- נשא אישה - בארץ ישראל,
- וגירשה - בארץ ישראל,
- נותן לה - ממעות ארץ ישראל.
- נשא אישה - בארץ ישראל,
- וגירשה - בקפוטקיא,
- נותן לה - ממעות ארץ ישראל.
- נשא אישה - בקפוטקיא,
- וגירשה - בארץ ישראל,
- נותן לה - ממעות ארץ ישראל.
- רבן שמעון בן גמליאל אומר:
- נותן לה - ממעות קפוטקיא.
- נשא אישה - בקפוטקיא,
- וגירשה - בקפוטקיא,
- נותן לה - ממעות קפוטקיא.
פירוש הרמב"ם
אמרו הכל - ואפילו מנוה היפה לנוה הרע, ואפילו מעיר שרובה ישראלים לעיר שרובה גוים.
ואמרו אין הכל - רוצה לומר ולא שום אדם יוציא מארץ ישראל, ואפילו מנוה הרע לנוה היפה, ואפילו מעיר שרובה גוים לעיר שרובה ישראלים.
וכל אחד ואחד משניהם כופה זה לזה לעלות לארץ ישראל או לירושלים, ואם היא מעכבת תצא בלא כתובה, ואם הוא מעכב יוציא ויתן כתובה.
וקפוטקיא - הוא כפתור, ונקרא בלשון ערב "טמיאטי". וייחד אותה על דרך משל מפני שהיא קרובה לארץ ישראל.
ומפני שהכתובה היא מדרבנן, הקילו בה שיפרע פעם לפי מקום הנשואין, ופעם לפי מקום הגירושין, וכוונתנו בכל זה להקל עליו הפרעון.
ורבי שמעון בן גמליאל אומר, יפרע לפי מקום השעבוד, קסבר כתובה דאורייתא.
ואין הלכה כרבי שמעון בן גמליאל:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
הכל מעלין - את כל בני ביתו אדם כופה לעלות עמו לירושלים, ואפילו אם קנה עבד עברי ילך העבד אחריו על כרחו, ואפילו מנוה היפה לנוה הרע, ואפילו מעיר שרובה ישראל לעיר שרובה עובדי כוכבים:
ואין הכל מוציאין - ואין מוציאין שום אדם:
אחד האנשים ואחד הנשים - אם הוא אומר לעלות והיא אומרת שלא לעלות, תצא בלא כתובה. ואם היא אומרת לעלות והוא אומר שלא לעלות, יוציא ויתן כתובה:
קפוטקיא - היא כפתור. וקורין לה בערבי דמא"ת. ומעותיה גדולות ושוקלות יותר משל ארץ ישראל. ומשום דכתובת אשה מדברי סופרים, הקלו בה לפרוע אותה בפחות שבמעות. כתובה דאורייתא, ומשום הכי אזיל בה לחומרא. כג ולית הלכתא כוותיה:
פירוש תוספות יום טוב
הכל מעלין כו'. כתב הר"ב אפילו עבד עברי. מפרש בגמרא דהיינו למאן דלא תני עבדים בהדיא [*ומ"ש הר"ב לעלות עמו לירושלים. וכך לשון רש"י לעלות ולישב עמו בירושלים. וקשיא לי אמאי נטרי עד סיפא ולא פירשו ברישא דהכא הכל מעלין לארץ ישראל]:
ואין הכל מוציאין. לאתויי עבד [*היינו כנעני ומש"ה רישא בעברי דאי רישא בכנעני השתא מעלין אמרת. צריכא למימר דאין מוציאין. הר"ן] שברח מחוצה לארץ לארץ דאמרינן ליה זבניה הכא וזיל. גמרא:
הכל מעלין לירושלים. לאתויי מנוה היפה לנוה הרעה. ואין הכל מוציאין איידי דתנא רישא אין מוציאין כו' פירש"י דאילו משום מנוה הרעה לנוה היפה דלא. לא איצטריך כיון דאשמעינן דמעלין מנוה היפה לנוה הרעה כ"ש דאין מוציאין אפילו מן הרע ליפה:
נותן לה ממעות ארץ ישראל. ובלבד שלא יהא פחות מתקנת חכמים לבתולה מאתים ולאלמנה מנה שכל הפוחת כו' כדתנן ריש פרק ה'. מגיד פ"ו מה"א. בקפוטקיא. וייחד אותה ע"ד משל מפני שהיא קרובה לארץ ישראל. רמב"ם:
רבן שמעון בן גמליאל אומר נותן לה ממעות קפוטקיא. כתב הר"ב דסבר כתובה דאורייתא ומש"ה אזיל בה לחומרא. הלכך בתר שעבודא אזלינן כדין שטרי חוב. רש"י. וכך כתב הרמב"ם וכתב על זה הר"ן ואי תימא היכי מודה ברישא דנשא בארץ ישראל נותן לה ממעות ארץ ישראל והוא סבר שהכתובה היא של תורה וא"כ לעולם יהא לה מאתים דצורי דהא מהיכא יליף לה ממוהר הבתול' דבאונס ומפתה והן של צורי ואין לומר דהיינו טעמא משום דהוי כאילו התנה עמה בפירוש שלא יתן לה אלא ממעות א"י דהא אית ליה לרבן שמעון בן גמליאל דמתנ' על מה שכתוב בתורה תנאו בטל כדתנן בריש פרק ט'. אלא י"ל דלרשב"ג סבר ליה שיש כתובה לאשה מן התורה אבל איזו כתובה שיסכימו בו שניהן משתעבד לה מן התורה ולפיכך חל שעבודו במקום הנשואין אבל לא שיהא סך המוהר כסך של אונס ומפתה אלא בסך שיסכימו בו. וחכמים השוו מדותיהם למאתים. ע"כ. דל"נ שעל פי מה שכתבתי לעיל בשם המגיד דבלבד שלא יפחות כו' דל"ק ולא מידי. דעד כאן לא פליגי אלא ביותר משיעור אבל בפחות לכ"ע לא. והיינו לרבנן בפחות משעור דרבנן ולרשב"ג בפחות משיעור דאורייתא ופלוגתייהו דוקא ביתר וסברי רבנן דכיון דכתובה דרבנן הקילו בה ולא אזלינן בתר מקום השיעבוד כמו בחוב דעלמא ורשב"ג סובר דכתובה דאורייתא ולפיכך אזלינן בתר מקום השעבוד כמו בשאר חוב. [*ומ"ש הר"ב ואין הלכה כרשב"ג. הרמב"ם. ועיין מ"ש במ"ז פ"ח דעירובין]:
נשא אשה בקפוטקיא. אתאן לכ"ע: סליק מסכת כתובות
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(כא) (על המשנה) ארץ ישראל. ובלבד שלא יהא פחות מתקנת חכמיס' לבתולה מאתים ולאלמנה מנה, שכל הפוחת כו' [כדתנן ריש פרק ה]:
(כב) (על המשנה) בקפוטקיא. וייחד אותה על דרך. משל' מפגי שהיא קרובה לארץ ישראל. הר"מ:
(כג) (על הברטנורא) הלכך בתר שעבודא אזלינן כדין שטרי חוב. רש"י. וכתב על זה הר"נ, ואי תימא אם כן היכא דנשא בארץ ישראל דנותן לה ממעות ארץ ישראל, ואם כן לעולם יהא לה מאתים דצורי' כמו באונס ומפתה דהן של צורי כו', אלא [יש לומר] דרבן שמעון בן גמליאל סבר דאף דכתובה לאשה מן התורה אבל איזו כתובה שיסכימו בה שניהן משתעבד לה' ולפיכך חל שעבודו במקום הנישואין. ועתוי"ט:
(כד) (על המשנה) נשא כו'. אתאן לכולי עלמא:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
הכל מעלין: רפ"ק דערכין. וה"פ הכל מעלין אפילו מנוה היפה לנוה הרע וכו' כמו שפי' רע"ב ז"ל:
אחד האנשים ואחד הנשים: נוסחא אחרינא אחד האנשים ואחד הנשים ואחד עבדים [הגה"ה אכן ה"ר יהוסף לא כתב רק אחד אנשים ואחד עבדים ס"א אחד אנשים ואחד נשים ע"כ.] ולמאן דלא תני ליה הכל מעלין לאתויי עבדים עבריים רש"י ז"ל כאן וכדפירש רע"ב ז"ל. אבל רש"י ז"ל עצמו פי' שם רפ"ק לאתויי עבדים שאם יש לו עבד כנעני מהול למכור ורוצה העבד שלא ימכרנו אלא בארץ ישראל כופין את רבו להעלותו ע"כ. וכן פירש הרמב"ם ז"ל בפ"ח מהלכות עבדים וכך כתב הר"ן ז"ל בשם הראב"ד ז"ל: ולמאן דתני עבדים בהדיא במתני' לאתויי אפילו מנוה היפה לנוה הרע וכדכתיבנא:
ואין הכל מוציאין: לאתויי עבד כנעני שברח מח"ל לארץ דאמרינן ליה זבניה הכא וזיל משום ישיבת ארץ ישראל. ובטור יורה דעה סוף סי רס"ז:
הכל מעלין לירושלים: לאתויי מנוה היפה לנוה הרע ואין הכל מוציאין לשון הגמרות המוגהות על פי רש"ל ז"ל וכן הוא ג"כ בפסקי הרא"ש ז"ל וכן היא הגרסא שם בערכין:
ואין הכל מוציאין: גמ' לאתויי מאי לאתויי אפי' מנוה הרע לנוה היפה ואיידי דתני רישא וכו' ופי' רש"י ז"ל דאילו משום מנוה הרע לנוה היפה לא איצטרי' דכיון דאשמועי' דמעלין מנוה היפה לנוה הרע כ"ש דאין מוציאין אפילו מן הרע ליפה אלא איידי ע"כ: וקשה לע"ד דלא אשכחן בכוליה תלמודא בתר דקאמר זה הכלל לאתויי מאי דקאמר איידי אע"ג דאיכא למפרך וא"כ ה"נ לימא איידי ובלא זה הכלל לאתויי וכ"ש לפי מה שהגיה רש"ל ז"ל דקשה טפי. וכתבו תוס' ז"ל שם ברפ"ק דערכין וליכא למימר לאתייי עבדים דליכא חלוק בין שאר א"י לירוישלים גבי עבדים ע"כ: וכתיב בפסקי הרא"ש ז"ל דבירוש' גרסינן היא רוצה לעלות והוא אינו רוצה אין כופין אותו לעלות אחר האשה לארץ ישראל או לירושלים ודלא כמתני' דקתני אחד האנשים ואחד הנשים ופי' ה"ר מאיר ז"ל דההיא מיירי בזמן הזה ומשנתנו וברייתא דבגמרא דילן נשנו בזמן הבית ע"כ:
נשא אשה בא"י וכו': ביד פי"ו דהל' אישות סימן ו':
קפוטקיא: היא כפתור וקורין להו בערבי דמייאת ס"א קפודקיא בדלית. ופירש הרמב"ם ז"ל וייחד אותה על דרך משל מפני שסמוכה לארץ ישראל ומפני שהכתובה היא מדרבנן הקלו בה שיפרע פעם לפי מקום הנשואין ופעם לפי מקום הגירושין וכל זה כדי להקל עליו הפרעון ורשב"ג אומר יפרע לפי מקום השעבוד קסבר כתובה דאורייתא ע"כ:
רשב"ג אומר וכו': פרק בתולה נשאת (כתובות דף י') ועיין בתוס' פ' מציאות האשה דף ס"ז. ובטור א"ה סימן ק': וכתב הר"ן ז"ל וא"ת לרשב"ג כיון דכתובה דאורייתא דיליף לה מכמוהר הבתולות כדתניא בפ' קמא דמכילתין היכי מודה ברישא דנשא בארץ ישראל [כו' עי' בתוי"ט עד וחכמים השוו מדיתיהם למאתים] והפי תניא בתוספתא רשב"ג אומר כתובת אשה כמקום הנשואין אלמא דלא מאתים דצירי קאמר מדקתני סתמא כמקום הנשואין עכ"ל ז"ל בקיצור. ונלע"ד בסמיכות משנה זו להכל מעלין דמשום דקתני אחד האנשים ואחד הנשים שאפילו אשה יכולה לכוף את בעלה לעלות לא"י וליתן לה כתובתה וה"א דהואיל וכופין אותו ב"ד שיתן לה כתובתה שלפחות תהיה ידה על התחתונה שיתן לה ממעות א"י קמ"ל דאפילו בזה ידה על העליונה ונותן לה ממעות שעוברין במקום שנשאה אפילו שכן מח"ל או מקפוטקיא או מבבל:
נשא אשה בקפוטקיא וגרשה בקפוטקיא נותן לה ממעות קפוטקיא: ק"ק לע"ד דהאי בבא מילתא דפשיטא היא ואפשר דלאשמועינן דמודה בה רשב"ג תנייה. עוד אפשר לומר דהא קמ"ל דכיון שנשא אשה בקפוטקיא נותן לה ממעות קפוטקיא אע"ג שהוא מארץ ישראל לא אמרי' אדעתא דמעות היוצאות בעירו נשאה ובהכי מיתרצא נמי רישא דקתני דנשא אשה בא"י וגרשה בארץ ישראל נותן לה ממעות א"י דאשמעינן דאע"ג שהוא מעיר קפוטקיא נותן לה ממעות ארץ ישראל. ועם מ"ש התוי"ט בשם הר"ן ז"ל יתורץ נמי להודיעך דמודה בה רשב"ג תנייה ומן הטעם שכתב בשמו ז"ל:
בילא"ו יחלצית"ו סליק פירקא.
וסליקא לה מסכת כתובות. בעזרת שוכן ערבות. אלהי האבות: בעה"י אשר חיינו בידו מסורים. והוא מתיר אסורים. נתחיל מסכת נדרים:
תפארת ישראל
יכין
הכל מעלין לארץ ישראל: ר"ל כל אדם יכול להכריח כל בני ביתו לעלות לא"י אפילו מנוה יפה לרעה, או מעיר שרובה ישראל לרוב עכו"ם:
ואחד הנשים: איש ואשתו יוכלו להכריח זל"ז לעלות לדור בא"י שכשימאן הוא יוקנס ליתן לה הכתובה, וכשתמאן היא תפסיד הכתובה:
: דאפילו לעבד עברי יוכל להכריח לעלות, ואפילו לעבד כנעני לא יוכל להכריח שיצא:
וגירשה בקפוטקיא: נקט למשל עיר שסמוכה לא"י, שמעותיה גדולות מא"י:
נותן לה ממעות ארץ ישראל: דמדכתובה מד"ס הקילו בחשלומין:
נותן לה ממעות קפוטקיא: ס"ל כתובה דאורייתא ואזלינן בתר מקום השיעבוד, ולא קיי"ל כן, ואע"ג שכתב בכתובה דחזי ליכי מדאורייתא. היינו שאתן לך מאתים דחזי ליכי, בכסף דאורייתא, וקאי מלת דאורייתא אמטבע ולא על דחזי ליכי [ב"ש ס"ו י"ד]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת