משנה כתובות ו ה
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת כתובות · פרק ו · משנה ה | >>
המשיא את בתו סתם, לא יפחות לה מחמישים יא זוז.
פסק להכניסה ערומה, לא יאמר הבעל: כשאכניסה לביתי אכסנה בכסותי, אלא מכסה ועודה בבית אביה.
וכן המשיא את היתומה, לא יפחות לה מחמישים זוז.
אם יש בכיס, מפרנסין אותה לפי כבודהיב.
הַמַּשִּׂיא אֶת בִּתּוֹ סְתָם, לֹא יִפְחֹת לָהּ מֵחֲמִשִּׁים זוּז.
- פָּסַק לְהַכְנִיסָהּ עֲרֻמָּה,
- לֹא יֹאמַר הַבַּעַל: כְּשֶׁאַכְנִיסָהּ לְבֵיתִי אֲכַסֶּנָּה בִּכְסוּתִי,
- אֶלָּא מְכַסָּהּ וְעוֹדָהּ בְּבֵית אָבִיהָ.
- וְכֵן הַמַּשִּׂיא אֶת הַיְּתוֹמָה,
- לֹא יִפְחֹת לָהּ מֵחֲמִשִּׁים זוּז;
- אִם יֵשׁ בַּכִּיס,
- מְפַרְנְסִין אוֹתָהּ לְפִי כְּבוֹדָהּ:
המשיא את בתו - סתם,
- לא יפחות לה - מחמישים זוז.
- פסק - להכניסה ערומה,
- לא יאמר הבעל:
- "לכשתבוא אל ביתי - אכסה בכסותי",
- אלא מכסה - ועודה בבית אביה.
- לא יאמר הבעל:
- וכן המשיאין - את היתומה,
- לא יפחתו לה - מחמישים זוז.
- אם יש בכיס -
- מפרנסין אותה - לפי כבודה.
רוצה לומר באומרו אם יש בכיס - כיס של צדקה.
והלכה כרבי יהודה, דסבר שעושין אומדם לפי מה שנדע מדעת האב בה וכבודו. ואם אין לנו ראיה שנוכל לעמוד על דעת האב ינתן לה עשור מכל הנכסים. ובתנאי מגוף הקרקעות או מסך דמיהן, אבל מטלטלין אין להם עשור.
והוא העניין של נדונייא בין שהיא באומדן או עשור, הוא הנקרא פרנסה סתם. וזה שהבת כשהיא ניזונת מנכסי אביה לפי מה שבארנו ונשאת, הרי היא מוציאה אחר נשואיה מה שראוי לה מן הפרנסה, ואפילו לא הזהירה לאחים בשעת הנשואין ולא תבעה מהם הפרנסה.
ואם לא היתה ניזונת מנכסי יתומים ונשאת והיא קטנה, ולא ערערה על האחין ולא תבעה פרנסה, לא נאמר כבר נתפייסה דעתה ולא תוכל להוציא מן האחין אחר הנשואין שום דבר, אלא הרי היא מוציאה לפי שהיא קטנה.
ואם לא נשאת אלא אחר שהיא נערה, ופסקו מלתת מזונותיה ולא תבעה הפרנסה כבר נתפייסה, ואם לא פסקו האחין מלתת לה מזונותיה לא אבדה פרנסתה.
וכשבגרה אין לה מזונות, כמו שבארנו בפרק רביעי (הלכה י), ואחר כך נשאת הרי זו צריכה למחות, ואפילו פייסה אותם והיתה נזונת מנכסיהם. ואם לא מחתה הרי זו נתפייסה, ואין לה פרנסה אחר הנשואין ואינה יכולה להוציאה:
וכן המשיא את היתומה - גבאי צדקה:
אם יש בכיס - של צדקה:
המשיא את בתו כו'. כתב המגיד רפ"כ מה"א מדכתיב (ירמיה כט) ואת בנותיכם תתנו וכו' כמו שכתבתי במשנה י' פ"ד:
לא יפחות לה מחמשים זוז. מפרש בגמרא כסף מדינה מדתנן אם יש בכיס כו' ואי אמרת צורי כמה יהבינן לה. והקשו בתוס' דתיפוק ליה דכל של דבריהם של מדינה [כמו שכתבתי במשנה ב' פ"ק דכתובות] וי"ל דדוקא בסלע אמרו זה הכלל אבל לא בזוזי ומנה וכו' ע"כ ולפי דהני חמשין זוזי של מדינה לפיכך כתב הרמב"ם בפ"ך מהלכות אישות לא יפחות לה מכסות שפוסקים לאשת עני שבישראל:
אם יש בכיס מפרנסים אותה לפי כבודה. ל' הר"ן ואפשר שחמשים זוז נותנים לה אפילו אינם בכיס שמחייבים את הגבאים ללוות דאי בישנן בכיס דוקא מאי איריא חמשים אפילו טובא נמי לפי כבודה ופלוגתא היא בירושלמי. אמר רבי חנינא זאת אומרת שאומרים לפרנסים ללוות פתר לה בשאין בכיס אבל יש בכיס מוסיף אמר רבי יוסי זאת אומרת שאין לפרנסים ללוות פתר לה כשיש בכיס אבל אין בכיס פוחת. משמע דרבי יוסי הכי מפרש לה אם יש בכיס לפרנס אחרות אם תבאנה היום או מחר מפרנסים אותה לפי כבודה אבל אפילו יש בכיס כדי לפרנס זו בלבד לפי כבודה אין נותנין לה כל מה שיש בכיס עכ"ל. ובב"י טור י"ד סימן רנ"ז [כתב] בשם הגה"ת מרדכי דבבא בתרא שכתבו בשם א"ז דבירושלמי משמע שהגבאים צריכין להלוות וכו' ולא הזכיר שיש בה מחלוקת ואפשר משום דפשטא דמתניתין דייקא טפי כאותו מאן דאמר הילכך נקטינן אליביה:
(יא) (על המשנה) מחמשים זוז. מפרש בגמרא כסף מדינה. כדתנן אם יש בכיס כו', ואי אמרת צורי כמה יהבינן לה. ועיין תוי"ט:
(יב) (על המשנה) לפי כבודה. ואפשר שחמשים זוז נותנין לה אפילו אינם בכיס, שמחייבין את הגבאים ללוות. דאי בישנן בכיס דוקא, מאי איריא חמשים אפילו טובא נמי לפי כבודה. הר"נ. ועיין תוי"ט:
המשיא את בתו סתם וכו': מבואר הוא קשר משנה זו עם שלפניה דברישא קתני פסקה לו אלף דינר שהוא עסקא רבא ובתר הכי קתני פסקה לו כספים סלעא נעשה ששה דינרין דהיינו עסקא זוטא כדכתיבנא וקתני נמי בינייהו שומא רבא ושומא זוטא כדכתיבנא והשתא קתני דעני שבעניים לא יפחות מחמשים זוז אם הוא משיא בתו סתם ובתר הכי קתני גרוע שבכולן דהיינו פסק להכניסה ערומה ובתר הכי קתני דאפי' הנשאית מארנקי של צדקה דינה כעני שבעניים ואפשר דגם היתומה הנשאת על ידי גבאי צדקה אם נתפייס להכניסה ערומה לא יאמר הבעל לכשתביא לביתי אכסנה בכסיתי אלא מכסה ועודה בבית אפיטרופסיה אלא שאינו דרך לפסוק הגבאי תנאי על הבעל להכניסה ערומה כמו שאפשר שיעשה האב משום הכי לא קתני ליה רק גבי אב כך נלע"ד: וביד רפ"כ דהלכות אישות וסי' ב': ובטור א"ה סי' נ"ח:
לא יפחות לה מחמשים זוז: הכא נמי אמר אביי דהיינו זוזי מדינה שהן ששה דינרין ורביע צורי כדכתבינן לעיל בפ' אע"פ סוף סי' ח' גבי שיעור שפוסקי' לעני שבישראל דאי זוזים צוריות היכי תני בסיפא אם יש בכיס וכו' מה יותר מחמשים זוזים של צור יתנו לה מכיס הצדקה. וכתוב בשלטי הגבורים שאין יכולין לתבוע מן האב יותר אפי' היה עשיר גדול ע"כ וכן דקדק ג"כ המגיד משנה מלשון הרמב"ם ז"ל שם ר"פ עשרים שכתב בד"א כשהיה האב עני אבל אם היה עשיר הרי זה ראוי ליתן לה כפי עשרו ע"כ. ומדלא קאמר ה"ז חייב משמע דאין כופין אותו ליתן יותר אבל לשון הטור שם בד"א בעני אבל בעשיר צריך שיתן לפי כבודו ע"כ:
אכסנה בכסותי: צריך לדקדק מאי בכסותי דקתני ואפשר לומר דלרבותא נקטיה דאע"ג דקאמר לכשתבא לביתי אכסנה בכסיתי כלומר כפי כבודי ועשרי ואם אתם מחייבים אותי לכסותה בעודה בבית אביה לא אכסנה כפי כבודי רק כפי הראוי לה וסד"א כיון דלתועלת האשה קאמר שמעי' ליה קמ"ל דמכסה בעודה בבית אביה אפי' שאינו מכסה לפי כבודו ועשרו רק לפי כבוד אביה ואחר שתנשא עמו לאו כל כמיניה לכסותה כפי כבוד אביה דעל כרחו עולה עמו כך נלע"ד. ומ"מ נראה דיותר נכון דכיון דקיימא לן כמ"ד דבדבר שבממון תנאו קייים אם התנה קודם נשואין ע"מ שלא תעלה עמו או ע"מ שתרד עמו דבריו קיימין:
אם יש בכיס כו': בטור י"ד סי' ר"ן:
יכין
לא יפחות לה מחמשים זוז: כסף מדינה, שכל דינר כסף משקלו י"ב שעורות:
לא יפחות לה: הגבאים:
אם יש בכיס: של צדקה:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת