תפארת ישראל על כתובות ו

משנה כתובות, פרק ו':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

<< · תפארת ישראל · על כתובות · ו · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

יכין

משנה א

וירושתה:    מה שירשה:

הוא אוכל פירות בחייה:    והקרן תקח כשימות או כשיגרשנה:

בושתה ופגמה שלה:    כשחבלה אדם, שמשלם נזק [הוא פגם, מה שנפגם דמיה שהיתה שוה קודם שנחבלה] וצער ורפוי ושבת ובושת, הצער פשיטא דדידה, ושבת ורפוי פשיטא דלבעל, אבל בושת ונזק קמ"ל דלאשה [(שו"ע אה"ע, פג)]:

בזמן שבסתר:    נזק, שפצעה במקום סתר שבגוף, ובושת שביישה בינו לבינה:

ובזמן שבגלוי:    דכשהזיקה במקום גלוי שבגוף, או שביישה בפרהסיא, נמאסת בעיניו וגם הבושת שלו:

והוא אוכל פירות:    בחייה כשאר נכסי מלוג, דכשתמות ירשנה. וקיי"ל כר"י [שם]:

משנה ב

ומת חתנו:    קודם שנתן, ונפלה לפני יבם:

ולך אי אפשי ליתן:    וחולץ, או מיבם בחנם, ואילו אחיו, היה מוציא ממנו בדיינים [נ"א]:

משנה ג

הוא פוסק כנגדן חמשה עשר מנה:    מדמרויח בנדוניא. ואינו כרבית, דהרי גם במגרשה מיד נמי יוסף שליש, ותו דלא קבלה בתורת הלואה, רק בתנאי שכשתמות ירשנה:

וכנגד השום:    ר"ל בהכניסה לו מטלטלין שצריך לשום אותן:

הוא פוסק פחות חומש:    חומש מלגיו שהוא ששית מלבר מדדרך לשום כך טפי משווין מפני הכבוד:

שום במנה ושוה מנה:    ר"ל אם פסק לכתוב לה שהכניסה לו שום במנה, ועתה מכנסת לו שום ששוה מנה בשוק:

אין לו אלא מנה:    ואינו יכול לומר תנו לי עוד חמישיתו, שהרי אמרו לפחות חומש, דהיינו רק באינו שוה כמו ששמו [והיינו שומא דידה דקאמר בש"ס] אבל א"צ להוסיף שליש מדלא קבל מעות בעין:

שום במנה:    רצה לומר ואם תרצה שיכתבו בכתובתה שהכניסה לו שום במנה:

היא נותנת שלשים ואחד סלע ודינר:    שהן קכ"ה דנרין, דהיינו מנה וחומשו:

ובארבע מאות:    ר"ל ואם תרצה שיכתוב בכתובתה ת'. ונ"ל דקמ"ל בין בהיותר קטנה שבכתובות שהיא ק', ובין בהיותר גדולה שבכתובות, שהיה מורגל להיות ת' [כפ"ק מ"ה], בכולן פוחת חומש:

היא נותנת חמש מאות:    ולתוס' ה"פ דבפסקו לו בזה"ל, שתכניס לו "שום במנה ושוה מנה", אז א"צ שתכניס לו מטלטלין שיהיו נשומין חומש יותר, אבל כשפסקה "להכניס לו שום במנה", אז צריכה להכניס הנישום קכ"ה דינר, וכ"כ בהתחייבה "בשום בת", צריכה שתכניס שום בת"ק:

הוא פוסק פחות חומש:    ר"ל וכ"כ מה שהחתן מתחייב לייחד לה כלים לכתובתה, שרגילין ג"כ לשומן יותר משוויין, כותב בכתובה שקבלתן בפחות חומש מהשומא:

משנה ד

פסקה להכניס לו כספים:    מעות בעין:

סלע כסף נעשה ששה דינרים:    קמ"ל בין באלף דינרין [כמ"ג] אף דנפיש אחריותן, ובין במועט כסלע, דלא נפיש רווחה דבעל, בכולן מוסיף שליש:

החתן מקבל עליו עשרה דינרין לקופה:    של בשמים שתתקשט בהן:

לכל מנה ומנה:    שהכניסה לי:

רבן שמעון בן גמליאל אומר הכל כמנהג המדינה:    אכולהו קאי, והכי קיי"ל [אה"ע סס"ו] ואילה"ק דוכי ס"ד דלפליג ת"ק בהא שיצטרך ליתן לה טפי ממנהג. דנ"ל דה"ק ר"ג דאין צריך ליתן לה בשמים להתקשט לפי שיעור נדוניא שהכניסה, אלא נותן לה כפי שיעור הבשמים שמתקשטות בהן הנשים שאינן נשואות או כשלא הכניסה כלום לבית בעלה:

משנה ה

לא יפחות לה מחמשים זוז:    כסף מדינה, שכל דינר כסף משקלו י"ב שעורות:

לא יפחות לה:    הגבאים:

אם יש בכיס:    של צדקה:

משנה ו

יתומה שהשיאתה אמה או אחיה מדעתה:    ר"ל אפילו נתרצית:

או בחמשים זוז:    קמ"ל ק' אף שהוסיפו לה יותר מהראוי כנ"ל, וקמ"ל נ' דאפ"ה אינה מוציאה עד שתגדיל:

מה שראוי להנתן לה:    דהיינו עישור נכסי של הירושה, ואפילו מראוי נוטלת. וי"א רק עישור קרקעות [קי"ג]:

רבי יהודה אומר אם השיא:    האב:

ינתן לשניה כדרך שנתן לראשונה:    ורק בלא ידעינן דעתיה דאב יהבינן עישור נכסי:

אלא שמין את הנכסים ונותנין לה:    כפי שיתן אדם שהוא קמצן או וותרן כמוהו ובלא ידעינן דעתיה, נותנין לה עישור נכסי, וקיי"ל כר"י. ודוקא בסתם אבל בידעינן שנשתנה דעתיה או עשרו, אזלינן בתר דעתו האחרונה [שם]:

משנה ז

המשליש מעות לבתו:    לקנות לה שדה, או לנדוניא כשתנשא ומת:

והיא אומרת נאמן בעלי:    ר"ל ארוסי, שלא יעכבם לעצמו, תנם לו:

יעשה השליש מה שהושלש בידו:    אפילו אם רצונה ג"כ שיקנה הבעל שדה כדברי אביה, אפ"ה לא יתנו עד שתנשא, דמצוה לקיים דברי המת, אפילו צוה כשהיה בריא, ובצוה שכיב מרע, דבריו ככתובים ומסורין, אפילו לא השלישם מתחלה לכך:

רבי יוסי אומר וכי אינה אלא שדה:    ר"ל ולו יהא שכבר קנו לה:

הרי היא מכורה מעכשיו:    להכי שומעין לה אפילו אינה רוצה לקנות שדה, ור"מ ס"ל שאינה יכולה למכור:

במה דברים אמורים בגדולה:    בש"ס קאמר חסורי מחסרא וה"ק, מן הנשואין לכ"ע הרשות בידה, כי פליגי בארוסין, במה דברים אמורים בגדולה וכו':