רמב"ם על כתובות ו
כתובות פרק ו
עריכה- ראו גם: נוסח המשנה כתובות ו רמבם
פגמה - הוא שיחתוך אבר מאבריה, או שיחדש מום בגופה מסיבת מכות או כל כיוצא בזה. רואין אותה כאילו היא שפחה הנמכרת בשוק, וכל מה שנפחת מדמיה זה הוא פגמה.
והלכה כרבי יהודה:
( ראו משנה ד' )
( ראו משנה ד' )
אמר אם הוציאה האשה בנדוניא זהב בעין כותב לה בתוספת החצי, ואם הוציאה בגדים ותכשיטין והדומה להם מן החפצים כותב לה בפחות החומש.
ושום - הוא הערך והשיעור שמשערין בו העניינים שהוציאה.
וטעם לזה שהזהב בעצמו ירויח בו ויתעסק בו, והבגדים והתכשיטין התועלת לעצמה שהיא לובשת אותם ומתקשטת בהם, ולכך אם פסקה אלף דינר כותב לה חמשה עשר מנה שהוא אלף וחמש מאות.
ואמרו שום במנה נותנת אחד ושלשים ודינר - רוצה לומר שהיא כשהוציאוה שום, לא יכתוב לה מנה בכתובתה אלא אם היו דמי אלו הבגדים ותכשיטיהן ודומיהן אחד ושלשים סלע ודינר אחד, שסך הכל מאה וחמישה ועשרים דינרין. וזהו לפי מה שאמרנו שהוא כותב פחות חומש. וכמו כן אם הוציאוה שיעור חמש מאות, כותב לה ארבע מאות. ואמנם זכר שני דמיונים, להודיעך שהשום לעולם בפחות חומש, בין מעט בין הרבה.
ואמרו גם כן סלעים יעשה ששה דינר - רוצה לומר מה שבארנו שהממון בעצמו כותב בתוספת החצי, לפי שהסלע ארבעה דינרים. ואמנם חזר זה העניין, ואף על פי שהקדימו בדמיון "פסקה להכניס אלף דינר כותב לה חמש עשרה מנה", להודיעך כמו כן בתוספת שהוא החצי בין במעט בין בהרבה, ואפילו לא הוציאה אלא סלע כותב לה ששה דינרים.
וקופה - היא קופה של בשמים, רוצה לומר מה שהיא צריכה מן הבשמים ודומיהן.
והלכה כרבן שמעון בן גמליאל, בכל מה שזכרנו מן התוספת והפחות וזולתה:
רוצה לומר באומרו אם יש בכיס - כיס של צדקה.
והלכה כרבי יהודה, דסבר שעושין אומדם לפי מה שנדע מדעת האב בה וכבודו. ואם אין לנו ראיה שנוכל לעמוד על דעת האב ינתן לה עשור מכל הנכסים. ובתנאי מגוף הקרקעות או מסך דמיהן, אבל מטלטלין אין להם עשור.
והוא העניין של נדונייא בין שהיא באומדן או עשור, הוא הנקרא פרנסה סתם. וזה שהבת כשהיא ניזונת מנכסי אביה לפי מה שבארנו ונשאת, הרי היא מוציאה אחר נשואיה מה שראוי לה מן הפרנסה, ואפילו לא הזהירה לאחים בשעת הנשואין ולא תבעה מהם הפרנסה.
ואם לא היתה ניזונת מנכסי יתומים ונשאת והיא קטנה, ולא ערערה על האחין ולא תבעה פרנסה, לא נאמר כבר נתפייסה דעתה ולא תוכל להוציא מן האחין אחר הנשואין שום דבר, אלא הרי היא מוציאה לפי שהיא קטנה.
ואם לא נשאת אלא אחר שהיא נערה, ופסקו מלתת מזונותיה ולא תבעה הפרנסה כבר נתפייסה, ואם לא פסקו האחין מלתת לה מזונותיה לא אבדה פרנסתה.
וכשבגרה אין לה מזונות, כמו שבארנו בפרק רביעי (הלכה י), ואחר כך נשאת הרי זו צריכה למחות, ואפילו פייסה אותם והיתה נזונת מנכסיהם. ואם לא מחתה הרי זו נתפייסה, ואין לה פרנסה אחר הנשואין ואינה יכולה להוציאה:
( ראו משנה ה' )
יעשה שליש מה שהושלש בידו - הוא שיעשה בו מה שצוה האב, ואין שומעין לה ואין נותנין לבעל שום דבר.
וזה כשהיא מאורסת, אבל אחר הנשואין הרי היא עושה מנכסיה מה שהיא רוצה, אלא אם היתה קטנה. לפי שמחלוקת רבי מאיר ורבי יוסי אינו אלא בגדולה מן האירוסין.
והלכה כרבי מאיר:
משנה כתובות, פרק ו':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב