משנה כריתות ה ד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת כריתות · פרק ה · משנה ד | >>
חתיכה של חולין וחתיכה של קדש, אכל אחת מהן ואין ידוע איזו מהן אכל, פטור.
רבי עקיבא מחייב באשם תלוי.
אכל את השניה, מביא אשם ודאי.
אכל אחד את הראשונה, ובא אחר ואכל את השניה, זה מביא אשם תלוי וזה יב מביא אשם תלוי, דברי רבי עקיבא.
רבי שמעון אומר, שניהם מביאים אשם אחד.
רבי יוסי אומר, אין שנים מביאים אשם אחד.
משנה מנוקדת
חֲתִיכָה שֶׁל חֻלִּין וַחֲתִיכָה שֶׁל קֹדֶשׁ,
- אָכַל אַחַת מֵהֶן
- וְאֵין יָדוּעַ אֵיזוֹ מֵהֶן אָכַל,
- פָּטוּר;
- רַבִּי עֲקִיבָא מְחַיֵּב בְּאָשָׁם תָּלוּי.
- אָכַל אֶת הַשְּׁנִיָּה,
- מֵבִיא אָשָׁם וַדַּאי.
- אָכַל אֶחָד אֶת הָרִאשׁוֹנָה,
- וּבָא אַחֵר וְאָכַל אֶת הַשְּׁנִיָּה,
- זֶה מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי
- וְזֶה מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי,
- דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא.
- רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר,
- שְׁנֵיהֶם מְבִיאִים אָשָׁם אֶחָד;
- רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:
- אֵין שְׁנַיִם מְבִיאִים אָשָׁם אֶחָד:
נוסח הרמב"ם
חתיכה של חולין, וחתיכה של קודש -
- אכל את אחת מהן,
- ואין ידוע איזו מהן אכל - פטור.
- רבי עקיבה - מחייב באשם תלוי.
- אכל את השניה - מביא אשם ודאי.
- אכל אחד את הראשונה,
- ובא אחר, ואכל את השניה -
- זה מביא אשם תלוי, וזה מביא אשם תלוי - דברי רבי עקיבה.
- רבי שמעון אומר: שניהם מביאין אשם אחד.
- רבי יוסי אומר: אין שנים מביאין אשם אחד.
פירוש הרמב"ם
כבר ידעת שרבי עקיבא מחייב בספק מעילות אשם תלוי, וזהו שאכל חתיכה של קדש כבר מעל שכבר נהנה מן ההקדש בשגגה, ולפיכך חייב על אחד משניהם אשם תלוי.
ורבי יוסי הוא תנא קמא בעצמו ואין חולק עליו, רוצה לומר שדעתו שאין חייב על ספק מעילה אשם תלוי.
וכן הלכה:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
ור' עקיבא מחייב - ר' עקיבא לטעמיה, דמחייב אשם תלוי על ספק מעילות:
שניהם מביאין אשם אחד - בשותפות, ויאמר זה לזה אם אתה אכלת החתיכה של קודש יהא חלקי מחול לך ויהא אשם כולו עליך:
אין שנים מביאים אשם אחד - דלית ליה תנאי בקרבנות יג, אלא אם כדברי חכמים שניהם פטורים, אי כר' עקיבא כל אחד מביא אשם תלוי. והלכה כחכמים שאין מביאים אשם תלוי על ספק מעילות:
פירוש תוספות יום טוב
ובא אחר ואכל את השניה כו'. וזה מביא אשם תלוי. דלא בעי חתיכה משתי חתיכות כך פירש"י במתני' ו'. וטעמא דהתם איתא הכי בגמ' משום דר"י. ומ"מ ודאי דה"ה הכא. ואע"ג דבעידנא דאכל השני את השניה. אין כאן אלא חתיכה אחת. הא אמרינן בגמ' דף י"ח. דכיון דאיקבע איסורא מעיקרא חייב אבל למ"ד דטעמא דבעינן חתיכה משתי חתיכות משום דמצוות קרינן וכדכתבתי ברפ"ד דיראה דאותו טעם ס"ל סתמא דגמ'. קאמרינן דאה"נ דפטור. דבעידנא דאכל השני ליכא מצוות. וקשיא לי על הכ"מ דלעיל שם הניח הרמב"ם בצ"ע דלא פסק לטעמא דמצוות קרינן והכא ג"כ לא פסק כן. ולא השיגו. ואפשר דסמך על מ"ש לעיל כיון שהרמב"ם כתב בכאן כמו שבארנו ורמז אדלעיל:
שניהם מביאים אשם אחד. עמ"ש במשנה ב' פ"ח דזבחים:
רבי יוסי אומר אין שנים כו'. כתב הר"ב דלית ליה תנאי בקרבנות. כלומר הבא על חטא כדתנן בס"פ דדוקא בחטאת אין שנים כו'. ואשם תלוי נמי במקום חטאת הוא בא. ועמ"ש במשנה ז':
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(יב) (על המשנה) וזה כו'. דלא בעי חתיכה משני חתיכות כו' דכיון דאיקבע איסורא מעיקרא חייב כו'. עתוי"ט:
(יג) (על הברטנורא) כלומר הבא על חטא כדתנן בסוף פירקין דדוקא בחטאת אין שנים כו' ואשם תלוי נמי במקום חטאת הוא בא:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
חתיכה של חולין וחתיכה של קדש: תוס' פ"ק דסוכה דף ו' ודפ' כל היד (נדה דף ט"ו) וירושלמי פ' החולץ דף ה' רק שאינו מוזכר שם ר"ע:
זה מביא אשם תלוי וזה מביא אשם תלוי דברי ר"ע: לעיל בפ' ספק אכל דף י"ח כתוב בתוספי הרא"ש ז"ל השני מביא אשם תלוי שלא מן הדין קאמר כי ההיא ברייתא דהתם ור"ע ס"ל כר"א דאמר לקמן בפ' בתרא מתנדב אדם אשם תלוי ומייתי ומתנה כדמשני התם בגמרא אי אכל ראשון חולין ודאי השני אכל קדש ונהוי ליה כפרה מספיקא ואי ראשון קדש אכל הא דלשני לא הוי חולין בעזרה דאומר דלהוי נדבה כדברי ר' אליעזר ע"כ:
רש"א שניהם מביאים אשם א'.: ר"ש ור"י תרוייהו סברי דאין מביאין אשם תלוי על ספק מעילות ואשם ודאי בעי ידיעה בתחלה ובהא פליגי ר"ש סבר דמיקרי שפיר ידיעה כיון שבודאי אחד מהן אכל קדש ובשבילו יהיה האשם וכן הוי טעמא גבי חטאת דלכ"ע בעי ידיעה בתחלה וקאמר שניהם מביאים חטאת אחת אלמא חשיב ליה ידיעה ור' יוסי סבר דלא מיקרי ידיעה כיון דאין ידוע מי הוא החוטא. וקשה לר"ע דאמר זה מביא אשם תלוי וזה מביא אשם תלוי אמאי אין שניהם מביאים אשם אחד על תנאי ובין מיקרי ידיעה ובין לא מיקרי ידיעה הא לא בעי ר"ע ידיעה בתחלה. וי"ל דאה"נ דר"ע מודה דבין שניהם יכולין להביא אשם בתנאי ויפטרו. אבל אתא לאשמועינן שאם האחד איננו כגון שמת או הלך למדינת הים שמביא אשם תלוי על ספק מעילתו. ומיהו קשה כיון דאיירינן בחתיכה אחת דהויא מעילה מועטת א"כ אמאי אינו מביא אשם תלוי עם מעילתו ויפטר לעולם. וי"ל דאה"נ שכך יעשה אלא אתא לאשמועינן דיכולין להביא אשם תלוי דסד"א ידיעה מיקרי דשניהם יודעים ודאי שאחד מהם אכל קדש ולא מצי לאתויי אשם תלוי קמ"ל תוספי הרא"ש ז"ל. וביד פ"ט דהלכות שגגות סימן י"ב:
תפארת ישראל
יכין
רבי עקיבא מחייב באשם תלוי: לטעמי' במשנה ב', דמחייב אשם תלוי בספק מעילות:
וזה מביא אשם תלוי: למ"ד דאינו חייב אשם תלוי עד שיהי' ב' חתיכות לפניו בשעת אכיל', דמצוות כתיב [כש"ס די"ח], א"כ הול"ל הכא דהשני פטור, דהרי כשאכל השנייה לא היה רק חתיכה א'. י"ל דמתני' ר"א היא, דס"ל דבאכל חלב כוי חייב אשם תלוי, דא"צ ב' חתיכות. ומה"ט רשאי נמי להביא אשם תלוי בנדבה [כפ"ו מ"ג] [אבל אי"ל דמיירי שאכלו שניהן ביחד, ובידי אדם אפשר לצמצם [כתוס' חולין כ"ח ב'], וראשונה ושנייה דנקט, לאו דוקא, רק ר"ל שבעוד שזה אכל זו בא אחר ואכל שנייה. ליתא, דעכ"פ לישנא דמתני' ובא אחר ואכל שנייה לא משמע הכי. מיהו קק"ל דאפילו נימא דמתני' ר"א היא, עכ"פ למה לא מקשי לעיל [די"ח] מהך מתני' להנך אמוראי דלעיל. וי"ל. אמנם אנן קיי"ל דא"צ חתיכה מב' חתיכות רק בדאיקבע איסורא סגי. דהיינו דכשידע שהיה כאן פ"א איסור, חייב אשם תלוי כשאכל החתיכה:
רבי שמעון אומר שניהם מביאים אשם אחד: בשותפות, ומתנים שכל מי שאכל חתיכת הקודש, יהיה חלק חבירו בהקרבן מחול לו. ויביאו האשם בלי סמיכה, דמדצריך לסמוך בכל כחו, הרי אותו שא"צ לסמוך עביד עבודה בקדשים. וכיון דלא אפשר לא מעכב:
רבי יוסי אומר אין שנים מביאים אשם אחד: דס"ל דלא מהני תנאי בקרבן שבא על חטא. והכי קיי"ל [רמב"ם פ"ח משגגות]. וקיי"ל נמי כחכמים דאין אשם תלוי בא כלל על ספק מעילה:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת