עיקר תוי"ט על כריתות ה

משנה כריתות, פרק ה':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

(א)

(א) (על המשנה) בחיה כו'. ילפי' להו בגמ' מקראי:

(ב) (על המשנה) דם כו'. פי' הר"ב בב"ק ובחולין. נחירה שתוחב הסכין בנחיריו וחותך. ועקירה שעוקר הסימנין ממקום חבורן. וכ' התוס' אבל קשה כיון שאינה מתה ע"י כך והל"מ שהוא פסולה [כששוחט אח"כ]. א"כ דמה אינה בכרת כיון שאין הנשמה יוצאת בו. לכך צ"ל דם משחיטה שהיתה לאחר עיקור. ועתוי"ט בשם הרמב"ן:

(ג) (על הברטנורא) ל' רש"י בתחלה שחור ואח"כ יוצא אדום ושתיהן בשתיתה בלא קילוח ברחוק ואח"כ מקלח ובסוף כשהדם מתמעט שותת ויורד ע"כ. והאי דם הקזה ר"ל הקזת ב"ח שאסר דמו. שדם האדם אין חייבים עליו. הר"מ:

(ד) (על המשנה) שהנפש כו'. וה"ה דבדם שחיטה ונחירה ועיקור בעינן שהנפש יוצאה בו. אלא לא איצטריך למימר רק גבי דם הקז' שאין רגיל שיקיז דם לבהמתו עד שיצא לה דם הנפש. תוס'. ועתוי"ט:

(ה) (על הברטנורא) ודם דגים טמאים אסור. ואין לוקים עליו משום דם ולא משום שרץ המים. ועתוי"ט:

(ו) (על הברטנורא) ולא הצריך שום הוכחה לדם חגבים ובגמ' לא אתמר אלא בדגים. וצ"ע אם ה"ה בחג אי לא:

(ז) (על המשנה) מחייב. ומודה ר"י לענין כפרה. שנאמר כי הדם הוא בנפש יכפר דם שהנפש יוצאה בו מכפר כו' והכא היינו טעמא דמרבי ליה מכל דם. גמ':

(ב)

(ח) (על המשנה) מחייב כו'. פליגי בדרשא דקראי בגמ':

(ט) (על הברטנורא) פי' בחטאת קבועה:

(י) (על הברטנורא) דאם ספק מאי קאמר פשיטא דספק הוא לו:

(יא) (על המשנה) שממין. לא בעי אתויי אשם ודאי דלא בעי ידיעה לכתחילה כמו בחטאת. שאם היה ספק מביא א"ת ולכי מתודה מביא חטאתו. גמ':

(ג)

.אין פירוש למשנה זו

(ד)

(יב) (על המשנה) וזה כו'. דלא בעי חתיכה משני חתיכות כו' דכיון דאיקבע איסורא מעיקרא חייב כו'. עתוי"ט:

(יג) (על הברטנורא) כלומר הבא על חטא כדתנן בסוף פירקין דדוקא בחטאת אין שנים כו' ואשם תלוי נמי במקום חטאת הוא בא:

(ה)

(יד) (על המשנה) חתיכה כו'. והוא שומן דמיחלף בחלב. והכא משום דלקמן תני קדש תני הכא חולין:

(טו) (על הברטנורא) גמ' ובברייתא דבהדיא אמר ר"י הכי:

(ו)

(טז) (על הברטנורא) ור"ע [נמי] מחייב בזה. מחמת החלב ומחמת הקדש אחת. לפי שאשם תלוי אחד הוא צריך להביא על שתי הספקות יחד. הר"מ:

(ז)

.אין פירוש למשנה זו

(ח)

(יז) (על הברטנורא) גמ' והא יש אוכל אכילה אחת רפ"ג מ"ד. דקתני ביה נותר. וקתני מביא ד' חטאת ואשם א' א"ל ההיא בגסה [באכילה גסה] וההיא בדקה. א"נ ההיא בימות הגשמים. הכא בימות החמה דמסרחת הבשר:

(יח) (על המשנה) ר"ש כו'. דבמוקדשין ס"ל דגלי רחמנא דאיסור חל על איסור והשתא ל"ק ממ"ד פ"ג דשבועות, ותמוה דבגמ' הקשו זה מברייתא ולא הקשו ממשנה דשבועות. ועתוי"ט: