רש"י על הש"ס/כריתות/פרק ה

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו
גמרא על הפרק
ראשונים על הפרק: רש"י | תוספות | רבינו גרשום |
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש |
על ש"ס: רש"י | ראשונים | אחרונים




להקדים איכא בינייהו - שנתכוין להדליק תחלה ואחר כך לכבות והדליק וכבה בחתייה אחת תנא קמא חייש למוקדם ומאוחר הילכך לתרתי ליכא לחיוביה דשמא כבה תחילה ולמפטריה בולא כלום נמי לא דנהי דאקדומי לא אקדמיה אחורי נמי לא אחר הילכך מחייב חדא ורבי אליעזר לא חייש למוקדם ולמאוחר הילכך מחייב תרתי:

רב אשי אמר שנתכוין לכבות - ולא להבעיר שלא היה יודע שסוף תחתונות להבעיר:

שאינה צריכה לגופה - כגון זה שאינו צריך להבעירן אלא להתחמם בחתייתן ומכל מקום יודע היה שיתבערו ועל מנת כן עשה וה"ל מתכוון מיהו מלאכה שאינה צריכה לגופה הויא הך הבערה:

פרק חמישי - דם שחיטה


מתני' אכל דם שחיטה בבהמה - בין בבהמה בין בחיה בין בעופות:

בין דם נחירה ובין דם עיקור - שעקר סימניהם:

ובין דם ההקזה שהנשמה יוצאה בו חייבין עליו - כרת דדם הנפש הן ובגמ' מפרש איזהו דם היקז שהנפש יוצאה בו:

דם ביצים - ביצי איל ושור לשון אחר דם ביצים המוזרות שנתאדמו מחמת חמימות שישבה עליהן התרנגולת:

אין חייבין עליהן - כרת שאין כרת אלא בדם הנפש דכתיב (ויקרא יז) כי נפש כל בשר דמו היא כל אוכליו יכרת:

גמ' טומאה קלה - טומאת אוכלין בכביצה:

טומאה חמורה - כשהיא נבלה מטמאה במשא ויש בהן איסור קודם שחיטה והיתר לאחר שחיטה:


אוציא דם שרצים שאין בהן טומאה חמורה - שאין שרצים מטמאין אדם לטמא בגדים:

שכולו היתר - מפרש לקמן (ע"ב):

לעוף ולבהמה - למה נאמרו שניהם שהרי מאחד מהן הייתי דן כעין הפרט:

אי מה עוף כו' - כלומר אם לא נאמר אלא עוף הייתי אומר מה עוף שאין בו כלאים מפרש לקמן כלאי הצמר דנוצת העוף אין בהן משום כלאים:

אף בהמה שאין בצמרה כלאים - כגון שור ועז חייבין על דמן אבל לא על דם צאן שהרי בצמרן כלאים:

אף עוף שאינו באם על הבנים - כגון עוף טמא שאינו טעון שילוח חייבין על דמו אבל עופות טהורין לא:

דבי ר' ישמעאל דדייני כללי ופרטי כי האי גוונא - בשלהי אלו טרפות (חולין סו.) ואף על גב דלא דמי כללא קמא לכללא בתרא:

לאתויי כוי - וחיה לא איצטריך לרבות דחיה בכלל בהמה בפרק בהמה המקשה (שם עא.) כדמפרש רבי יוחנן לקמיה:

איצטריך קרא למיסר ספיקא - בתמיה דלמאי מדמינן ליה אי לחיה דמה אסור אי לבהמה דמה אסור:

נבלתו מנלן - איסור אכילת נבלתו מנלן:

בכף הירך תלייה רחמנא - דכל דאית ליה כף שקורין פולפ"א (הבשר שעל עצם הירך) נוהג בו גיד הנשה והאי דאינו נוהג בעוף בפרק גיד הנשה (שם דף צב:) מפרש דלא עגיל כף דידיה:

טומאתו - שתטמא נבלתו:

צריכין מחשבה והכשר - גרסינן במסכת עוקצין:

תעשה חתיכה שלו מחשבה - דכיון דחתכיה אחשביה דאי נגעה ביה טומאה מקבל טומאה:

נבלת בהמה בכל מקום - ואפילו בשווקים שיש שם רוב עם צריכה מחשבה לאכילה לקבל טומאת אוכלין הואיל דאין דרך לאוכלה:

וכן נבלת עוף טהור בכפרים - שהעם מועטים צריכין מחשבה לטומאת אוכלין:

ואין צריכין הכשר - משום דמטמאין טומאה חמורה דנבלת בהמה מטמאה במשא ונבלת עוף טהור מטמא בגדים אבית הבליעה ואמרינן לקמן דכל שסופו לטמא טומאה חמורה אינו צריך הכשר: הכא לא גרסינן והחלב ואף על גב דתנינא לה גבי שווקים דמשמע הא בכפרים צריך מחשבה לא תנן ליה ברישא דלא מיתני ליה אינו צריך הכשר דאי בחלב נבלה צריך הכשר דאינה מטמאה טומאה חמורה ואי בחלב דשחוטה כיון דבכפרים קאי לא מיתכשר בדם שחיטה דהכשר דקודם מחשבה לאו הכשר הוא כדאמרינן בהעור והרוטב (חולין קכח.) עולשין שליקטן לבהמה ונמלך עליהן לאדם צריכים הכשר שני משנה זו בשילהי מסכת עוקצין:

נבלת בהמה טהורה בכל מקום - ואפילו בכפרים שהעם מועט אינן צריכין מחשבה דסתמא למאכל עובדי כוכבים עומדת וכן נבלת עוף טהור:

וחלב בהמה וחיה בשווקים - שהעם מרובין:

אינן צריכין מחשבה ולא הכשר - דנבלת בהמה ועוף מטמאין טומאה חמורה וחלב בחלב שחוטה קמיירי שהרי הוכשר בדם שחיטה:

והא היא גופה טמאה היא - טומאת נבילות:

בפחות מכזית - ליכא טומאת נבילות וכי חשיב עליה לאכילה מצטרף לבהדי אוכלין פחות מכביצה לטומאת אוכלין:

אי הכי - דפחות מכזית הוא ולא אתי לעולם לידי טומאת נבילות ניבעי נמי הכשר דהא תנא דבי רבי ישמעאל כו':


לאפוקי מת - כלומר להכי אמרינן לעיל יצאו מהלכי שתים שאין בהן טומאה קלה דאף על גב דממלי לפחות מכביצה אוכלין מפחות מכזית מן המת לא מצטרף בהדיה לטומאת אוכלין דבטלה דעתו אצל כל אדם:

שחפהו בבצק - פחות מכביצה וזה משלימו לכביצה דאף על גב דהוא גופיה טמא מהני ליה צירוף דהשתא לא מטמא במגע דהא מכוסה הוא וכי אמר דמצטרף בהדי בצק לטומאת אוכלין דאיכא כביצה אוכלין טמאין ומטמאין אוכלין אחרים הנוגעים בהן:

אי הכי - דמכוסה הוא ואין סופו לטמא טומאה חמורה הכשר נמי ניבעי:

לאפוקי מת - להכי קתני לעיל מהלכי שתים אין בהן טומאה קלה דאם חיפהו בבצק טומאה חמורה בוקעת ועולה דכל אהל שעל המת שאין בו חלל טפח טומאה בוקעת ועולה כדאמרינן בהעור והרוטב (חולין קכה.):

אמר מר יצאו שרצים כו' - נראה בעיני דל"ג להא מילתא דקא משני ליה במשא מיהא לא מטמא דהא עוף נמי לא מטמא במשא ואמר לעיל דמטמא טומאה חמורה:

חיה ועוף כיוצא בהן - בב"ק בפרק שור שנגח את הפרה (דף נד:) אחד השור ואחד כל בהמה לנפילת הבור כו' ולכלאים ולשבת וכן חיה ועוף כיוצא בהן:

לוקין עליו - קא סלקא דעתך משום דם:

[בלא תעשה - ולא בכרת שאינו דם הנפש]:

ואין חייבין עליו - מלקות:

חדא דהיינו רישא - דאם כן מה הפרש בין דם (מהלכי שתים) לדם האברים ואמאי פלגינהו לתרתי מילי:

ועוד האי תנא דלעיל מלאו נמי ממעט ליה - דקתני יצא דם שרצים מכלל דם דלא תאכלו:

התרו בו משום שרץ לוקה - כדאמרינן בפרק קמא (לעיל דף ד:) וזה לכם הטמא לימד על דם השרץ ובשרו שמצטרפין לכזית לאכילה אלמא דם שרצים כבשרן:

שכנסו בכלי אסור - דמיחלף בדם בהמה והרואה אומר מותר לאכול דם:

דם דגים וחגבים מותר לכתחלה - היינו סיפא דהך ברייתא דקתני לעיל דם הטחול דם הלב כו':

דכוותה גבי מהלכי שתים - דקתני בהך מציעתא אסור ואין חייבין עליו מוקמת נמי בשלא כנסו דהא הכי תרצת לסיפא דברייתא:

דם שעל הככר - אף על גב דלאו ככנסו דמי וליכא איסורא מיהו מצות פרוש יש בו אבל של בין השינים דאכתי מחובר הוא אפילו מצות פרוש אין בו ומוצצו ואינו חושש ולא ככנסו דמי:

דאית ביה בדם קשקשים - מותר לכתחלה דלא אתי לאיחלופי בדם בהמה חיה ועוף:

מהלכי שתים - אדם:

מצות פרוש אין בו - דאינו מצוה לפרוש ממנו אפי' משום מצות פרישה בעלמא:


דפירש - שפירש מן האדם בכלי או על גבי ככר:

חלב מהלכי שתים - חלב דאשה:

היקלת במגעה - שאין בה זיבות ונדות:

שאינו שוה בכל - דבטהורה מותר ובבהמה טמאה אסור:

לא שנו - דאינו עובר עליו אלא בלב עוף דאין בדמו כזית:

דם דיליה - הנבלע בבשר הלב כשאר דם הנבלע באברים:

דאתי ליה מעלמא - אותו הנמצא בחלל הלב:

מישרף שריף - מושך הדם מבית השחיטה בנשימתו וכונסו בלבו:

שריף - בלע"ז הומי"ר (לגמוא (לבלוע מתוך שאיפה)) :

גליון - מישרף והוא דם הנפש ואדם הנפש אמרינן בריש פירקין שחייבין עליו כרת. עכ"ה:

דם הקזה - בתחלה שחור ואחר כך יוצא אדום ושתיהן בשתיתה בלא קילוח ברחוק ואחר כך מקלח וסוף כשהדם מתמעט שותת ויורד בסמוך:

כל זמן שמקלח - היינו אמצעי:

מטיפה המשחרת ואילך - משכלה משחיר הראשון והתחיל להאדים הוא דם הנפש:

ראשון ואחרון - מאדים שלפני הקילוח ושל אחרון מדנקט טעמא מפני שהוא שותת והני נמי שותתין:

לא למעוטי דם המשחיר - מפני שהוא נמי כדם התמצית:

ודם חללים ישתה - דם היוצא מן החללים כלומר לאחר מיתה קרוי משקה פרט לדם קילוח שאינו לאחר מיתה דזהו דם הנפש ואינו קרוי משקה ואינו מכשיר את הזרעים:

על הראשון דברי הכל חייב - דדם קילוח מעורב בו:

חטאת אחת - על הראשון שדם הקילוח מעורב בו:

דם - הוה מצי למיכתב מה תלמוד לומר כל דם ונכרתה וגו':

לפי שנאמר כי הדם הוא בנפש יכפר - דמשמע דאינו חייב אלא על דם הראוי לכפרה לזריקה על המזבח ואין לו כרת אלא בדם קדשים והוא שהנפש יוצאה בו שהוא לכפרה דכתיב בנפש יכפר דמשמע אין כפרה אלא בדם הנפש:

ודם התמצית - בקדשים:

ר' יהודה היא - אלמא ס"ל דדם התמצית לא מכפר מדאיצטריך לרבויי מכל:

מתני' שאינו מביא את מעילתו - אינו צריך להביא את הממון:

מביא מעילה - הממון וחומשו:

גיליון - היינו דכתיב ואת אשר חטא מן הקדש שמביא שוה מה שנהנה וחומשו במעות ומוסרו לכהן הגזבר והמעות יפלו לנדבה לקיץ המזבח. תוס':

בשני סלעים - הנקח בשני סלעים דכתיב (ויקרא ה) בערכך כסף וגו':

שממין שמביא כו' - הילכך יכול להביא ולהתנות:


גמ' ואם נפש אדם - באשם תלוי כתיב ולעיל מיניה באשם מעילות קמיירי בויקרא:

לחייב על ספק מעילות אשם תלוי - קס"ד מדכתבינהו גבי הדדי:

עליון - מעילות:

מתחתון - אשת תלוי:

גליון - ה"ג אלא הכא היינו טעמא דר' עקיבא דכתיב ואם נפש:

לימא בהא קא מיפלגי - דמר סבר הקישא עדיף ומר סבר ג"ש עדיף:

לא דכולי עלמא הקישא עדיף - שהרי אין משיבין על ההיקש ואמרי לך רבנן היינו היקש דתחתון למד מעליון לכסף שקלים:

ור' עקיבא סבר אשם לכסף שקלים נפקא ליה מזאת תורת - אלא היקש להכי אתא ללמוד עליון מתחתון והכי פירש רחמנא והוא הוא שבקונטרס אלא ע"כ מבואר היטב עכה"ג:

אם כן - דלרבנן אין למדין לא אשכחן צפון בבן בקר דחטאת ועולה יהו טעונין שחיטה בצפון דצפון כתיב בבן צאן בויקרא ובמסכת זבחים (דף מא.) יליף בן בקר בהאי דינא בעליון מתחתון: באשם תלוי כתיב מצות ובחטאת כתיב מצות:

חטאת חלב - היינו סתם חטאת ולהכי נקט חלב משום דסמוכה לחלב דכתיב בויקרא כל חלב וכל דם לא תאכלו וסמיך ליה נפש כי תחטא וגו':

במיתה - בידי שמים:

לאפוקי עולה ויורד - כגון שמיעת קול וביטוי שפתים וטומאת מקדש וקדשיו דלא מייתי על ספיקו אשם תלוי:

וי"ו מוסיף על ענין ראשון כו' - הילכך אתא היקש ואפקיה מגזירה שוה להא מילתא ועל כרחין גזרה שוה זו למחצה:

בעליון כתיב כסף שקלים - והקישא לתחתון מעליון הוא דאתא ולא למילף עליון מתחתון (לשווייה גזרה שוה למחצה): ורבי עקיבא אין היקש למחצה לא גרסינן לה דלאו היינו היקש למחצה ובשחיטת קדשים בפרק איזהו מקומן (דף מח.) איתא לכולה הא שמעתא ולא גרסינן להא אלא הכי גרסינן ורבי עקיבא אשם בכסף שקלים מנא ליה כו' הילכך על כרחיך הקישא לאפוקי מגזירה שוה אתא למיהוי גזירה שוה למחצה דאי לאו להכי אתא היקישא למאי תדרוש ליה:

הניחא למאן דדריש תורת - בשמעתא קמייתא דמנחות (דף ג:) וזאת תורת המנחה תורה אחת לכל המנחות:

הניחא למאן דדריש - מצי ר"ע למימר הכי לא איצטריך היקישא לאשם בכסף שקלים ומהכא נפקא וכי איצטריך היקישא לספק מעילות לאשם תלוי:

בערכך בערכך - אשם תלוי מאשם מעילות:

אשם שפחה חרופה יליף מאיל איל - אשם נזיר דכתיב בספרים שבוש הוא דהא באשם נזיר (במדבר ו) כבש בן שנתו כתיב ואמרינן בפרק ד' מחוסרי כפרה (לעיל י:) מדאיל בן שתי שנים בשני סלעים כבש בן שנתו בסלע:

מאי קאמר - ואם ספק הא פשיטא דספק הוא לו:

סוף סוף - כי הביא במעילה מועטת מעילתו ואשמו בתנאי אכתי לא נפיק מידי שני אשמות דכי מתידע ליה דודאי מעל בעי איתויי אשם ודאי דקא סלקא דעתין אשם דומיא דחטאת וחטאת שהביא על ספיקה אשם תלוי כי מתידע ליה ודאי בעי איתויי חטאת:

מדברי שניהם - דר' עקיבא ור' טרפון דמודו במעילה מועטת:

לא בעי ידיעה בתחלה - הילכך כי אתייה מספק על תנאי עולה לו לאשם ודאי כי מתיידע ליה:

מתני' חטאת העוף - ספק ילדה מין פטור או מין חיוב מביאה קינה העולה מביאה ומתנה אם מין חיוב הוא זו עולתה ואם לאו תהא נדבה אבל חטאת מביאה מספק ואינה נאכלת:

תיעשה ודאי - ויאכל לכהנים:

ר' עקיבא מחייב - ר' עקיבא לטעמיה דמחייב אשם תלוי בספק מעילות:

שניהן מביאין אשם אחד - בשותפות ויאמר זה לזה אם אכלת חתיכה של קדש יהא חלקי מחול ויהא אשם כולו עליך:


אין שנים מביאין אשם אחד - דלית ליה תנאי בקרבנות אלא אם כדברי חכמים פטורין ואם כדברי ר' עקיבא כל אחד מביא אשם תלוי:

זה מביא אשם תלוי וזה מביא אשם תלוי - דלא בעי חתיכה מב' חתיכות:

חטאת אחת - ובתנאי כדפרישית אבל אשם תלוי מייתי כל אחד ואחד משום חתיכת החלב:

חתיכת חלב וחתיכת - שומן דקדש אכל כו':

מביא אשם תלוי - משום ספק חלב:

זה מביא כו' - משום חלב ובהא לא פליג ר' עקיבא לחיוביה שני אשמות תלויין בהן לפי שאין כאן אלא עבירה אחת ספק חלב ספק קדש:

חטאת ואשם - בשותפות ויתנו אם אני אכלתי חלב ואתה הקדש יהא חלקי באשם מחול לך וחלקך בחטאת מחול לי:

מביא חטאת - דממה נפשך חלב אכל: ר' עקיבא אומר אשם תלוי (על) החטאות משום מעילות:

חתיכת חלב וחתיכת חלב נותר כו' - מביא שתים אחת משום חלב ואחת משום נותר:

כל חטאת שהיא באה על חטא - לאפוקי חטאת העוף של יולדת ששתים מביאות אותה ובתנאי כדאמרינן בפ"ק (לעיל ז:) אמר רבי יוסי אימתי שהלכו זה למזרח וזה למערב כו':

גמ' ה"ג היינו ת"ק וכי תימא חתיכה אחת משתי חתיכות כו' - דר' יוסי ה"ק אין שנים מביאין חטאת אחת אלא הראשון מביא אשם תלוי והשני פטור דבעינן חתיכה אחת משתי חתיכות:

וניתי אשם ודאי - מעילה בהדי אשם וחטאת:

והא מעיקרא בדאית בה שוה פרוטה עסקינן דקתני - רישא חתיכה של קדש וחתיכה של חלב כו' אכל את השניה מביא חטאת ואשם:

יש שאוכל אכילה אחת - בפרק אמרו לו (לעיל דף יג:) דקתני נותר וקתני אשם מעילות אלמא איכא נותר שוה פרוטה:

בגסה - אכילה גסה שאכל הרבה ואף על גב דאיסור הנאה הוא כשאר כל הקדשים האסורים בהנאה שמועלין בהן דהאי נמי חזי לגבוה שאם עלו לא ירדו:

בימות החמה - מסרחת בשר נותר דהא שני ימים או יום ולילה נשתהא ולא שויא אכילה (דקה) פרוטה:

איסור חל על איסור - דמיחייב חטאת אנותר דחייל איסור נותר אאיסור חלב:

פטור - איום הכיפורים דלא אתי איסור יום הכיפורים וחייל אאיסור נבלה ואפילו נתנבלה היום הוה איסורא בין השמשות דאתמול משום אבר מן החי ולא אתי איסור יום הכיפורים וחייל:

כוליא בחלבה - דליכא איסור חל על איסור דאחלב חייב משום חלב ואנותר משום כוליא:

דאיסור עולין - דלגבוה סלקא:

ואכל מבשר זבח השלמים אשר לה' לרבות אימורין - שאם אכלן בטומאת הגוף חייב כרת והא אימורין כגון כליות קאי עלייהו באיסור עולין:


וחלב - דאימורין קאי עליה בכרת:

תדע שכן - דבקדשים איסור חל על איסור לדברי הכל:

דהא רבי סבירא ליה - בעלמא איסור חל על איסור והני מילי איסור חמור על הקל אבל קל על החמור לא ובקדשים שמעינן ליה דאפילו קל על החמור והא דאיסור חמור על הקל לא איתפרש לי היכא:

איסור מיתה - קל הוא דאין חייבין על שגגתה חטאת:

לרבות אימורי קדשים קלים למעילה - כדכתיב (ויקרא ג) כל חלב לה' (הוא) אלמא דחטאה בשגגה מקדשי ה' [שם ה] קרינא בהו:

אין פיגול חל על העולין - שהאוכל אימורי פיגול כגון כליות אינו חייב כרת אלמא אפילו איסור חמור לא חייל אאיסור קל: תנא דמתני' אליבא דרבי שמעון סבר איסור חל על איסור בקדשים: והאי תנא דסבר אין פיגול בעולין סבר בקדשים נמי אין איסור חל על איסור:

ולהאי תנא - דאין פיגול בעולין האי כל חלב לה' דמשמע דמעילה חיילא אאימורים אלמא איסור קל חל אאיסור חמור בקדשים מאי עביד ליה דבשלמא מאשר לה' לרבות אימורין לאיסור טומאה לא פרכינן דמצי לתרוצי דלאו רבי שמעון היא אלא רבנן דפליגי עליה דר' שמעון דאית להו בחולין איסור חל על איסור על ידי כולל כגון נבלה ביוה"כ וטומאת הגוף נמי איסור כולל הוא מגו דמתסר בבשר אתסר נמי בחלב אלא האי קרא דמעילה דאמר דאיסור קל חל על איסור החמור קשיא לן דהא לא אשכחן ליה בחולין אלמא דשני לן בין חולין לקדשים:

מוקי ליה - באימורי ולדות קדשים:

דקסבר ולדות קדשים בהוייתן הן קדושין - והויה לישנא דקרא דאיתרבי מיניה ולדות קדשים דגרסינן בבכורות בפרק ב' (דף יד:) רק קדשיך אלו התמורות אשר יהיה לך אלו הוולדות וההיא דרשא דגבי טומאת הגוף דלעיל אשר לה' לרבות האימורים לית ליה ומוקי ליה לדרשא אחרינא בת"כ לרבות את הלן ואת היוצא:

פרק שישי - המביא אשם


מתני' המביא אשם יצא וירעה בעדר - עם שאר צאנו כחולין גמורין:

וחכ"א כו' - מפרש טעמא בגמ':

ישפך - לאמה:

לבית השריפה - דאף על גב דחולין שנשחטו בעזרה בקבורה בעלמא האי בשריפה דהוי כזבח פסול:

נזרק הדם - קודם שנודע לו:

יאכל - הבשר שהרי גמר כל הכפרה והוה ליה אשם תלוי כשר שהרי על הספק בא מתחלה וכפר הספק והלך:

יזרק - הדם שכל העומד ליזרק כזרוק דמי וה"ל כנודע לו לאחר זריקת דם:

אינו כן - בההוא לא פליגי רבנן דאם נודע לו עד שלא נשחט יצא וירעה בעדר דטעמייהו דרבנן באשם תלוי כיון דלבו נוקפו גמר ומקדישו מספק אבל אשם ודאי דאמרו לו אכלת קדש ונודע שלא חטא דהוזמו העדים אי נמי כסבור קדש אכל ונמצא חולין איגלאי מילתא דהקדש טעות הוא דכי אקדשיה אדעתא דחטאת אקדשיה:

הרי זה יקבר - בגמרא מפרש מ"ש דהאי בשריפה והאי בקבורה:

נזרק הדם הבשר יצא לבית השריפה - מפרש בגמרא תברא מי ששנה זו לא שנה זו:

שור הנסקל אינו כן - כאשם תלוי דהכא לא פליגי רבנן כי אם נודע דלא הרג יצא וירעה בעדר:

עגלה ערופה אינו כן - כאשם תלוי לרבנן דאם עד שלא נערפה נמצא ההורג תצא ותרעה בעדר:

כיפרה ספיקה - בשעת עריפה שהרי עדיין ספק היה והלכה לה הלכך אסורה בהנאה ותקבר כדין כל העגלות הערופות:

גמ' שלבו נוקפו - שמתירא מספק החטא שחטא ומייתי אבל חטאת כיון דהשתא איגלאי מילתא דבעידנא דאפרשיה לא הוה צריך לחטאת לאיתויי הילכך