רמב"ם על כריתות ה
ראו גם נוסח המשנה כריתות ה רמבם
כריתות פרק ה
עריכהעניין מה שאמר חייבין עליו, ואין חייבין עליו - הוא במי שאוכל ממנו כזית אם חייב כרת או אינו חייב.
אמרו בספרא "כל דם לא תאכלו, שומע אני אף דם מהלכי שתים דם ביצים דם דגים דם חגבים הכל בכלל, תלמוד לומר לעוף ולבהמה, מה עוף ובהמה מיוחדים שיש בהם טומאה קלה וטומאה חמורה, ויש בהם איסור והיתר, והם מין בשר, אף כל שיש בהם טומאה קלה וטומאה חמורה, ויש בהם איסור והיתר, והם מין בשר, אוציא דם מהלכי שתים שאין בהם טומאה קלה, אוציא דם שרצים שאין בהן טומאה חמורה, אוציא דם ביצים שהם מין בשר, אוציא דם דגים וחגבים שכולו היתר". ועניין מה שאמר על האדם והוא מהלכי שתים שאין בהן טומאה קלה, לפי שבשעה שימות כל מה שיטמא בו טומאה חמורה מטמא, רוצה לומר שהוא מטמא אדם במגע ובמשא, אבל בהמה ועוף לפעמים מטמא טומאה חמורה, והיא טומאת נבלה שמטמא במגע ובמשא, וכן נבלת העוף הטהור מטמא בגדים בבית הבליעה כמו שנבאר בתחילת מסכת טהרות, ומטמא גם כן טומאה קלה והיא טומאת אוכלין שזכרנו אותן פעמים, ועוד נבאר אותן גם כן במסכת טהרות.
ומה שאמר שכולו היתר, לפי שאינן צריכין שחיטה רוצה לומר דגים וחגבים.
והואיל ונתאמת שדם האדם אין חייבין עליו כרת, הרי מה שאמר במשנה זו דם הקזה, רוצה לומר דם הקזת בעלי חיים שאסור דמו. והגבילו שאין הנפש יוצאת בו, והוא שיפסיק מלצאת בקילוח כמו שיוצא בתחילת הקזה אלא מקלח קילוח ופוסק, ולא יארע זה אלא כשיתמעט הדם בתכלית ולא ישאר ממנו בעורקים אלא שיעור מועט, הטבע משתדל להחזיק בו ואינו יכול מפני שתשש הכוח ונחלש, וכל זמן שהטבע גובר ומשתדל מחזיק בו, וכשיחלש וירפה מקלח ופוסק, ולא יארע זה אלא קרוב למיתה, והוא דומה לדם התמצית, אבל כל הדם הניגר בקילוח הרי הוא דם שהנפש יוצאת בו, זהו שאמרו עליו מאמר הזה "איזהו דם שהנפש יוצאת בו, כל שהוא מקלח".
ודע שדם האדם אף על פי שאין חייבין עליו כרת, הרי הוא אסור ולא מותר לאכול לכתחילה, והאוכלו אינו חייב מלקות, וכן דם שקצים ורמשים. אבל דם הלב ודם הטחול ודם הכליות ודם האברים חייבים מלקות, לפי שהוא בלא תעשה ואין בו כרת.
ומה שאמרנו דם הלב - רוצה לומר הדם הנמשך אל הלב בשעת שחיטת בעלי חיים, אבל הדם שיש בלב עצמו חייבים עליו כרת לפי שהוא דם האמיתי.
ודע שעיקר בידינו "דם השרץ כבשרו" לעניין טומאה, וכבר זכרנו זה עוד נבאר אותו במקומו מסדר טהרות. וכן האוכל כזית מדם השרץ לוקה משום אוכל שרץ, ולא משום אוכל דם. אבל דם דגים וחגבים הרי הוא מותר לכתחילה. ודם דג טמא אסור, ואין לוקין עליו משום דם ולא משום שרץ המים. ודע זה.
ואין הלכה כרבי יהודה:
חכמים אומרים, כל מה שחייב על שגגתו חטאת הוא שחייב על לא הודע שלו אשם תלוי.
והנהנה מן ההקדש בשגגה שחייב במעילה, הואיל ואינו חייב אלא אשם ודאי על שגגתו לא יביא אשם תלוי על לא הודע אם נסתפק לו אם נהנה ואם לא נהנה.
רבי עקיבא אומר, כל שחייב על שגגתו קרבן, אפילו היה האשם אשם ודאי, חייב על לא הודע שלו אשם תלוי.
ומה שאמר ואם ספק - אין רוצה לומר שהוא אומר כדברים האלה, אלא הרי הם דברי רבי טרפון, שאומר אם היה לא הודע זה מכל וכל ועמד בספקא, אותו אשם יהיה אשם תלוי ואותם המעות נדבה.
ומה שאמר שממין שהוא מביא - ביאור שאם בודאי אצלו שמעל, חייב אשם ודאי והוא איל, וכן אשם תלוי איל, ושניהם יחד רוצה לומר אשם ודאי ואשם תלוי קרבין מזכרי הכבשים, כמו שבארנו בתחילת סדר זה.
והלכה כחכמים:
הרי זה מבואר, לפי שהיא מן התורים או מן בני היונה תביא פרידה אחת לחטאת, בין שהיה ספק נדה או זיבה או היתה יולדת ודאית:
כבר ידעת שרבי עקיבא מחייב בספק מעילות אשם תלוי, וזהו שאכל חתיכה של קדש כבר מעל שכבר נהנה מן ההקדש בשגגה, ולפיכך חייב על אחד משניהם אשם תלוי.
ורבי יוסי הוא תנא קמא בעצמו ואין חולק עליו, רוצה לומר שדעתו שאין חייב על ספק מעילה אשם תלוי.
וכן הלכה:
רבי יוסי בעצמו הוא תנא קמא בעצמו. והלכה כמותו.
והעניין כולו מבואר, ואין צריך פירוש:
לא אמר רבי עקיבא כאן כלום, לפי שדין זה השוו בו דעתו ודעת חכמים. לפי שחכמים חייבו אשם תלוי מחמת החלב לבדו, והוא מחייב בזה מחמת החלב ומחמת הקדש, לפי שהאשם תלוי אחד והוא צריך על שתי הספקות בשותפות יחד.
ורבי יוסי הוא מאמר תנא קמא, שאין מביאין שנים חטאת בשותפות ואשם בשותפות. וכן הלכה:
פשוט הוא כי מה שאמר שתי חטאות, על מנת שיאכל שתים בשתי העלמות ,שכל זמן שלא תהא שם ידיעה בינתיים חטאת אחת חייב כמו שנתבאר בשלישי ממסכתא זו.
ומה שאמר רבי עקיבא זה אשם תלוי וזה אשם תלוי - רוצה לומר מוסף על החטאת שמביא משום אוכל חלב יביא אשם תלוי על ספק מעילה, לפי שספק קדש אכל ספק חולין אכל. וכבר בארנו שדברי רבי עקיבא נדחין:
זה אשם תלוי הוא מחמת לא הודע של נותר, לפי שהנותר בכרת כמו שנתבאר פעמים.
וידוע שאיסור נותר חל על איסור חלב, לפי שהוא איסור מוסיף כמו שבארנו בשלישי ממסכת זו.
ומה שאמר גם כן חייב שלוש חטאות, על מנת שתהא ידיעה בינתיים, אבל אם אכל שניהם יחד בהעלם אחת חייב שתי חטאות. והטעם שמחמתו לא אמר עם השלש חטאות ואשם ודאי מצד המעילה הואיל ונהנה מן ההקדש, מפני שהנותר על הרוב אין חתיכה ממנו שווה פרוטה מפני שהוא נפסד, ואין מחייבין מעילה אלא למי שנהנה שווה פרוטה, וכבר פסקו אותו בתלמוד "דלא אית ביה שווה פרוטה".
ומה שאמר רבי יוסי כל חטאת שהיא באה על חטא - [אבל] חטאת יולדת (אין) שנים מביאים אותה. וכבר בארנו בתחילת מסכת זו שדבריו נדחים, ואפילו במחוסר כפרה אין שנים מביאים חטאת בשותפות:
משנה כריתות, פרק ה':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב