משנה כריתות ה ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת כריתות · פרק ה · משנה ג | >>
אמר לו רבי עקיבא, נראים דבריך במעילה מעוטה, הרי שבא על ידו ספק מעילה במאה מנה, לא יפה לו שיביא אשם בשתי סלעים ואל יביא ספק מעילה במאה מנה, הא מודה רבי עקיבא לרבי טרפון במעילה מועטת.
האשה שהביאה חטאת העוף ספק, אם עד שלא נמלקה נודע לה שילדה ודאי, תעשנה ודאי, שממין שהיא מביאה על לא הודע, מביאה על הודע.
אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא:
- נִרְאִים דְּבָרֶיךָ בִּמְעִילָה מְעֻטָּה;
- הֲרֵי שֶׁבָּא עַל יָדוֹ סְפֵק מְעִילָה בְּמֵאָה מָנֶה,
- לֹא יָפֶה לוֹ שֶׁיָּבִיא אָשָׁם בִּשְׁתֵּי סְלָעִים,
- וְאַל יָבִיא סְפֵק מְעִילָה בְּמֵאָה מָנֶה?
- הָא מוֹדֶה רַבִּי עֲקִיבָא לְרַבִּי טַרְפוֹן בִּמְעִילָה מֻעֶטֶת.
הָאִשָּׁה שֶׁהֵבִיאָה חַטַּאת הָעוֹף סָפֵק,
- אִם עַד שֶׁלֹּא נִמְלְקָה נוֹדַע לָהּ שֶׁיָּלְדָה וַדַּאי,
- תַּעֲשֶׂנָּה וַדַּאי;
- שֶׁמִּמִּין שֶׁהִיא מְבִיאָה עַל לֹא הוֹדַע,
- מְבִיאָה עַל הוֹדַע:
- אִם עַד שֶׁלֹּא נִמְלְקָה נוֹדַע לָהּ שֶׁיָּלְדָה וַדַּאי,
אמר לו רבי עקיבה:
- נראין דבריך - במעילה מעוטה,
- הרי שבא על ידו ספק מעילה במאה מנה,
- לא יפה לו שיביא אשם - בשתי סלעים,
- ולא יביא ספק מעילה - במאה מנה.
- הא - מודה רבי עקיבה לרבי טרפון במעילה מעוטה.
[ג] *הערה 1: האשה שהביאה חטאת העוף ספק -
- אם עד שלא נמלקה, נודע לה שילדה ודאי - תעשנה ודאי,
- שממין שהיא מביאה על לא הודע - מביאה על הודע.
הרי זה מבואר, לפי שהיא מן התורים או מן בני היונה תביא פרידה אחת לחטאת, בין שהיה ספק נדה או זיבה או היתה יולדת ודאית:
חטאת העוף ספק - האשה שילדה ספק מין פטור ספק מין חיוב, מביאה כבש לעולה ומתנה, אם מין חיוב יהא לחובה, ואם מין פטור יהא לנדבה. אבל חטאת מביאה בספק ואינה נאכלת, שמא חולין היא ומליקת חולין נבילה:
תעשנה ודאי - ותאכל לכהנים כשאר חטאות:
שממין שהיא מביאה - שהרי פרידה אחת מן התורים או מן בני היונה היא מביאה לחטאת, בין ודאי יולדת בין על ספק יולדת:
אם עד שלא נמלקה כו'. ועיין בסוף משנה ה' פרק דלקמן:
.אין פירוש למשנה זו
הא מודה ר"ע וכו': פירוש מדא"ל ר"ע לר"ט נראין דבריך במעילה מועטת הא נראין דברים שמודה ר"ע לר"ט במעילה מועטת דיביא מעילה וחומש ואשם אחד ויתנה הרגמ"ה ז"ל. וכולה פלוגתא דר"ע ור"ט שנויה בת"כ פ' ויקרא בדבורא דחטאות ראש פרשה י"ב וע"ש בספר קרבן אהרן. ופירש שם דמאי דמפרש בגמרא ואם ספק דקתני במתניתין דר"ל ואם בספקו עומד הכוונה לומר שאינם דברי האיש המתנה אלא דברי המשנה ולא כן משמע מפירוש הרגמ"ה ז"ל שהעתקתי בסמוך. בפירוש רעז"ל ספק מין חיוב מביאה כבש לעולה. אמר המלקט בפירוש רש"י ז"ל מביאה קינה העולה מביאה ומתנה וכו' ונראה ששם נפל טעות אע"פ שהרב ר' בצלאל אשכנזי ז"ל לא הגיהו:
אם עד שלא נמלקה נודע לה וכו': העלו תוס' והרא"ש ז"ל דה"ה לאחר מליקה ולא נקט קודם שנמלקה רק לאפוקי אחר הזאה דאו ודאי אתו למימר חטאת העוף הבאה על הספק נאכלת ואי תנא לאחר שנמלקה ה"א ה"ה אחר הזאה לפי שאין בין מליקה להזאה כלום:
שממין שהיא מביאה על לא הודע וכו': אפילו בתלמוד המוגה ע"י הרב ר' בצלאל אשכנזי ז"ל כתוב שממין שהיא מביאה על הודע מביאה על לא הודע בסדרא דנקט במתניתין דלעיל אלא שבפירוש הרגמ"ה ז"ל הוא כדגרסינן הכא שהסיפא משונה בגירסא מרישא וז"ל ברישא שממין שהוא מביא על הודע היינו אשם ודאי נמי מצי מביא על לא הודע אשם תלוי ושם אשם אחד הוא ע"כ. והכא גבי סיפא כתב וז"ל הואיל וממין שהיא מביאה על לא הודע ספק חטאת מביאה על הודע חטאת דהוי כמו שם זבח אחד ע"כ. ומ"מ נראה דהכל אחד ולקמן בפ' בתרא בדף כ"ו איתה למתניתין והגירסא שם שממין שהיא מביאה על לא הודע מביאה על הודע ואמר רב התם אם משנמלקה נודע לה שילדה ודאי מזה דמה וממצה דמה וכפרה ומותרת באכילה ור"י אמר אסורה באכילה אם נודע לה אחר שנמלקה גזרה שמא יאמרו חטאת העוף הבאה על הספק נאכלת ותניא כוותיה דרב חטאת העוף הבאה על הספק אם עד שלא נמלקה נודע לה שילדה ודאי תעשה ודאי שממין שמביאה על לא הודע מביאה על הודע אם משנמלקה נודע לה שילדה ודאי מזה דמה וממצה דמה וכפרה ומותרת באכילה ותניא כותיה דר"י וכו' ואם נודע לה שילדה ודאי קודם שנמלקה אפילו ר"י מודה דמותרת ואם מיצה דמה ג"כ ואח"כ נודע לה שילדה ודאי קתני התם בברייתא אסורה אפילו בהנאה דכמי שלא נודע לה דמי שעל ספק באה מתחלתה כפרה ספקה והלכה לה:
יכין
ואל יביא ספק מעילה במאה מנה: ואי"ל עכ"פ יביא אשם ויתנה, וכשיתוודע לו שוודאי חטא יביא הדמים. זה א"א וכלעיל סי' ט"ז:
האשה שהביאה חטאת העוף ספק: שמסופקת אם ילדה מין חיוב או מין פטור, מביאה כבש העולה שחייבת היולדת, ומתנת עליו, שבאם לא ילדה יהיה לנדבה. אבל חטאת העוף מביאה בספק מגזירת הכתוב, רק שאינו נאכל מדרבנן, מדהו"ל כעין חולין בעזרה [כנזיר דכ"ט ב]:
תעשנה ודאי: ויאכל לכהנים [אב"י הא בלא נודע לה שילדה עד לאחר מליקה קודם הזיית ומצוי דמה, גומר הזיית דמה ותשרף, ולא יאכל כדי שלא יאמרו חטאת העוף הבאה על הספק תאכל, ולקמן [פ"ו מ"ה] דמיירי להיפך שנודע לה שלא ילדה, לא הזכיר התנא הבבא אם נודע לה קודם מליקה, דאז הדין דתצא לחולין. ועי' רמב"ם [הל' פסוהמו"ק פ"ז הי"א]:
שממין שהיא מביאה על לא הודע מביאה על הודע: שבין בוודאי בין בספק, מביאה לחטאת תור או בן יונה א'. מיהו דוקא בנודע לה קודם שנמלקה. אבל בלא נודע לה, אי"ל תביאנו בתנאי שאם יודע לה שילדה יהיה לחובתה הרי אסור להביא קדשים לבית הפסול, והרי זו נשרפת כסוף תמורה ואיך תתנה שיהיה לחובתה:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת