מלאכת שלמה על כריתות ה

<< · מלאכת שלמה · על כריתות · ה · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

משנה א

דם שחיטה:    אפילו בתלמוד המוגה על ידי הרב ר' בצלאל אשכנזי ז"ל כתוב בדפוס אכל דם שחיטה וכו' בין בגמרא בין ברש"י בין בתוס' ז"ל וכן בספר אגודה:

דם עיקור:    אית דמפרשי דם עיקור שנעקרו סימנים ממקום חבורן. אבל קשה כיון שאינה מתה ע"י כך והלכה למשה מסיני שהיא פסולה אבל טרפה אינה א"כ דמה אינו בכרת שאין הנשמה יוצאה בו לכן צריך לומר דם משחיטה שהיתם לאחר עיקור תוס' וגם הרא"ש ז"ל. וז"ל תוי"ט וכתבו התוס' כיון דעיקור סימנין מכלל הלכה למשה מסיני דפסולה כמ"ש הר"ב ז"ל ברפ"ב דחולין א"כ עיקור דשחיטה שאינה מתה ונעשית טרפה בכך וכדמשמע שם במשנה ד' דפסוקת הגרגרת הויא עיקור אע"ג דתנן שחט הוושט ופסק הגרגרת הה"נ פסק הגרגרת ואח"כ שחט הוושט וכדמוכח ממ"ש שם רפ"ג וכיון שאין הנשמה יוצאה בו הכא דדמה בכרת צ"ל דם השחיטה שהיתה לאחר עיקור ע"כ:

דם הקזה:    שהנפש יוצאה בו. והה"נ דבדם שחיטה ונחירה ועיקור בעינן שהנשמה יוצאה בו אלא לא איצטריך למימר רק גבי דם הקזה שאין רגילות שיקיז דם לבהמתו עד שיבא להם דם הנפש אבל בשחיטה ונחירה מוציא כל דמה עד שמתה תוס' והרא"ש ז"ל. בפירוש רעז"ל ואיזהו דם שהנפש יוצאה בו כ"ז שמקלח וכו' ופירש רש"י ז"ל דם הקזה בתחלה שחור ואח"כ יוצא אדום ושתיהן בשתיתה בלא קלוח מרחוק ואח"כ מקלח וסוף כשהדם מתמעט שותת ויורד בסמוך ע"כ. וכ"ז שמקלח דהיינו אמצעי מיקרי דם הקזה שהנפש יוצאה בו והיא דעת ר"י ור"ל פליג דמטפה המשחרת ואילך הוי דם הנפש פירוש משכלה משחיר הראשון והתחיל להאדים ואע"ג דהוא שותת. ור"א ס"ל כר' יוחנן. ור"ש בן יוחי ס"ל כר"ל:

דם הטחול דם הלב.:    נקט הני לפי שיש בהן רוב דם והנפש תלוי בו ואפ"ה אין חייבין עליו דדם האיברים הוא הרא"ש ז"ל בתוספותיו. ותרווייהו דם הטחול ודם הלב מיירי בשפירש. דם הלב דם הנבלע בבשר הלב וכו' לשון רעז"ל עד סוף. אמר המלקט גירסת רעז"ל היא הנמצאת בתלמודנו אמנם הרי"ף והרמב"ם ז"ל היה להם נוסחא אחרת בשקלא וטריא דבגמרא הפך שלנו ממש דהיינו הפך דברי רעז"ל ממש גם בפירוש המשנה כך נראה שפירש הרמב"ם ז"ל הפך פירוש רעז"ל. ועיין בסמ"ג מל"ת סימן קל"ז. ותימה שלא דבר בזה בתוי"ט:

דם ביצים:    הכריחו תוס' ז"ל דרוצה לומר דם הנמצא בביצת תרנגולת דהא בגמרא קאמר אוציא דם ביצים שאינם מין בשר ע"כ אבל הרגמ"ה והרא"ש וגם רש"י ז"ל בלשון אחר פירשו ביצי זכר של בהמה וטעמא נראה משום דהוי דם האברים וכדפירש הרא"ש ז"ל גבי דם טחול ואע"ג דברייתא מיירי בדם ביצי תרנגולת דוקא. מתניתין מצינן למימר דמיירי בתרוייהו:

דם דגים:    אין חייבין עליו משמע הא איסורא איכא וכגון דלית ביה קשקשים בההוא דם דאתי למיחלף בדם בהמה הכי אמר רב בגמרא:

דם חגבים וכו':    ברוב ספרי יד כתוב כאן דם חגבים דם שרצים דם התמצית וכו' וכן גריס הרגמ"ה ז"ל וכולהו מפר' טעמייהו בברייתא בגמרא והביאה הרמב"ם ז"ל בפירושו למתניתין ופירשה ע"ש. וביד ר"פ ששי דהלכות מאכלות אסורות וסימן ג' ד':

דם התמצית:    אין חייבין עליו כך הגיה הרי"א ז"ל וכתב כי מצאתי והכי גרסינן לעיל וכן ראוי דקאי אדם דלעיל הר"ר יהוסף ז"ל:

ר' יהודה מחייב בדם התמצית:    ירושלמי דפסחים פ' תמיד נשחט. ובגמרא א"ר אלעזר מודה ר' יהודה לענין כפרה שאינו מכפר שנאמר כי הדם הוא בנפש יכפר פירוש בדם שהנפש יוצאה בו יכפר והכא היינו טעמא דמרבי ליה מכל דם:

משנה ב

ר' עקיבא מחייב וכו':    שבת פ' כלל גדול ברש"י ז"ל ובגמרא פ' אמרו לו (כריתות דף ט"ו.) וכתבו תוס' ז"ל שם בשבת דר' טרפון לא עצה טובה קאמר דאי עצה טובה קמ"ל אדרבא כיון דבמעילה מרובה פליגי א"כ טוב לו שיביא שתי אשמות כדאמר ר' עקיבא משיביא אשם אחד ומעילתו ויחנה שאם לא יודע תהא מעילתו נדבה אלא לעולם אינו יוצא מידי עבירה בשתי אשמות אלא שיביא אשם ומעילתו ויתנה וא"ת ולר' עקיבא אמאי מביא שתי אשמות במרובה ובמועט אשם ומעילה. יביא לעולם אשם אחד ויתנה וכשיודע אז יבוא מעילתו. וי"ל משום דאמרינן המביא אשמו עד שלא הביא מעילתו לא יצא ע"כ: ואיתה ברייתא בפ' איזהו מקומן (זבחים דף מ"ח.) ופי' הרגמ"ה ז"ל ספק מעילות כגון חתיכה אחת ספק חולין ספק קדש או שתי חתיכות אחת של חולין ואחת של קדש ואין ידוע איזו אכל חייב להביא אשם תלוי אע"פ שאין מביא על הודע שלו חטאת אלא אשם ע"כ:

מה לזה מביא שתי אשמות:    כלומר ל"ד לאשם תלוי דספק חטאת דהתם ספיקו איל ודאו נקבה הלכך כי מתיידע ליה בעי לאתויי נקבה אבל זה ששניהם איל כדתנן בסיפא שממין שהוא מביא על הודע מביא על לא הודע יביא קרן וחומש ויביא איל ויאמר אם ודאי מעלתי זו מעילתי וזה אשמי ואם ספק שאין עתיד ספקי להוודע לי אשם זה יהיה אשם תלוי והקדש זה יהיה לנדבה ולכי מתיידע ליה לא בעי לאתויי אשם אחרינא דלא בעינן ידיעה בתחלה באשם ודאי. ומפ' בגמרא טעמיה דר"ע דכתיב בפ' אשם תלוי ואם נפש כי תחטא ולעיל מפרשה זו כתיב פרשת מעילות וי"ו מוסיף על ענין ראשון מה בפרשה תחתונה אשם תלוי אף עליון נמי מביא על ספקו אשם תלוי ובגמרא מפ' מאי דרשי רבנן בהאי וי"ו ולר"ע אע"ג דבעלמא אין ג"ש למחצה הכא אתא האי הקישא דוי"ו דואם נפש ואפקיה לג"ש דמצות מצות דלמחצה היא ולא ילפינן מינה רק מה להלן בקבועה אף כאן דבר שחייבין על שגגתו חטאת קבועה בין לעני בין לעשיר על ספקו מביא אשם תלוי לאפוקי שמיעת קול ובטוי שפתים וטומאת מקדש וקדשיו דלא מייתי על ספקו אשם תלוי וכדתנן לעיל בפ"ק מפני שהן בעולה ויורד:

שממין שמביא על הודע מביא על לא הודע:    ס"ד אשם דומיא דחטאת וחטאת שהביא על ספקה אשם תלוי כי מתיידע ליה ודאי בעי אתויי חטאת לפי שצריך שתבוא החטאת על הודע שצריך שידע שחטא ואח"כ יביא וכן אשם ודאי ולהכי פריך בגמ' סוף סוף כי מתיידע ליה דודאי מעל בעי לאתויי אשם ודאי ומאי קמ"ל ר' טרפון ור"ע דהא ר"ע מודה לר"ט במעילה מועטת ומשני רבא דהא קמ"ל דמדברי שניהם נלמוד דאשם ודאי לא בעי [ידיעה] בתחלה הלכך כי אתייה מספק על תנאי שהתנה אם ודאי מעלתי זו מעילתי וזה אשמי ודאי ואם בספקי אני עומד לעולם המעות נדבה והאשם יהא תלוי אי מתיידע ליה בתר הכי דודאי מעל לא בעי לאתויי תו אשם ודאי דראשון עלה לו. (הג"ה כתוב בתוספי הרא"ש ז"ל דר' יוסי הוא דפליג עלייהו). וכתוב בתוספי הרא"ש ז"ל שממין שהוא מביא על הודע מביא על לא הודע ששניהם איל בשני סלעים אבל בחטאת אינו יכול להתנות על ספיקו ליפטר מודאו שוודאו חטאת בת דנקא כשבה או שעירה וספקו איל זכר בשני סלעים [הגה"ה כתיב בספר לבוש החור סוף סי' תר"ג וז"ל ויש לכל אדם לחפש ולפשפש במעשיו ולשוב בהם בעשרה ימי תשובה וספק עבירה צריכה יותר תשובה מעבירה ודאית כי על עבירה ודאית האדם מתחרט עלי' בכל לבו וספק עבירה הוא מתברך בלבו לאמר שמא לא עשיתי עבירה ואינו מתחרט עלי' חרטה גמורה והרי נשאר עונש העבירה עליו ולכך הי' צריך קרבן אשם תלוי להיות יותר יוקר מקרבן חטאת שחטאת בא על ודאי ואשם תלוי על הספק ע"כ] ועוד המ"ל דבאשם יכול להתנות משום דאשם ודא' לא בעי ידיעה בתחלה לר' ישמעאל ולר"ע אבל חטאת בעי ידיעה בתחלה לכ"ע הלכך א"א שיעלה לו לשם חטאת קודם שנודע לו. ועוד המ"ל דאשם ודאי ואשם תלוי מתנותיהן שוות אבל חטאת היא טעונה ד' מתנות ועל הקרנות ואשם שתי מתנות שהן ד' ולמטה מחוט הסיקרא וחדא מתלת טעמי נקט:

משנה ג

הא מודה ר"ע וכו':    פירוש מדא"ל ר"ע לר"ט נראין דבריך במעילה מועטת הא נראין דברים שמודה ר"ע לר"ט במעילה מועטת דיביא מעילה וחומש ואשם אחד ויתנה הרגמ"ה ז"ל. וכולה פלוגתא דר"ע ור"ט שנויה בת"כ פ' ויקרא בדבורא דחטאות ראש פרשה י"ב וע"ש בספר קרבן אהרן. ופירש שם דמאי דמפרש בגמרא ואם ספק דקתני במתניתין דר"ל ואם בספקו עומד הכוונה לומר שאינם דברי האיש המתנה אלא דברי המשנה ולא כן משמע מפירוש הרגמ"ה ז"ל שהעתקתי בסמוך. בפירוש רעז"ל ספק מין חיוב מביאה כבש לעולה. אמר המלקט בפירוש רש"י ז"ל מביאה קינה העולה מביאה ומתנה וכו' ונראה ששם נפל טעות אע"פ שהרב ר' בצלאל אשכנזי ז"ל לא הגיהו:

אם עד שלא נמלקה נודע לה וכו':    העלו תוס' והרא"ש ז"ל דה"ה לאחר מליקה ולא נקט קודם שנמלקה רק לאפוקי אחר הזאה דאו ודאי אתו למימר חטאת העוף הבאה על הספק נאכלת ואי תנא לאחר שנמלקה ה"א ה"ה אחר הזאה לפי שאין בין מליקה להזאה כלום:

שממין שהיא מביאה על לא הודע וכו':    אפילו בתלמוד המוגה ע"י הרב ר' בצלאל אשכנזי ז"ל כתוב שממין שהיא מביאה על הודע מביאה על לא הודע בסדרא דנקט במתניתין דלעיל אלא שבפירוש הרגמ"ה ז"ל הוא כדגרסינן הכא שהסיפא משונה בגירסא מרישא וז"ל ברישא שממין שהוא מביא על הודע היינו אשם ודאי נמי מצי מביא על לא הודע אשם תלוי ושם אשם אחד הוא ע"כ. והכא גבי סיפא כתב וז"ל הואיל וממין שהיא מביאה על לא הודע ספק חטאת מביאה על הודע חטאת דהוי כמו שם זבח אחד ע"כ. ומ"מ נראה דהכל אחד ולקמן בפ' בתרא בדף כ"ו איתה למתניתין והגירסא שם שממין שהיא מביאה על לא הודע מביאה על הודע ואמר רב התם אם משנמלקה נודע לה שילדה ודאי מזה דמה וממצה דמה וכפרה ומותרת באכילה ור"י אמר אסורה באכילה אם נודע לה אחר שנמלקה גזרה שמא יאמרו חטאת העוף הבאה על הספק נאכלת ותניא כוותיה דרב חטאת העוף הבאה על הספק אם עד שלא נמלקה נודע לה שילדה ודאי תעשה ודאי שממין שמביאה על לא הודע מביאה על הודע אם משנמלקה נודע לה שילדה ודאי מזה דמה וממצה דמה וכפרה ומותרת באכילה ותניא כותיה דר"י וכו' ואם נודע לה שילדה ודאי קודם שנמלקה אפילו ר"י מודה דמותרת ואם מיצה דמה ג"כ ואח"כ נודע לה שילדה ודאי קתני התם בברייתא אסורה אפילו בהנאה דכמי שלא נודע לה דמי שעל ספק באה מתחלתה כפרה ספקה והלכה לה:

משנה ד

חתיכה של חולין וחתיכה של קדש:    תוס' פ"ק דסוכה דף ו' ודפ' כל היד (נדה דף ט"ו) וירושלמי פ' החולץ דף ה' רק שאינו מוזכר שם ר"ע:

זה מביא אשם תלוי וזה מביא אשם תלוי דברי ר"ע:    לעיל בפ' ספק אכל דף י"ח כתוב בתוספי הרא"ש ז"ל השני מביא אשם תלוי שלא מן הדין קאמר כי ההיא ברייתא דהתם ור"ע ס"ל כר"א דאמר לקמן בפ' בתרא מתנדב אדם אשם תלוי ומייתי ומתנה כדמשני התם בגמרא אי אכל ראשון חולין ודאי השני אכל קדש ונהוי ליה כפרה מספיקא ואי ראשון קדש אכל הא דלשני לא הוי חולין בעזרה דאומר דלהוי נדבה כדברי ר' אליעזר ע"כ:

רש"א שניהם מביאים אשם א'.:    ר"ש ור"י תרוייהו סברי דאין מביאין אשם תלוי על ספק מעילות ואשם ודאי בעי ידיעה בתחלה ובהא פליגי ר"ש סבר דמיקרי שפיר ידיעה כיון שבודאי אחד מהן אכל קדש ובשבילו יהיה האשם וכן הוי טעמא גבי חטאת דלכ"ע בעי ידיעה בתחלה וקאמר שניהם מביאים חטאת אחת אלמא חשיב ליה ידיעה ור' יוסי סבר דלא מיקרי ידיעה כיון דאין ידוע מי הוא החוטא. וקשה לר"ע דאמר זה מביא אשם תלוי וזה מביא אשם תלוי אמאי אין שניהם מביאים אשם אחד על תנאי ובין מיקרי ידיעה ובין לא מיקרי ידיעה הא לא בעי ר"ע ידיעה בתחלה. וי"ל דאה"נ דר"ע מודה דבין שניהם יכולין להביא אשם בתנאי ויפטרו. אבל אתא לאשמועינן שאם האחד איננו כגון שמת או הלך למדינת הים שמביא אשם תלוי על ספק מעילתו. ומיהו קשה כיון דאיירינן בחתיכה אחת דהויא מעילה מועטת א"כ אמאי אינו מביא אשם תלוי עם מעילתו ויפטר לעולם. וי"ל דאה"נ שכך יעשה אלא אתא לאשמועינן דיכולין להביא אשם תלוי דסד"א ידיעה מיקרי דשניהם יודעים ודאי שאחד מהם אכל קדש ולא מצי לאתויי אשם תלוי קמ"ל תוספי הרא"ש ז"ל. וביד פ"ט דהלכות שגגות סימן י"ב:

משנה ה

וזה מביא אשם תלוי:    דלא בעי חתיכה משתי חתיכות. רש"י ז"ל פירש אע"ג דבשעה שאכל השני את החתיכה השניה לא היה שם רק חתיכה אחת והל"ל דשל היתר היא ולא ליחייב קמ"ל דכיון דאיקבע איסורא מעיקרא ה"ל כאילו שתי חתיכות לפניו וחייב גם השני:

דברי ר' עקיבא.:    שלשה מלות אלה יתירות הן כאן בבבא זו דהכא לא מיירי בספק מעילה כלל. וביד פ"ח דהלכות שגגות סימן ט':

רש"א וכו':    בפ"ק דמכלתין דף ז':

משנה ו

חתיכה של חלב וחתיכה של קדש וכו':    עד סוף סי' ז' ביד ספ"ט דהל' שגגות:

מביא אשם תלוי:    ולר"ע אין צריך להביא שנים אחד להגן עליו על ספק חלב ואחד על ספק מעילה כיון דאין ידיעה ביניהם אע"פ ששתי מיני עבירות הן אשם תלוי אחד מגין על שניהם תוספי הרא"ש ז"ל. אבל רש"י ז"ל פירש מביא אשם תלוי משום ספק חלב ובהא לא פליג ר"ע לחיוביה שני אשמות תלויין לפי שאין כאן אלא עבירה אחת ספק חלב ספק קדש ע"כ. בפירוש ר"ע ז"ל ואפילו לרבנן דאמרי וכו'. אמר המלקט הרגמ"ה ז"ל פירש וסתמא דהכא ר"ע היא דבין בספק חלב ובין בספק מעילה מחייב אשם תלוי ע"כ:

משנה ז

ר' עקיבא אומר אף אשם תלוי:    כך צ"ל. ואיתה בתוס' ז"ל בפ' גיד הנשה (חולין דף ק"א) ורמזתיו בפרק כל הבשר סימן ד'. בפירוש רעז"ל צ"ל ר"ע אומר אף אשם תלוי מוסיף על החטאת משום וכו':

ר' יוסי אומר אין שנים וכו':    כך צ"ל:

משנה ח

חתיכה של חלב וחתיכה של חלב נותר וכו':    מביא שלש חטאות גמרא א"ל רבא לרב נחמן ולייתי נמי אשם ודאי מעילה בהדי שלש חטאות דנותר דקדש הוא דהא יש אוכל אכילה אחת דקתני ביה נותר וקתני מביא ד' חטאות ואשם אחד ומשני ההיא מיירי באכילה גסה פירש שאכל שיעור שוה פרוטה או יותר והכא מיירי באכילה דקה שאין בה ש"פ ואב"א כאן וכאן באכילה דקה ולא קשיא ההיא מיירי בימות הגשמים דלא מסרח והכא בימות החמה דמסרח בשר נותר דהא שני ימים או יום ולילה נשתהה ולא שוה פרוטה:

רש"א זה חטאת וזה חטאת ושניהם מביאין חטאת א':    תוס' פ' כל הגט דף ב"ח ודפ' התערובות דף ע"ה. ובגמרא פריך ומי אמר ר"ש איסור חל על איסור דמיחייב חטאת אנותר דחייל איסור נותר אאיסור חלב והתניא האוכל נבלה ביום הכפורים פטור ולא אתי איסור יוה"כ אע"ג דחמיר דכרת הוא לחול על איסור נבלה אע"ג דקיל הוא דלא הוי רק לאו בעלמא ומשנינן דשאני קדשים דגלי רחמנא דאיסור חל על איסור דתניא אשר לה' לרבות את האימורים ואימורין לא קאי עלייהו רק באיסור עולין וחלב דאימורין קאי עליה בכרת וקאתי איסור אכילתן בטומאת הגוף וחייל אאיסור חלב. תדע דהא אפילו רבי דאית ליה איסור חל על איסור בעלמא ה"מ איסור חמור על איסור קל אבל איסור קל על איסור חמור לא ובקדשים שמעינן ליה דאפילו איסור קל נמי חייל על איסור חמור דתניא רבי אומר כל חלב לה' לרבות אימורי קדשים קלים למעילה והויא איסור מיתה וקא חייל על איסור חלב דאיסור כרת הוא ש"מ דטעמא משום דבקדשים גלי קרא. ופרכינן והתניא רש"א אין פגול בעולין ואין נותר בעולין פירוש באימורין שעולין לגבוה ש"מ דאפילו בקדשים לית ליה איסור חל על איסור ומסיק תרי תנאי אליבא דר"ש תנא דמתניתין סבר דר"ש אית ליה איסור חל על איסור בקדשים ותנא דברייתא דקתני רש"א אין פגול בעולין ואין נותר בעולין סבר דר"ש סבר דבקדשים נמי אין איסור חל על איסור והאוכל אימורי פגול או אימורי נותר כגון כליות אינו חייב כרת אע"ג דפגול ונותר איסור חמור דכרת הן לא חיילי אאיסור עולין דהיינו שחייב להקטירן לגבוה אע"ג דאיסור קל הן דאין בהן כרת. ופרכינן ולמ"ד אין איסור חל על איסור אפילו בקדשים כל חלב לה' מאי עביד ליה ומשנינן מוקים ליה בולדי קדשים וקסבר ולדי קדשים בהויתם הם קדושים דתרוייהו בהדי הדדי קאתו איסור חלב ואיסור מעילה דהוי איסור בת אחת וקרא דאשר לה' לא דריש ליה לרבות את האימורים רק בת"כ דריש ליה לרבות את הלן ואת היוצא. ומצאתי שכתב הרגמ"ה ז"ל ומעילה איסור מיתה בידי שמים וחייל על איסור כרת ונ"מ לקוברו בין רשעים גמורים ע"כ:

ושניהם מביאים חטאת א':    על הנותר בשותפות ומתנו:

ר' יוסי אומר כל חטאת וכו':    והה"נ היכא דחייבין אשם ודאי אין שניהם מביאין אותה הרגמ"ה ז"ל. וביד ספ"א דהלכות שגגות:

ר' יוסי אומר כל חטאת וכו':    בפ"ק דמכלתין דף ז' וכדכתיבנא התם סימן ד':