משנה יומא ו ו
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת יומא · פרק ו · משנה ו | >>
מה היה עושה? חולק לשון של זהורית, חציו קשר בסלע וחציו קשר בין שתי קרניו, ודחפו לאחוריויב, והוא מתגלגל ויורד, ולא היה מגיע לחצי ההר, עד שנעשה איברים איברים.
בא וישב לו תחת סוכה אחרונה עד שתחשך.
ומאימתי מטמא בגדים? משיצא חוץ יג לחומת ירושלים.
רבי שמעון אומר: משעת דחייתו לצוק.
משנה מנוקדת
מֶה הָיָה עוֹשֶׂה?
- חוֹלֵק לָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית,
- חֶצְיוֹ קָשַׁר בַּסֶּלַע וְחֶצְיוֹ קָשַׁר בֵּין שְׁתֵּי קַרְנָיו,
- וּדְחָפוֹ לַאֲחוֹרָיו וְהוּא מִתְגַּלְגֵּל וְיוֹרֵד.
- וְלֹא הָיָה מַגִּיעַ לַחֲצִי הָהָר, עַד שֶׁנַּעֲשָׂה אֵבָרִים אֵבָרִים.
- בָּא וְיָשַׁב לוֹ תַּחַת סֻכָּה אַחֲרוֹנָה עַד שֶׁתֶּחֱשַׁךְ.
- וּמֵאֵימָתַי מְטַמֵּא בְגָדִים?
- מִשֶּׁיֵּצֵא חוּץ לְחוֹמַת יְרוּשָׁלַיִם.
- רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
- מִשְּׁעַת דְּחִיָּתוֹ לַצּוּק.
נוסח הרמב"ם
מה היה עושה?
- חלק לשון של זהורית -
- חציו - קשר בסלע,
- וחציו - קשר בין שתי קרניו.
- ודחפו - לאחוריו,
- והוא מתגלגל - ויורד.
- לא היה מגיע - לחצי ההר,
- עד שהוא נעשה - איברים, איברים.
- בא, וישב לו - תחת סוכה האחרונה,
- עד שתחשך.
- מאמתי מטמא בגדים?
- משיצא - לחומת ירושלים.
- רבי שמעון אומר:
- משעת דחייתו - לצוק.
פירוש הרמב"ם
לא היה קושר הלשון כולו בצוק, שמא ילבין קודם דחיית השעיר, ויחשבו כי העונות מתכפרין קודם שידחה השעיר.
ומה שחייב שלא יקשור אותו כולו בין קרנותיו, שמא בשעת דחייתו יכוף ראשו ולא יראה לשון של זהורית אם הלבינה, ותחלוש דעתו שיחשוב שהכפרה לא נשלמה.
ולשון התורה במשלח השעיר שהוא מטמא בגדים, אמר יתברך "והמשלח את השעיר לעזאזל, יכבס בגדיו"(ויקרא טז, כו).
ואין הלכה כרבי שמעון:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
חציו קשר בסלע וחציו קשר בין קרניו - לא היה קושר כל הלשון של זהורית בסלע שמא תלבין מיד קודם דחיפת השעיר, ומשמחת לבון הלשון של זהורית שמראה שכבר נתכפרו העונות ישכח מצות הדחיפה וידמה שכבר נשלמה המצוה מאחר שהלבין הלשון. ולא היה קושר כולה בין קרניו שמא בשעת דחיפה יכוף השעיר ראשו תחת גופו כשיפול לאחוריו ולא יוכל לראות הלשון כשתלבין ויהיו כל ישראל עצבין לפיכך קשר חציה בסלע והיא לא תלבין לחצאין עד שתגמר מלאכת כולה. וכשקושר באחרונה חציה בין קרניו אע"פ שתלבין מיד לא יניח מלדחפו הואיל והוא עסוק בה:
בא וישב לו - חוזר עד סוכה אחרונה. ואע"פ שהיוצא חוץ לתחום אפילו ברשות חכמים אין לו אלא אלפים אמה ממקום שיצא לשם ברשות, לזה התירו לפי שירא לעמוד במדבר משתחשך:
מטמא בגדים - דכתיב (ויקרא י, ו) והמשלח את השעיר לעזאזל יכבס בגדיו:
רבי שמעון אומר כו' - ואין הלכה כר"ש:
פירוש תוספות יום טוב
ודחפו לאחוריו. דכתיב (ויקרא טז כב) אל ארץ גזירה אין גזירה אלא דבר המתגזר ויורד. ומשום הכי בעינן שיהא צוק דתרווייהו יליף בברייתא מדכתיב גזירה:
בא וישב לו תחת סוכה אחרונה. כתב הר"ב דלזה התירו לפי שירא כו' כ"כ רש"י. ומצינו עוד כיוצא בזה במשנה ג' פ"ד דעירובין דיוצא להציל וכו' ויראים מפני האויבים לאוקמתא חדא כמ"ש שם בס"ד ולפי שבגמ' לא הביאו לההוא אוקמתא ראיה מדהכא. ש"מ דהכא שאני דטפי חששו ליראת המדבר מיראת האויב. להכי שפיר כתב רש"י לזה התירו כו':
משיצא חוץ לחומת ירושלים. דוהמשלח משמע משעה ששילחו כבר לצד המדבר. ור' שמעון דריש והמשלח לעזאזל דחיפתו וזריקתו הוא שילוחו. גמ':
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(יב) (על המשנה) לאחוריו. דכתיב אל ארץ גזירה אין גזירה אלא דבר המתגזר ויורד. ומש"ה בעינן שיהא צוק דתרוייהו יליף בברייתא מדכתיב גזירה:
(יג) (על המשנה) חוץ דוהמשלח משמע משעה ששלחו כבר לצד המדבר. ור"ש דריש והמשלח לעזאזל דחיפתו וזריקתו הוא שלוחו גמרא:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
חציו קושר בסלע וחציו בין קרניו: גרסי' פי' המוליכו הוא הקושרו ותניא בברייתא בגמ' בראשונה היו קושרין לשון של זהורית על פתח האולם מבחוץ הלבין היו שמחין לא הלבין היו עצבין ומתביישין התקינו שיהו קושרין על פתח האולם מבפנים ועדיין היו מציצין ורואין הלבין היו שמחין לא הלבין היו עצבין התקינו שיהו קושרין אותו חציו בסלע וחציו בין קרניו:
לא היה מגיע וכו': פ"ק דחולין דף י"א:
עד שנעשה אברים אברים: בגמ' בעינן אותם אברים מה הן בהנאה ופליגי עלה רב ושמואל ובגמ' מפ' טעמייהו:
בא וישב לו וכו': לפי שהוא מעונה וחלש ועוד שירא לעמוד במדבר משתחשך התירו לו:
משיצא חוץ לחומת ירושלם: בברייתא הם דברי ר' יהודה וקאמר יכול משיצא חוץ לחומת העזרה ת"ל לעזאזל אי לעזאזל יכול עד שיגיע לצוק ת"ל והמשלח הא כיצד משיצא חוץ לחומת ירושלם שכבר הוא לצד המדבר ר' יוסי אומר לעזאזל יכבס עד שהגיע לצוק אע"פ שעדיין לא דחפו ר"ש אומר והמשלח את השעיר לעזאזל יכבס בגדיו זורקו בבת ראש ומטמא בגדים דקסבר דחיפחו וזריקתו הוא שלוחו ולכ"ע המשלח הוא דמטמא בגדים ולא השולח את המשלח דהיינו המלוין אותו מירושלם וביד פ"ה דהלכות פרה אדומה סי' ו':
תפארת ישראל
יכין
חולק לשון של זהורית: שבין קרניו:
חציו קשר בסלע: כדי שיראה כשילבין בשעת דחיפה, דאם יהיה הזהורית רק בקרניו, לא יוכל להציץ היטב. אבל אותו לשון של זהורית שקשור על פתח ההיכל כבר הלבין מקודם כשהגיע למדבר שהיה רחוק מירושלים ג' מיל, וכסוף פרקן:
וחציו קשר בין שתי קרניו: דאם יקשרו כולו בסלע, שמא יקדים וילבין, ומכח שישמח ישכח מלדחוף השעיר וע"י שיהיה השעיר קשור בו, יזכור:
בא וישב לו תחת סוכה אחרונה עד שתחשך: ואע"ג שהוא חוץ לתחום, מותר משום סכנת המדבר:
ומאימתי מטמא בגדים: בגדים וכלים שנוגע בהן אבל אינו מטמא אדם וכ"ח:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת
ראשונים על הפרק: רש"י |
תוספות |
רבינו חננאל |
רבינו אשר |
הריטב"א |
תוספות רי"ד |
תוספות ישנים
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | רש"ש | גבורות ארי