תפארת ישראל על יומא ו

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

יכיןעריכה

משנה אעריכה

במראה:    [פארבע]:

ובקומה:    בגובה שלהן:

ובדמים:    דמי מקחם:

לקח אחד היום ואחד למחר:    ר"ל אפי' אחר זמן רב משקנה הראשון:

אם עד שלא הגריל מת יקח זוג לשני:    ר"ל יקח אחד לזווגו לשני:

ויאמר אם של שם מת:    ר"ל אם של שם מת, יאמר זה וכו':

ואם של עזאזל מת:    יאמר זה וכו':

זה שעלה עליו הגורל לעזאזל יתקיים תחתיו:    ואע"ג דשלוח לא מעכב עכ"פ צריך לעמוד חי, עד שיזרוק דם של חבירו:

והשני:    ר"ל שני שבזוג שני ירעה. אבל שני שבזוג ראשון לא, דאין בע"ח נדחין:

ירעה עד שיסתאב:    שיפול בו מום:

וימכר ויפלו דמיו לנדבה:    קונין ממנו בהמות לעולות להקריבן כשהמזבח פנוי:

שאין חטאת צבור מתה:    אבל חטאת יחיד שכיפרו בעליה באחרת נועל דלת בפניה שתמות ברעב:

ר' יהודה אומר תמות:    ר"ל שני שבזוג ראשון. וה"ה כל חטאת צבור שכיפרו צבור באחרת, תמות הראשונה כביחיד:

ועוד אמר רבי יהודה נשפך הדם:    וה"ה במת של שם:

ימות המשתלח:    דס"ל בע"ח נדחין:

משנה בעריכה

בא לו אצל שעיר המשתלח:    ר"ל אחר מתן דם פר ושעיר' בא הכה"ג אצל השעיר שהעמיד נגד שער מזרח הלך הכה"ג השתא לשם:

וסומך שתי ידיו עליו:    בין קרניו:

אנא בשם:    ר"ל בעבור שם קדשך הויה:

והכהנים והעם העומדים בעזרה:    נ"ל דלעיל קאמר והן עונין וכו', ר"ל הכהנים שסביבו. אבל הכא נקט הכהנים והעם' דכולן השתחוו וענו, מדהתוודה בעד כולם, דגם כהנים מתכפרין בשעיר בשאר עבירות כספ"ק דשבועות. ומה"ט היה נ"ל דלא השתחוו בכל פעם כששמעו השם ביו"כ, כלעיל פ"ג משנה ח', ופ"ד מ"א ומ"ב, דלא נזכר שם שהשתחוו, כמו שלא השתחוו כל השנה כששמעו השם ככתבו מפי הכהנים, ורק כששמעו השם בוידוי הכללי נפלו הכל על פניהם. אבל הרמב"ם [בפ"ב מיו"כ] כתב שהשתחוו בכל פעם ביו"כ. א"כ ע"כ צ"ל דתנא נטר לה מלפרש שכולן השתחוו, עד הכא. מדהוא כאן סוף ההזכרות שבעבודת היום. דבח' ברכות שמברך כוה"ג היום לא השתחוו' אף שג"כ הזכיר השמות ככתבן ועי' בחומר בקודש פ"ו אות י"ג שהוכחתי בס"ד שגם במקדש לא הזכירו השם ככתבו רק בנ"כ וביו"כ בווידוי כה"ג ובקריאה לשם חטאת, ועי' מ"ש בפירושינו בס"ד סוף מ"א מפרק כל ישראל:

כשהיו שומעים שם המפורש שהוא יוצא:    שיצא מעצמו, דשכינה מדברת מתוך גרונו היום:

משנה געריכה

אמר רבי יוסי מעשה והוליכו ערסלא:    שם איש:

משנה דעריכה

וכבש עשו לו:    כעין גשר גבוה יותר מקומת איש עשו לו בעזרה מעיו"כ שילך עליו, ולא יכלו ההמון ליגע בו:

מפני הבבליים:    בש"ס קאמר דאלכסנדריים היו ואעפ"כ כינה אותן בבליים על שהתנהגו א"ע כבבליים בני בלי דרך ארץ:

שהיו מתלשים בשערו ואומרים לו טול וצא טול וצא:    שימהר לבוא למדבר, ויראו שיתלבן הלשון זהורית שבפתח ההיכל, כסוף פרקן:

מיקירי ירושלם:    חשובי העיר:

היו מלוין אותו עד סוכה הראשונה:    סוכות עשו לו בדרך ובני אדם שם ללוותו מסוכה לסוכה:

עשר סוכות מירושלם ועד צוק:    הוא ההר הזקוף שמשם דחף השעיר:

שבעה ומחצה לכל מיל:    נמצא תשעים ריס. שנים עשר מיל והן כ"ד אלפים אמה, שהוא ב' פרסאות אשכנזיות, ולווהו מיל שמכל סוכה לסוכה, ולא זכיתי לידע מה קמ"ל תנא כמה ריס היה מן ירושלים עד צוק וכמה ריס יש בכל מיל, ואפשר משום דמדת ריס היה ידוע טפי לכל אדם ממדת מיל:

משנה העריכה

על כל סוכה וסוכה אומרים לו הרי מזון והרי מים:    דבנחלש מותר לאכול. מיהו מעולם לא נצרך לכך:

ומלוין אותו מסוכה לסוכה:    שהיה רק מיל:

חוץ מאחרונה שבהן:    שהיה ב' מיל מהצוק. ולא עשו י"א סוכות, דא"כ לא נקרא ארץ גזירה, מדהיה יכול כל אדם לילך לשם ביו"כ:

משנה ועריכה

חולק לשון של זהורית:    שבין קרניו:

חציו קשר בסלע:    כדי שיראה כשילבין בשעת דחיפה, דאם יהיה הזהורית רק בקרניו, לא יוכל להציץ היטב. אבל אותו לשון של זהורית שקשור על פתח ההיכל כבר הלבין מקודם כשהגיע למדבר שהיה רחוק מירושלים ג' מיל, וכסוף פרקן:

וחציו קשר בין שתי קרניו:    דאם יקשרו כולו בסלע, שמא יקדים וילבין, ומכח שישמח ישכח מלדחוף השעיר וע"י שיהיה השעיר קשור בו, יזכור:

בא וישב לו תחת סוכה אחרונה עד שתחשך:    ואע"ג שהוא חוץ לתחום, מותר משום סכנת המדבר:

ומאימתי מטמא בגדים:    בגדים וכלים שנוגע בהן אבל אינו מטמא אדם וכ"ח:

משנה זעריכה

בא לו:    אחר שמסר הכה"ג השעיר לשלחו בא לו אצל וכו':

אצל פר ושעיר הנשרפין:    הן שנזרק דמן בק"ק וגופן תלוי בעמודים שבבית מטבחים:

נתנן במגיס:    קערה קדושה:

והקטירן על גבי המזבח:    תני. להקטירן, דאינו מקטירן, עד שיקריב המוספין:

קלען במקלעות:    בעורותם ובשרן ופרשן, דד' בני אדם נושאין ב' מוטות, ב' לפנים וב' לאחור. והפר ושעיר מורכבין זע"ז מונחין עליהן קלועין ומשולבים זע"ז:

והוציאן לבית השריפה:    חוץ לירושלים:

ומאימתי מטמאין בגדים:    המתעסקין בשריפתן:

משנה חעריכה

הגיע שעיר למדבר:    שאסור להתחיל בעבודה אחרת עד שיגיע שעיר למדבר:

דרכיות:    כמין [טעלעסקאפען], שהן בניין גבוה שהשומר מציץ מעליו למרחוק. ונקראין דורכיות משום שהבניין ההוא עשוי מדריגות מדריגות שדורכין עליהן כשעולין לשם:

היו עושין ומניפין בסודרין:    דגלים, דכשהשעיר בא למדבר, שומר שאצלו מניף בדגלו, וחבירו מרחוק מניף לחבירו האחר וכן כולם עד ירושלים:

מירושלים ועד בית חדודו:    הוא ראש המדבר:

הולכין מיל:    שלווהו מיל עד סוכה ראשונה:

אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו:    ולת"ק עשו תקנה, דאין סומכין על הנס, דשמא לא ילבין, כמ' שנה קודם חורבן הבית [כיומא דל"ט ב']:

בועזעריכה

הלכתא גבירתאעריכה