משנה יומא ו ניקוד
(א) שְׁנֵי שְׂעִירֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים,
- מִצְוָתָן שֶׁיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶן שָׁוִין בְּמַרְאֶה, וּבְקוֹמָה, וּבְדָמִים, וּבִלְקִיחָתָן כְּאֶחָד.
- וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן שָׁוִין, כְּשֵׁרִין.
- לָקַח אֶחָד הַיּוֹם וְאֶחָד לְמָחָר, כְּשֵׁרִין.
- מֵת אֶחָד מֵהֶן,
- אִם עַד שֶׁלֹּא הִגְרִיל מֵת, יִקַּח זוּג לַשֵּׁנִי.
- וְאִם מִשֶּׁהִגְרִיל מֵת,
- יָבִיא זוּג אַחֵר,
- וְיַגְרִיל עֲלֵיהֶם בַּתְּחִלָּה, וְיֹאמַר:
- אִם שֶׁל שֵׁם מֵת, זֶה שֶׁעָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל "לַשֵּׁם" יִתְקַיֵּם תַּחְתָּיו;
- וְאִם שֶׁל עֲזָאזֵל מֵת, זֶה שֶׁעָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל "לַעֲזָאזֵל" יִתְקַיֵּם תַּחְתָּיו.
- וְהַשֵּׁנִי יִרְעֶה עַד שֶׁיִסְתָּאֵב, וְיִמָּכֵר, וְיִפְּלוּ דָמָיו לִנְדָבָה;
- שֶׁאֵין חַטַּאת צִבּוּר מֵתָה.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: תָּמוּת.
- וְעוֹד אָמַר רַבִּי יְהוּדָה:
- נִשְׁפַּךְ הַדָּם, יָמוּת הַמִּשְׁתַּלֵּחַ.
- מֵת הַמִּשְׁתַּלֵּחַ, יִשָּׁפֵך הַדָּם.
- וְסוֹמֵךְ שְׁתֵּי יָדָיו עָלָיו וּמִתְוַדֶּה.
- וְכָךְ הָיָה אוֹמֵר:
- אָנָּא הַשֵּׁם,
- עָווּ, פָּשְׁעוּ, חָטְאוּ לְפָנֶיךָ עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל.
- אָנָּא בַשֵּׁם,
- כַּפֶּר נָא לָעֲוֹנוֹת וְלַפְּשָׁעִים וְלַחֲטָאִים שֶׁעָווּ וְשֶׁפָּשְׁעוּ וְשֶׁחָטְאוּ לְפָנֶיךָ עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל,
- כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדֶּךָ, לֵאמֹר (ויקרא טז, ל):
- "כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם, מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי יְיָ תִּטְהָרוּ".
- וְהַכֹּהֲנִים וְהָעָם הָעוֹמְדִים בָּעֲזָרָה,
- כְּשֶׁהָיוּ שׁוֹמְעִים שֵׁם הַמְּפֹרָשׁ שֶׁהוּא יוֹצֵא מִפִּי כֹּהֵן גָּדוֹל,
- הָיוּ כּוֹרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים וְנוֹפְלִים עַל פְּנֵיהֶם, וְאוֹמְרִים:
- "בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד".
- הַכֹּל כְּשֵׁרִין לְהוֹלִיכוֹ;
- אֶלָּא שֶׁעָשׂוּ הַכֹּהֲנִים גְּדוֹלִים קֶבַע,
- וְלֹא הָיוּ מַנִּיחִין אֶת יִשְׂרָאֵל לְהוֹלִיכוֹ.
- אָמַר רַבִּי יוֹסֵי:
- מַעֲשֶׂה וְהוֹלִיכוֹ עַרְסְלָא,
- וְיִשְׂרָאֵל הָיָה.
- שֶׁהָיוּ מְתַלְּשִׁים בִּשְׂעָרוֹ וְאוֹמְרִים לוֹ:
- טֹל וָצֵא, טֹל וָצֵא.
מִיַּקִּירֵי יְרוּשָׁלַיִם הָיוּ מְלַוִּים אוֹתוֹ עַד סֻכָּה הָרִאשׁוֹנָה.
- עֶשֶׂר סֻכּוֹת מִירוּשָׁלַיִם וְעַד צּוּק;
- תִּשְׁעִים רִיס,
- שִׁבְעָה וּמֶחֱצָה לְכָל מִיל.
- הֲרֵי מָזוֹן וַהֲרֵי מַיִם.
- וּמְלַוִּין אוֹתוֹ מִסֻּכָּה לְסֻכָּה,
- חוּץ מֵאַחֲרוֹנָה שֶׁבָּהֶן,
- שֶׁאֵינוֹ מַגִּיעַ עִמּוֹ לַצּוּק,
- אֶלָּא עוֹמֵד מֵרָחוֹק וְרוֹאֶה אֶת מַעֲשָׂיו.
- חוֹלֵק לָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית,
- חֶצְיוֹ קָשַׁר בַּסֶּלַע וְחֶצְיוֹ קָשַׁר בֵּין שְׁתֵּי קַרְנָיו,
- וּדְחָפוֹ לַאֲחוֹרָיו וְהוּא מִתְגַּלְגֵּל וְיוֹרֵד.
- וְלֹא הָיָה מַגִּיעַ לַחֲצִי הָהָר, עַד שֶׁנַּעֲשָׂה אֵבָרִים אֵבָרִים.
- בָּא וְיָשַׁב לוֹ תַּחַת סֻכָּה אַחֲרוֹנָה עַד שֶׁתֶּחֱשַׁךְ.
- וּמֵאֵימָתַי מְטַמֵּא בְגָדִים?
- מִשֶּׁיֵּצֵא חוּץ לְחוֹמַת יְרוּשָׁלַיִם.
- רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
- מִשְּׁעַת דְּחִיָּתוֹ לַצּוּק.
- קְרָעָן וְהוֹצִיא אֶת אֵמוּרֵיהֶן,
- נְתָנָן בַּמָּגִיס וְהִקְטִירָן עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ.
- קְלָעָן בְּמִקְלָעוֹת וְהוֹצִיאָן לְבֵית הַשְּׂרֵפָה.
- וּמֵאֵימָתַי מְטַמְּאִין בְּגָדִים?
- מִשֶּׁיֵּצְאוּ חוּץ לְחוֹמַת הָעֲזָרָה.
- רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
- מִשֶּׁיַּצִּית [נ"א: מִשֶּׁיִּצַּת] הָאוּר בְּרֻבָּן.
- וּמִנַּיִן הָיוּ יוֹדְעִין שֶׁהִגִּיעַ שָׂעִיר לַמִּדְבָּר?
- דַּרְכִּיּוֹת הָיוּ עוֹשִׂין, וּמְנִיפִין בְּסוּדָרִין,
- וְיוֹדְעִין שֶׁהִגִּיעַ שָׂעִיר לַמִּדְבָּר.
- אָמַר רַבִּי יְהוּדָה:
- וַהֲלֹא סִימָן גָּדוֹל הָיָה לָהֶם;
- מִירוּשָׁלַיִם וְעַד בֵּית חִדּוּדוֹ שְׁלֹשָה מִילִין.
- הוֹלְכִין מִיל, וְחוֹזְרִין מִיל, וְשׁוֹהִין כְּדֵי מִיל,
- וְיוֹדְעִין שֶׁהִגִּיעַ שָׂעִיר לַמִּדְבָּר.
- רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר:
- וַהֲלֹא סִימָן אַחֵר הָיָה לָהֶם;
- לָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית הָיָה קָשׁוּר עַל פִּתְחוֹ שֶׁל הֵיכָל,
- וּכְשֶׁהִגִּיעַ שָׂעִיר לַמִּדְבָּר – הָיָה הַלָּשׁוֹן מַלְבִּין,
- שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו א, יח): "אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ".
משנה יומא, פרק ו':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב