משנה יומא ו רמבם

נוסח הרמב"ם עריכה

(א) שני שעירי יום הכיפורים -

מצותן, עד שיהו שוין -
במראה, ובקומה, ובדמים.
ולקיחתן - כאחת.
אף על פי שאינן שוין - כשרים.
לקח -
אחד מהן היום, ואחד למחר - כשרים.
מת אחד מהן -
אם עד שלא הגריל - מת,
יקח זוג לשני.
ואם משהגריל - מת,
יביא שנים,
ויגריל עליהם - כתחילה,
ויאמר:
"אם של שם - מת,
זה שעלה עליו הגורל לשם - יתקיים תחתיו.
ואם של עזאזל - מת,
זה שעלה עליו הגורל לעזאזל - יתקיים תחתיו".
והשני - ירעה עד שיסתאב,
ויימכר - ויפלו דמיו לנדבה,
שאין חטאת הציבור - מתה.
רבי יהודה אומר: תמות.
ועוד אמר רבי יהודה:
נשפך הדם - ימות המשתלח.
מת המשתלח - ישפך הדם.


(ב) בא לו - אצל שעיר המשתלח,

וסמך שתי ידיו עליו - והתוודה.
וכך היה אומר:
"אנא ה' -
עוו, פשעו, וחטאו לפניך - עמך בית ישראל.
אנא ה' -
כפר נא לעוונות, ולפשעים, ולחטאים,
שעוו, ושפשעו, ושחטאו לפניך - עמך בית ישראל.
ככתוב בתורת משה עבדך לאמור:
"כי ביום הזה יכפר עליכם,
לטהר אתכם מכל חטאותיכם,
לפני ה' תטהרו" (ויקרא טז ל)".
והם עונין אחריו:
"ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד".


(ג) מסרו - למי שהוא מוליכו.

והכל - כשרים להוליכו.
אלא, שעשו כהנים גדולים - קבע,
ולא היו מניחין את ישראל - להוליכו.
אמר רבי יוסי:
מעשה, והוליכו ערסלה - מציפורי,
וישראל היה.


(ד) וכבש - עושין לו,

מפני הבבליים - שהיו מתלשין בשיערו,
ואומרין לו: "טול וצא, טול וצא".
יקירי ירושלים,
היו מלווין אותו - עד סוכה הראשונה.
עשר סוכות - מירושלים ועד צוק,
תשעים ריס - שבעה ומחצה לכל מיל.


(ה) על כל סוכה, וסוכה -

אומרין לו: "הרי מזון, והרי מים".
ומלווים אותו - מסוכה, לסוכה,
חוץ - מן האחרון שבהן,
שאינו מגיע לצוק,
אלא עומד מרחוק - ורואה את מעשיו.


(ו) מה היה עושה?

חלק לשון של זהורית -
חציו - קשר בסלע,
וחציו - קשר בין שתי קרניו.
ודחפו - לאחוריו,
והוא מתגלגל - ויורד.
לא היה מגיע - לחצי ההר,
עד שהוא נעשה - איברים, איברים.
בא, וישב לו - תחת סוכה האחרונה,
עד שתחשך.
מאמתי מטמא בגדים?
משיצא - לחומת ירושלים.
רבי שמעון אומר:
משעת דחייתו - לצוק.


(ז) בא לו - אצל הפר, ואצל שעיר הנשרפים -

קרען -
והוציא - את אימוריהן,
ונתנן - במגס,
והקטירן - על גבי המזבח.
קלען - במקלעות,
והוציאן - לבית השריפה.
מאמתי מטמאין בגדים?
משיצאו - לחומת העזרה.
רבי שמעון אומר:
משיצת האור - ברובן.


(ח) אמרו לו - לכוהן גדול:

"הגיע שעיר למדבר".
ומנין היו יודעין - שהגיע שעיר למדבר?
דידביות - היו עושין,
ומניפין - בסודרין,
ויודעים - שהגיע שעיר למדבר.
אמר רבי יהודה:
והלוא סימן גדול - היה להם,
שלשת מילין - מירושלים ועד בית חורון,
הולכים מיל, וחוזרים מיל, ושוהין כדי מיל,
ויודעים - שהגיע שעיר למדבר.


הדף הראשי של משנה יומא ו